קורט פרנץ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קורט פרנץ

קורט הוברט פרנץ (גרמנית: Kurt Hubert Franz; ‏17 בינואר 19144 ביולי 1998) היה קצין אס אס שנודע באכזריותו הנוראה ואחד ממפקדי מחנה ההשמדה טרבלינקה. פרנץ היה אחד מהמעורבים הבולטים בהשמדה במהלך השואה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קורט הוברט פרנץ נולד ב-1914 בדיסלדורף, גרמניה. הוא למד בבית ספר ציבורי בדיסלדורף בין 1920-1928, אז עזב את הלימודים והחל לעבוד כשליח. בהיותו בן 15 התחיל התמחות כטבח במסעדה וכן במלון.

אביו של פרנץ היה סוחר ומת בגיל צעיר. לפרנץ הייתה גם אחות. אמו הייתה קתולית אדוקה, וכאשר נישאה בשנית היה זה לאיש בעל דעות פוליטיות ימניות ולאומיות מוצקות. פרנץ הצטרף למספר קבוצות ימניות-לאומיות, ובמקביל התמחה אצל קצב-אומן למשך שנה אחת.[1]

המפלגה הנאצית[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרנץ הצטרף למפלגה הנאצית ב-1932, והתגייס לצבא הגרמני ב-1935. הוא סיים את שירות החובה שלו ולאחר שחרורו באוקטובר 1937, הצטרף ליחידת טוטנקופפוורבנדה באס-אס, שהייתה אחראית על מחנות הריכוז ברייך השלישי. לאחר האימון הבסיסי, נשלח לשרת כטבח ושומר במחנה הריכוז בוכנוואלד, שם קיבל דרגת רב-טוראי. בין השנים 1939-1942 שירת פרנץ כטבח במחנות ברנדנבורג, הרטהיים, גרפנק וסוננשטיין. באביב 1942 סופח פרנץ למפקדת מחנה ההשמדה בלזץ שבלובלין, פולין.[1]

טרבלינקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחודש אוגוסט 1942 הועבר פרנץ למחנה ההשמדה טרבלינקה. בתחילה, תפס את הפיקוד על יחידות השומרים האוקראינים, אך במהרה הפך לסגן מפקד המחנה, לפי הוראתו הישירה של כריסטיאן וירט שהיה המפקח הראשי על המחנות טרבלינקה, בלז'ץ וסוביבור.[2][3][4][3][5]

פרנץ פיקח על פלוגות העבודה, על משלוחי האסירים למחנה, ועל העברתם של האסירים במשלוחים מחדרי ההלבשה אל תאי הגזים.[2]

פניו של פרנץ היו חלקים ונאים כפני בובה, ובשל כך כונה על ידי האסירים בובה (Lalke, ביידיש). אך הופעתו החיצונית של פרנץ הסתירה את טיבו האמיתי. הוא היה דומיננטי ביחסו כלפי האסירים והדמות שממנה הם פחדו יותר מכל, עקב אכזריותו המיוחדת והפעמים התכופות בהן הגיע לפקח על המתרחש.

הכלב בארי[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרנץ נודע בהיותו אכזר וסאדיסט. הוא נהג להסתובב ברחבי המחנה כשהוא רכוב על סוס, מלווה בכלב הסן-ברנרד שלו, בארי. בארי אומן במיוחד לציית להוראתיו של פרנץ, אשר בדרך כלל פקד עליו להסתער על אסירים ולנשוך אותם באיברי מינם.[5]

פרנץ נהג לשסות את כלבו באסירים שמשכו את תשומת לבו מסיבה כלשהי. הפקודה הקבועה הייתה "איש, נשוך את הכלב הזה!" (גרמנית: Mensch, faß den Hund) כאשר ב"איש" התכוון פרנץ לכלב בארי, ובמילה "כלב", התייחס פרנץ לאסיר שאותו היה על בארי לתקוף.

בארי היה נושך את האסיר בכל מקום בו יכול היה לתפוס אותו. גודלו של בארי היה כגודל עגל, כך שבניגוד לכלבים קטנים יותר, כתפיו היו לרוב בגובה איברי המין, הבטן התחתונה והישבן של האדם הממוצע. מסיבה זו הוא לרוב נשך את קורבנותיו במקומות אלה בדיוק. במקרים מסוימים של אסירים ממין זכר, היה בארי תוקף את אברי מינם וקורע אותם מעל גופם.

כאשר פרנץ לא היה בסביבה, הכלב בארי הפגין התנהגות שונה. ללא פקודותיו של פרנץ, הניח הכלב שילטפו אותו ואפילו יתגרו בו מבלי לגלות כל תוקפנות.[3][6]

שיטות עינוי נוספות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קורט פרנץ היה פעיל בחלוקת התפקידים לאסירים במחנה וכן בהטלת העונשים. לדוגמה, כאשר שבעה אסירים נתפסו במהלך ניסיון בריחה מהמחנה, פרנץ הורה לירות בהם והודיע לשאר האסירים שבכל ניסיון בריחה נוסף, במיוחד במקרה של בריחה מוצלחת, עשרה אסירים יירו למוות תמורת כל אחד מהנמלטים.[7]

פרנץ נהנה לירות באקדח וברובה ציד באנשים שהגיעו במשלוחים למחנה, עוד בטרם הורדו מהקרונות אל הרציף. מדי פעם נהג לגשת לאנשים שזה עתה הגיעו למחנה, ולשאול אותו האם הם מאמינים באלוהים. כאשר הם השיבו בחיוב, ביקש מהם פרנץ להניח על ראשם בקבוק זכוכית ולעמוד מולו. "אם אלוהים אכן קיים, אני אפגע בבקבוק. ואם הוא לא קיים, אני אפגע בכם", היה אומר ויורה בכולם למוות.

"ללא ספק, קורט פרנץ היה האיש המפחיד ביותר במחנה...עדויות מסכימות שלא היה עובר יום מבלי שהוא ירצח מישהו".[8]

לקורט פרנץ היה גם ניסיון כמתאגרף בטרם הגיע לטרבלינקה. הוא השתמש בניסיון זה כדי לענות יהודים שאותם הפך לשקי חבטות. מדי פעם היה פרנץ מודיע לאסיר יהודי כלשהו על "קרב אגרוף", והיה נותן לו כפפת אגרוף ושומר את השנייה לעצמו, כדי להעניק אשליה של שוויון-כוחות. אך פרנץ תמיד החזיק אקדח קטן בתוך כפפת האגרוף שלו, וברגע שהכפפות נלבשו והאות לתחילת הקרב ניתן, פרנץ היה יורה באסיר למוות.

כותב אוסקר סטראווצ'ינסקי:

Cquote2.svg

הוא היה רוכב במחנה בעונג גדול וביטחון עצמי. בארי, כלבו הגדול והמתולתל היה משתרך בעצלתיים מאחוריו..."בובה" לעולם לא היה עוזב את המקום מבלי להותיר חותם. תמיד נמצאה סיבה. ואפילו אם לא הייתה סיבה — זה לא שינה דבר. הוא היה מומחה בהצלפת-שוט, עשרים וחמש או חמישים הצלפות. הוא עשה זאת בתענוג, ללא חיפזון. הייתה לו טכניקה משלו בהרמת השוט ובהנחתתו. הוא השתמש בראשיהם של יהודים כדי לתרגל איגרוף, וכמובן שכאלה לא חסרו בסביבה. הוא היה תופס את קורבנו בדש הבגד ביד אחת וחובט בו בידו השנייה. הקורבן נדרש להחזיק את ראשו ישר כך שפרנץ יוכל לכוון היטב. והוא אכן עשה זאת במומחיות. לא קשה לדמיין כיצד נראה של ראשו של היהודי לאחר "אימון" מסוג זה.[5]

Cquote3.svg

פרנץ אהב מדי פעם גם לבעוט ולהרוג תינוקות שהגיעו במשלוחים למחנה.[5] ב-21 ביוני 1943 קודם פרנץ לדרגת Untersturmführer (סגן משנה) בהוראת היינריך הימלר.

ב-2 באוגוסט 1943, פרנץ יחד עם ארבעה אנשי אס אס נוספים ושישה עשר אוקראינים יצאו לשחייה בנהר סמוך. אירוע זה רופף במיוחד את השמירה סביב המחנה וסייע לאסירים שפתחו במרד שהתרחש באותו יום ושגרם לעזיבתו של מפקד המחנה פרנץ שטנגל. קורט פרנץ מונה למפקד המחנה במקומו של שטנגל, והונחה לפרק את המחנה ולהשמיד את כל הראיות לכך שהיה קיים אי פעם. לשירותו של פרנץ עמדו כמה אנשי אס.אס, קבוצת שומרים אוקראינים וכ-100 אסירים יהודים שנותרו אחרי המרד. הצד הפיזי של מלאכת הפירוק הוטלה על היהודים במהלך החודשים ספטמבר ואוקטובר 1943, ולאחר מכן נשלחו בין שלושים לחמישים אסירים למחנה סוביבור כדי לסייע בפירוקו. האסירים שנותרו בטרבלינקה נורו ונשרפו בקרמטוריום בהוראתו של פרנץ.

אחרי טרבלינקה, בסוף סתיו 1943, פרנץ הצטווה לעבור לטריאסט ולצפון איטליה, שם השתתף ברדיפה וחיסול של פרטיזנים ויהודים, עד לתום מלחמת העולם השנייה.[3][4]

לאחר המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר המלחמה עבד קורט פרנץ כפועל גשרים עד שנת 1949, אז חזר לעיסוקו המקורי כטבח. הוא המשיך בעיסוקו זה במשך 10 שנים עד אשר נעצר ב-2 בדצמבר 1959. בחיפוש שנערך בביתו נמצא אלבום תמונות ובו צילומים המתעדים את זוועות טרבלינקה. כותרת האלבום הייתה "השנים היפות".

במשפטי טרבלינקה ב-1965, פרנץ הכחיש שאי פעם הרג אדם או ששיסה את כלבו ביהודי, וטען שרק פעם אחת הכה אסיר.[9] ב-3 בספטמבר 1965, הוא נמצא אשם ברציחתם של לפחות 300,000 בני אדם, 35 אישומי רצח של לפחות 139 בני אדם וכן בניסיון לרצח. הוא נשפט ונידון למאסר עולם.

קורט פרנץ שוחרר בשנת 1993 מסיבות בריאותיות, ומת בוופרטל, גרמניה, בשנת 1998[4].

ציטוטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Cquote2.svg

איני יכול לומר בדיוק מהו סך היהודים שנשלחו לגז בטרבלינקה. בממוצע, רכבת גדולה הייתה מגיעה פעם ביום, לפעמים היו אפילו שתיים, אבל זה לא היה מחזה נפוץ. בטרבלינקה פיקדתי על השומרים האוקראינים כמו שעשיתי בבלז'ץ. בטרבלינקה ובבלז'ץ הורכבו יחידות השומרים משישים עד שמונים איש. משימתם העיקרית של האוקראינים הייתה שמירה היקפית על המחנה. לאחר מרד האסירים באוגוסט 1943 ניהלתי את המחנה פחות או יותר לבדי למשך חודש; אף על פי כן, במהלך תקופה זו לא התרחשו יותר המתות בגז. זה היה בתקופה שהמחנה המקורי נהרס. השטח יושר ונשתלו בו תורמוסים. על שטחו של המחנה הייתה אמורה להיבנות חווה. בניגוד לדעתו של כריסטיאן וירט, העברתי כל חומר שיכול היה להיעשות בו שימוש למשמורת בבית החולים באוסטרוב, 14 או 15 ק"מ מטרבלינקה. מנהל בית החולים היה אלוף-משנה בשם פרידריך שטרובה...נהגתי לפגוש את ד"ר שטרובה אם הייתה לי איזשהי בעיה

Cquote3.svg

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 Henry Friedlander (1995). The Origins of Nazi Genocide: From Euthanasia to the Final Solution, Chapel Hill: University of North Carolina Press, p. 239. ISBN 0-8078-2208-6
  2. ^ 2.0 2.1 Treblinka Death Camp, with photographs, Ounsdale, PDF (2.2 MB)
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 Klee, Ernst, Dressen, Willi, Riess, Volker. The Good Old Days: The Holocaust as Seen by Its Perpetrators and Bystanders, p. 291. ISBN 1-56852-133-2.
  4. ^ 4.0 4.1 4.2 Christian Zentner, Friedemann Bedürftig. The Encyclopedia of the Third Reich, p. 292. Macmillan, New York, 1991. ISBN 0028975022
  5. ^ 5.0 5.1 5.2 5.3 Yitzhak Arad (1987). Belzec, Sobibor, Treblinka: The Operation Reinhard Death Camps, Bloomington: Indiana University Press, pp. 189-190.
  6. ^ Alexander Donat. The Death Camp Treblinka, p. 313. New York: Holocaust Library, 1979.
  7. ^ Gitta Sereny (1974). Into That Darkness: from Mercy Killing to Mass Murder, a study of Franz Stangl, the commandant of Treblinka. London.
  8. ^ Chrostowski, Witold. Extermination Camp Treblinka, p. 39. London: Vallentine Mitchell 2004, ISBN 0-85303-456-7.
  9. ^ Klee, Ernst, Dressen, Willi, Riess, Volker. The Good Old Days: The Holocaust as Seen by Its Perpetrators and Bystanders, p. 249. ISBN 1-56852-133-2.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • franz kurt ביוגרפיה באתר olokaustos.