קו-אבולוציה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
דבורים והפרחים אותן הן מאביקות הפכו בקו-אבולוציה תלויים האחד בשני לשם רבייה והזנה.

קו-אבולוציה או אבולוציה הדדית, היא השינוי בהרכב הגנטי של שני מינים המקיימים יחסי גומלין, כתוצאה מהברירה הטבעית שהם מפעילים זה על זה‏[1]. בתהליך זה מתפתחות בכל אחד משני מינים אלה תכונות שמתאימות אותם זה לזה. קו-אבולוציה מתרחשת במידות שונות בין יצורים רבים מאוד, אך מתבטאת באופן בולט במיוחד ביחסי תועלת הדדית (מוטואליזם) ויחסי איבה (אנטגוניזם כגון טורף-נטרף, טפיל-פונדקאי ותחרות).

קו-אבולוציה אנטגוניסטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

קו-אבולוציה של מינים אויבים עשויה להתפתח לארבעה מסלולים עיקריים:

  • להתפתח ל"מרוץ חימוש" אבולוציוני אינסופי שבו התפתחות רצף של התאמות והתאמות-נגד בקרב המינים מביא לתכונות קיצוניות אשר הן הכרחיות להישרדות כל אחד מהמינים, בשל האיום מצד המין האחר, אך מקנות חסרונות משמעותיים להתמודדות שני המינים עם גורמים אחרים של סביבתם. דרווין היה הראשון שחשב על קיומו של תהליך מסוג זה בטורפים כגון זאבים ובפרסתניים כגון איילים המפתחים הדדית מהירות ריצה הולכת וגוברת, שאיננה דרושה לאף אחד מהמינים אלא לצורך הציד או החמיקה מהצייד. תהליך זה מכונה גם "מרוץ המלכה האדומה", על שם אמירתה של המלכה האדומה בספר "מבעד למראה ומה אליס מצאה שם", שכדי להישאר במקום יש לרוץ במהירות מרבית.
  • הגעה לשיווי משקל יציב. שיווי משקל זה יכול להתבטא במופע קבוע אחד או יותר בקרב המינים.
  • יצירת מחזורים סדירים או תנודות בלתי סדירות לאורך זמן בהרכב הגנטי של שני המינים.
  • להוביל להכחדה של אחד מהמינים.

דוגמה ידועה לקו-אבולוציה בין אויבים היא בין הפיגם המצוי (Ruta chalepensis), שפיתח יכולת ליצור שמנים אתריים הדוחים חרקים אוכלי-צמחים, לבין זחל הפרפר זנב הסנונית הנאה (Papilio machaon syriacus) שפיתח עמידות לאותם שמנים אתריים רעילים. עמידות זאת מפחיתה את התחרות בינו לבין חרקים אחרים האוכלים צמחים ושלא פיתחו עמידות כזאת. מעבר לכך - הזחל אף פיתח יכולת לרכז את אותם שמנים אתריים בבלוטה המפרישה את הריח החריף כשהזחל מותקף. דוגמה זאת טובה לתהליך קו-אבולוציה שמשפיע באופן מובהק על תפוצת מינים, שכן הופעתו של זחל זנב הסנונית תיתכן רק במקום בו מצוי הפיגם.

מרוץ חימוש ביולוגי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרוץ החימוש הביולוגי הוא מגמה קו-אבולוציונית של התפתחות אצל יצורים המצויים בקשר טורף ונטרף. במגמה זו הטורף משכלל את יכולתו לטרוף והנטרף משכלל את יכולתו להתגונן. שם אחר להתליך "עקרון המלכה האדומה". תהליך זה הוא אחד התהליכים המשפיעים ביותר על מהלך האבולוציה.

למרוץ החימוש הביולוגי שני היבטים עיקריים:

  • מהירות: לטורפים מהירים ישנו יתרון בהשגת טרפם ולכן תשתלט תכונה זו על האוכלוסייה כולה. מנגד לנטרפים מהירים ישנו יתרון בהימלטות מטורפיהם ולכן גם אצלם תשתלט תכונה זו על האוכלוסייה כולה. על ידי כך נוצר מעין מעגל קסמים שבו מתפתחים גם הטורפים וגם הנטרפים ליצורים מהירים יותר מבלי שתושג ביניהם הכרעה ולמעשה, נותר יציב שיווי המשקל ביניהם, כפי שהיה בזמנים שבהם היו איטיים יותר.
  • ממדי הגוף: לבעל חיים גדול קל יותר להילחם, בין אם הוא טורף ובין אם הוא נטרף. על כן מוכרים תהליכים אבולוציוניים בהיסטוריה שבהם ממדי הגוף הן של אוכלוסיות של הטורפים והן של אוכלוסיית הנטרפים הלכו וגדלו בהתאמה והאיזון בין גדלם נשמר כפי שהיה לולא גדלו בממדיהם. מוכרים גם תהליך הפוך: ככל שהטורף גדול יותר, הוא צריך יותר מזון ואם הנטרף קטן והולך, הוא חדל למשוך את הטורף משום שהוא אינו משביע את תאבונו. אם הפרטים בכלל האוכלוסיות הנטרפות הולים וקטנים, הטורף נאלץ לצאת ליותר מסעות טרף בכל יום. על כן טורף שהולך וקטן בהתאם לנטרפים שלו, יכול לספק את צרכיו.
  • חלקי צמח קשים לעיכול מול מערכות עיכול משתכללות: במהלך האבולוציה, צמחים שונים פתחו תכונות שונות שמקשות על אכילתם ובעלי חיים שונים פתחו תכונות במערכת העיכול שמתגברות עליהם. לחיות רבות האוכלות צמחים יש התאמות שונות לאכילת חלקי צמח שבעלי חיים אחרים אינם יכולים לאכול. גמל, לדוגמה, יכול לאכול שיחים קוצניים וארנבון, לדוגמה, יכול לאכול חלקי צמח המכילים סיבים רבים. לבהמות מעלות גירה יש קיבה מפותחת עם מדורים אחדים והן יכולות לחזור וללעוס את מה שכבר בלעו. בעלי חיים אלה יכולים לעכל מגוון רחב של צמחים שבעלי חיים אחרים אינם מעכלים.

המונח הושאל ממרוץ החימוש במלחמה הקרה, שבו הייתה מגיבה מעצמה אחת לפיתוחו של נשק חדיש בידי מעצמה אחרת, על ידי פיתוח נשק חדיש יותר וכך חוזר חלילה.

החוקר ואן ואלן קרא לכך "עקרון המלכה האדומה", על שם אותה מלכה מאליס מבעד למראה, שהסבירה לאליס שעליה לרוץ בכל כוחותיה כדי להישאר במקומה.

קו-אבולוציה מוטואליסטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניתן לראות את תוצרי הקו-אבולוציה של תועלת הדדית, לדוגמה, בין מינים מסוימים של נמלים מהסוג .Pseudomyrmex spp ומיני עצי שיטה (.Acacia spp). בעצי השיטה התפתחו קוצים מיוחדים וחלולים וכן איברים עשירים בחלבונים המספקים לנמלים מקום מחיה מוגן ומזון, ואילו בנמלים התפתחה התנהגות של הגנה על העץ-הבית בתקפם כל אוכל-צמחים או צמח מתחרה המאיים על ביתם.

דוגמה נוספת לקו-אבולוציה מוטואליסטית היא תכונות הצורה, הצבעים, הריח והצוף של פרחים אל מול תכונות הראייה, חוש הריח וצורת אברי המציצה של חרקים שמאביקים אותם. תכונות הפרחים התפתחו ליכולת משיכה ותגמול במזון של החרקים, אשר מצידם מספקים שירות הכרחי לרביית הצמחים בעלי הפרחים.

מטפילות למוטואליזם[עריכת קוד מקור | עריכה]

סימביוזה היא צורת חיים של שני מינים שונים המקיימים קשר הדוק מאוד, לעתים כאשר אחד מהמינים חי בתוך גופו של השני (אנדוסימביוזה). תופעה זאת היא תוצר של קו-אבולוציה ארוכה המביאה להתמחות גבוהה מאוד של המינים זה בזה. גם היחסים בין מינים סימביונטים מתחלקים באופן גס לשלושה טיפוסים הכוללים מוטואליזם, קומנסליזם וטפילות.

בטפילות אחד מהמינים מרוויח מהשיתוף (הטפיל) והשני סובל ממנו (הפונדקאי). בסימביוזה מוטואליסטית שני המינים מרוויחים מהשיתוף. קיים גם מצב ביניים (קומנסליזם) שבו צד אחד מרוויח והשני אינו מרוויח ואינו מפסיד. חוקרי האבולוציה מצאו עדויות לתהליכים התפתחותיים רבים שבהם טפילים אלימים הפכו לפחות אלימים ולתהליכים שבהם טפילים הפכו לסימביונטים מוטואליסטים. לדוגמה, מקובלת ההיפותזה שהכלורופלסט האחראי על פוטוסינתזה בתאי הצמח הירוקים היה בעבר אנדוסימביונט פרוקריוטי, ואולי טפיל, והפך במהלך קו-אבולוציה לחלק אינטגרלי מהתא הצמחי, אשר מתרבה רק כחלק מהתרבות תאי הצמח אפילו שהוא מכיל DNA נפרד. תהליך דומה קרה בממלכת החי, בה אנדוסימביונט פרוקריוטי הפך למיטוכונדריה האחראית על ייצור האנרגיה בתא באמצעות מעגל קרבס.

בעבר נהוג היה לחשוב שתהליכים הפוכים (ממוטואליזם לטפילות) הנם נדירים. ההנחה הייתה שהתהליך המוביל מטפילות למוטואליזם נובע מכך שנזק לפונדקאי גורר במקרים רבים נזק לטפיל. אך גישה זאת מעניקה משקל-יתר לברירה קבוצתית לעומת ברירה טבעית על הפרט. מתברר שהדבר אינו בהכרח כך, וטפיל יכול להתפתח גם לאלימות גבוהה יותר על פי מאפייניו הביולוגיים ועל פי האקולוגיה וההתנהגות של הפונדקאי. מידת האלימות שתתפתח בטפיל קשורה כנראה בעיקר באופן העברת הטפיל בין פונדקאים, כאשר העברה אנכית (העברה מהורים לצאצאים) תברור טפילים מתונים יותר בהשוואה להעברה אופקית (העברה דרך הסביבה החיצונית או על ידי ווקטור)‏[2].

קו-אבולוציה בין זוויגים ובין שלבי חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ברירה זוויגית

במובן רחב יותר, ניתן גם לראות קו-אבולוציה בין זוויגים שונים בתוך אותו המין, שכן הזכר והנקבה הם בעלי מבנה גנטי שונה, ולרוב פועלים עליהם לחצי ברירה זוויגית שונים. לדוגמה, בזבובי פירות שבהם הנקבה מזדווגת עם יותר מזכר אחד, התפתח בנוזל הזרע של הזכר חומר אשר בעוברו אל הנקבה, הוא משפיע על התנהגותה ומפחית את הסיכויים שהיא תזדווג עם זכר אחר. בכך הזכר נוטה להגדיל את מספר הביציות שהוא מפרה. אולם החומר הוא גם בעל רעילות מתונה, ומגביר את סיכויי התמותה של הנקבה. אי-לכך התפתחה אצל הנקבה עמידות לחומר. התפתחות זאת גרמה לזכר לפתח חומר בעל השפעה חזקה יותר (או בריכוז גבוה יותר), וכך נוצר "מרוץ חימוש" אבולוציוני בין זוויגים בקרב אותו המין ‏[3].

במובן רחב אף יותר, ניתן לראות קו-אבולוציה בין שלבי חיים שונים בתוך אותו המין, אפילו ששלבי החיים הללו מופיעים בכל אחד מהפרטים של המין ולא קיים הבדל במבנה הגנטי בין השלבים. הקו-אבולוציה במקרה זה מתרחשת כאשר פרטים המצויים בשלבי חיים שונים חווים לחצי ברירה טבעית שונים וכל שלב חיים משפיע על לחצי הברירה הפועלים על השלב האחר. דוגמה לקו-אבולוציה בין שלבי חיים היא קונפליקט ההורים-צאצאים.

חשיבות קו-אבולוציה באקולוגיה ובהתמיינות[עריכת קוד מקור | עריכה]

תהליך הקו-אבולוציה בתוך אותו המין קובע את האינטראקציות בין פרטים ועשוי להשפיע באופן משמעותי על דינמיקה של אוכלוסיות.

תהליך הקו-אבולוציה בין מינים קובע את טיבם ואת עצמתם של יחסי הגומלין ביניהם, ואלו עשויים להיות משמעותיים ביותר בקביעת מבניהן של חברות אקולוגית.

במקרים מסוימים, קו-אבולוציה עשויה להוביל לקו-ספציאציה (התמיינות הדדית), כאשר יחסי הגומלין בין המינים הדוקים במיוחד, והמין האחד עובר התמיינות (התפצלות לשני מינים נפרדים) שגוררת את המין השני להתמיינות מקבילה.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ‏Douglas J. Futuyma in Evolutionary Biology, Sinauer Associates 1998 p.539‏
  2. ^ ‏Douglas J. Futuyma in Evolutionary Biology, Sinauer Associates 1998 p.548-551‏
  3. ^ ‏Freeman S. & Herron J.C. in Evolutionary Analysis, Prentice Hall 2001 p.389‏