קו מהדרין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אוטובוס של חברת דן עם כיתוב "מהדרין". שירת שכונות חרדיות בעיר בני ברק, צולם בינואר 2006
מודעה בירושלים מסוף 2007, המבשרת כי הוקצו מספר אוטובוסים עירוניים ל"מתכונת מהדרין" שבה קיימת הפרדה מגדרית
מודעה לפיה אסור להטריד נוסע בנוגע למקום ישיבתו על רקע מגדרי

קו מהדרין הוא קו אוטובוס שבו נהוגים כללי תרבות חרדיים, שבמרכזם הפרדה מגדרית לפיה הגברים יושבים במחציתו הקדמית של האוטובוס והנשים במחציתו האחורית. ברוב המקרים שבהם נהוגה הפרדה, הנשים עולות ויורדות מהאוטובוס דרך הדלת האחורית והגברים - דרך הדלת הקדמית. כללים נוספים הנהוגים בקווים מסוג זה הם הקפדה על לבוש צנוע, והימנעות מהשמעת רדיו או מוזיקה באוטובוס, להוציא מוזיקה יהודית ושירים חסידיים. בינואר 2011 קבע בג"ץ שהפרדה מגדרית באוטובוס מותרת רק כאשר היא נעשית ברצון כל הנוסעים.

הפרדה בעלת אופי דומה לזו שבישראל מתבצעת גם בקו אוטובוס הנוסע בברוקלין, בין ריכוזי החרדים בוויליאמסבורג ובבורו פארק. קו האוטובוס פועל בזיכיון מטעם העירייה, ועניין ציבורי בו בשנת 2011 הוביל לביקורת שמתח על הפעלת הקו במתכונת זו ראש העירייה, מייקל בלומברג.‏[1].

הפעלת קווי מהדרין[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך שנות ה-90 של המאה ה-20 התקיימו בישראל מערכי היסעים פרטיים ומקומיים, ללא רישיון להפעלת תחבורה ציבורית, שהפעיל הסדר הפרדה מגדרי תחת השם "קווי מהדרין" עבור הציבור החרדי‏[2]. במטרה לעודד שימוש של חרדים בתחבורה ציבורית, הוקמה ועדת לנגנטל, שהמליצה בשנת 1997 על ניסוי בשני קווים בבני ברק שיסומנו בכיתוב "מהדרין", ועליהם ניתן יהיה לעלות מכל הדלתות, ציבור הנוסעים יקיים הפרדה בין גברים לנשים באופן התנדבותי והנהגים לא ייטלו חלק בהנהגת ההפרדה. הניסוי לא יצא אל הפועל, אולם קווי מהדרין הופעלו בקווים בינעירוניים ששימשו בעיקר נוסעים חרדים ומספר קווים עירוניים בירושלים, העיר היחידה בה הונהגו קווי מהדרין עירוניים‏[3]. בשנים 2006-2003 הנהיגה "אגד" מדיניות של הקמת קווים חדשים בהתאם לצורכי הציבור החרדי ורבים מקווים אלו היו קווי מהדרין. על מנת למשוך את קהל הצרכנים החרדי נקבעו תעריפי נסיעה נמוכים יחסית לקווים עם מסלולים באורך דומה שלא יועדו לקהל החרדי‏[4]. בשנת 2009 הופעל גם בבית שמש קו מהדרין עירוני על ידי חברת סופרבוס.

הדיון בציבור הדתי והחרדי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההפרדה בין גברים ונשים היא חלק מאורח החיים בחברה החרדית, אולם עד לתחילת העשור הראשון של המאה ה-21 לא הונהגו בישראל קווי הפרדה לקהל הרחב, למעט קווי אגד אחדים בירושלים שהופעלו בתחילת היום ובסופו, ושימשו בעיקר בחורי ישיבות חסידיות. עם התרחבות השימוש התקיים הדיון בנושא בציבור החרדי והדתי הן בהיבט ההלכתי, האם מדובר בהידור או בהלכה, והן בהיבט החינוכי. התמיכה והשימוש היו רבים יותר בציבור החסידי; תומך בולט הוא האדמו"ר מוויז'ניץ, משה יהושע הגר, שקבע שנסיעה בקווים אלו אינה "הידור" אלא "הלכה ממש".

הרבנים הראשיים יונה מצגר ושלמה עמאר יצאו נגד כפיית השימוש בקווים.‏[5][6]

הרב יובל שרלו מהזרם הדתי לאומי טען שהיות שהצידוק לקיום הקווים הוא בראש ובראשונה בתנאי שבאמת אנשי היהדות החרדית רוצים בהם, "צריך לברר האמנם החרדים "רוצים" בדבר, או שמדובר בהשתלטות עסקנית", וכי מבחינה הלכתית, "אין שום חובה ליצור קווים אלה ולמעשה הדבר גורם לחוסר צניעות משווע. החרדים חוברים לפרסומאים, ושניהם מטמיעים את ההכרה כאילו ההתייחסות לגופן של נשים היא כאל דבר שכל הזמן מגרה ומושך, מהכיוונים המנוגדים". גם הרב אליעזר מלמד טען שהנזק בקווים אלו עולה על התועלת וכתב כי חכמים בתקנותיהם "יצרו חברה צנועה ששומרת על מרחק מכובד בין גברים לנשים, אבל לא ניסו למנוע פגישה ומבט". לעומתם "ההמצאות החדשות מנסות למנוע פגישה ומבט, וכיוון שאי אפשר למנוע זאת, הרי שכל פגישה ומבט עלולים לגרום להתגברות היצר".‏[7]

הפולמוס הציבורי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מספר חברי הכנסת וחברי מועצת עירייה, בעיקר בירושלים, התנגדו להפעלתם של קווי המהדרין על ידי "אגד", ובפיהם שלוש טענות:

  1. "אגד" מקבלת סובסידיה ציבורית, ובעת קיום קווים אלו היא מעדיפה פלח שוק מסוים, משום שתעריף הנסיעה בחלק מהקווים נמוך באופן משמעותי מקווים מקבילים רגילים‏[8]
  2. מדובר בקווים של תחבורה ציבורית ולכן אסור שיוכתבו בהם כללי התנהגות חרדיים.
  3. חרדים משתמשים גם בקווים רגילים והם אינם נפגעים מכך, ועל כן אין צורך להנהיג קווי מהדרין.

לטענות אלו השיבו תומכי הקווים כי:

  1. מדובר בקווים רווחיים עבור החברות המפעילות אותן, משום שמדובר באוכלוסייה שהיא צרכנית משמעותית של תחבורה ציבורית. הסדר המהדרין, כמו גם המחירים המוזלים לעתים, מטרתם לעודד שימוש בתחבורה ציבורית.
  2. יש להתאים שירות, כולל תחבורה ציבורית, לאורח חייו ולתרבותו של קהל היעד.
  3. רבני המגזר החרדי מינו ועדה לענייני תחבורה, כדי לדאוג להסעת האוכלוסייה החרדית בהתאם לדרישות הצניעות שבהן מעוניין ציבור זה, וועדה זו ראתה בקווי מהדרין פתרון ראוי‏[9].
  4. מהחרדים נמנעת, על ידי משרד התחבורה, הפעלה של תחבורה לשירותו של מגזר זה בלבד, ולכן נחוצה הפעלת קווי מהדרין ייעודיים לאוכלוסייה זו, על ידי חברות התחבורה הציבורית‏[10].

הפולמוס התקיים לא רק במרחב הדיון הציבורי, אלא גם בתוך קווי מהדרין עצמם, וגלש לעתים לאלימות.‏[11] בעקבות זאת פתח משרד התחבורה "קו חם" לדיווח על אירועי חריגים בקווי מהדרין, לרבות מקרי אלימות פיזית או מילולית כלפי נוסעים.‏[12].

ועדת הרבנים טוענת כי בבדיקה שקיים משרד התחבורה נדגמו אלפי נסיעות באוטובוסים ונמצא כי ברובם המוחלט של המקרים הדבר לא בכפייה ולא באלימות‏[13].

עתירה והליכים משפטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות עתירה שהוגשה לבג"ץ[14] לביטול קווי המהדרין, מינה שר התחבורה ב-11 במאי 2008 ועדה בראשות מנכ"ל משרדו, אלכס לנגר, "לבדיקת הסדרי ההסעה בתחבורה הציבורית בקווים המשמשים את המגזר החרדי". הוועדה ביקשה את חוות דעת הציבור, והגיעו אליה כ-6,000 מכתבים בעד נחיצות הקווים, מול עשרות מכתבים נגד קווי המהדרין‏[15]. ב-26 באוקטובר 2009 הגישה הוועדה את מסקנותיה,‏[16] ובהן ההמלצות:

  • "על פי עמדת הוועדה, כל נוסע יהא רשאי לשבת באוטובוס בכל מושב פנוי, למעט המושבים הייעודיים השמורים לאנשים עם מוגבלויות וכו', כן רשאי כל נוסע, יהא מינו אשר יהא, לעלות ולרדת בכל דלת המותרת לעליית נוסעים באותו קו."
  • "לא ייקבע הסדר של קווי תחבורה ציבורית בהם נוהגת הפרדה בין נשים לגברים, או הסדר דומה אחר ההופך אותם שונים במהותם מיתר קווי התחבורה הציבורית בישראל."
  • "מאידך הוועדה אינה מבקשת למנוע מצב בו גברים ונשים המבקשים מתוך רצונם החופשי, לשבת באוטובוס ואף לעלות עליו באופן מסוים, יעשו כן, קרי, ככל שחלקים מציבור הנוסעים מעוניינים בישיבה מופרדת, זהו עניינם שלהם ובלבד שתשמרנה במלואן הוראות החוק, ובכלל זה שלא יתגלו כל סימנים של אלימות מילולית או פיזית או כפייה כלשהי כלפי אחרים שאינם מבקשים לנהוג בדרך זו."

ב-20 באוקטובר 2010 הודיע שר התחבורה כי "החליט לאמץ את המלצות ועדת הבדיקה... במלואן, זאת על בסיס דו"ח סטטוס מפורט שהוגש לו בסוף תקופת הבדיקה, והמלצותיו של המפקח על התעבורה". העותרות לא הסתפקו בכך וביקשו שבג"ץ יורה "על איסור העלייה מהדלת האחורית". בינואר 2011 קבע בג"ץ כי "מאחר שהשר החליט לאמץ את המלצות הוועדה, אין אנו מוצאים מקום להתערב בהחלטתו במישור העקרוני, והמלצות אלה (אשר יוצגו באתר האינטרנט של המשרד) יהפכו לעת הזאת להסדר המחייב - לרבות בעניין הגברת הפיקוח". בהתאם לכך פסק בג"ץ שהפרדה כפויה בין נשים לגברים ב"קווי המהדרין" אינה חוקית, וכי הטרדת נוסעות בעניין, כמו גם לגבי לבושן, עשויה להיות עבירה פלילית (הפרה של תקנה 455(א) לתקנות התעבורה המורה: "לא יפעל נוסע בצורה העשויה לגרום נזק או אי-נוחות בלתי-סבירה לכל נוסע אחר"). בג"ץ התיר את המשך ההסדר של העלאת נוסעים ונוסעות מהדלת האחורית כדי לאפשר הפרדה מרצון. כמו כן נפסק כי הנהגים יחויבו לוודא את אכיפת ההחלטה, וכי "אגד" תפרסם את ביטול הסדר המהדרין בעיתונות הכללית ובעיתונות של המגזר החרדי, ותציב שילוט בכלל הקווים ששימשו במתכונת קווי מהדרין, המודיע כי: "כל נוסע רשאי לשבת בכל מקום שיבחר (למעט המקומות המסומנים לאנשים עם מוגבלויות), הטרדת נוסע בעניין זה עלולה להיות עבירה פלילית".‏[14]

המרכז לפלורליזם יהודי (שלימים שינה את שמו למרכז הרפורמי לדת ומדינה), שנמנה עם העותרים, אמר על פסק הדין כי "בג"ץ קבע לראשונה כי ההפרדה הינה הפליה פסולה האסורה על פי חוק". מנגד גם דובר ועדת הרבנים לענייני תחבורה בירך על ההחלטה ואמר כי "בג"ץ הכיר בכך שזכותו של הציבור החרדי לנסוע בהפרדה", ובפועל ימשיכו האוטובוסים בקווי המהדרין לפתוח את שתי הדלתות. הדובר הדגיש ש"אין שום היתר ושום לגיטימציה לאלץ נוסע או נוסעת בשום סוג של כפייה או כוחנות".‏[17]

"אגד" הציגה בקווי מהדרין את השלט הנדרש,‏[18] אך נמנע ממנה לפרסם את ביטול ההסדר בעיתונות החרדית, עקב סירובם של עיתונים אלה לפרסם את המודעה.‏[19] המודעה פורסמה בעיתונות חילונית.‏[20]

לאחר שפסיקת בג"ץ התקבלה והפעולות שדרשה נעשו, בקווים שהופעלו בעבר במתכונת הסדר ה"מהדרין" נשמרת ההפרדה באותה מתכונת, על ידי נוסעים החפצים בכך, כאשר הנשים יושבות בחלקו האחורי של האוטובוס.

שינוי באופן תפקודם של קווי המהדרין נכפה על החרדים בעקיפין, כאשר עם הנהגת השימוש בכרטיס ה"רב קו" הנשים צריכות לעלות דרך הדלת הקדמית, משום שאין מכשיר תיקוף בדלת האחורית. עם זאת, הן ממשיכות לשבת מאחור.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • א' הראל, "מה הופך פרקטיקה חברתית לפרקטיקה פסולה? על ההפרדה בין המינים בתחבורה הציבורית" בספר: ידידיה שטרן (עורך), צדק שלי, צדק שלך: צדק בין תרבויות, תש"ע.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ כריסטין הוני, גם בברוקלין: הפרדה בין המינים מעוררת סערה, באתר הארץ, 20 באוקטובר 2011
  2. ^ דו"ח מסכם, ועדה לבדיקת הסדרי ההסעה בתחבורה ציבורית בקווים המשמשים את המגזר החרדי, עמוד 14
  3. ^ דו"ח מסכם, ועדה לבדיקת הסדרי ההסעה בתחבורה ציבורית בקווים המשמשים את המגזר החרדי, עמודים 31-32
  4. ^ דו"ח מסכם, ועדה לבדיקת הסדרי ההסעה בתחבורה ציבורית בקווים המשמשים את המגזר החרדי, עמוד 33
  5. ^ ynet, מצגר נגד קווי המהדרין: לא מדינה של החרדים, באתר ynet‏, 18.12.11
  6. ^ על ההפרדה בין גברים ונשים ומקורות הלכתיים כנגד ההפרדה, באתר "ויהי אור"
  7. ^ אליעזר מלמד, ‏אלו לא קווי מהדרין, באתר בשבע - ערוץ 7, 29 בדצמבר 2011.
  8. ^ קווי המהדרין-אותו האוטובוס בחצי מחיר שגיא כהן, מרץ 2010 באתר nrg מעריב; תלמידי הישיבות משלמים פחות לאגד 16 בדצמבר 2004, באתר וואלה; אגד מפעילה אוטובוס לחרדים בלבד 19 בינואר 2005, באתר וואלה
  9. ^ ארי גלהר, רבנים: "הרכבת אסון ליהדות החרדית", באתר mynet‏, 24 באוגוסט 2008
  10. ^ שמעון שטרן, הפרדה באוטובוס? כבוד לאישה, באתר ynet‏, 19 באוגוסט 2009
  11. ^ ענת צוריה, כפייה - בין רמות בית שמש לקאבול, ארץ אחרת, 2 באוגוסט 2009
  12. ^ דיווח על אירועים חריגים באוטובוסים המשמשים את המגזר החרדי, אתר משרד התחבורה, 24 באוגוסט 2010
    שחר הזלקורן, "קו חם" לנפגעות ההפרדה בקווי מהדרין, באתר ynet‏, 25 באוגוסט 2010
  13. ^ קובי נחשוני, הבוקר: ילדי החרדים מתפללים למען קווי המהדרין, באתר ynet‏, 21 באוקטובר 2010
  14. ^ 14.0 14.1 בג"ץ 746/07 נעמי רגן ואח' נ' משרד התחבורה ואח', ניתן ב-5 בינואר 2011.
  15. ^ שמעון שטרן, הפרדה באוטובוס? כבוד לאישה, באתר ynet‏, 19.8.2009
  16. ^ דו"ח מסכם, ועדה לבדיקת הסדרי ההסעה בתחבורה הציבורית בקווים המשמשים את המגזר החרדי, 26 אוקטובר 2009
  17. ^ יאיר אטינגרבג"ץ על קווי המהדרין - שני הצדדים טוענים לניצחון, באתר הארץ, 7 בינואר 2011
  18. ^ רועי אלמן, רק בישראל: מדבקת זכויות באוטובוסים, באתר mynet‏, 3 בפברואר 2011
  19. ^ שחר הזלקורן, קווי מהדרין: עיתונים חרדים לא נענו לדרישת בג"ץ, באתר ynet‏, 8 בפברואר 2011
  20. ^ אגד, ‏הודעה לציבור הנוסעים, באתר "ישראל היום", 8 בספטמבר 2011 (בתחתית העמוד)