חבר הכנסת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
משכן הכנסת, בו מכהנים 120 נציגים, הנבחרים בכל מערכת בחירות ארצית

חבר הכנסת הוא אחד מ-120 הנציגים המכהנים בכנסת, לאחר שנבחרו לכהונה זו על ידי אזרחי מדינת ישראל בבחירות דמוקרטיות.

בנוסף לחברותם בכנסת, משמשים חברי הכנסת כחברים בוועדות הכנסת, ויכולים גם לכהן כשרים או כסגני שרים בממשלה. ראש הממשלה או סגן שר חייבים לכהן גם כחברי הכנסת.

תוכן עניינים

[עריכה] הבחירות לכנסת

עמוד ראשיPostscript-viewer-shaded.png
ערך מורחב – הבחירות לכנסת

בבחירות לכנסת רשאי להצביע כל אזרח ישראל שמלאו לו 18 שנה. כל אזרח שמלאו לו 21 שנה רשאי להיות מועמד לכנסת, למעט עובדי מדינה, שופטים ואנשי צבא, וכן בעלי תפקידים נוספים. מבעלי תפקידים בכירים מסוימים (כגון קציני צבא בדרגת אלוף ומעלה) דורש החוק תקופת צינון של שלוש שנים.

[עריכה] חסינות חברי הכנסת

Emblem of Israel.svg
הממשל בישראל
נשיא המדינה
שמעון פרס
ממשלת ישראל
הממשלה ה-32
ראש הממשלה
בנימין נתניהו

ממלא מקום ראש הממשלה

לא מונה באופן רשמי
היועץ המשפטי לממשלה
יהודה וינשטיין
הכנסת - משכן הכנסת
יושב ראש הכנסת
ראובן ריבלין
חבר הכנסת
ועדות הכנסת
חוקי יסוד
בתי המשפט בישראל
בית המשפט העליון
נשיאת בית המשפט העליון
דורית ביניש
בית המשפט הגבוה לצדק
המשפט בישראל
הבחירות בישראל
מפלגות בישראל

שיטת הממשל בישראל
פוליטיקה בישראל
הפרדת הרשויות בישראל
יחסי החוץ של ישראל

פורטל - הממשל בישראל

בדומה למקובל בפרלמנטים אחרים בעולם, גם לחברי הכנסת יש חסינות, בהתאם לחוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם, התשי"א-‎1951, מתוך תפישה שראוי להגן על פעילותו של חבר הכנסת מפני גורמים בשלטון אשר יבקשו להצר את צעדיו. החסינות בישראל מחולקת לשני סוגים:

  • חסינות מהותית/עניינית - חסינות על חבר הכנסת בפני סנקציות פליליות בגין פעולות שביצע במסגרת מילוי תפקידו כחבר הכנסת. חסינות זו הינה מוחלטת ואינה ניתנת להסרה.
  • חסינות דיונית - חבר הכנסת שהוגש נגדו כתב אישום רשאי לפנות לוועדת הכנסת ולבקש שתעניק לו חסינות מהנימוקים הבאים:
    • העבירה נעשתה למען מילוי תפקידו כחבר הכנסת
    • כתב האישום הוגש שלא בתום לב ובחריגה ממדיניות התביעה
    • הדין עם חבר הכנסת מוצה על ידי ועדת האתיקה
    • ההעמדה לדין תפגע בתפקוד הכנסת ובייצוג ציבור הבוחרים.

אם החליטה ועדת הכנסת להיענות לבקשתו, החלטתה טעונה אישור המליאה בהצבעה גלויה.

עד יולי 2005 הייתה החסינות אוטומטית ומוענקת גם מבלי שהח"כ יבקשה, ואילו הסרתה דרשה החלטת ועדת הכנסת והחלטת המליאה בהצבעה חשאית. בג"ץ קבע שרק הערכה של חברי הכנסת שהיועץ המשפטי לממשלה נהג שלא בתום לב בהגשת כתב האישום יכולה להצדיק אי-הסרת חסינות. החוק החדש הרחיב את העילות לחסינות מצד אחד, ומצד שני מנע את הענקתה האוטומטית.

ההצעה לשינוי החוק באה בהמשך לביקורות רבות על החסינות שלה זוכים הח"כים, במקרים רבים ללא הצדקה. המתנגדים טוענים כי בכך שחברי הכנסת אמורים להצביע בעד או נגד חבריהם גורמת להם לרוב להגן עליהם באמונה כי יגנו גם הם עליהם בבוא העת. כך למשל עתרה התנועה לאיכות השלטון לבג"ץ בעקבות החלטת הכנסת שלא להסיר את חסינותו של ח"כ מיכאל גורלובסקי שהואשם בזיוף, מרמה והפרת אמונים בגין הצבעה כפולה במליאת הכנסת. החלטת בג"ץ לבטל את החלטת הכנסת להשאיר את חסינותו זכתה לביקורת רבה בקרב חברי הכנסת על ההתערבות בהחלטותיה.

ניתן לעצור חבר כנסת אם הוא נתפס "בשעה שעשה מעשה פשע שיש עמו שימוש בכוח או הפרעת השלום" (סעיף 3(א) לחוק חסינות חברי הכנסת).

ניתן להעמיד חבר הכנסת לדין לאחר סיום כהונתו בגין מעשים שאינם מוגנים על ידי החסינות המהותית, בלי שיתאפשר לו לבקש הענקת חסינות.

[עריכה] מקרי הסרת חסינות או אי קביעת חסינות

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ראו פירוט בדף השיחה. סיבה: ללא מקורות חיצוניים.
תאריך חבר הכנסת האשמה גזר דין
11 באוגוסט 1954 שלמה לביא[1] דריסת אדם למוות קנס בסך 100 ל"י
20 בדצמבר 1954 ישראל שלמה בן-מאיר[2] השגת רישיון להעברת מט"ח בטענת שווא זוכה
8 בפברואר 1955 שמעון בז'רנו[3] נהיגה במהירות מופרזת (80 קמ"ש) קנס בסך 50 ל"י
16 במאי 1960 משה דיין גרימת תאונה עקב אי עצירה באור אדום -
14 ביולי 1965 יצחק רפאל[4] קשירת קשר לקבלת שוחד -
29 בנובמבר 1966 מרדכי סורקיס גרימת תאונה עקב מעבר באור אדום במהירות גבוהה -
17 ביולי 1978 שמואל רכטמן[5] קבלת שוחד הורשע ונידון למאסר בפועל
1 באוגוסט 1979 שמואל פלאטו שרון הבטחת שוחד לבוחריו 3 חודשי מאסר בפועל ו-15 חודשי מאסר על תנאי
13 בינואר 1981 אהרון אבו חצירא קבלת שוחד זיכוי
18 במאי 1981 אהרון אבו חצירא מעילה בכספים זיכוי
25 בדצמבר 1984 מאיר כהנא התססה והסתה -
15 באוקטובר 1985 מוחמד מיעארי הזדהות עם ערפאת בכנס ציבורי -
1991 יאיר לוי גניבה בידי מנהל, זיוף מסמך בנסיבות מחמירות, רישום כוזב במסמכי תאגיד ומרמה והפרת אמונים בתאגיד 4 שנות מאסר בפועל, 3 שנות מאסר על תנאי וקנס בסך 275,000 ש"ח
6 בינואר 1993 האשם מחאמיד התבטאות מעודדת טרור -
- רפאל פנחסי העברת כספים שלא כדין 12 חודשי מאסר על תנאי וקנס כספי
ספטמבר 1996 אריה דרעי קבלת שוחד והעברת כספי משרד הפנים לגופים חרדיים שהוקמו על ידי ש"ס מאסר בפועל של שלוש שנים וקנס כספי של 250,000 ש"ח.
5 ביולי 2000 יצחק מרדכי מעשים מגונים בשלוש נשים 18 חודשים מאסר על תנאי
6 במרץ 2001 אביגדור ליברמן תקיפת קטין ואיומים - פיצויים של 10,000 ש"ח לילד וקנס של 7,500 ש"ח
5 בנובמבר 2001 עזמי בשארה תמיכה בארגון טרור וארגון טיולים למדינת אויב כתב האישום בוטל שכן נקבע שעומדת לו החסינות המהותית
- סאלח טריף מתן שוחד 6 חודשי עבודות שירות, קנס על-סך 25,000 ש"ח ו-18 חודשי מאסר על תנאי
- נעמי בלומנטל מתן שוחד בחירות הרשעה - קנס כספי ומאסר על תנאי
26 בינואר 2004 יחיאל חזן[6] הצבעה כפולה במליאת הכנסת הרשעה
20 בדצמבר 2004 יאיר פרץ[7] ניסיון קבלת תואר אקדמי במרמה הרשעה
26 בינואר 2010 סעיד נפאע[8] מגע עם סוכן זר ונסיעה לארץ אויב -

[עריכה] זכויות חברי הכנסת

על מנת למלא את תפקידם, ניתנות לחברי הכנסת מספר הטבות בנוסף למשכורותיהם. הטבות אלו כוללות:

  • זכות להעסיק שני עוזרים פרלמנטריים
  • תקציב לקשר עם הבוחר
  • דרכון דיפלומטי

בעבר ניתנה לחברי הכנסת זכות למשלוח חינם של דברי דואר ללא הגבלה.

[עריכה] הגבלות על חברי הכנסת

על חברי הכנסת חלות הגבלות אחדות, הקבועות בחוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם, התשי"א-‎1951:

  • סעיף 13א לחוק קובע "חבר הכנסת לא יעסוק בכל עסק או בכל עיסוק נוסף, למעט עיסוק בהתנדבות וללא תמורה". סעיף זה אינו חל בששת החודשים הראשונים לכהונתו של חבר הכנסת. סעיף זה נכנס לתוקף ב-1 בספטמבר 1989, ותוקן מאז פעמים אחדות. עד לחקיקתו נהגו חברי כנסת רבים לעסוק בעיסוקים שונים (כגון עריכת דין), במקביל לחברותם בכנסת.
  • סעיף 13א‎1 קובע "חבר הכנסת לא יכהן כנבחר בגוף ציבורי, אף שלא בתמורה". סעיף זה נכנס לתוקף עם תחילת כהונתה של הכנסת ה-14, ב-1996, והוא מונע, בין השאר, כהונה של חבר הכנסת כנבחר ברשות מקומית או בהסתדרות הכללית, נוהג שהיה מקובל קודם לחקיקת סעיף זה.
  • על חבר הכנסת לציית לכללי אתיקה. ועדת האתיקה של הכנסת רשאית להטיל עונשים על חבר הכנסת שהפר את כללי האתיקה.
  • אם המיועד לשמש חבר כנסת מחזיק באזרחות של מדינה נוספת מלבד ישראל, הוא יאלץ לוותר על האזרחות לאותה מדינה. זאת על פי הכתוב בחוק יסוד הכנסת: "חבר כנסת בעל אזרחות נוספת שאינה ישראלית... לא יצהיר אמונים אלא לאחר שעשה את כל הדרוש מצדו לשם שחרור ממנה".

[עריכה] ראו גם

[עריכה] לקריאה נוספת

[עריכה] קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: חברי הכנסת

[עריכה] הערות שוליים

כלים אישיים
גרסאות שפה
מרחבי שם
פעולות
ניווט
קהילה
תיבת כלים
דף זה בשפות אחרות
הדפסה/יצוא