חבר הכנסת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
משכן הכנסת, בו מכהנים 120 נציגים, הנבחרים בכל מערכת בחירות ארצית

חבר הכנסת הוא אחד מ-120 הנציגים המכהנים בכנסת, לאחר שנבחרו לכהונה זו על ידי אזרחי מדינת ישראל בבחירות דמוקרטיות.

בנוסף לחברותם בכנסת, משמשים חברי הכנסת כחברים בוועדות הכנסת, ויכולים גם לכהן כשרים או כסגני שרים בממשלה. ראש הממשלה או סגן שר חייבים לכהן גם כחברי הכנסת.

הבחירות לכנסת[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הבחירות לכנסת

בבחירות לכנסת רשאי להצביע כל אזרח ישראל שמלאו לו 18 שנה. כל אזרח שמלאו לו 21 שנה רשאי להיות מועמד לכנסת, למעט עובדי מדינה, שופטים ואנשי צבא, וכן בעלי תפקידים נוספים. מבעלי תפקידים בכירים מסוימים (כגון קציני צבא בדרגת אלוף ומעלה) דורש החוק תקופת צינון של שלוש שנים.

פעילות חברי הכנסת[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הכנסת

חברי הכנסת מקיימים את תפקידיה של הכנסת כבית המחוקקים של מדינת ישראל. פעילות זו כוללת:

הדיונים השונים נערכים במליאה ובוועדות הכנסת, המחולקות לפי נושאים, והחלטות מתקבלות ברוב קולות של הנוכחים בדיון. עבודת הכנסת נעשית לפי חוקים המסדירים אותה, תקנון הכנסת, או "הנוהג והנוהל המקובלים". לשם ביצוע תפקידיהם, נעזרים חברי הכנסת במחלקות ובבעלי תפקידים שונים הפועלים בכנסת, כדוגמת מרכז המחקר והמידע, היועץ המשפטי ובעבר נציבות הדורות הבאים.

חסינות חברי הכנסת[עריכת קוד מקור | עריכה]

Emblem of Israel.svg
הממשל בישראל
נשיא המדינה
ראובן ריבלין
ממשלת ישראל - הממשלה ה-33
ראש הממשלה
בנימין נתניהו
ממלא מקום ראש הממשלה
לא מונה באופן רשמי
היועץ המשפטי לממשלה
יהודה וינשטיין
הכנסת - משכן הכנסת
יושב ראש הכנסת
יולי אדלשטיין
חבר הכנסת
ועדות הכנסת
חוקי יסוד
בתי המשפט בישראל
בית המשפט העליון
נשיא בית המשפט העליון
אשר גרוניס
בית המשפט הגבוה לצדק
המשפט בישראל
הבחירות בישראל
מפלגות בישראל

שיטת הממשל בישראל
פוליטיקה בישראל
הפרדת הרשויות בישראל
יחסי החוץ של ישראל

פורטל - הממשל בישראל

בדומה למקובל בפרלמנטים אחרים בעולם, גם לחברי הכנסת יש חסינות, בהתאם לחוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם, התשי"א-‎1951, מתוך תפישה שראוי להגן על פעילותו של חבר הכנסת מפני גורמים בשלטון אשר יבקשו להצר את צעדיו. החסינות בישראל מחולקת לשני סוגים:

  • חסינות מהותית/עניינית - חסינות על חבר הכנסת בפני סנקציות פליליות בגין פעולות שביצע במסגרת מילוי תפקידו כחבר הכנסת. חסינות זו הינה מוחלטת ואינה ניתנת להסרה.
  • חסינות דיונית - חבר הכנסת שהוגש נגדו כתב אישום רשאי לפנות לוועדת הכנסת ולבקש שתעניק לו חסינות מהנימוקים הבאים:
    • העבירה נעשתה למען מילוי תפקידו כחבר הכנסת
    • כתב האישום הוגש שלא בתום לב ובחריגה ממדיניות התביעה
    • הדין עם חבר הכנסת מוצה על ידי ועדת האתיקה
    • ההעמדה לדין תפגע בתפקוד הכנסת ובייצוג ציבור הבוחרים.

אם החליטה ועדת הכנסת להיענות לבקשתו, החלטתה טעונה אישור המליאה בהצבעה גלויה.

עד יולי 2005 הייתה החסינות אוטומטית ומוענקת גם מבלי שהח"כ יבקשה, ואילו הסרתה דרשה החלטת ועדת הכנסת והחלטת המליאה בהצבעה חשאית. בג"ץ קבע שרק הערכה של חברי הכנסת שהיועץ המשפטי לממשלה נהג שלא בתום לב בהגשת כתב האישום יכולה להצדיק אי-הסרת חסינות. החוק החדש הרחיב את העילות לחסינות מצד אחד, ומצד שני מנע את הענקתה האוטומטית.

ההצעה לשינוי החוק באה בהמשך לביקורות רבות על החסינות שלה זוכים הח"כים, במקרים רבים ללא הצדקה. המתנגדים טוענים כי בכך שחברי הכנסת אמורים להצביע בעד או נגד חבריהם גורמת להם לרוב להגן עליהם באמונה כי יגנו גם הם עליהם בבוא העת. כך למשל עתרה התנועה לאיכות השלטון לבג"ץ בעקבות החלטת הכנסת שלא להסיר את חסינותו של ח"כ מיכאל גורלובסקי שהואשם בזיוף, מרמה והפרת אמונים בגין הצבעה כפולה במליאת הכנסת. החלטת בג"ץ לבטל את החלטת הכנסת להשאיר את חסינותו עוררה ביקורת רבה בקרב חברי הכנסת על ההתערבות בהחלטותיה.

ניתן לעצור חבר כנסת אם הוא נתפס "בשעה שעשה מעשה פשע שיש עמו שימוש בכוח או הפרעת השלום" (סעיף 3(א) לחוק חסינות חברי הכנסת).

ניתן להעמיד חבר הכנסת לדין לאחר סיום כהונתו בגין מעשים שאינם מוגנים על ידי החסינות המהותית, בלי שיתאפשר לו לבקש הענקת חסינות.

מקרי הסרת חסינות או אי קביעת חסינות[עריכת קוד מקור | עריכה]

תאריך חבר הכנסת האשמה גזר דין
11 באוגוסט 1954 שלמה לביא[1] דריסת אדם למוות קנס בסך 100 ל"י
20 בדצמבר 1954 ישראל שלמה בן-מאיר[2] השגת רישיון להעברת מט"ח בטענת שווא זוכה
8 בפברואר 1955 שמעון בז'רנו[3] נהיגה במהירות מופרזת (80 קמ"ש) קנס בסך 50 ל"י
16 במאי 1960 משה דיין גרימת תאונה עקב אי עצירה באור אדום -
14 ביולי 1965 יצחק רפאל[4] קשירת קשר לקבלת שוחד -
29 בנובמבר 1966 מרדכי סורקיס גרימת תאונה עקב מעבר באור אדום במהירות גבוהה -
17 ביולי 1978 שמואל רכטמן[5] קבלת שוחד הורשע ונידון למאסר בפועל
1 באוגוסט 1979 שמואל פלאטו שרון הבטחת שוחד לבוחריו 3 חודשי עבודות שירות ו-15 חודשי מאסר על תנאי
13 בינואר 1981 אהרון אבו חצירא קבלת שוחד זיכוי
18 במאי 1981 אהרון אבו חצירא מעילה בכספים זיכוי
25 בדצמבר 1984 מאיר כהנא התססה והסתה -
15 באוקטובר 1985 מוחמד מיעארי הזדהות עם ערפאת בכנס ציבורי -
1991 יאיר לוי גניבה בידי מנהל, זיוף מסמך בנסיבות מחמירות, רישום כוזב במסמכי תאגיד ומרמה והפרת אמונים בתאגיד 4 שנות מאסר בפועל, 3 שנות מאסר על תנאי וקנס בסך 275,000 ש"ח
6 בינואר 1993 האשם מחאמיד התבטאות מעודדת טרור -
- רפאל פנחסי העברת כספים שלא כדין 12 חודשי מאסר על תנאי וקנס כספי
ספטמבר 1996 אריה דרעי קבלת שוחד והעברת כספי משרד הפנים לגופים חרדיים שהוקמו על ידי ש"ס מאסר בפועל של שלוש שנים וקנס כספי של 250,000 ש"ח.
5 ביולי 2000 יצחק מרדכי מעשים מגונים בשלוש נשים 18 חודשים מאסר על תנאי
6 במרץ 2001 אביגדור ליברמן תקיפת קטין ואיומים - פיצויים של 10,000 ש"ח לילד וקנס של 7,500 ש"ח
5 בנובמבר 2001 עזמי בשארה תמיכה בארגון טרור וארגון טיולים למדינת אויב כתב האישום בוטל שכן נקבע שעומדת לו החסינות המהותית
2002 סאלח טריף מתן שוחד 6 חודשי עבודות שירות, קנס על-סך 25,000 ש"ח ו-18 חודשי מאסר על תנאי
- נעמי בלומנטל מתן שוחד בחירות הרשעה - קנס כספי ומאסר על תנאי
26 בינואר 2004 יחיאל חזן[6] הצבעה כפולה במליאת הכנסת הרשעה
20 בדצמבר 2004 יאיר פרץ[7] ניסיון קבלת תואר אקדמי במרמה הרשעה
26 בינואר 2010 סעיד נפאע[8] מגע עם סוכן זר ונסיעה לארץ אויב -

זכויות חברי הכנסת[עריכת קוד מקור | עריכה]

על מנת למלא את תפקידם, ניתנות לחברי הכנסת מספר הטבות בנוסף למשכורותיהם. הטבות אלו כוללות:

  • זכות להעסיק שני עוזרים פרלמנטריים
  • תקציב לקשר עם הבוחר
  • דרכון דיפלומטי

בעבר ניתנה לחברי הכנסת זכות למשלוח חינם של דברי דואר ללא הגבלה.

שכר חברי הכנסת[עריכת קוד מקור | עריכה]

אופן קביעת שכרם של חברי הכנסת הוסדר בחוק שכר חברי הכנסת, התש"ט-1949,‏[9] שהוחלף ב-17 בפברואר 2003 בפרק ט' לחוק הכנסת.‏[10] בהתאם לחוק הוקמה ועדה ציבורית, הממליצה על גובה שכרם של חברי הכנסת ועל תשלומים נוספים,‏[11] כגון הוצאות נסיעה ולינה, הכרוכות במילוי תפקידם של חברי הכנסת, וכן תשלומים לקופת גמל או קרן השתלמות (עקרונות לתשלומים הנוספים נקבעו בהחלטת שכר חברי הכנסת (הענקות ותשלומים), התשס"א-2001). ביולי 2003 מונו לוועדה הציבורית פרופ' ראובן גרונאו - יושב ראש, עו"ד יוסף גילאור ורו"ח דניאל דורון. שכר היסוד של חברי הכנסת מתעדכן מפעם לפעם (בדרך כלל בתחילת כל שנה) בהתאם לשינוי בשכר הממוצע במשק. המלצות הוועדה הציבורית מוגשות לוועדת הכנסת, וזו רשאית לקבל את ההמלצות (ובכך להפוך אותן להחלטה מחייבת) או לדחותן ולהחזירן לוועדה הציבורית לדיון מחדש, לשם מתן המלצות חדשות. החלטות בעניין שכרם של חברי הכנסת מתפרסמות בקובץ התקנות.

החל מ-1 בינואר 2013, שכר היסוד של חברי הכנסת הוא:‏[12]

תפקיד שכר יסוד הערות
יו"ר הכנסת 44,195 ש"ח מעט יותר משכר היסוד של ראש הממשלה (שהינו 43,291 ש"ח)
ראש האופוזיציה 39,402 ש"ח מעט יותר משכר היסוד של שר (שהינו 38,536 ש"ח)
סגן יו"ר הכנסת וראש ועדה 36,763 ש"ח מעט יותר משכר היסוד של סגן שר, שאף הוא חבר כנסת (שהינו 35,351 ש"ח)
חבר הכנסת 34,842 ש"ח

הגבלות על חברי הכנסת[עריכת קוד מקור | עריכה]

על חברי הכנסת חלות הגבלות אחדות, הקבועות בחוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם, התשי"א-‎1951:

  • סעיף 13א לחוק קובע "חבר הכנסת לא יעסוק בכל עסק או בכל עיסוק נוסף, למעט עיסוק בהתנדבות וללא תמורה". סעיף זה אינו חל בששת החודשים הראשונים לכהונתו של חבר הכנסת. סעיף זה נכנס לתוקף ב-1 בספטמבר 1989, ותוקן מאז פעמים אחדות. עד לחקיקתו נהגו חברי כנסת רבים לעסוק בעיסוקים שונים (כגון עריכת דין), במקביל לחברותם בכנסת.
  • סעיף 13א‎1 קובע "חבר הכנסת לא יכהן כנבחר בגוף ציבורי, אף שלא בתמורה". סעיף זה נכנס לתוקף עם תחילת כהונתה של הכנסת ה-14, ב-1996, והוא מונע, בין השאר, כהונה של חבר הכנסת כנבחר ברשות מקומית או בהסתדרות הכללית, נוהג שהיה מקובל קודם לחקיקת סעיף זה.
  • על חבר הכנסת לציית לכללי אתיקה. ועדת האתיקה של הכנסת רשאית להטיל עונשים על חבר הכנסת שהפר את כללי האתיקה.
  • אם המיועד לשמש חבר כנסת מחזיק באזרחות של מדינה נוספת מלבד ישראל, הוא יאלץ לוותר על האזרחות לאותה מדינה. זאת על פי הכתוב בחוק יסוד הכנסת: "חבר כנסת בעל אזרחות נוספת שאינה ישראלית... לא יצהיר אמונים אלא לאחר שעשה את כל הדרוש מצדו לשם שחרור ממנה".

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]