עטיפה (תקליט)
תקליט עשוי ויניל וחשוף לשריטות ולנזקים נוספים. לפיכך מראשית ההפצה ההמסחרית של תקליטים, בתחילת המאה ה-20, הם נמכרו בעטיפה ריבועית, עשויה נייר או קרטון דק, שאורך צלעו גדול אך במעט מקוטרו של התקליט. בנוסף להגנה על התקליט שימשה העטיפה למתן מידע על התקליט - שמו ושמות יוצריו, רשימת השירים וקטעי המוזיקה שבו וכו'. עיצוב העטיפה בא לתרום למסר האמנותי שבתקליט ולקידום מכירתו, וכלל פעמים רבות את תמונת מבצעי התקליט.
עם המעבר מתקליטים לתקליטורים כאמצעי להפצת מוזיקה, נשמרו עקרונות העיצוב הוויזואלי של העטיפה, אף שמבחינה פיזית היא השתנתה לקופסת פלסטיק שאורך צלעה קטן יותר (בהתאם לגודל התקליטור).
כינוי אלבום על שם צבע עטיפתו[עריכה]
| ערך מורחב – כינוי אלבום על שם צבע עטיפתו |
האלבום הראשון, וככל הנראה המפורסם ביותר, שכונה באופן נרחב בציבור ובתקשורת על שם צבע עטיפתו הוא "האלבום הלבן", במקור "The Beatles", של להקת הביטלס. במשך השנים להקות ואומנים נוספים הרחיבו את התופעה. קיימים אלבומים נוספים ומוכרים פחות שאינם כלולים ברשימה זו, ביניהם למשל "האלבום השחור" של להקת הפופ הפסיכדלי האמריקאית הדנדי וורהולס, "האלבום האוף-ווייט" של אמן הסטנד-אפ ואיש הטלוויזיה האמריקאי דניס מילר, "האלבום הסגול" של המפיק האמריקאי K12 (ששואב מהקונספט של "האלבום האפור" שמסוקר בהמשך, שהניב גם אלבום בשם "האלבום הכחול והשחור"), "האלבום הכחול" של להקת הפאנק האמריקאית 311, ו"האלבום הורוד" של צמד הפופ/רוק האמריקאי They Might Be Giants.
קישורים חיצוניים[עריכה]
- בן שלו, עלייתן ונפילתן של עטיפות התקליטים הישראליות, באתר הארץ, 22 בינואר 2013
- עופר שדמי, סיפור. כיסוי - סיפורן של עטיפות האלבומים הישראלים (בלוג)