רוברט השני, דוכס נורמנדיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
רוברט דוכס נורמנדיה. ציור רומנטי מהמאה ה-19

רוברט השני, דוכס נורמנדיה (נולד 1054 לערך - נפטר 3 בפברואר 1134) היה אציל נורמני דוכס נורמנדי משנת 1087 עד לשנת 1106 וטוען לכתר האנגלי. הוא ידוע גם בכינוי רוברט קורת'וז (צרפתית: Courteheuse) כינוי הנגזר מהניב הצרפתי-נורמני שפירושו "גרביונים". דמותו ההיסטורית של רוברט השני ספגה ביקורת ואפילו בוז מצד בני תקופתו והיסטוריונים שנסמכים על מקורות היסטוריים בני התקופה, הוא נחשב לבן מורד וסורר, שליט כושל של נחלותיו ומצביא כושל לצבאות שהיו תחת פיקודו, חלקו במסע הצלב הראשון הוא נקודת האור היחידה מבחינה אישית לגבי רוברט השני. למרות שבהיסטוריה המודרנית מסעי הצלב הם אירוע שנוי במחלוקת וללא ספק אירוע אלים בו נהרגו אלפי אנשים, התבלט רוברט השני כלוחם עז נפש ואמיץ שתרומתו הביאה את מסע הצלב למטרתו - כיבוש ירושלים.[1] במחקר ביקורתי שכתבה ההיסטוריונית הבריטית קטרין לאק היא מעלה גרסה שונה לדמותו של רוברט השני, לפי מחקר זה המוניטין של רוברט כחדל אישים ושליט כושל מקורם בכתיבת היסטוריה מגמתית בהשראת הנרי, אחיו הצעיר של רוברט ומתחרה על כתר אנגליה. [2]

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קרב טינסברי כתב יד מהמאה ה-15.

רוברט היה בנו הבכור של ויליאם הראשון, מלך אנגליה הידוע גם בשם ויליאם הכובש - המלך הנורמני הראשון של אנגליה אימו הייתה מתילדה מפלנדריה. מעט מאד ידוע על ילדותו של רוברט, הוא התארס בגיל צעיר עם מרגרט ממאן (Maine), שנפטרה בגיל צעיר בטרם הספיקו להינשא. מגיל צעיר הוא עשה לעצמו שם כאיש צבא מוכשר ולוחם אמיץ, אך גם כאדם רגזן הנוטה להתפרצויות זעם. אופיו הביא לסדרת התנגשויות עם אביו ואחיו. בשנת 1063 קיבל רוברט מידי אביו את התואר רוזן מאן כמתנה לנישואיו המתוכננים עם מרגרט אך בשנת 1069 התקוממו אזרחי המחוז כנגד השלטון הנורמני, והתואר עבר לידי הוגו החמישי, אציל של האימפריה הרומית הקדושה. בשנת 1077 לאחר מריבה עם אחיו על דבר של מה-בכך החליט רוברט למרוד באביו וניסה לתפוס בכוח את טירת רואן, משנכשל המצור ברח רוברט לפלנדריה שם הפך לפורע-חוק ועסק בשוד וביזה באזור שהיה ידוע בשם וקסין (Vexin). לויליאם לא נותרה ברירה אלא לחבור לפיליפ הראשון, מלך צרפת על מנת לעצור את רוברט. בקרב שנערך בין הצבאות בינואר 1079 נלחמו האב והבן עד שרוברט הצליח לפצוע את המלך ולהפיל אותו מסוסו.

בשנת 1080 הושג פיוס בין המלך לבן המורד - בסיוע המלכה מתילדה שלא הפסיקה לתמוך ברוברט ולסייע לו ככל שיכלה, עם מותה בשנת 1083 עזב רוברט את חצרו של ויליאם, יצא לגלות מרצון, ונדד ברחבי אירופה. בשנת 1087 נפטר ויליאם הכובש, על ערש דווי הוא חילק את נחלותיו בין 2 בניו הבוגרים, הוא נתן את מלכות אנגליה לבנו השני והמועדף ויליאם רופוס שעתיד להיות מוכתר כויליאם השני, והוריש את נחלותיו בצרפת - דוכסות נורמנדיה העשירה - לבנו הבכור רוברט. הצעיר מהבנים הנרי קיבל סכום כסף נכבד לקנות לעצמו נחלה (ולבסוף ירש את אחיו וילאם והפך למלך הנרי הראשון). בשנת 1088 נתן רוברט את תמיכתו העקרונית לברונים אנגלים במזימה להדיח את ויליאם מכסאו, המרד נכשל בעיקר בגלל סירובו של רוברט לתת למורדים תמיכה של ממש.

מעמדו של רוברט בנחלתו - דוכסות נורמנדיה היה רעוע ובעייתי, לכוד בין מלחמות של אצילי הדוכסות על שטחי השפעה ובאקלים פוליטי בו ניצלו המקומיים את הסכסוך בין האחים והחליפו נאמנויות על פי שיקולי רווח צרים, נכשל רוברט בנסיון לייצב את מעמדו ונקלע לקשיים כלכליים חמורים. הנזיר וההיסטוריון בו התקופה אורדריקוס ויטליס כותב: "הדוכסות נפלה למצב של תוהו, גדודים חמושים תקפו ערים וכנופיות חמושות תקפו אזרחים תמימים ללא מעצור".[3]

בשנת 1096 יצא רוברט למסע הצלב, מצבו הכלכלי היה קשה והוא נאלץ למשכן את דוכסות נורמנדיה לאחיו ויליאם עבור 10,000 מרקים. הוא הצליח לאסוף סביבו מספר אצילים בעלי מעמד ושם מכל רחבי צרפת ובהם רוברט השני, רוזן פלנדריה, אטיין השני, רוזן בלואה, אודו בישוף באייה והדוכס של בריטני, הצבא הגדול התנהל בעצלתיים, עצר לתקופת החורף בדרום איטליה והגיע ככוח הצלבני האחרון מתוך 4 לפני חומות קונסטנטינופול. למרות מעמדו וגודל הצבא שתחת פיקודו, היה תפקידו של רוברט מינורי ביחס לשאר נסיכי הצלבנים, הוא חבר לרמון הרביעי, רוזן טולוז וצבאו שכלל אצילים מדרום צרפת ואף נדרש לסיוע כלכלי מידי רמון במהלך המסע, הוא המשיך עם רמון בחלק האחרון של מסע הצלב מאנטיוכיה לירושלים אך כמו בן בריתו נותר ללא אחיזה בעיר וללא נחלה בארץ הקודש. רוברט חזר לאירופה בידיים ריקות אך עם הילה של צלבן ומשחרר ירושלים.

בשנת 1100 חזר רוברט לנורמנדיה, בהיעדרו תפס אחיו הצעיר הנרי את השלטון באנגליה. בשנת 1101 הוביל רוברט כוח פלישה שנחת בפורטסמות', אך הפלישה נכשלה. בהסכם אלטון שנחתם בין שני האחים, ויתר רוברט על תביעתו לכתר האנגלי תמורת תשלום שנתי קבוע. ההסכם גם כלל סעיף לפיו במקרה מוות של אחד הצדדים יירש השני את נחלותיו.

בשנת 1105 אסף הנרי צבא אנגלי ופלש אל דוכסות נורמנדיה ובשנת 1106 הביס את צבאו של רוברט בקרב טינסברי ואיחד את נורמנדיה עם נחלות המלך האנגלי. רוברט נתפס לאחר הקרב, הועבר לאנגליה והעביר את שארית ימיו בכלא. הוא מת בשנת 1134 בטירת קארדיף שבויילס.

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעת חזרתו ממסע הצלב נשא רוברט לאישה את סיביליה מקונוורסנו בת אצילים נורמנית מאיטליה. לבני הזוג נולד ילד אחד - ויליאם קליטו. הוא נולד ב-25 באוקטובר 1102, ניסה ונכשל פעמיים לממש את זכותו לרשת את דוכסות נורמנדיה ומת בשנת 1128 מבלי שהותיר יורש אחריו.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יהושע פראוור, תולדות ממלכת הצלבנים בארץ ישראל, כרך ב, מוסד ביאליק, מהדורה ראשונה, 1963, מהדורה שלישית מורחבת ומתוקנת, 1973, הדפסה שישית, 2005; הספר זכה בפרס ישראל בתרגומו לצרפתית בפרס האקדמיה הצרפתית.
  • * יהושע פראוור, הצלבנים - דיוקנה של חברה פיאודלית, מוסד ביאליק, מהדורה ראשונה 1975, מהדורה שנייה מורחבת ומתוקנת 1985
  • Steven Runciman, A History of the Crusades, Cambridge university press, 1952 ISBN 0521061628
  • Christopher Tyerman. God's war: a new history of the Crusades Harvard University Press, 2006
  • Katherine Lack Conqueror's Son: Duke Robert Curthose, Thwarted King The History Press Ltd (1 Oct 2007) ISBN-10: 0750945664
  • William M. Aird Robert Curthose, Duke of Normandy Boydell & Brewer Ltd, 2008 ISBN 1843833107

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ רוברט השני דוכס נורמנדי מאמר באנציקלופדיה בריטניקה
  2. ^ 'Robert Curthose: Ineffectual Duke or Victim of Spin?' The Haskins Society Journal, Studies in Medieval History 20 (2009), 110-140.
  3. ^ Orderic Vital, History of Normandy, ed. Guizot, Volume 2, 3 and 4, 1825 Book VIII, Volume III, p. 249.