רציחות לול התרנגולות בווינוויל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

רציחות לול התרנגולות בווינווילאנגלית: Wineville Chicken Coop Murders) היא סדרת חטיפות ורציחות ילדים שאירעה בשנת 1928 בלוס אנג'לס ובמחוז ריברסייד שבקליפורניה, ארצות הברית. הפרשה נודעה ברמה לאומית, ואירועים שקשורים אליה חשפו שחיתות במשטרת לוס אנג'לס. פרשות שחיתות אלו והפרסום השלילי שליווה אותן הביאו לשינוי שמה של ווינוויל למירה-לומה ב-1 בנובמבר 1930.

השם "רציחת לול התרנגולות" ניתן כיוון שהגופות נקברו בסיד ליד לול התרנגולות בחווה בווינוויל.

הרציחות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב־1926, חוואי בן 19 מססקצ'ואן, קנדה, בשם גורדון סטיוארט נורת'קוט, לקח את האחיין שלו בן ה־13, סאנפורד ווסלי קלארק, מביתו שבססקצ'ואן, בהסכמת הוריו של סאנפורד, לחוותו בווינוויל‏‏[1] שבמחוז ריברסייד, שם הכה אותו והתעלל בו מינית על בסיס יומי.

המידע על המתרחש בחווה הגיע ב-1928 לאחותו של סאנפורד, ג'סי קלארק, לאחר שזו ביקרה אותו בווינוויל מתוך דאגה למצבו. בזמן ביקורה אמר לה סאנפורד שהוא חושש לחייו, ובאחד הלילות שבהן נורת'קוט ישן, ג'סי התוודעה לזוועות שהתרחשו בחווה. ג'סי חזרה לקנדה כשבוע לאחר מכן, שם סיפרה על הזוועות לקונסול האמריקאי. הקונסול האמריקאי כתב מכתב למשטרת לוס אנג'לס המפרט את תלונתה של ג'סי. כיוון שבתחילה היה חשש מנושא ההגירה, משטרת לוס אנג'לס יצרה קשר עם מחלקת ההגירה של ארצות הברית כדי שתבדוק את טיב התלונה.

ב-31 באוגוסט 1928, מחלקת הגירה ביקרה בחווה בווינוויל. הם מצאו שם את סאנפורד בן ה-15 ולקחו אותו למעצר הגנתי. גורדון נורת'קוט ראה את סוכני מחלקת ההגירה נוסעים לכיוון החווה, הוא איים על סאנפורד שיעכב את הסוכנים או שהוא ירה בו. במשך השעתיים שהצליח סאנפורד לעכב את הסוכנים, גורדון נמלט.‏[2] גורדון ואמו, שרה לואיס נורת'קוט, הצליחו להימלט לקנדה, ונעצרו בעיר ורנון בקולומביה הבריטית.

במשפט שנערך לשרה לואיס (סבתו) העיד סאנפורד כי גורדון נורת'קוט (דודו) חטף, התעלל, היכה ורצח שלושה נערים צעירים בסיוע של אמו, שרה לואיס נורת'קוט, ובעזרת סאנפורד עצמו. בנוסף לשלושת הנערים האלה, סאנפורד הצהיר שנורת'קוט רצח נער מקסיקני (שמעולם לא זוהה. בחקירה יוחס כ"מקסיקני חסר-הראש") ללא מעורבותם של אמו או של סאנפורד. גורדון נורת'קוט הכריח את סאנפורד לעזור לו להיפטר מראשו של הנער המקסיקני. גורדון הצהיר כי הוא השאיר את גופת הנער חסרת הראש בצד הדרך ליד העיר לה-פונט, כיוון ש"לא היה לו מקום אחר לשים אותה".

סאנפורד טען כי כדי להיפטר מהגופות השתמש נורת'קוט בסיד וכי הגופות נקברו בחווה. הרשויות מצאו קברים במקומות בהם סאנפורד הצהיר שהם נמצאים. בקברים לא נמצאו גופות שלמות, אלא חלקי גופות שנשארו, של שיער, דם, עצמות ואצבעות. על פי עדותם של סאנפורד קלארק וג'סי קלארק (אחותו של סאנפורד), ב-4 באוגוסט 1928 (מספר שבועות לפני המעצר של סאנפורד) גורדון נורת'קוט ואמו, שרה לואיס, הוציאו את הגופות מהקברים והשאירו אותן במדבר. הגופות השלמות מעולם לא נמצאו. עם זאת, בנוסף לחלקי הגופות שכן נמצאו, המשטרה מצאה חפצים אישיים של שלושת הילדים שדווחו כי נעלמו וגרזן מוכתם בדם.

המשפט[עריכת קוד מקור | עריכה]

גורדון סטיוארט נורת'קוט ואמו שרה לואיס נורת'קוט נעצרו בקנדה ב-19 בספטמבר 1928, והוחזרו ללוס אנג'לס רק ב-30 בנובמבר באותה שנה. במהלך ההמתנה שלהם להסגרתם לקליפורניה, שרה לואיס הודתה ברציחת שלושת הילדים, כולל ברצח וולטר קולינס בן ה-9. גורדון נורת'קוט הודה ברצח של יותר מ-5 נערים. אך עוד לפני הסגרתם חזרו בהם שניהם מהודאתם.

לאחר הסגרתם, הודתה שוב שרה לואיס ברצח של וולטר קולינס, אך לא נשפטה על כך. ב-31 בדצמבר, גזר עליה שופט בית המשפט העליון מאסר עולם על סמך הודאתה, וחסך ממנה עונש מוות בשל היותה אישה. היא שוחררה על תנאי לאחר פחות מ-12 שנים. במהלך המשפט שלה טענה שרה לואיס כי בנה גורדון נורת'קוט חף מפשע. בנוסף טענה מגוון טענות מוזרות לגבי המוצא של גורדון, כמו למשל שהוא בנו הבלתי חוקי של אציל אנגלי, שהיא סבתו של גורדון וכי הוא תוצאה של גילוי עריות בין בעלה ג'ורג' סיירוס נורת'קוט ובתם. בנוסף היא הצהירה שכילד עבר גורדון התעללות מינית על ידי כל המשפחה. שרה לואיס נורת'קוט נפטרה בשנת 1944.

בעקבות העובדה שאמו של גורדון הודתה ברצח של וולטר קולינס וקיבלה על כך גזר דין, המדינה בחרה שלא להאשים את גורדון ברצח של קולינס, למרות מעורבותו ברצח. לפי ההערכה, לגורדון היו כ-20 קורבנות, אך מדינת קליפורניה לא מצאה ראיות שיתמכו בכך, ובסופו של דבר כלל כתב האישום נגדו רצח של שלושה קורבנות בלבד: "המקסיקני חסר הראש" (ילד מקסיקני לא מזוהה) והאחים נלסון ולואיס וינסלו (בני 10 ו-12) שדווחו כנעדרים מפומונה ב-16 במאי 1928.

המשפט כנגד גורדון החל ב־13 בינואר 1929 והסתיים לאחר 27 ימים ב־8 בפברואר בהרשעתו ברציחת שלושת הילדים. ב-13 בפברואר 1929, נידון גורדון לגזר דין מוות. הוא נתלה ב-2 באוקטובר 1930 בהיותו בן 23.

הצדדים המעורבים[עריכת קוד מקור | עריכה]

גורדון סטיוארט נורת'קוט[עריכת קוד מקור | עריכה]

גורדון סטיוארט נורת'קוט (1906 - 1930) נולד בססקצ'ואן בקנדה וגדל בקולומביה הבריטית. הוא עבר ללוס אנג'לס עם הוריו ב-1924. בעזרת אביו הוא רכש שטח אדמה בווינוויל ובנה בו חוות תרנגולות. הצורך בעזרה בחווה היה תירוץ לכך שהוא נהג להביא את אחיינו סאנפורד מקנדה לקליפורניה. גורדון חטף מספר לא ידוע של נערים וילדים, ותקף אותם מינית בחוות התרנגולים שלו. בדרך כלל לאחר שהתעלל בהם, החזיר אותם לביתם. אחת ההשערות הייתה שגורדון "השכיר" את קורבנותיו לפדופילים, אבל לא היו ראיות שתמכו בהשערה זו. גורדון הורשע ברצח האחים וינסלו וברצח של ילד מקסיקני לא מזוהה.

קורבן הרצח הראשון של גורדון היה הילד המקסיקני שלא זוהה. הוא כונה בחקירה "המקסיקני חסר-הראש" כיוון שגורדון ערף את ראשו.

קורבן הרצח השני שלו היה וולטר קולינס. כמה ימים לאחר חטיפתו של קולינס קיבל גורדון טלפון מאמו (של גורדון), שרה לואיס נורת'קוט. היא הודיע לו שהיא עומדת להגיע לביקור בחווה ושהיא מתכוונת להישאר לכמה ימים. שרה לואיס גרה בלוס אנג'לס במרחק כשעה נסיעה מהחווה. עד לאותו ביקור גורדון כבר החזיק והתעלל מינית בקולינס מספר ימים. במהלך ביקורה של שרה לואיס, קולינס הוחזק בלולים. שרה לואיס הייתה מודעת לכך שבנה תקף מינית נערים. היא הפכה לחשדנית בשל הרצון של גורדון להרחיק אותה מהלולים, עד שגילתה את קולינס באחד מהלולים. היא אמרה לגורדון שהילד יכול לזהות אותו כיוון שגורדון עבד פעם בסופרמרקט שבו אמו של וולטר קולינס, כריסטין קולינס, הייתה עורכת עמו קניות. שרה אמרה כי יש צורך להשתיק את וולטר. סאנפורד קלארק העיד כי שרה החליטה שלושתם (סאנפורד, גורדון ושרה) צריכים להשתתף ברצח של וולטר קולינס, ככה אף אחד מהם לא יוכל ללכת למשטרה ולהאשים את האחרים בלי לסכן את עצמו. גורדון הציע להשתמש ברובה, אך שרה חששה שהרעש יזעיק את השכנים. בסופו של דבר הם השתמשו בגרזן לבתר את קולינס בזמן שישן בלול בו נכלא. שלושתם, גורדון, שרה וסאנפורד (שפעל בניגוד לרצונו) היכו את וולטר קולינס בגרזן. באופן דומה הם רצחו גם את האחים וינסלו.

סאנפורד ווסלי קלארק[עריכת קוד מקור | עריכה]

סאנפורד ווסלי קלארק (1913 - 1991) אחיינו של גורדון סטיוארט נורת'קוט, כתב בכפייה מכתבים למשפחתו המספרים כי שלומו טוב. בעקבות כך, החלה אחותו של סאנפורד, ג'סי, לחשוד בנעשה בחווה. ג'סי הגיעה לביקור בחווה למספר ימים, שם התוודעה למעשי הפשע שהתרחשו שם. מתוך פחד מגורדון היא ברחה חזרה לקנדה, שם סיפרה לקונסול האמריקאי על הזוועות.

סאנפורד קלארק מעולם לא הואשם ברצח, מתוך אמונה כי היה קורבן להתעללות מינית ואיומים על חייו מצד גורדון וכי לא רצה להשתתף בפשעים, אלא עשה זאת תחת איומים. הסדר ייחודי קבע כי סאנפורד יישלח לתקופה של 5 שנים לבית ספר לבנים, שבו נערכה תוכנית נסיונית מיוחדת לשיקום נוער עברייני בהתהוות. תקופה זו קוצרה לאחר מכן ל-23 חודשים, כיוון שבמהלך שהותו בבית הספר "גילה רצון אישי לחיות חיים פרודקטיביים". עם שחרורו מבית הספר "חובותיו" של סאנפורד קלארק כלפי החברה היו שלמים. הוא גורש חזרה לקנדה על ידי הרשויות האמריקאיות. בית הספר ומשפחתו של קלארד עזרו לשקם אותו מן החוויות הקשות שעבר.

סאנפורד קלארק שירת במלחמת העולם השנייה, ולאחר מכן עבד במשך 28 שנים בשירות הדואר הקנדי. הוא התחתן ואימץ וגידל יחד עם אשתו, ג'ון, שני בנים. ג'ון וסאנפורד היו נשואים במשך 55 שנים. סאנפורד קלארק מת בשנתו בשנת 1991 בגיל 78.

וולטר וכריסטין קולינס[עריכת קוד מקור | עריכה]

וולטר קולינס (1918 - 1928) בן ה-9 נעלם מביתו שבלוס אנג'לס ב-10 במרץ 1928. אביו של וולטר הורשע ב-8 מקרי שוד מזוינים, ולכן המסקנה הראשונית הייתה שנחטף על ידי אויבים של אביו. היעלמותו של וולטר קיבלה תשומת לב לאומית, כך גם הכישלונות של משטרת לוס אנג'לס למצוא אותו. המשטרה קיבלה פרסום שלילי והופעל לחץ ציבורי הולך וגובר לפתור את המקרה.

כריסטין קולינס (1891 - 1964) הייתה אמו החד-הורית של וולטר קולינס. כעבור חמישה חודשים מיום היעלמותו, נמצא באילינוי ילד שטען כי הוא וולטר קולינס, וכריסטין שילמה עבור הבאתו ללוס אנג'לס. המשטרה ארגנה איחוד מתוקשר של כריסטין והילד, בתקווה לסתור את התדמית השלילית של המשטרה, ולהסיט את תשומת הלב מסדרת פרשיות שחיתות בתוך המשטרה. בזמן האיחוד, טענה כריסטין כי הילד אינו בנה. השוטר האחראי על החקירה, קפטן ג'ונס, אמר לה שתיקח את הילד ו"תנסה אותו למספר שבועות". כריסטין לקחה את הילד לביתה, אולם המשיכה לטעון כי הוא אינו בנה. לאחר שלושה שבועות, הגיעה כריסטין לתחנת המשטרה עם מסמכים מרופא השיניים של וולטר המוכיחים כי הילד בביתה מתחזה. ג'ונס דאג לאשפוזה של כריסטין קולינס במוסד פסיכיאטרי תחת "קוד 12" - מאסר פסיכאטרי. בתקופת המאסר של קולינס חקר ג'ונס את הילד, וזה הודה כי הוא ארתור הצ'ינס בן ה-12, וכי לאחר שברח מביתו, פגש באדם שאמר לו שהוא דומה לוולטר. ארתור תיכנן להתחזות לו כדי שיוכל להגיע להוליווד ולפגוש את השחקן האהוב עליו, טום מיקס. 10 ימים לאחר שהתוודה ארתור לגבי זהותו האמיתית, שוחררה כריסטין קולינס מן האשפוז הכפוי והגישה תלונה כנגד משטרת לוס אנג'לס. לבסוף, נאלצה המשטרה להודות בטעותה. תביעתה של כריסטין קולינס הביאה להשעייתם של קפטן ג'ונס ושל מפקד משטרת לוס אנג'לס, וג'ונס חויב לשלם לה 10,800 דולר, שאותם לא שילם מעולם.

מי שגילה למשטרה לבסוף להיכן נעלם וולטר, היה סאנפורד קלארק. בעקבות הווידוי המחריד של סאנפורד, נתפס הרוצח נורת'קוט. עם הסגרתו מקנדה ב-7 בדצמבר 1928, ביקשה קולינס לדעת אם הוא הרג את בנה, אך היא לא הצליחה לקבל על כך תשובה ברורה כיוון שעל פי תשובותיו של נורת'קוט לא נראה כאילו ידע אם בכלל פגש את וולטר וקולינס הניחה כי הוא מטורף. עובדה זו נתנה לקולינס תקווה כי ייתכן שבנה עוד בחיים. בחודש אוקטובר 1930, ערב הוצאתו להורג, שלח נורת'קוט לקולינס מברק בו אמר כי שיקר כשהכחיש כי וולטר היה אחד מקורבנותיו והבטיח שיגיד לה את האמת אם תסכים לפגוש אותו. מספר שעות בלבד לפני הוצאתו של נורת'קוט להורג, קולינס הפכה לאישה הראשונה מזה שלושה עשורים שקיבלה אישור לבקר רוצח סדרתי, ערב הוצאתו להורג. אך כשהגיעה להתעמת עמו, התחרט נורת'קוט ואמר כי אינו מעוניין לראות אותה וכי הוא חף מפשע. קולינס זעמה על כך שנורת'קוט סיפק לה רק עוד שקרים. אך עם זאת תשובותיו המעורפלות של נורת'קוט והקושי שלו לזכור פרטים כמו בגדיו של וולטר וצבע עיניו, הפיחו בה תקווה כי בנה עוד בחיים.

כחמש שנים לאחר מכן (בשנת 1935) הגיע למשטרה ילד, יחד עם הוריו, שסיפר כי נחטף על ידי נורת'קוט. תחילה חשבו השוטרים שהוא הצליח לברוח מן הלולים, אך על פי עדותו נראה כי לאחר שהילד נחטף ועבר התעללות מינית, נורת'קוט הסיע אותו חזרה לביתו בלוס אנג'לס, בדומה לחטיפות נוספות שנורת'קוט ביצע. דיווחים ראשוניים סיפרו כי נורת'קוט רצח כ-20 קורבנות אך השערה זו מעולם לא אושרה. סאנפורד קלארק לא סיפר בעדותו על ניסיונות לברוח מהלולים, עדותו מצביעה על כך שרק שלושה ילדים נכלאו בלולים, וולטר קולינס ושני האחים וינסלו, כולם נרצחו.

במהלך החקירה חיפשה המשטרה את קברי הקורבנות על פי עדותו של סאנפורד קלארק, ומצאה 51 חלקי גופות. בשל העובדה כי גופתו השלמה של וולטר קולינס לא נמצאה, האמינה כריסטין קולינס כי הוא עדיין בחיים והמשיכה לחפש אותו כל ימי חייה.

התיעוד האחרון של כריסטין קולינס הוא משנת 1941, כאשר ניסתה לגבות בעזרת בית המשפט העליון סכום בסך 15,562 דולר שבית המשפט פסק לזכותה מקפטן ג'ונס.

היא מתה ב-8 בדצמבר 1964, בגיל 73.

ארתור ג'יי הצ'ינס ג'וניור[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארתור ג'יי הצ'ינס ג'וניור (1916 - 1958) היה הילד שהתחזה לוולטר קולינס. הוא כתב בשנת 1933 על הסיבות והדרך שבה התחזה לוולטר קולינס הנעדר. אמו הביולוגית של הצ'ינס נפטרה כשהיה בן 9 והוא חיי עם אמו החורגת, ויולט הצ'ינס. הוא ברח במטרה להתרחק ממנה עד כמה שאפשר. לאחר שחי בדרכים במשך כחודש תפסה אותו המשטרה ותחקרה אותו בקשר לוולטר קולינס. תחילה אמר שאינו מכיר את וולטר, אך בהמשך שינה את גרסתו כשהבין שזו ההזדמנות שלו להגיע לקליפורניה. בסופו של דבר הצ'ינס חזר בבגרותו לקליפורניה כמאמן סוס ורוכב. הוא מת מקריש דם בשנת 1958 בגיל 38, והותיר אחריו אשה ובת.

הכומר גוסטב בריגלב[עריכת קוד מקור | עריכה]

דוקטור גוסטב בריגלב (1881 - 1943) היה הכומר של כנסיית סנט-פול הפרסביטריאנית בלוס אנג'לס ומטיף רדיו. הוא עסק בעניינים חשובים רבים בעיר לוס אנג'לס בשנות ה-20 וה-30. אחד העניינים העיקריים היה ההתנהלות הלא תקנית במקרה חטיפת וולטר קולינס. הוא נלחם למען שחרור כריסטין קולינס מבית החולים הפסיכאטרי לאחר שאושפזה שם כנקמה על כך שהתנגדה לגרסת משטרת לוס אנג'לס בעניין זהות בנה.

לואיס ונלסון וינסלו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לואיס בן ה-12 ונלסון בן ה-10 נעלמו מביתם בפמונה, קליפורניה ב-16 במאי 1928. גורדון נורת'קוט הואשם בחטיפתם ורציחתם של שני הבנים.

הסרט[עריכת קוד מקור | עריכה]

סרט הקולנוע "ההחלפה" שיצא לאקרנים ב־2008, בבימויו של קלינט איסטווד, מבוסס על סיפורה יוצא הדופן של כריסטין קולינס. את התסריט כתב ג'יי מייקל סטרצ'ינסקי, ואנג'לינה ג'ולי משחקת בתפקיד הראשי את כריסטין קולינס.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ‏בעקבות פרשת הרציחות והמוניטין הרע שנדבק לשמה, הוחלף שמה של ווינוויל ב־1 בנובמבר 1930, וכעת היא נקראת "מירה לומה".
  2. ^ פול ג'יימס ג'פרי, "Nothing is Strange With You", עמוד 88