שואב אבק
 |
ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: ויקיזציה, ניסוח והגהה. | |
| אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה. | ||
שואב אבק הוא מכשיר שאיבה המשמש לניקוי חללים ומשטחים ללא עזרת מים או חומרי ניקוי. שואבי אבק מיוצרים בגדלים שונים, הם מבוססי טכנולוגיות שונות, ומיועדים למגוון שימושים בבית ובתעשייה.
תוכן עניינים |
[עריכה] היסטוריה
שואב האבק הומצא בשנת 1871 על ידי הממציא האמריקני, איב מקגאפי. הדגם הראשון של המכונה נקרא אספירטור (Aspirator), והיה מונע במנוע קיטור, מכשיר זה היה מכשיר גדול ורועש והיה שימושי בעיקר למפעלי תעשייה. ב-1901, באנגליה, נבנה השואב הראשון אשר פעל מנוע חשמלי אבל גם מכשיר זה היה מגושם ומסובך להפעלה. ב-1907 תכנן ג'יימס מוריי ספנגלר בארצות הברית שואב אבק חשמלי קל לתפעול וקל במשקלו.
[עריכה] סוגים
[עריכה] שואב אבק מרכזי
זו היא מערכת ניקוי מרכזית שהיא חלופה לשואב האבק המסורתי. במערכת מסוג זה מותקנת משאבה מרכזית אחת וצינורות המונחים מתחת לרצפה מובילים ממנה לחדרים השונים בבית. השאיבה עצמה מתבצעת על ידי יחידה ניידת, קטנה וחסרת מנוע, שאותה מעבירים מחדר לחדר, ומחברים אותה לנקודה בקיר שאליה מתחבר הצינור התת-קרקעי. יתרונה של מערכת זו הוא במנוע גדול וחזק יותר (כיוון שלא נדרשת ניידות) ובצורך לרוקן את השק המתמלא באבק לעתים תכופות פחות. יתרון נוסף של שואב אבק מרכזי טמון באופן הפעולה שלו. לעומת שואב אבק נייד שפולט חזרה לחלל האוויר חלקיקי אבק, פעולתו של שואב אבק מרכזי נחשבת לחסרת עכבות מבחינה זו. בהקשר זה, מחקר קליני מטעם בי"ס דיוויס לרפואה של אוניברסיטת קליפורניה בדק מהי ההשפעה של מערכת שאיבה מרכזית על איכות החיים והאם ביכולתה להפחית תופעות אלרגניות מהן סובלים דיירי הבית [1]. המחקר בוצע במשך שישה חודשים בקרב 25 נבדקים הסובלים מתופעות אלרגניות שונות. במהלך תקופת המחקר השתמשו המשתתפים בשואב אבק נייד בחלקו הראשון, ובשואב אבק מרכזי בחלקו השני. תוצאות המחקר הראו שיפור ניכר בכל המדדים שהוגדרו בעת השימוש במערכת שאיבה מרכזית, לרבות איכות השינה, דלקות עיניים, אסטמה ונזלת.
חסרונה של מערכת זאת בצריכת החשמל הגבוהה של המנוע. הצינורות המונחים בבית מתחת לרצפה או על הקירות מצריכים מנוע בעצמת שאיבה גדולה במיוחד לאור האנרגיה הגדולה הדרושה בהעברת היניקה לקצה הצינור. שלא כמו בחשמל שהעברתו למרחקים נעשית במינימום הפסד אנרגיה בהעברת אויר יש הפסד העברה גדול ולכן מנועים של שואבים רגילים וניידים נעים בין 300 ל-2000 וואט ואילו שואבים מרכזיים נעים בין 3000 ל- 5000 וואט. הצורך במנוע גדול במיוחד נועד לפצות על הפסד הולכת האבק למרחקים. חיסרון נוסף של השואב המרכזי הוא במהירות החלקיקים הנעים בצינורות שיכולים להגיע עד 300 ק"מ לשעה. במידה והצינורות אינן מוגנים היטב ולפעמים בשל עייפות החומר. נוצר סיכון כי פגיעה בצינור תגרום לשאיבת החול מתחת לרצפה ובצורך לרצף מחדש.
[עריכה] שואב אבק צינור נייד או מיכל
שואב בעל יחידת מנוע ניידת אליה מתחבר צינור שאיבה. לקצה הצינור מתחברים חלקים ומברשות שונות. השואב מיועד לשאיבת רהיטים שונים קשיחים, וילונות, מסילות, פינות נידחות, רצפות וכד'. שואבים אלו מצויידים בשאיבה של שקיות, מיכל פילטר, מיכל סינון מים או ציקלון.
[עריכה] שואב אבק עומד
שואב בעל יחידת מנוע ניידת אליה מחוברת תחתית שאיבה ישירה. השואב מיועד לשאיבת שטיחים ורצפות. שואב השטיחים לרוב מצוייד במברשת מסתובבת אשר מברישה את השטיחים ו\או חובטת בהם. במקרה בו שואבים רצפות אין צורך במברשת המסתובבת. שואבים אלו מצויידים ביחידת איסוף ליכלוך שקית פילטר או ציקלון. יתרון של שואבים אלו הינו עצמת השאיבה הנמוכה בשל המרחק הקצר בין המנוע לראש השאיבה.
[עריכה] שיטות סינון
[עריכה] שקית אבק
האויר המלוכלך נכנס אל השקית העשוייה מבד או נייר סינון. השקית מסננת את חלקקי הליכלוך ולוכדת אותם בתוכה ואילו האויר הנקי יוצה החוצה. איכות השקית נמדדת ביכולת שלה לסנן חלקקי אבק. ככל שהשקית מסננת חלקקים קטנים יותר כך היא איכותית יותר. בנוסף איכות השקית נמדדת ביכולת הזרמת אויר. ככל שלשקית יכולת להזרים כמות גדולה יותר של אויר כך השקית איכותית יותר. שילוב של חורי סינון קטנים (מיקרונים) בכמות גדולה ככל האפשר מעלה את איכות השקית ומחירה.
[עריכה] מיכל
האויר המלוכלך ניכנס אל מיכל פלסטיק, פח או נירוסטה. בראש המיכל יש פתחי יציאה עליהם מורכב פילטר.<b
[עריכה] ציקלון
האויר נכנס לתעלות סיבוביות וכתוצאה מהסיבות חלקיקי האויר ניזרקים לדפנות המיכל. עיקר הסינון נעשה בדרך זאת והסינון הסופי נעשה על ידי פילטר כמו במיכל.
[עריכה] סינון מים
האויר המלוכלך נכנס לתוך מיכל מים. המים לוקדים את הליכלוך והאויר הנקי נפלט החוצה. גם בשיטה זאת כמו הציקלון לא תמיד נעשית עבודת סינון מושלמת וחלקיקים שאינם נדבקים למים מסוננים בפילטר נוסף.
[עריכה] שאיבה ללא פילטרים
בשנות ה-20 של המאה הקודמת פותחה על ידי חברת סקוט אנד פצר וג'נרל אלקטריק מערכת מתקדמת לניקוי ששונה ממערכות הסינון הקיימות שהוזכרו. בכל שיטות הסינון הללו, נכנס האויר המלוכלך לתוך מתקן הסינון , והאוויר הנקי שיוצא משמש לקירור המנוע ועובר דרכו. בדרך זאת הפילטרים נסתמים במהירות גבוהה יחסית וגורמים לנצילות נמוכה של שאיבה. בשיטה שפיתוחו, האויר המלוכלך נכנס ישר למנוע וניזרק לשקית. בדרך זאת השקית שמשמשת גם פילטר מחזיקה זמן רב יותר מבלי שעצמת השאיבה תפגע. חיסרונה של שיטה זאת היה בשחיקה המהירה של המאיץ (מניפה), אשר גרמה לירידה בעצמת השאיבה. בשנות ה-80 פותחה בשילוב עם נאס"א מניפה בעלת יכולת שאיבה גבוהה ביותר, מפלסטיק גמיש. פיתוח זה העמיד את שיטת סינון זו ביתרון גדול על פני כל שיטות הסינון האחרות, בכך שיצרה שואבים הפועלים ללא פילטרים ועם ירידת עצמת שאיבה אפסית לאורך חיי השקית.
