שמואל קיבלביץ

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בלובצ'ה לרב חיים קיבלביץ, למד בישיבת ברנוביץ' וכתביו משיעורי רבו, הרב אלחנן וסרמן נדפסו במאספים שונים. בשנת ה'תרצ"א (1931) עבר ללמוד בישיבת מיר והוכר בה כ"שמואל לובצ'ער" על שם עיירת מולדתו, במיר התקרב למשגיח הרב ירוחם ליבוביץ, והיה אחד ממעבירי תורתו בעל פה. בשנת ה'תרצ"ו, כדי להתחמק מגיוס חובה עלה לארץ ישראל ולמד בסוף שנות ה-30 של המאה ה-20 בישיבת חברון כנסת ישראל בירושלים, התקרב לראש הישיבה, הרב יחזקאל סרנא ולימים נענה לבקשתו והיה מעורכי כתביו. אחרי תקופה קצרה בישיבת חברון, הזמינו אותו חבריו ממיר שעלו ארצה ולמדו בישיבת לומז'ה בפתח תקווה,^[1] להצטרף אליהם. הוא למד בלומז'ה ואף העביר בה שיעורים לתלמידים צעירים ממנו.

בשנת 1943 נישא למרת שרה רבקה בתו של הרב שלמה זלמן זלזניק ראש ישיבת עץ חיים שמינה אותו לשמש כר"מ בישיבה. היה ממקורביו של "הרב מבריסק", רבי יצחק זאב הלוי סולובייצ'יק ושליחו בכמה ענייני ציבור. זמן מה כיהן כראש ישיבת עץ חיים באנטוורפן, בלגיה; והיה שותף להקמת ישיבת בית התלמוד בירושלים. שנים לאחר פטירת אשתו הראשונה נישא לברטה לבית ארלנגר, אלמנתו של הסופר דוד זריצקי.

בשנת תשנ"ה, 1995, נפטרה בתו אידלה שהייתה נשואה לרב ברוך שמואל דויטש מראשי ישיבת קול תורה.

תרגם מיידיש את ספרו של רבו בברנוביץ', המשגיח רבי יוסף ביגון, "עינא פקיחא" (ירושלים תשל"ב). בראשית שנות ה-70 של המאה ה-20 הקים יחד עם הרבנים יוסף בוקסבוים ואברהם קבלקין את פרויקט "אוצר מפרשי התלמוד", קבע את תבניתו והיה לעורכו הראשי. במקביל פרסם בקביעות חידושי תורה בכתבי העת התורניים כמו "מוריה", גם לאחר פטירתו המשיך חתנו בפרסום מאמריו בבמות שונות ביניהן כתב העת הנ"ל וכן בירחון האוצר.