חיסון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
חייל בצבא ארצות הברית מתחסן
מודעה בריטית הקוראת להתחסן מפני דיפתריה

החיסון הוא אמצעי ריפוי מונע, כלומר, מטפל בגורמים מזיקים לבריאות כמו נגיפים ומחלות שונות לפני שהם מספיקים לפגוע בגוף.

בגוף האדם פועלת המערכת החיסונית, שלאורך חיי האדם נתקלת בגורמים שונים ולומדת "לזהות" אותם ולסווגם כמזיקים, או כבלתי מזיקים. כשהגוף מזהה גורם מזיק הוא מפתח נוגדנים, אמצעי ביולוגי של מערכת החיסון בקו ההגנה השלישי[דרושה הבהרה] שלה המגיב למחלות באופן ייחודי לגורם שלהן, עם יכולת להתמודדות עם אותן מחלות. עבור כל גורם מיוצרים נוגדנים ספציפיים לטיפול בו.

מרבית החיסונים פועלים באמצעות הכנסה של הגורם המזיק (אנטיגן) בגרסה מוחלשת, או מומת, אל הגוף, מתוך כוונה שהמערכת החיסונית "תלמד" לזהות אותו כמזיק ובעקבות זאת תייצר עבורו נוגדנים, תחסל אותו, ותייצר תאי זיכרון ייחודיים לו. הגרסה המוחלשת הזאת על פי רוב לא גורמת להופעת המחלה כלל, ולעתים מופיעים רק סימפטומים מוחלשים שלא משתווים בנזקם לזה של התפרצות מלאה של המחלה. חיסון מסוג זה נקרא חיסון פעיל. הרופא הבריטי אדוארד ג'נר פיתח את החיסון הפעיל הראשון בעולם.

בחיסון סביל, לעומת זאת, מחדירים אל הגוף נוגדנים באופן ישיר; חיסון כזה מתבצע כשיש צורך לטפל באופן מיידי בזיהום חמור; במצב כזה הזמן יקר ולא ניתן לחכות עד שהגוף ייצר בעצמו נוגדנים, כפי שמתרחש בחיסון פעיל.

ישנן מחלות עבורן מספיק חיסון בודד או סדרת חיסונים בודדת, והנוגדנים נשארים בגוף למשך כל החיים. אולם ישנן מחלות שהגוף "שוכח" אותן ולכן נוצר צורך לחזור על החיסון מדי כמה שנים, ואף מדי חודשים.

היות שכל אזור גאוגרפי בעולם שונה ממשנהו מבחינת אוכלוסיית בני האדם, הצמחים, החיידקים וכל הסביבה הביולוגית, אדם הגדל כל חייו באזור מסוים עלול להיות חשוף יותר למחלות באזורים בהם הוא לראשונה מבקר. לכן, לפני נסיעות למקומות מרוחקים, במיוחד כאלה שהתברואה בהם לוקה, נהוג להתחסן לפני נסיעה למדינה או יבשת זאת וכל קופות החולים ממליצות על חיסונים אלו.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כבר לפני אלפי שנים ניסו בני האדם להתמודד עם מחלות קשות. הסינים השתמשו בוריאולציה (Variolation), תהליך הנקרא על שמה של מחלת האבעבועות השחורות (Variola). במאה ה-11 לפני הספירה היה נוהג לקחת מחולי אבעבועות שחורות גלד של פצע מגופם, ולהפכו לאבקה. זו ניתנה לשאיפה לאנשים בריאים אשר נטו להידבק במחלה רק באופן קל יחסית. תהליך הוריאולציה הגיע לארצות אירופה רק במאה ה-18.

את המושג תרכיב יצר רופא מאנגליה בשם אדוארד ג'נר, בסוף המאה ה-18. הביולוג והאימונולוג הצרפתי לואי פסטר התבסס על עבודתו של ג'נר ויצר תרכיבים נגד המחלות כולרה, אסכרה, שנית וכלבת. במאה ה-20 פותחו חיסונים רבים, וביניהם שעלת ופוליו, בעיקר בארצות הברית.

חיסונים בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

פנקסי-חיסונים ישראליים

משרד הבריאות ממליץ על מספר חיסונים שחלקם ניתנים במספר מנות (21 מנות חיסון בסה"כ). שיעור הילדים המקבלים את חיסוני השגרה בישראל הוא מהגבוהים בעולם, אף שקבלת חיסון אינה חובה על-פי חוק (נכון ל-2004, שיעור המחוסנים באוכלוסיית הילדים בישראל עומד על 92%-97%).‏[1][2] בדצמבר 1989 נחקק חוק ביטוח נפגעי חיסון, התשן-1989, ומכוח החוק הוקמה ועדה מיוחדת לקביעת פיצויים לנפגעי חיסון והוקמה קרן פיצויים לנפגעי חיסון.‏[3] כדי להתמודד עם התופעה של הורים שאינם מחסנים את ילדיהם החליטה המדינה, במסגרת חוק ההסדרים 2009, להטיל סנקציות על הסרבנים ולשלול מהם חלק מקצבת הילדים של המוסד לביטוח לאומי. החוק היה אמור להיכנס לתוקפו בתחילת מרץ 2011. שלושה ארגונים שונים עתרו לבג"ץ בעקבות החלטה ממשלה זו ובג"ץ דחה את העתירות.‏[4] למרות זאת החליטה שרת הבריאות, יעל גרמן כי תבטל את הפחתת הקצבאות לילדים שלא חוסנו כנדרש.‏[5]

חיסונים המומלצים לכלל האוכלוסייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המחלות שמשרד הבריאות ממליץ לחסן נגדן הן כאלו שיש עבורן חיסון שהוכח כיעיל, ונחשבות בדרך כלל לקשות ובעלות סיכון לגרום לסיבוך ואף למוות. חיסונים אלו ממומנים על ידי המדינה.

  • הפטיטיס B (ידועה גם בשם דלקת כבד B) - ניתן לתינוקות בני יומם נגד דלקת כבד נגיפית. גורמי ההדבקה הם מגע עם דם מזוהם ומוצריו (מזרקים), מגע מיני, והעברה מדם האם לעובר. הסימפטומים הם חוסר תיאבון, בחילה, הקאות וצהבת, ולעתים נדירות גם מוות.
  • חצבת - מחלת ילדים הגורמת לסיבוכים בדרכי הנשימה.
  • חזרת - מחלה הגורמת להתנפחות בלוטות הלימפה. הסימפטומים הם דלקת אשכים ודלקת לבלב. מסוכנת בעיקר בגיל מבוגר.
  • אדמת - בדרך כלל מחלה קלה, מטרת החיסון למנוע הידבקות של אישה הרה ופגיעה בעובר. הסימפטומים הם פריחה על הגוף. תופעות לוואי - חום פריחה, כאבי פרקים ולעתים דלקת פרקים, פגיעה במערכת העורקים ואף חסימתם. החיסונים לחצבת, חזרת ואדמת משולבים בחיסון MMR.
  • דיפתריה - מחלה קשה המתמקדת בגרון. חיידקי הדיפטריה יוצרים רעל מסוכן המתפשט בגוף והגורם לפגיעה במערכת העצבים. הסימפטומים הם סיבוכים בדרכי הנשימה, בלב, במערכת העצבים, בצקת בצוואר, שיתוק שרירים, שיתוק שרירי העין, ואף למוות.
  • שעלת - מחלת ריאות המסוכנת בעיקר לתינוקות בגלל סיבוכים אפשריים כמו דלקת ריאות ודלקת קרום המוח.
  • שיתוק ילדים (פוליו) - מחלה נגיפית קשה התוקפת בעיקר ילדים, ופוגעת בשרירים הרצוניים.
  • טטנוס - מחלה קשה הנגרמת על ידי רעלן של חיידק המצוי באדמה, באבק דרכים ובדרכי העיכול של חיות המשק. בדרך כלל תוקף ילדים בני שנה עד 5 שלא חוסנו או שנולדו לאם לא מחוסנת. הסימפטומים הם התכווצויות כואבות של שרירים, לרבות שרירי הנשימה, ומוות.
  • חיידק הפנוימוקוקוס - חיידק שלו 91 זנים הנמצא בעיקר באפם של ילדים וגורם למגוון מחלות החל מדלקת אוזניים, דלקת ריאות, זיהום דם ודלקת קרום המוח. נוסף לשגרת החיסונים החל מיולי 2009. על פי רופאי הילדים בישראל מתן החיסון ימנע כ-4,000 אשפוזים בשנה.

חלוקת החיסונים בתקופת חיי האדם:

  • דלקת כבד B (הפטיטיס B) - ניתנת בשלוש מנות, אחת בגיל הינקות עוד בבית חולים, השנייה בגיל חודש והאחרונה בגיל 6 חודשים.
  • טטנוס, דיפתריה, שעלת ואסלולרית- ניתנת בארבע מנות, אחת בגיל חודש, השנייה בגיל 4 חודשים, השלישית בגיל שישה חודשים והאחרונה בגיל שנה. עם זאת כאשר הילד מגיע לגיל בית הספר הוא מקבל את החיסון בעוד שתי מנות אחת בגיל 7 (כיתה ב') והשנייה בגיל 13 (כיתה ח').
  • שיתוק ילדים מומת IPV- ניתנת בארבע מנות, אחת בגיל חודשיים, השנייה בגיל 4 חודשים, השלישית בגיל שישה חודשים והאחרונה בגיל שנה. שתי מנות נוספות ניתנות בכיתה ב' ובכיתה ח'.
  • המופילוס, אינפלואנזה B - ניתנת בארבע מנות בגיל חודשיים, 4 חודשים, שישה חודשים ובגיל שנה.
  • חצבת, חזרת, אדמת- ניתנת בשתי מנות, האחת בגיל שנה והשנייה בגיל 6 (כיתה א').
  • דלקת כבד A- ניתנת בשתי מנות, האחת בגיל שנה וחצי והשנייה בגיל שנתיים.
  • חיידק הפנוימוקוקוס- ניתן בשלוש מנות בגיל חודשיים, 4 חודשים ו-12 חודשים.

חיסונים נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנים האחרונות ניתן לקבל (בדרך כלל תמורת תשלום) חיסון נגד מחלות כמו:

  • אבעבועות רוח – מחלה נגיפית קלה אך מדבקת מאוד. הסימפטומים הם חום נמוך ופריחה אופיינית העלולה לגרום לצלקות ולזיהומים.
  • שפעת - מחלת חום אשר פוגעת בדרכי הנשימה. הסימפטומים הם חום גבוה, תחושת עייפות וצמרמורות, כאבי ראש וכאבי גרון.
  • נגיף הפפילומה האנושי - נגיף שגורם לסרטן צוואר הרחם, סרטן הנרתיק, סרטן הפות, סרטן פי הטבעת, סרטן החלחולת, סרטן הפין, סרטן הפה, סרטן הלוע, סרטן הגרון, סרטן הראש, סרטן הצוואר ועשוי לגרום לסוגי סרטן אחרים. בנוסף, הווירוס גם גורם לקונדילומה (יבלות באברי המין).

כמו כן ממליץ משרד הבריאות על מתן חיסון לאנשים הנוסעים לחו"ל (בעיקר מדינות העולם השלישי כמו: הודו, תאילנד ועוד) .‏[6] חלק מהחיסונים המומלצים הם נגד המחלות: קדחת צהובה, דלקת מוח יפנית, כולירה, טיפוס הבטן, הפטיטיס A, הפטיטיס B, אסכרה, צפדת ומנינגוקוקוס (חיידק הגורם לדלקת קרום המוח).

התנגדות לחיסונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קבוצות שונות מתנגדות לחיסונים. יש המתנגדים משיקולים מוסריים ואתיים, ויש המטילים ספק ביעילות או בבטיחות של החיסונים, וטוענים כי יש אלפי מאמרים המראים על נזק כזה או אחר הנגרם מחיסונים.‏[7][8] לטענת המתנגדים משיקולי יעילות, החיסונים אינם מספקים הגנה יעילה. יש המנסים לקשור בין מספר חיסונים וביניהם חיסון כנגד חזרת, וחיסון כנגד הפטיטיס, שהכילו את החומר המשמר תיומרסל לאוטיזם.‏[9]‏‏‏[10] למרות הטענות, כל המחקרים בתחום הראו כי אין ביסוס לחששות אלה. כיוון שברור שלחיסון יש השפעה כלשהי על המערכת החיסונית, יש הטוענים שיש לדחות את מתן החיסונים שנותנים לפעוטות לגיל מאוחר יותר, כאשר מערכת העצבים מבשילה והסיכוי לנזק קטן בהרבה.‏[11] הטענה היא שהחיסון בגיל מוקדם כל כך הוא לא בהכרח בריאותי אלא מערכתי - המדינה מנצלת את העובדה שההורים באים בשנה הראשונה לטיפת חלב לצורך בדיקות, ואז אפשר גם לחסן את הילדים, בעוד שבגיל מאוחר יותר הסבירות שיבואו תקטן, ולא יהיה ניתן להבטיח שכולם יחוסנו.

יש גם דתות וכתות המתנגדות לחיסונים בטענה שהם סותרים את עקרונותיהם, וכן קבוצות פוליטיות הטוענות שחיסון כלל האוכלוסייה נוגד את חופש הפרט. בקרב החרדים בישראל ישנן קבוצות המסרבות להתחסן,‏[12] אולם בעקבות מגפת החצבת בסוף 2007, עלתה בקהילה זו המודעות לנושא החיסונים.‏‏‏[13] עם זאת, הזרם המרכזי ברפואה המודרנית גורס כי מתן חיסונים מונע סבל ומקטין מקרי מוות, והתועלת שבהם עולה בהרבה על הסיכונים ועל התגובות השליליות לחיסון.

חיסונים ואוטיזם[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1998 פרסם החוקר אנדרו וייקפילד (ועמיתים) מחקר שעסק ב-12 ילדים, רובם אוטיסטים ברמות שונות, שאובחנו זמן קצר לאחר קבלת החיסון המשולש לחצבת, אדמת, וחזרת.‏[14] במסיבת עיתונאים ב-1998, הציע וייקפילד כי עדיף לתת לילדים את החיסון בשלוש מנות נפרדות, במקום חיסון בודד. הצעה זו לא נתמכה על ידי המחקר שפרסם. מחקרים נוספים, שעברו ביקורת עמיתים, וסקרו קבוצות גדולות בהרבה, לא מצאו כל קשר בין החיסון לאוטיזם.‏[15] חוקרים ורופאים רבים ביקרו את וייקפילד על דרך פעולה שאיננה מדעית, ועל כך שגרם לירידה בשיעורי החיסון,‏[16] וגם בענייני אתיקה, בנוגע לדרך ביצוע המחקר.‏[17]

בשנת 2004, עשרה מתוך שלושה עשר הכותבים העמיתים של המחקר משכו רשמית את תמיכתם בפרשנות לפיה החיסון עלול לגרום לאוטיזם.‏[18] המרכז לבקרת מחלות (CDC) בארצות הברית,‏[19] האקדמיה הלאומית למדעים של ארצות הברית,‏[20] ושירות הבריאות הלאומי של הממלכה המאוחדת (בריטניה)‏[21] הסיקו כי אין כל ראיה לקשר בין החיסון המשולש לאוטיזם. סקירה מערכתית של ספריית קוקרן מצאה כי אין קשר אמין בין החיסון לאוטיזם, ושהחיסון מונע מחלות בעלות סיכון משמעותי לסיבוכים ומוות. לפי הסקירה, הפגיעה באמון הציבור ביחס לחיסון המשולש פגעה בבריאותו.‏[22] ב-2 בפברואר 2010 מחק כתב העת Lancet מהארכיון את מאמרו של וייקפילד. הגורמים למחיקה היו ממצאים שהראו כי וייקפילד קיבל שוחד בעבור הטיה מכוונת של המחקר, ומחקרים מאוחרים שלא הצליחו לחזור על תוצאותיו.‏[23]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ חיסונים לילדים, באתר מרכז המחקר והמידע (ממ"מ) של הכנסת, יוני 2004
  2. ^ דן אבןחרדים מהחיסונים, באתר הארץ, 6 במרץ 2011
  3. ^ ‫חוק ביטוח נפגעי חיסון, תש"ן-1989 - נוסח מלא ומעודכן, באתר ענבל - היחידה לניהול סיכונים
  4. ^ ארגון עדאלה, המועצה הלאומית לשלום הילד והעמותה למידע על החיסונים, ראה אתר בית המשפט העליון תיקים 7245/10, 8357/10 ו- 908/11, או בהחלטה עצמה
  5. ^ דן אבן, רויטל חובל, גרמן הודיעה כי תבטל את הפחתת הקצבאות לילדים שלא חוסנו כנדרש, באתר הארץ, 6 ביוני 2013
  6. ^ הנחיות ליוצאים לחו"ל, משרד הבריאות, 2006‏
  7. ^ ‏דבריו של ד"ר חיים רוזנטל מתוך פרוטוקול ישיבת הוועדה לזכויות הילד בנושא סירוב הורים לחסן את ילדיהם‏ מאתר הכנסת, 2004
  8. ^ דר' חיים רוזנטל, לחסן? כן, אבל בזהירות, באתר ynet‏, 25 בספטמבר 2007
  9. ^ החיסון המחומש עלול לגרום לאוטיזם
  10. ^ שירות ידיעות אחרונות, האם חיסונים גורמים לאוטיזם? מחקר חדש, באתר ynet‏, 23 ביולי 2006
  11. ^ כתבה בנושא חיסונים מהירחון הורים וילדים
  12. ^ גלית יצחק-אוגנוב, חרדים נמנעים להתחסן נגד חצבת, באתר חדשות מחלקה ראשונה (News1)‏, 25 בדצמבר 2007
  13. ^ תמר רותם, אחרי סירוב של שנים: 180 מקרי חצבת שלחו את החרדים לקבל חיסון, באתר הארץ, 7 בנובמבר 2007
  14. ^ Wakefield A, Murch S, Anthony A et al. (1998). "Ileal-lymphoid-nodular hyperplasia, non-specific colitis, and pervasive developmental disorder in children". Lancet 351 (9103): 637–41. doi:10.1016/S0140-6736(97)11096-0. PMID 9500320.
  15. ^ National Health Service (2004). MMR: myths and truths.
  16. ^ Doctors issue plea over MMR jab BBC News (2006-06-26).
  17. ^ MMR scare doctor 'paid children'BBC News (2007-07-16).
  18. ^ Murch SH, Anthony A, Casson DH et al. (2004). "Retraction of an interpretation". Lancet 363 (9411): 750. doi:10.1016/S0140-6736(04)15715-2. PMID 15016483.
  19. ^ Autism and Vaccines Theory, from the U.S. Centers for Disease Control.
  20. ^ Immunization Safety Review: Vaccines and Autism. From the Institute of Medicine of the United States National Academy of Sciences 17/05/2004
  21. ^ MMR Fact Sheet, from the United Kingdom National Health Service
  22. ^ Demicheli V, Jefferson T, Rivetti A, Price D (2005). "Vaccines for measles, mumps and rubella in children". Cochrane Database Syst Rev 19 (4). doi:10.1002/14651858.CD004407.pub2. PMID 16235361. Lay summary – Cochrane press release
  23. ^ איתי גל, תרמית הקשר בין חיסונים לאוטיזם: הסוף המביש, באתר ynet‏, 4/2/10