שפות כושיות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
תפוצת השפות הכושיות בכלל השפות האפרו-אסיאתיות

השפות הכושיות הן ענף במשפחת השפות האפרו-אסיאתיות (כונו בעבר "שפות שמיות-חמיות"). הכינוי "שפות כושיות" (באנגלית: Cushitic languages) הוטבע על שמו של כוש בן חם בנו של נח המקראי. הכינוי מתבסס על המיון בספר בראשית של השפות והעמים השונים בין בניו של נח, שעל פי סיפור המבול, האנושות כולה היא מצאצאיו:

Cquote2.svg

ובני חם: כוש ומצרים ופוט וכנען. ובני כוש: סבא וחוילה וסבתה ורעמה וסבתכא...

אלה בני חם למשפחתם ללשנתם בארצתם בגויהם...

ומאלה נפרדו הגוים בארץ אחר המבול.

Cquote3.svg
בראשית פרק י

שפות כושיות חיות ומספר דובריהן[עריכת קוד מקור | עריכה]

השפות הכושיות מדוברות בעיקר באזור קרן אפריקה, שלוחה במזרח אפריקה החודרת לאוקיינוס ההודי, מדרום למפרץ עדן.

מיון[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבלשן ג'וזף גרינברג מיין בעבודתו, את משפחת השפות הכושיות כדלהלן:

בלשנים אחרים, המתמחים בשפות אלה, הציעו תאוריות שונות אודות מיונן. חלקם מעלים סברות שכל קבוצת שפות למעשה מהווה ענף נפרד במשפחת-העל של השפות האפרו-אסיאתיות, ומנגד חלקם מקבצים אחרת את הקבוצות, למשל לשפות תושבי ההרים (כמו סידאמו) לעומת שפות תושבי השפלה (כמו אפאר, סומלית ואורומו).