נח

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
נח בונה את התיבה

נֹחַ, דמות מקראית, בנו של למך בן מתושלח והדמות הראשית בסיפור המבול בספר בראשית פרקים ו' עד ט'. קורותיו מסופרות בפרשה הקרויה על שמו, פרשת נח. לנח היו שלשה בנים: שם, חם ויפת.

מהות שמו[עריכת קוד מקור | עריכה]

המקרא מפרש את מהות שמו, מלשון נחמה או מלשון מנוחה, וזאת לאור הציפיה שהוא יקל על קללת האדם והאדמה שאירעה עקב חטא עץ הדעת.

"וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ נֹחַ לֵאמֹר: זֶה יְנַחֲמֵנוּ מִמַּעֲשֵׂנוּ וּמֵעִצְּבוֹן יָדֵינוּ, מִן הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אֵרֲרָהּ ה'."

בראשית, ה', כ"ט

רש"י, פרשן המקרא, מתאר את מנוחת האדמה שאירעה בימי נח, על ידי המצאת המחרשה על ידי נח, ובכך שבימיו הפכה הארץ לפוריה יותר‏‏. "עד שלא בא נח לא היה להם כלי מחרישה, והוא הכין להם. והייתה הארץ מוציאה קוצים ודרדרים כשזורעים חטים מקללתו של אדם הראשון, ובימי נח נחה." (רש"י בביאורו לפסוק‏)

על נח נכתב כי הוא "מצא חן בעיני ה'". המילה "חן" היא היפוך אותיות של המילה נח. זהו אחד משני מקרים בתנ"ך שבהם שם האדם והיפוך אותיות המעיד על אופיו מוזכרים בפסוק אחד. (המקרה השני הוא ער בן יהודה, שעליו נאמר כי "עשה את הרע בעיני ה'").‏[1]


נח והמבול[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – המבול

האירוע העיקרי בחייו של נח היה המבול. בפרשת נח מסופר על התנהגותם הבלתי מוסרית של אנשי הדור, כאשר "מלאה הארץ חמס". אלוהים החליט להשמיד אותם במבול, ולהשאיר את נח ואת בני משפחתו בחיים, בגלל צדקותו של נח, יחד עם חיות, בהמות ועופות מכל מין (שבעה זכרים ושבע נקבות מן המינים הטהורים, וזוגות מן המינים הטמאים). לשם מטרה זו, אלוהים ציוה על נח לבנות את תיבת נח.

התיבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – תיבת נח

על פי תיאור התורה, בתיבה היו שלוש קומות. המדרש מסביר את תפקידיהן: קומה עבור בני אדם, קומה עבור בהמות חיות ועופות, וקומה עבור הזבל. לפי דעות מסוימות בחז"ל, בתיבה הייתה קבועה מרגלית שהאירה ליושבי התיבה. לדיעות אחרות, חלון היה פתוח החוצה. בניית התיבה ארכה 120 שנה, על מנת להזהיר את יושבי הארץ מפני העונש הצפוי אם לא יחזרו בתשובה. לאחר שהם מיאנו לשוב, נכנס נח וכל אשר איתו אל התיבה בבוא המועד הנקוב. וכעבור שנה - עם תום המבול - יצא אל הארץ החריבה.

נח מקלל את כנען (בן חם), גוסטב דורה
על פי מדרש תנחומא נח המציא את המחרשה ובכך שחרר את בני דורו מהקללה שהוטלה על אדם הראשון, כפי שחזה אביו בקריאת שמו

אחרי המבול[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר יציאתו, נטע נח כרם והקריב קרבנות לאלוהים על כך ששרד. בהמשך מסופר על שכרותו של נח - נח שתה והשתכר, ובנו חם גילה את ערוותו ושם ויפת עמדו וכיסוה. לאחר שנח התפכח, הוא קילל את כנען, בנו של חם, כי "עבד עבדים יהיה לאחיו", ואת שם ויפת - בירך. האל כורת ברית מחודשת עם בני האדם בדומה לברית או הברכה שכרת עם אדם הראשון. ההבדלים המהותיים בין שתי הבריתות הם היתר אכילת בשר, למעט אבר מן החי ואיסור רצח אדם. חז"ל צירפו את הציווי כלפי אדם הראשון ואת הציוויים שהצטווה נח לשבע מצוות בני נח.

נח חי אחרי המבול עוד 350 שנה, ונפטר בהיותו בן 950 שנה.

נח בעיני הפרשנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במקרא מתוארת דמותו של נח באור חיובי ביותר. בספרים החיצוניים ובמדרשי חז"ל שונים ישנה מחלוקת האם להתייחס אל נח בצורה חיובית או שלילית. במקרים רבים הדגישו המפרשים את ההבדל בין נח ובין אברהם אבינו כדי לעשות זאת:

  • רש"י, למשל, מביא על הפסוק "איש צדיק תמים היה בדורותיו" שני פירושים תוך הסתמכות על התלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף ק"ח עמוד א'. הראשון בשם ריש לקיש, שאם היה נח בתקופת אברהם היה לצדיק יותר גדול. הפירוש השני בשם רבי יוחנן, לגנותו של נח: "בדורותיו היה צדיק, ואילו היה בדורו של אברהם, לא נחשב היה לכלום".
  • פרשנים נוספים מדגישים את ההבדל בין הכתוב על נח "את האלוהים התהלך נח", לבין הכתוב על אברהם "אשר התהלכתי לפניו". כלומר, נח היה צריך סיוע מאלוהיו, לא כן אברהם שהתהלך בכוחות עצמו.
  • המדרש גם מדגיש את השוני בין השניים בכל הנוגע לעזרה לאחר. כאשר נח מקבל את הידיעה על המבול, לא נכתב על נסיון להציל אחרים או להזהירם. אברהם, לעומתו, יוצא מגדרו כדי לנסות ולהציל אחרים, ודוגמה קיצונית לכך היא סיפור סדום ועמורה.

מטרת פרשנים אלה שמנמיכים מערכו של נח הוא להדגיש את כשלונם של הקודמים לאברהם בנסיון ליצור עם סגולה הקרוב לאל. לפי המפרשים, רק אברהם, אבי האומה, מצליח בצדיקותו לעשות זאת, וכל הקודמים לו (אדם ונח) לוקים בחסר.

מדרש תנחומא, המובא ברש"י, דורש את שמו של נח ומייחס לנח את המצאת המחרשה, ובכך את שחרור בני דורו מהקללה שהוטלה על אדם הראשון - "וקוץ ודרדר תצמיח לך" .‏[2]

מדרש תנחומא מביא אגדה על נסיבות השתכרותו של נח:

כשבא נח ליטע כרם בא שטן ועמד לפניו, א"ל מה אתה נוטע, א"ל כרם, א"ל מה טיבו, פירותיו מתוקים בין לחים בין יבשים ועושין מהן יין המשמח לבבות דכתיב ויין ישמח לבב אנוש (תהלים קד) א"ל שטן בא ונשתתף שנינו בכרם זה, א"ל לחיי, מה עשה שטן הביא כבש והרגו תחת הגפן, אחר כך הביא ארי והרגו, ואחר כך הביא חזיר והרגו, ואחר כך הביא קוף והרגו תחת הכרם והטיפו דמן באותו הכרם והשקוהו מדמיהן, רמז לו שקודם שישתה אדם מן היין הרי הוא תם ככבש זו שאינה יודעת כלום וכרחל לפני גוזזיה נאלמה, שתה כהוגן הרי הוא גבור כארי ואומר אין כמותו בעולם, כיון ששתה יותר מדאי נעשה כחזיר מתלכלך במי רגלים ובדבר אחר נשתכר נעשה כקוף עומד ומרקד ומשחק ומוציא לפני הכל נבלות הפה ואינו יודע מה יעשה, וכל זה אירע לנח הצדיק מה נח הצדיק שהקדוש ברוך הוא פירש שבחו כך, שאר בני אדם על אחת כמה וכמה.

– מדרש תנחומא, פרשת נח, סימן י"ג

צאצאיו של נח[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שאלוהים השמיד את כל החי מלבד נח ואשתו נעמה ומשפחתם והחיות בתיבה, נח הפך לאבי האנושות כולה. בניו ייצגו את אבות אבותיהם של העמים אשר באו לאחר מכן. אלו הם:

תולדות נח
שם חם יפת
ארפכשד[3] עילם,‏[4] אשור, לוד ארם כוש מצרים פוט כנען גומר מגוג, מדי, תובל, משך, תירס יוון
שלח עוץ, חול, גתר, מש סבא, חוילה, סבתא, סבכתא, נמרוד רעמה לודים, ענמים, להבים, נפתוחים, פתרוסים, כסלוחים, פלשתים, כפתורים צידון, חת, יבוסי, אמורי, גרגשי, חוי, ערקי, סיני, ארודי, צמרי, חמתי אשכנז, ריפת, תגרמה אלישה, תרשיש, כיתים, דודנים
עבר שבא, דדן
פלג יקטן
[5] [6]

מקבילות לסיפורו של נח[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבול קדמון הוא מוטיב חוזר במסורות קדומות של תרבויות אנושיות רבות ברחבי העולם.‏[7]

חוקרי ספרות רבים מוצאים דמיון רב בין סיפורו של נח לבין סיפור המופיע באגדת גילגמש השומרי, שם מסופר על אותנפישתים - האדם היחיד ששרד את המבול שהביאו האלים על הארץ, ובשל כך העניקו לו האלים חיי אלמוות.

במיתולוגיה היוונית מופיע סיפורם של דאוקליון ופירה. אף הם בנו כלי שיט בהוראת האלים, שרדו מבול ומהם יצאו כל בני האדם.

במיתולוגיה המצרית, האל נו מגלם את התהום המימי הקדמוני, ובמיתולוגיה הסינית מסופר על נועה, אישה בדמות דרקון ששורדת שיטפון גדול עם תיבה.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • זקוביץ יאיר ושנאן, אביגדור, גם כך לא כתוב בתנ"ך. תל אביב: ידיעות ספרים 2004. פרק ו' 'הנה אז חשבתי בלבי כי מן עירים ההריון מן הקדושים': סיפור לידת נח עלפי מגילה חיצונית לבראשית. עמ' 85-78.
  • חיים חיון, ותצא דינה:קריאה המקראי ועיון בזיקותיו, ירושלים: הוצאת מאגנס,2011. בתוך פרק שלישי מעשה דינה וסיפורי התורה: נח ובניו, ברא' ט' 27-20. עמ' 77-75.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Asher Sabag, Chicago Kollel, 2008 [1]
  2. ^ מדרש תנחומא, בראשית, יא, ורש"י בפירושו על בראשית ה, כט ד"ה "זה ינחמנו"
  3. ^ על פי דברי הימים א', היו לו עוד 4 אחים: עוץ, חול, גתר ומשך. אולם, על פי בראשית 4 האחרונים היו בני ארם, אחיו של ארפכשד. בנו של ארפכשד היה שלח והוא נולד כאשר ארפכשד היה בן 35. ארפכשד חי 438 שנים.
  4. ^ עילם ממנו יצא עם העילמים, שאחד ממלכיהם היה כדרלעומר מלך עילם בימי אברהם אבינו (בראשית,י"ד,א').
  5. ^ מכאן ממשיכים עוד חמישה דורות מתוך עשרה שמנח עד אברהם: רעו, שרוג, נחור, תרח, אברהם.
  6. ^ בניו של יקטן: אלמודד, שלף, חצרמות, ירח, הדורם, אוזל, דקלה, עובל, אבימאל, שבא, אופר, חוילה, יובב.
  7. ^ ראו רשימת אגדות אודות הצפות קדומות במהדורה האנגלית של ויקיפדיה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


עשרה דורות מאדם עד נח

אדםשתאנושקינןמהללאלירדחנוךמתושלחלמךנח

עשרה דורות מנח עד אברהם

נח - שם - ארפכשד - שלח - עבר - פלג - רעו - שרוג - נחור - תרח - אברהם