תדיאוש בורובסקי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
תדיאוש בורובסקי

תדיאוש בורובסקי (Tadeusz Borowski‏; 12 בנובמבר 1922, ז'יטומיר - 3 ביולי 1951, ורשה) היה סופר, משורר ופובליציסט פולני.

צעירותו ומלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בורובסקי נולד בז'יטומיר, שהייתה אז עיר בברית המועצות, עם מיעוט פולני גדול. אביו של בורובסקי, שחנות הספרים שלו הולאמה, הוגלה ב-1926 לחבל קרליה. אמו נעצרה באותה שנה והוגלתה לנהר הסיבירי יניסיי. בעקבות פעילות של הצלב האדום בורובסקי עבר בגיל עשר עם אחיו לפולין. אביו שוחרר במסגרת חילופי שבויים בין פולין וברית המועצות, ואמו שוחררה ב-1934. המשפחה התיישבה בוורשה.

במהלך מלחמת העולם השנייה, בשנת 1940, הוא סיים בהצלחה את לימודיו בגימנסיה מחתרתית שפעלה בוורשה תחת הכיבוש הגרמני. מיד לאחר מכן החל את לימודיו בחשאי בפילולוגיה פולנית באוניברסיטת ורשה, שפעלה במחתרת. שם פגש באשתו לעתיד מריה. במקביל עבד בחברת בנייה פרטית ופרסם שירים וסיפורים קצרים במגזין דרוגה (הדרך).

בורובסקי חי עם ארוסתו מריה במהלך שנות חברותו במחתרת החינוכית בוורשה. לאחר שמריה לא שבה הביתה בליל ה-1 בפברואר 1943, החל לחשוד שנעצרה. במקום להתרחק ממקומות המפגש הרגילים שלהם, הוא פנה היישר לדירת ידיד קרוב שלהם, שם המתינו לו סוכני גסטאפו. הוא נעצר והושלך לכלא הידוע לשמצה הפביאק, ולאחר מכן נשלח לאושוויץ.

באושוויץ נכפה עליו לעסוק בעבודת פרך בתנאים קשים ביותר, חוויות שבאו מאוחר יותר לידי ביטוי רב עצמה בכתיבתו. הוא עבד בעיקר על כבש הרכבת באושוויץ-בירקנאו, וראה כיצד אולצו היהודים לנטוש את הרכוש האישי שלהם ליד הרכבת, ולאחר מכן הועברו ישירות לתאי הגזים. בורובסקי לקה בדלקת ריאות, ולאחר תקופה הוצב לעבודה ב"בית חולים" נאצי שערך ניסויים רפואיים. הוא הצליח לשמור על קשר תכתובות עם ארוסתו, שהייתה כלואה גם היא באושוויץ.

בשלהי 1944 הועבר מאושוויץ למחנה משני של דאוטמרגן, נאצווילר-סטורהוף, ולבסוף לדכאו. הוא שוחרר מדכאו על ידי האמריקאים ב-1 במאי 1945, ומשם הגיע למחנה עקורים ליד מינכן.

אחרי המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר השחרור שהה זמן מה בפריז, ולאחר מכן שב לפולין ב-31 במאי 1946. ארוסתו שרדה את מחנות ההשמדה והיגרה לשבדיה. היא חזרה לפולין בסוף שנת 1946, ובדצמבר 1946 השניים נישאו.

לאחר המלחמה החל בורובסקי לכתוב פרוזה, מתוך אמונה בוערת בפולין שלאחר המלחמה ומתוך שכנוע כי הדברים שברצונו להביע, "למסור עדות לאנשים החיים ולהגן על המתים", אינם יכולים לבוא לידי ביטוי בשירה. סדרת הסיפורים הקצרים שלו אודות הווי החיים באושוויץ, יצאה לאור תחת הכותרת "פרידה ממריה". הסיפורים המביאים לידי ביטוי את גישתו החושפנית כתובים ברובם בגוף ראשון מנקודת המבט של אסיר אושוויץ, ומתארים את האפקט הנפשי והמוסרי המשתק של הטרור יומיומי, עם אסירים המנסים לשרוד, אסירים המתייחסים לעתים קרובות באדישות או ברשעות אחד כלפי השני, אסירים לא יהודים עם פריבילגיות מיוחדות (כמו בורובסקי), והיעדרה של גבורה כלשהי בכל ההווי הזה. בורובסקי, שאימי המחנות לא מש ממנו עד קץ ימיו, ראה בכל מי שהיה אסיר במחנה ריכוז, ואף כל אדם שחי בתקופה זו, כיצור נגוע בטומאה, ואת תופעת המחנות כיסודות ל"ציוויליזציה מבעיתה חדשה". עם פרסום הסדרה בפולין, היו שטענו כלפי היצירה שהיא ניהיליסטית, לא מוסרית ודקדנטית עקב הערפול בין טוב לרע.[1]

קובץ הסיפורים הקצרים שלו "עולם האבן" מתאר ​​את תקופת שהותו במחנות העקורים בגרמניה.

בורובסקי עבד כעיתונאי, הצטרף למפלגה הקומוניסטית הפולנית בשנת 1948 וכתב מאמרים פוליטיים. בתחילה האמין שהקומוניזם הוא הכוח הפוליטי היחיד שמסוגל למנוע אושוויץ עתידי. אולם לאחר שבשנות ה-50 נכלא ידידו הקרוב ועונה על ידי הקומוניסטים, אותו חבר שבדירתו נעצר על ידי הגסטפו, בורובסקי ניסה להתערב לטובתו ונכשל, והתאכזב לחלוטין מהמשטר הקומוניסטי.

בקיץ 1949 נשלח לעבוד בסניף העיתונות של המשלחת הצבאית הפולנית בברלין. הוא שב לוורשה כעבור שנה, והחל ברומן מחוץ לנישואים עם נערה צעירה. בשנת 1950 זכה בפרס הספרות הלאומי.

בורובסקי התאבד בגיל 28 בשאיפת גז מתנור ב-1 ביולי 1951, שלושה ימים אחרי לידת בתו.

מורשת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספריו של בורובסקי מוכרים כקלאסיקה של הספרות הפולנית שלאחר המלחמה והשפיעו רבות על החברה המרכז אירופית.

  • ספריו של בורובסקי מוזכרים ברומן עטור הפרסים "נער קריאה" ("Der Vorleser") משנת 1995 מאת הסופר הגרמני ברנהרד שלינק, שבו שומרת לשעבר במחנה ריכוז מתאבדת לאחר קריאת זיכרונותיו של בורובסקי ושל ניצולים אחרים.
  • בשנת 2002 אמר אימרה קרטס בעת שקיבל פרס נובל כי כל יצירותיו נכתבו בגלל הקסם שמצא בפרוזה של בורובסקי.
  • בורובסקי הוא הנושא בפרק "בטא" בספרו של צ'סלב מילוש, המוח השבוי.
  • הסרט הפולני משנת 1970 "הנוף שאחרי המלחמה" (Krajobraz po bitwie), מבוסס על כתביו של בורובסקי.

מספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • פרידה ממריה, תירגמה מפולנית והוסיפה אחרית-דבר עדה פגיס,‫ עם עובד, 1996.
  • ‫רבותי, בבקשה לגז, תרגום מפולנית: הלינה בירנבאום (שם הספר מוזכר לעתים גם כך: "גבירותי ורבותי, בבקשה לתאי הגזים")

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Borowski, Tadeusz [1948] (1976). This Way for the Gas, Ladies and Gentlemen, Introduction by Jan Kott, Penguin Classics. ISBN 9780140186246. אוחזר ב־August 28, 2009.