תוכנה חופשית
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכנה חופשית (לפי כללי הכתיב חסר הניקוד של האקדמיה ללשון העברית, יש לכתוב תכנה חופשית) היא תוכנה בעלת סטטוס משפטי, שמאפשר לכל אדם שמקבל את תנאיה להשתמש, לשכפל, להפיץ, להתאים, לשנות ולשפר כפי רצונו, באופן חופשי.
את המושג תוכנה חופשית טבע ריצ'רד סטולמן, מייסד המוסד לתוכנה חופשית, בשנת 1984.
תוכן עניינים |
[עריכה] איפיונה של תוכנה חופשית
ניתן להגדיר תוכנה חופשית כתוכנה המעניקה למשתמש בה מספר חרויות בסיסיות:
- החופש להשתמש בתוכנה לכל מטרה (חירות 0).
- החופש ללמוד את דרכי פעולת התוכנה ולהתאים אותה לצרכיו (חירות 1). כדי לממש את חירות זו, נדרשת גישה לקוד המקור של התוכנה.
- החופש להפיץ מחדש עותקים של התוכנה לאנשים אחרים כדי לסייע להם (חירות 2).
- החופש לשפר את התוכנה ולשחרר את השיפורים לציבור כדי שכל הקהילה תרוויח מכך (חירות 3). כדי לממש את חירות זו, נדרשת גישה לקוד המקור של התוכנה.
בשונה מקוד פתוח, תוכנה חופשית מתייחסת למובן המהותי של החופש, קרי - לא הפרקטיקה של הפיתוח כפי שהיא מתבטאת במאמרים כמו הקתדרלה והבזאר אלא למובן האידאולוגי-סוציאלי. קוד פתוח מחויב מעצם קיומה של תוכנה כחופשית. היותה של תוכנה פתוחת-קוד אינו מחייב את היותה של התוכנה חופשית.
[עריכה] יתרונות
סטולמן מתנגד לשימוש בתוכנה לא חופשית מסיבות אידאולוגיות: "תוכנה צריכה להיות חופשית". אולם רבים מהדוגלים בשימוש בתוכנה חופשית מעדיפים אותה מסיבות מעשיות לחלוטין.
בתוכנה קניינית (כלומר: תוכנה לא חופשית, תוכנה שהיא קניינו של מישהו. בדרך כלל מפתחהּ) בעל התוכנה נמצא בעמדת כוח מול המשתמש. רק הבעלים יכול לספק תמיכה ותיקונים לתוכנה. מבחינה זו, תוכנה חופשית היא חסרת-בעלות במובן הקנייני: אין גוף שיכול למנוע מתוכניתן מוכשר מספיק לבצע תיקונים והרחבות בתוכנה. מבחינה זו לפיכך, תוכנה חופשית היא מודל פיתוח טוב יותר עבור המשתמש. (ראו גם: מאמר על כדאיות כלכלית של מודלי פיתוח שונים.)
כמעט תמיד תוכנה חופשית תהיה זמינה להתקנה בחינם. הסיבה לכך היא פשוטה: עלות ההפצה היא זניחה וצריך רק למצוא מישהו שיארוז את התוכנה להתקנה פעם אחת כדי שהיא תהיה זמינה בחינם בצורה נוחה. אולם יש מקרים שבהם, על אף זמינות קוד המקור, תוכנה חופשית נמכרת:
- בשנים הראשונות של פרויקט גנו, ריצ'רד סטולמן התפרנס בין השאר ממכירת עותקים של תוכנות גנו ב־150$ לעותק.
- גרסת הלינוקס ה"ארגונית" שחברת RedHat מוכרת במאות דולרים לרישיון שימוש ניתנת למעשה להורדה מאתר החברה (בצורת קוד מקור). קוד המקור של כל החבילות, כולל העדכונים, ניתן להורדה מאתר החברה שמפרסמת איך בדיוק מותר להשתמש בתוכנה בלי לפגוע בסימנים הרשומים שלהם. ישנן כמה חברות אחרות (כדוגמת סטארקום הישראלית) שגרסת הלינוקס שלהם מתבססת על אותו קוד מקור.
[עריכה] הגדרות
ישנן שלוש הגדרות מקובלות ושקולות למדי לתוכנה חופשית:
- הגדרת התוכנה החופשית של המוסד לתוכנה חופשית
- הגדרת המונח קוד פתוח על ידי ה־Open Source Institute
- הנחיות התוכנה החופשית של פרויקט דביאן.
ההגדרה של המוסד לתוכנה חופשית היא משנת 1984. ההגדרה של פרויקט דביאן נוסחה בשנת 1996 ואילו המונח קוד פתוח נוסח והוגדר ב־1998.
[עריכה] היסטוריה
בראשית התפתחות המחשבים, יצרני המחשבים פיתחו בעצמם את כל התוכנה שהמחשבים היו צריכים ומכרו אותה למשתמשיהם כחלק מהמחשב. התוכנה נתפסה בסה"כ כעוד משהו שצריך לפתח כדי לגרום למערכת לעבוד ולא הייתה מניעה למשתמשים להעביר תוכנה מהאחד לשני. רק בשנות השבעים החלו מכירות תוכנה כמוצרים עצמאיים ויצרני התוכנה החלו להטיל מגבלות הפצה ושימוש על המוצרים.
בשנת 1983 פרש סטולמן מעבודתו הקודמת במעבדת הבינה המלאכותית ב־MIT והקים את המוסד לתוכנה חופשית. בתחילת 1984 הוא ייסד את פרויקט גנו כדי ליצור מערכת שלמה אשר משתמשת בתוכנה חופשית.
בשנת 1990 כבר הייתה מערכת גנו בסיסית למעט ליבת המערכת. פרויקט גנו החל לכתוב את Hurd, אבל בינתיים בשנת 1991 כתב לינוס טורבלדס ליבת מערכת משלו ובשנת 1992 גם שחרר אותה עם רישיון GPL. זו הייתה מערכת הפעלה שלמה שכוללת תוכנה חופשית.
[עריכה] ראו גם
[עריכה] קישורים חיצוניים
- המוסד לתוכנה חופשית
- פרויקט גנו
- עמותת "המקור" לתוכנה חופשית וקוד מקור פתוח
- ההגדרה של תוכנה חופשית
