תוכנית סרוויור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
האסטרונאוט פיט קונארד על יד הגשושית סרוויור 3, שאפולו 12 נחתה בסמוך לה

תוכנית סרוויוראנגלית: Surveyor Program) הייתה תוכנית של נאס"א, חלק מתוכנית החלל האמריקאית, לחקר הירח. מ-1966 עד 1968 נשלחו 7 גשושיות רובוטיות שנחתו על הירח. המטרה העיקרית הייתה בחינת אפשרויות לנחיתה רכה על פני הירח, כהכנה לתוכנית אפולו המאוישת. הגשושיות שוגרו למסלול התנגשות עם הירח, מסלול שארך כ-65 שעות שלאחריו הופעלו מנועי הגשושית למשך שלוש דקות והגשושית בצעה נחיתה רכה על הירח. התוכנית יושמה על ידי JPL, המעבדה להנעה סילונית של נאס"א, ועלתה כ-469 מיליון דולרים.

5 גשושיות סרוויור נחתו בהצלחה על הירח. סרוויור 2 התרסקה בגלל בעיית ניווט ועם סרוויור 4 אבד הקשר (כנראה שהתפוצצה) 2.5 דקות לפני הנחיתה.

כל שבע הגשושיות עדיין נמצאות על הירח (התוכנית לא כללה חזרה לכדור הארץ). מספר חלקים מסרוויור 3 הוחזרו לכדור הארץ על ידי צוות אפולו 12 שנחת בסמוך לה ב-1969,והם מוצגים במוזיאון האוויר והחלל הלאומי בוושינגטון.

מטרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיגור סרוויור 1 על גבי טיל אטלס-קנטאור

חוץ מהצגת יכולות נחיתה רכה, לתוכנית סרוויור היו כמה מטרות נוספות. היכולת לערוך תיקוני מסלול במהלך הטיסה לירח נבחנה גם היא. הגשושיות צוידו גם במכשירים לבחינת אזורי הנחיתה שלהם כדי לבדוק את התאמתם לנחיתת משימות אפולו. חלק מהגשושיות צוידו גם בכפות ובמכשירים מתאימים לבדיקת האדמה באזור הנחיתה ולבחינה מדעית שלה. לפני נחיתת הגשושית הסובייטית לונה 9 (חלק מתוכנית לונה) 4 חודשים לפני נחיתת סרוויור 1, לא הייתה ידועה עוביה של שכבת האבק המכסה את פני הירח. אם השכבה הייתה עמוקה מדי, אף אסטרונאוט לא יכול היה לנחות על הירח. תוכנית סרוויור מצאה כי הנחיתה על הירח אפשרית.

מהלך המשימה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כל משימת סרוויור כללה חללית רובוטית אחת שתוכננה ונבנתה על ידי חברת "יוז איירקראפט". הגשושית שוגרה על גבי טיל אטלס-קנטאור שהכניס את הגשושית למסלול אל הירח. הגשושית לא הקיפה את הירח אלא נגשה לנחיתה, והפעילה רקטות בלימה למשך כ־3 דקות עד לנחיתה רכה.

כל גשושית תוכננה להאט כ־110 m/s (כ־4% ממהירותה) על ידי מנוע רקטי שפעל כ־40 שניות מגובה של כ־75.3 ק"מ מפני הירח, שהושלך בגובה של 11 ק"מ יחד עם המכ"ם הראשי. שאר המסע אל הירח, שארך כ־2.5 דקות, השתמש במכ"מים משניים וקטנים יותר ושלושה מנועים רקטיים. בגובה של 3.4 מטרים מפני הירח הגשושית הגיעה למהירות אפס, המנועים כבו, והגשושית נפלה נפילה חופשית על פני הירח כך שהיא פגעה בירח במהירות של 3 m/s.

לסרוויור 1 ארכו 63 שעות (2.6 ימים) להגיע לירח, ולסרוויור 5, 65 שעות 2.7 ימים). משקל הגשושיות בשיגור נע בין 995.2 ק"ג ל־1,040 ק"ג, ומשקלם בנחיתה (לאחר השלכת המנועים, המכ"מים והדלק שנשרף) נע בין 294.3 ק"ג ל-306 ק"ג.

משימות[עריכת קוד מקור | עריכה]

שבע גשושיות סרוויור נשלחו לירח. 5 נחתו בהצלחה ו־2 נכשלו.

סרוויור 6 היה הכלי הראשון שתוכנן להתרומם מהירח, אך סרוויור 3 היה הראשון לעשות זאת, ועשה זאת פעמיים בגלל בעיה שגרמה למנועיו לפעול לאחר הנגיעה בקרקע. מודל הנחיתה של אפולו 12 נחת כ-183 מטרים מסרוויור 3 כפי שתוכנן. התברר שמערכות הטלוויזיה והקשר של סרוויור 3 ניזוקו בעקבות הנחיתות וההמראות הרבות.

לחצו כדי להקטין חזרה
סרוויור 1 סרוויור 3 סרוויור 5 סרוויור 6 סרוויור 7 לונה 9 לונה 13 לונה 17 לונה 2 אפולו 15 לונה 21 לונה 24 לונה 20 לונה 16 אפולו 12 אפולו 14 אפולו 17 אפולו 11 אפולו 16 תוכנית לונה תוכנית אפולו תוכנית סרוויורMoon landing map surveyor.svg

לדף הקובץ
תמונה אינטראקטיבית (לחצו להסבר)‏

מיקום משימות סרוויור על פני הירח (בצהוב), אפולו (ירוק) ולונה (אדום)

המירוץ לחלל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בזמן תוכנית סרוויור הפעילה ברית המועצות את תוכנית לונה. הסרוויור 1 נחתה ביוני 1996 רק ארבעה חודשים לאחר לונה 9 בפברואר אותה שנה. צמידות הנחיתות מעידה כי המרוץ לחלל היה באותו זמן בשיאו, וכי שתי המעצמות היו בעלות אותן יכולות.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]