תוכנית מארינר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
שיגור מארינר 1

תוכנית מארינר היא תוכנית שבמסגרתה שוגרו גשושיות לחלל במטרה לחקור את כוכבי הלכת נוגה, מאדים וכוכב חמה.

תוכניות[עריכת קוד מקור | עריכה]

תוכנית מארינר התפצלה למספר תוכניות קטנות יותר:

מארינר-נוגה 1962[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מארינר 2

ב־22 ביולי 1962 שוגרה הגשושית מארינר 1, אך היא סטתה מנתיבה והיה צורך להשמידה. מארינר 2 עזבה את כן השיגור ב־26 באוגוסט 1962 והייתה הגשושית הראשונה שהוכיחה כי נאס"א יכולה לפקח על גשושיות ממרחקים גדולים. כשהתברר לאחר שבוע שמארינר 2 סטתה מעט מהנתיב ועתידה להחטיא את נוגה בכ-373 אלף קילומטרים, שודר תיקון נתיב ברדיו. לאחר 109 יום חלפה מארינר 2 במרחק של 34,500 ק"מ מנוגה. במסעה חזרה שידרה המרינר 2 לכדור הארץ נתונים, מהם עלה כי הטמפרטורה על פני נוגה גבוהה ביותר - כ-500 מעלות צלזיוס, כי כוכב הלכת עטוי עננים, וכי אין לו שדה מגנטי וחגורות קרינה (כדוגמת חגורות ואן אלן של כדור הארץ).

מארינר-מאדים 1964[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מארינר 3
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מארינר 4

מארינר 3 ומארינר 4 היו גשושיות שתוכננו לחלוף ליד מאדים. מארינר 3 אבדה כאשר טיל השיגור לא הצליח להיפרד ממנה. הגשושית האחות שלה, מארינר 4 שוגרה ב־28 בנובמבר 1964, וסיפקה את הנתונים הראשונים ממאדים בטיסת היעף שלה. היו אלו הצילומים הראשון של מאדים מטווח קצר.

  • המשימה: טיסת יעף ליד מאדים
  • משקל: 261 ק"ג
  • חיישנים: מצלמה עם טייפ דיגיטלי (בעל קיבולת של כעשרים תמונות), מערכות למדידת האבק הקוסמי, פלסמת השמש, קרינה לכודה, קרניים קוסמיות ושדות מגנטיים ומערבלי רדיו.

מארינר-נוגה 1967[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מארינר 5

מארינר 5 שוגרה שוב לנוגה ב־14 ביוני 1967 והגיעה לקרבת כוכב הלכת באוקטובר 1967. היא נשאה סדרת ניסויים כדי לחקור את האטמוספירה: גלי רדיו, סריקת הבהירות שלה בתחום האור האולטרה סגול, ודגימת חלקיקי השמש ותנודות השדה המגנטי מעל כוכב הלכת.

  • המשימה: טיסת מעבר ליד נוגה.
  • משקל: 245 ק"ג.
  • חיישנים: פוטומטר אולטרה-סגול, מכשירים למדידת האבק הקוסמי, פלסמת השמש, קרינה לכודה, קרניים קוסמיות, שדות מגנטיים ומערבלי רדיו.

מארינר-מאדים 1969 (A ו-B)[עריכת קוד מקור | עריכה]

מארינר 6 ומארינר 7 היו גשושיות זהות במשימה כפולה למאדים. מארינר 6 שוגרה ב־24 בפברואר 1969, וב־27 במרץ 1969 שוגרה אחותה הגשושית מארינר 7. הם טסו מעל קו המשווה וחצי הכדור הצפוני של מאדים.

  • המשימה: יעף ליד מאדים
  • משקל: 413 ק"ג.
  • חיישנים: מצלמות רחבות זווית וצרות זווית עם טייפ דיגיטלי, ספקטרוסקופ ורדיומטר בתחום האינפרה אדום, ספטקרומטר אולטרה סגול, מערבל רדיו.

מארינר-מאדים 1971[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מארינר 8

מארינר 8 ומארינר 9 היו גשושיות זהות שתוכננו למפות את פני השטח של מאדים בו זמנית, אך מארינר 8 אבדה בשיגור בשל כישלון הטיל. הגשושית התאומה, מארינר 9, שוגרה במאי 1971 והפכה ללוויין המלאכותי הראשון של מאדים. היא נכנסה למסלול סביב מאדים בנובמבר 1971, צילמה את פני השטח של כוכב הלכת וניתחה את האטמוספירה שלו בעזרת ציוד האינפרה-אדום והאולטרה-סגול שנשאה.

  • המשימה: הקפת מאדים.
  • משקל: 998 ק"ג.
  • חיישנים: מצלמות רחבות זווית וצרות זווית עם טייפ דיגיטלי, ספקטרוסקופ ורדיומטר בתחום האינפרה אדום, ספטקרומטר אולטרה סגול ומערבל רדיו.

מארינר 10[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגשושית מארינר 10 שוגרה ב־3 בנובמבר 1973 והייתה הראשונה שההשתמשה בשיטת המקלעת הכבידתית כדי להאיץ את מהירותה לעבר כוכב לכת אחר - כוכב חמה. היא הייתה גם הגשושית הראשונה שערכה מפגש עם שני כוכבי לכת מטווח קרוב, והראשונה שצילמה את כוכב חמה מקרוב.

  • המשימה: יעף ליד נוגה וליד כוכב חמה.
  • משקל: 443 ק"ג.
  • חיישנים: מצלמות רחבות זווית וצרות זווית עם טייפ דיגיטלי, ספקטרוסקופ ורדיומטר בתחום האינפרה אדום, ספטקרומטר אולטרה סגול ומערבל רדיו.


תוכנית מארינר
מארינר 1מארינר 2מארינר 3מארינר 4מארינר 5מארינר 6מארינר 7מארינר 8מארינר 9מארינר 10 מארינר 9