LCROSS

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
LCROSS
LCROSS Centaur 1.jpg
הדמיית ה-LCROSS
מידע כללי
סוכנות חלל נאס"א
מפעיל מרכז המחקר איימס
יצרן נורת'רופ גראמן
תאריך שיגור 18 ביוני 2009, 21:32:00 UTC
משגר אטלס 5
אתר שיגור SLC-41, קייפ קנוורל
זיהוי NSSDC 2009-031B
אתר אינטרנט
LCROSS.NASA
משימה
סוג משימה התרסקות
גרם שמיים הירח
משך המשימה 18 ביוני 2009 - 9 באוקטובר 2009
מידע טכני
משקל LCROSS:‏ 621 ק"ג
קנטאור: 2,249 ק"ג

LCROSS (ראשי תיבות של: Lunar CRater Observation and Sensing Satellite - לוויין תצפית וחישה של מכתשי הירח) היא גשושית רובוטית לחקר הירח ששוגרה על ידי נאס"א ב-18 ביוני 2009 במטרה לאתר קיומם של מים השמורים בצורת קרח במכתשים מוצלי עד, מכיוון שבאתרים אחרים על הירח, המים המגיעים אל הקרקע מרסיסי שביטים המתנגשים בו, ממריאים ברגע שהשמש זורחת על אתר הפגיעה.‏[1]

LCROSS שוגרה יחד עם המקפת לסקר הירח (LRO), שתי המשימות הראשונת של נאס"א לירח מאז שיגור לונר פרוספקטור ב-1998. משימות אלו היוו את הסנונית הראשונה של נאס"א לחקר הירח לקראת נחיתה מאוישת על פניו.

המשימה[עריכת קוד מקור | עריכה]

LCROSS הייתה משימה בעלות זולה שעברה הליך פיתוח מזורז, שהתלוותה למשימת LRO. לאחר שבנאס"א החליטו להחליף את משגר הדלתא 2 שיועד לשאת את LRO במשגר גדול יותר - האטלס 5, התאפשר שיגורה של משימה נוספת על גבי אותו משגר. 19 משימות הוצעו ומתוכם נבחרה LCROSS.‏[2]

LCROSS שוגרה יחד עם LRO על גבי משגר אטלס 5 מנמל החלל קייפ קנוורל ב-18 ביוני 2009, 21:32 UTC. ב-23 ביוני, ארבעה וחצי ימים לאחר השיגור, LCROSS ושלב הקנטאור שחובר אליה השלימו בהצלחה יעף על פני הירח ונכנסו למסלול קוטבי ארצי עם מחזור של 37 ימים, כך ש-LCROSS תתנגש באחד מקטבי הירח.‏[3][4] בבוקר ה-22 באוגוסט 2009, גילו במרכז הבקרה אנומליה שנגרמה מבעיה בחיישן כלשהו, שגרמה לגשושית לשרוף 140 ק"ג דלק - יותר ממחצית הדלק שנותר באותו זמן.

הבזק התרסקות שלב הקנטאור על הירח.

בגישתם האחרונה לירח, ב-9 באוגוסט 2009, 01:50 UTC, נפרדו LCROSS ושלב הקנטאור. כ-10 שעות לאחר מכן, ב-11:31 UTC, התרסק שלב הקנטאור על הירח במטרה ליצור ענן אבק שיעלה גבוה מעל לפני הקרקע. 4 דקות לאחר התרסקות שלב הקנטאור, עברה LCROSS בתוך ענן האבק בעודה אוספת ומשדרת נתונים על הרכב האבק לכדור-הארץ, ומתרסקת בסופו של דבר בעצמה ב-11:37 UTC. מהירות ההתרסקות הוערכה בתחילה בכ-9,000 קמ"ש, אך מחישובים שבוצעו לאחר מכן התברר כי המהירות קרבה ל-10,000 קמ"ש.‏[5][6]

לפי הערכות נאס"א, התרסקות שלב הקנטאור אמורה הייתה להעיף יותר מ-350 טונות אבק ירחי, וליצור מכתש סקוטר כ-20 מטרים ובעומק 4 מטרים. התרסקות LCROSS אמורה הייתה להעיף כ-150 טונות אבק, וליצור מכתש בקוטר 14 מטרים ובעומק 2 מטרים. רוב החומר שהועף מהתרסקות שלב הקנטאור אמור היה להישאר בגובה 10 ק"מ מעל פני הירח.‏[7]

בנאס"א קיוו כי ניתוח ענן האבק שייצר שלב הקנטאור יעזור באימות ממצאים קודמים של המשימות קלמנטיין ולונר פרוספקטור, שהעלו את ההשערה כי ייתכן וישנם מים במצב קרח באזורים חשוכי עד על פני הירח. מדעני המשימה ציפו כי ענן האבק שייצור שלב הקנטאור יהיה ניתן לצפייה מטלסקופים חובבניים אך אף טלסקופ שכזה לא ראה את הענן. אפילו טלסקופי ענק ברמה עולמית, כדוגמת טלסקופ הייל, לא ראו את הענן. ההתרסקויות ככל הנראה אכן התרחשו, אך לא בעוצמה שהוערכה. שני ההתרסקויות נוטרו ממצפים בכדור הארץ וכן מטלסקופ החלל האבל.

על תוצאות משימת LCROSS נאמר כי ישפיעו רבות על התכנונים האמריקניים להקים מושבת ירח.‏[8] ב-13 בנובמבר 2009 אישרה נאס"א כי אותרו חלקיקי מים בעקבות התרסקות שלב הקנטאור.

מבנה החללית[עריכת קוד מקור | עריכה]

תרשים תלת ממדי של LCROSS. טבעת החיבור במרכז ואליה מחוברים 6 לוחות הנושאים רכיבים שונים (הלוח השישי שלא מוצג בתרשים הוא הלוח הסולארי).

בבניית LCROSS נוצל מבנה טבעת החיבור שחיברה את LRO לשלב הקנטאור. על צידה החיצוני של הטבעת חוברו שישה לוחות שנשאו את הכלים המדעיים, את מערכות השליטה והבקרה, מערכות התקשורת, סוללות ולוחות סולאריים. בתוך הטבעת הורכב מנוע רקטי קטן. הטבעת נשאה גם שני אנטנות רב כיווניות ושתי אנטנות לטווח בינוני. לוח הזמנים הקפדני של המשימה, מסת החללית ואילוצי התקציב הציבו אתגרים לצוותי המהנדסים ממרכז המחקר איימס וחברת נורת'רופ גראמן. יצירתיות הצוותים הובילה לשימוש היצירתי בטבעת החיבור כבסיס החללית, כאשר בדרך כלל היא שימשה פלטפורמה לשיגור שישה לוויינים "טרמפיסטים" קטנים.

LCROSS נוהלה על ידי מרכז המחקר איימס (ARC) ונבנתה בחברת נורת'רופ גראמן. סקירה ראשונה של מבנה הלוויין הושלמה בספטמבר 2006 ועברה אישור בפברואר 2007. אחרי הרכבת ובחינת המערכות המדעיות במרכז איימס, נשלחו המערכות לנורת'רופ גראמן שהרכיבו אותם על החללית עצמה בינואר 2008. LCROSS עברה אישור אחרון בפברואר 2009.

המערכות המדעיות של LCROSS כללו 9 כלים: מצלמה בתחום הנראה, 4 מצלמות בתחומים שונים של אינפרה אדום, ספקטרומטר בתחום הנראה שניים בתחום האינפרה אדום, ופוטומטר. מערכת ניהול מידע אספה את המידע מהכלים המדעיים ושידרה אותם לכדור הארץ.

תוצאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

התרסקויות שלב הקנטאור ו-LCROSS לא בלטו כפי שצופה. בגלל בעיות רוחב פס בשידור המידע מהחללית, מצלמות החללית נחשפו לענן האבק לזמן קצר, ולכן היה קשה לצפות הענן האבק בתצלומי התחום הנראה. דבר זה העלה את הצורך בעיבוד התמונות במטרה להגדיל את בהירותם. מצלמות האינפרה אדום לכדו את החום שנוצר בעקבות התרסקות שלב הקנטאור.‏[9]

קיום מים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-13 בנובמבר 2009 דיווחה נאס"א כי נמצאו ראיות להימצאות מים בענן האבק שעלה מהתרסקות שלב הקנטאור. בעקבות ניתוח ממצאי LCROSS הודיעה נאס"א כי על הירח יש מים בכמויות גדולות.[10]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]