תסמונת קליינפלטר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
כרומוזום מסוג xxy

תִּסְמֹנֶת קְלַינְפֶלְטֶר (או תסמונת XXY, תסמונת 47XXY, באנגלית: Klinefelter's syndrome, XXY-syndrome) היא תסמונת גנטית שבה קיימים אצל גבר שני כרומוזומי מין מסוג X או יותר במקום אחד, לצד כרומוזום Y. כך יש לבעל התסמונת 47 כרומוזומים, במקום 46. התסמונת תוארה לראשונה על ידי ד"ר הארי קליינפלטר ממסצ'וסטס בשנת 1942; הסיבה לתסמונת התגלתה בסוף שנות ה-50. היא מופיעה באחת מכל 500 לידות גברים.

פתופיזיולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לזכרים הלוקים בתסמונת יש בנוסף לכרומוזום Y שני כרומוזומי X או יותר, ובסך הכול 47 כרומוזומים (או יותר) בקריוטיפ במקום 46. מספר כרומוזומי X הנוספים יכול אף להגיע לארבעה וככל שהוא רב מתחזקים התסמינים הקליניים. כתוצאה מהעודף הכרומוזומלי נפגעת התפתחותה של מערכת המין הזכרית. הנזק הכרומוזומלי נגרם לרוב מאי-הפרדה מוחלטת של הכרומוזומים במהלך יצירת תאי המין.

האשכים הם הרגישים ביותר לתוספת של כרומוזומי X. צינורות הזרע אינם מתפתחים כהלכה, ולכן נגרמת פגיעה בייצור הזרע. יש פגיעה בייצור ההורמונלי המתרחש באשך המביאה להתפתחות אשכים קטנים, איברי מין לא מפותחים [דרוש מקור], שיעור גוף מועט וירידה בחשק המיני.

תסמינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הלוקים בתסמונת סובלים לרוב מעקרות, עקב חוסר ייצור זרע או ייצור זרע מועט. כמו כן דווח על קושי בלימוד שפות ועל פגיעה בתפקודים הניהוליים. גברים הלוקים בתסמונת סובלים מרמות נמוכות של טסטוסטרון, המתבטאות בחלק מהמקרים בגוף עגלגל עם מסת שד מוגדלת (גינקומסטיה) או בגוף כחוש עם רגליים ארוכות. כמו כן ייתכנו אשכים קטנים, מיעוט שיער על הפנים והגוף, חלוקת שיער ושומן נשית ובגרות מינית מאוחרת.

ללוקים בתסמונת יש סיכוי גבוה יותר מאשר לגברים אחרים ללקות בסרטן השד (כאשר מופיעה מסת שד מוגדלת) ובאוסטאופורוזיס, מחלות המאפיינות בדרך כלל נשים. נוסף על אלה, הלוקים בתסמונת חולים בשכיחות גבוהה יותר במחלות אוטואימוניות, בדומה לשכיחות הגבוהה יותר של מחלות אלה אצל נשים. הגורם לתופעה הוא ככל הנראה ההבדל ביחס בין הורמוני האסטרוגן והטסטוסטרון בגוף בין הלוקים בתסמונת לבין גברים אחרים. כאשר מספר כרומוזומי ה-X גדול משניים (48XXXY או 49XXXXY) דווחו גם מקרים בודדים של פיגור שכלי.

לעומת זאת, ללוקים בתסמונת יש סיכוי נמוך יותר לסבול ממחלות רצסיביות הקשורות לכרומוזום ה-X, שכן אלה אינן באות לידי ביטוי בשל הכרומוזום הנוסף.

אבחנה וטיפול[עריכת קוד מקור | עריכה]

כדי לאבחן את התסמונת מבוצע קריוטיפ באמצעות בדיקת דם. תאי דם לבנים מופרדים מהדגימה, מונחים על מצע גדילה ונבדקים לחריגות כרומוזומליות, בהן תסמונת קליינפלטר.

המוטציה הגנטית אינה הפיכה, אולם חלק מהסימפטומים ניתנים לטיפול במספר דרכים, בהן טיפול בטסטוסטרון עם ההגעה לבגרות מינית. בכל מקרה, הטיפול בטסטוסטרון אינו משפיע על בעיית העקרות. עם זאת, ניכר שיפור בטיפול בעקרות בגברים הסובלים מהתסמונת, באמצעות ביופסיית אשכים (testicular biopsy) להוצאת תאי זרע מן האשכים והפרייתם באמצעות מיקרומניפולציה (ICSI).

אפידמיולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

התסמונת נפוצה למדי, ומתרחשת בממוצע אחת ל-500-1,000 לידות זכרים. שני שלישים מהסובלים מהתסמונת אינם מאובחנים כלל; מתוך השליש הנותר, רוב הסובלים מהתסמונת מאובחנים בעקבות בעיות פריון.

מודל בבעלי חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נמצא לתסמונת זו מודל בחתולים המתבטא בכחצי אחוז מאוכלוסיית החתולים הזכרים. הביטוי החיצוני המובהק ביותר בחתולים אלה הוא פרווה בעלת שלושה צבעים (טריקולור, קליקו). דפוס של שלושה צבעים שמור בחתולים לנקבות מאחר שדרושים בשבילו שני כרומוזומי X, אך לחתול שלוקה בתסמונת קליינפלטר ישנם שני כרומוזומי X, ולכן נראה אצלו דפוס בן שלושה צבעים.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Lanfranco F, Kamischke A, Zitzmann M, Nieschlag E., Klinefelter's syndrome, Lancet. 2004 Jul 17-23;364(9430):273-83
  • Rovenský J. Rheumatic diseases and Klinefelter's syndrome. Autoimmun Rev. 2006 Nov;6(1):33-6.

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.