תרבות דיגיטלית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
תרבות דיגיטלית - שימוש של מחשבים ניידים בחברה.
תרבות דיגיטלית - שתי נשים מדברות על ספר אלקטרוני.

"תרבות דיגיטלית" היא הכינוי לזרם תרבותי המתקיים במרחב הממוחשב. עם התרחבות השימוש ברשת האינטרנט, חלק ניכר מהתרבות הדיגיטלית מתרחש באינטרנט, אך לתרבות הדיגיטלית היה קיום לא מבוטל גם קודם ליצירתו, והיא ממשיכה להתקיים גם מחוץ לרשת. התרבות הדיגיטלית באה לידי ביטוי באתרים המקדישים לה מקום נרחב, באמצעות מאמרים מקוריים, פורומים, וגרפיקה ייחודית.

יוצרי התכנים הדיגיטליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמו בכל תרבות המשתרשת אצל חבריה, לתרבות הדיגיטלית שפה, ערכים ותחומי עניין משותפים, אשר מהווים אבני יסוד לתכנים המתפרסמים באתרים העוסקים בה. יוצרי התכנים הדיגיטליים רואים ברשת האינטרנט מנוף לביטוי רעיונותיהם, אשר ייתכן וייתפסו בעולם הקיים כלא שגרתיים. הם עוסקים במגוון נושאים בולטים:

  • טכנולוגיית המידע על שלל חידושיה המתקדמים.
  • אמנות – תוך שימוש נרחב ביצירתיות דיגיטלית.
  • פילוסופיה – מחשבות ודיונים הנוגעים למדע וטכנולוגיה ויחסי הגומלין בינן ובין החיים, כמו: עתידנות, מדע בדיוני, מציאות מדומה.

יוצרי התרבות הדיגיטלית, כמו צרכניה, הם אנשים מציאותיים היוצרים זיקה הכרחית בין הקיים לווירטואלי. הם מתנודדים תמידית בין עולם הרשת לעולם הממשי, במטרה לבנות גשר נגיש לקישור בין שני העולמות, תוך שמירה על ייחודיות והפצה המונית. המשתתפים בתרבות הדיגיטלית משתפים בידיעותיהם אודות פיתוחים חדשניים בעולם הטכנולוגיה ולדעתם עלולים להיות מהפכניים, יוצרים דיונים פתוחים בנוגע למערכת היחסים הבלתי ניתנת להפרדה בין הטכנולוגיה לחיים מחוץ לרשת, בדמות מציאות מדומה, מדע בדיוני ועתידנות. התרבות מהווה במה להצגת אומנות דיגיטלית, אשר משמרות את הפתיחות האופיינית ליוצרי התרבות. שפת הביטוי שלהם עשירה במונחים הלקוחים מעולם המחשבים והם פועלים בתנאי קיום ייחודיים לרשת האינטרנט: התפוצה ההמונית והאנרכיה הכללית ברשת.

מיזמים מייצגים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחזור מידע[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרויקט השו"ת (שאלות ותשובות) עוסק בהקמת מאגר מידע ממוחשב של ספרות תורנית, ופיתוח מנוע חיפוש המאפשר אחזור מידע מהמאגר על פי מילות חיפוש. הפרויקט החל בשנות השישים של המאה ה-20 במכון ויצמן למדע והיה מהראשונים בעולם לשמירה דיגיטלית של טקסט שלם לצורך חיפוש בו. כיום מובילה אותו אוניברסיטת בר-אילן. בשנות ה-70 של המאה ה-20, חיפוש בפרויקט נעשה על ידי העברת שאלות לצוות של הפרויקט אשר הזינו אותם למחשב ולרוב לקח כמה ימים עד שהתשובה נתקבלה. החל משנת 1979 התאפשרה גישה למאגר השו"ת באמצעות תקשורת מחשבים למחשב המרכזי של אוניברסיטת בר-אילן, שבו אוחסן המאגר. בין המזמינים קווי תקשורת היו צוות חוקרים מהאוניברסיטה העברית שניסו למפתח את ספרות השו"ת ואוניברסיטת הרווארד. עם התפתחות טכנולוגיית המחשוב נשמר תכולת המאגר על CD-ROM ומשנת 1990 החלו למכור את המאגר לציבור הרחב לשימוש עצמי במחשב אישי. בסוף 2006 נפתח אתר אינטרנט המאפשר גישה למאגר דרך האינטרנט תמורת תשלום. בשנת 2007 כלל המאגר התורני של הפרויקט יותר מ-170 מיליון מילים ו-80 אלף שו"ת שונות.

שלום רוזנברג עמד על השינוי שיוצרת התרבות הדיגיטלית במחקר:

כולנו חונכנו כל ברכי ההבחנה התלמודית הקלאסית בין שני טיפוסים של חכמים, ה'סיני' וה'עוקר הרים'. זאת ההבחנה בין בקיאות ליצירתיות או לחלופין - חריפות. בין שתי דמויות אלו היה קיים שיווי משקל. בעתיד, כשיתפתחו יותר, יטו מאגרי המידע את כפות המאזניים לטובת היצירתיות. אמנם כן, חדשות לבקרים מתפרסמים מאמרים שאינם אלא סיכומי תוצאות השאילתות במאגרים, אך עבודת המחקר האמיתית תוכל להשתחרר, הודות למאגרי המידע שברשת, מן ההיזקקות לזיכרון, ותבטא יצירתיות אמיתית.‏[1]

שירה וספרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

סקוט ניגלר הוא דוגמה לסופר שמפרסם את ספרי המדע הבדיוני והאימה שאותם כתב ומאפשר להוריד אותם ואת ההקלטות שלהם בחינם. ג'סי האצ'ינס הלך קדימה צעד נוסף ואפשר לקוראים להפוך להיות חלק מספרו החדש שיצא באותה שנה.

ישנה האצה של פרסום ספרים דיגיטליים, ספרי האודיו הם הדוגמה לכך. באתר כמו אודיובוקס ניתן להאזין לספרים דיגיטליים בנושאים שונים ומגוונים, ניתן להאזין לפרקים שהועלו לאתר על ידיי הסופר עצמו. באתר הפידבוקס ניתן לקרוא ספרים בכל מכשיר אשר תומך בקבצים דיגיטליים, הספרים הם מגוונים הן מלפני 400 שנה והן מהשנים האחרונות, כל ספר ניתן להוריד במספר פורמטים בהתאם למכשיר (אייפון, מחשב, נוקיה וכו').

פרויקט בן יהודה הוא אתר אשר עדיין לא ביסס מעמדו אך מפרסם מאמרים, ספרים ושירה בשפה העברית. הבעיה היא מחסור במתנדבים עקב השפה, שיפתחו את האתר אך נכון לעכשיו הוא מתעדכן באופן קבוע.

המשורר דוד אבידן גילה עניין רב בחידושי הטכנולוגיה ובדרך לשלבם ביצירתו. ספרו "הפסיכיאטור האלקטרוני שלי" (1974) כולל שמונה שיחות של אבידן עם תוכנית המחשב "אלייזה", של ג'וזף וייצנבאום, תוכנית שזכתה לפרסום נרחב כצעד חלוצי בבינה מלאכותית.

אתרי אינטרנט לפרסום סיפורת ושירה, כגון "במה חדשה", הפכו את פרסומן של יצירות אלה, הפצתן וקבלת משוב עליהן לקלים לאין שיעור מאשר בתקופה שדרך ההפצה היחידה הייתה הדפוס.

אמנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אמנות דיגיטלית היא אומנות בה היוצר משתמש בכלים דיגיטליים כגון מחשב או מצלמה דיגיטלית ליצירה. ישנם סוגים רבים של אומנות דיגיטלית אשר החלה להתפתח במאה ה20 על ידיי חלוצים בתחום כגון פול בראון הרול כהן ודיויד אם, כיום היא אחת מסוגי האמנות הנפוצה בעולם.

דוגמה לאומנות דיגיטלית נפוצה היא הציור הדיגיטלי אשר מתאפיין בכך שאינו מערב עיבוד של נתונים או מודלים. בשיטה זו משתמש האמן בטכניקות שונות של ציור על ידיי מחשב אשר מחקה את השימוש באמצעי ציור פיזיים. התכונות ברובן כוללות אפקטים אשר שימוש בהם יביא לתוצאה של ציור בעל מאפיינים מסורתיים. הציור הדיגיטאלי נפוץ בעיקר בתעשיית הסרטים הטלוויזיה ומשחקי המחשב.

האמירה שאמן חייב לעבוד עם חומר ולכן עבודה עם תוכנות דיגיטאליות אינה נקראת אומנות היא חלוקה בין אנשים שונים. תוכנה כמו הפוטושופ שמצד אחד בעלת כלים המאפשרים לערוך מניפולציה והטעיה על תוכן התמונות ומנגד יכולה לשמש ככלי עבודה להפיכת תמונות לכלי ציור, משמשת לעזר לאמנים רבים, אשר מוצאים בתכנה זו את האפשרות לבטא את יצירתם ואמירתם באופן הוויזואלי הטוב ביותר והם מתייחסים לתכנת הפוטושופ כעוד סוג של טכניקה ליצירה.

המרחב של האמנות הדיגיטאלית עדיין בשלבי התהוות והגדרה, יתרון משמעותי של זה הוא החוסר במתווים קודמים מה שמאפשר את החופש להתנסות ולנוע בין השדה הדיגיטאלי לבין זה המסורתי של האמנות הפלסטית.

תקשורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחום במדעי החברה והטבע אשר מתייחס להעברת מסרים בין שני משתתפים או יותר. המונח "משתתפים" אינו מתייחס לבני אדם בלבד, אלא אף לבעלי חיים, מחשבים ומכשירים אלקטרוניים.

התקשורת המוקדמת ביותר הייתה בעזרת שפת גוף והתפתחה לכדי תקשורת מילולית, כתב ודפוס, המצאת הרדיו והטלפון, הקרנת הסרט הראשון, הטלוויזיה האנלוגית ולבסוף רשת האינטרנט. עם התפתחות הטכנולוגיה, הושלם המעבר מתקשורת אינטימית לתקשורת המונים. תקשורת ההמונים פונה ביסודה לקהל רחב, אנונימי ומגוון ולכן הפצתה כרוכה בעלויות גבוהות. הצלחת תקשורת ההמונים עיגנה את ענף התקשורת כעסק כלכלי, אשר שידור התכנים המופצים באמצעים השונים מושפע משיקולים כלכליים של המחזיקים בהם.

תהליך התקשורת עבר אף הוא מהפכה במרוצת השנים. בתחילה היה תהליך התקשורת איטי, חד כיווני ומסורבל. עם כניסת הטכנולוגיה לחיינו, הפך התהליך התקשורתי בין המוען לנמען למעגלי, מהיר ומיידי. השינוי אף בא לידי ביטוי בתפקידו של צרכן התקשורת. בימים קודמים, הצרכן היה פאסיבי וקיבל את המסר ללא אפשרות תגובה או בחירה. כיום, בעידן האינטרנט, הצרכן תפס מקום אקטיבי ובררני, שביכולתו לבחור את התכנים אליהם נחשף.

תרבות האינטרנט, שנוצרה עם תחילת התרחבותו של השימוש באינטרנט, באמצע שנות ה-90, הביאה עימה בשורה לאלה שהיה להם מה לומר, אך לא ניתנה להם במה. בהיותה זמינה למספר מועט של גולשים, שנחשפו לה בהתלהבות, התעוררה בה פעילות עם סממנים ראשונים של תרבות. הפורומים שהוקמו באותם ימים, ונוצרו יש מאין, הקדישו מקום נרחב לדיאלוגים בנושאים טכנולוגיים אך גם לנושאים ברומו של האינטרנט: מה תהיה השפעתו על החברה, איך לשמור בה על מקסימום פרטיות, ומהי בכלל מציאות וירטואלית.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ שלום רוזנברג, "זר זכרונות", בספר בדרכי שלום - עיונים בהגות יהודית, מוגשים לשלום רוזנברג, הוצאת בית מורשה בירושלים, 2007.