חוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007

חוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007

פרטי החוק
תאריך חקיקה	19 בנובמבר 2007
תאריך חקיקה עברי	ט' בכסלו התשס"ח
גוף מחוקק	הכנסת השבע עשרה
חוברת פרסום	ספר החוקים 2119 מ-25 בנובמבר 2007, עמ' 34
הצעת חוק	ממשלתית
משרד ממונה	משרד המשפטים
מספר תיקונים	5
נוסח מלא	הנוסח המלא

חוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007, שאושר בכנסת השבע עשרה, קובע הוראות לעניין זכויות יוצרים, והחליף את חוק זכות יוצרים, 1911 ופקודת זכות יוצרים, שהוחלו בשנת 1924 בארץ ישראל על ידי ממשלת המנדט הבריטי.

היסטוריה חקיקתית

האימפריה העות'מאנית חוקקה חוק זכות יוצרים, בהשראת החוק הצרפתי, בשנת 1910, והוא חל בכל שטחיה, כולל ארץ ישראל העות'מאנית.

לאחר כיבוש הארץ בידי הבריטים ולאחר החלת השלטון האזרחי, נחקקה פקודת זכות יוצרים ב-1920, אולם זו לא האריכה ימים. חוק השיפוט הזר האנגלי משנת 1890 עם דבר המלך במועצה על ארץ ישראל בעניין זכויות יוצרים משנת 1922 אפשר למלך ולשלטונות המנדט הבריטי להחיל בארץ ישראל חקיקה בריטית. לפי סמכות זו, בשנת 1924, הוחל חוק זכות יוצרים האימפריאלי משנת 1911 בארץ ישראל, ובצידו נחקקה פקודת זכות יוצרים באותה שנה. החוק קבע עקרונות כלליים של הדין, ואילו הפקודה עסקה בהיבטים מקומיים כמו הדין הפלילי הרלוונטי ומכס.

החוק משנת 1911 והפקודה משנת 1924 נותרו בתוקפם גם לאחר קום המדינה, לפי פקודת סדרי השלטון והמשפט עד לכניסתו לתוקף של חוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007. חוק זה החליף את החקיקה המנדטורית, למעט הסדרים אחדים. עם זאת, החוק החדש קובע (סעיף 78) הוראות מעבר, שלפיהן החוק הישן עשוי להוסיף ולחול במצבים מסוימים.

דברי ההסבר להצעת החוק מציגים את מטרתו:

דיני זכות יוצרים נועדו לקבוע הסדר שמטרתו הגנה על יצירות, תוך איזון בין אינטרסים שונים, לטובת הציבור. האיזון נדרש בעיקר בין הצורך ביצירת תמריץ הולם ליצירה, בדרך של הענקת זכויות כלכליות ביצירות, לבין הצורך לאפשר לציבור להשתמש ביצירות לשם קידום התרבות והידע, כל זאת תוך שמירה על חופש הביטוי וחופש היצירה, והבטחת תחרות חופשית והוגנת.

מוצע להחליף את החקיקה הקיימת בחוק חדש ועדכני במטרה להשיג את האיזון הראוי בין האינטרסים השונים המתוארים לעיל. הוראות החוק נוסחו, בין השאר, במסגרת המחייבת של האמנות הבין-לאומיות הקובעות כללים לעניין הגנת זכות יוצרים, והמחייבות את ישראל. האמנות העיקריות לעניין זה הן האמנה להגנת יצירות ספרותיות ואמנותיות, שנחתמה בברן בשנת 1886, כפי שתוקנה בפריז בשנת 1971, הסכם TRIPS המהווה נספח להסכם המקים את ארגון הסחר העולמי, שנחתם במרקש בשנת 1994, והאמנה להגנת מבצעים, מפיקי תקליטים וארגוני שידור, שנחתמה ברומא בשנת 1961.

בשנת 2006 פורסם פסק דין איתן ענבר נגד ד"ר אסף יעקב שהתבסס על חקיבה משנת 1911.

החוק החדש אושר בכנסת ב-19 בנובמבר 2007, ונקבע בו שתחילתו שישה חודשים מיום פרסומו, כלומר ב-25 במאי 2008. החוק החדש שימר רבים מעקרונות החוק הישן, יחד עם שינויים וחידושים.

מאז אישורו תוקן החוק חמש פעמים:

• תיקון ראשון לחוק, משנת 2011, הוסיף לסעיף 64 לחוק את הקביעה: "מופיע על תקליט בדרך המקובלת שמו של אדם כמפיק התקליט, חזקה כי אותו אדם הוא בעל זכות היוצרים בתקליט." קביעה דומה ביחס ליצירות אחרות הופיעה כבר בחוק המקורי.
• בתיקון מס' 2 לחוק, משנת 2014, נוסף לחוק סעיף 28א, המתיר, בתנאים המפורטים בסעיף, התאמה של יצירה מוגנת לנגישות של אדם עם מוגבלות.
• בתיקון מס' 3 לחוק, משנת 2017, הוארך משך ההגנה הניתן לתקליט מ-50 שנה ל-70 שנה.
• בתיקון מס' 4 לחוק, משנת 2017, נוספה לחוק הגנה על גופנים.
• בתיקון מס' 5 לחוק, משנת 2019, נוספו לחוק סעיפים אחדים, שנועדו להתאמת החוק להתנהלות באינטרנט. סעיפים אלה הם:
  • סעיף 27א - מסדיר את השימוש ביצירות שיוצרן אינו ידוע (תכונה שמאפיינת יצירות המופצות ברשתות החברתיות).
  • סעיף 48א - נועד להתמודד עם הפרה עקיפה של זכות יוצרים, באפשרו לבית המשפט לתת צו המורה לחסום גישה לתוכן מפר. דוגמה: משתמש אלמוני ברשת חברתית מקוונת העלה אליה יצירה מוגנת בלי שיש לו רשות לכך. בעל זכויות היוצרים יכול לקבל צו המורה למנהל הרשת המקוונת להסיר תוכן מפר זה.
  • סעיף 56א - צמצום יכולתו של בעל זכות היוצרים לקבל פיצוי ללא הוכחת נזק, כאשר יצירה שהועמדה לרשות הציבור הופצה תוך הפרת זכות יוצרים, כאשר המפר חדל מההפרה בתוך זמן סביר לאחר שקיבל הודעה מבעל הזכות בדבר ההפרה, והפרת הזכות לא הייתה למטרה מסחרית.
  • פרק ח׳1 (סעיפים 60א–60ח): למי שזכות היוצרים שלו הופרה ברשת אלקטרונית בידי אלמוני ניתנו כלים לחשיפת זהותו של עושה פעולה מפרה זו.

הוראות החוק

היצירות המוגנות

החוק מגדיר את סוגי היצירות שעליהן חלה הגנת זכות יוצרים בסעיף 4 לחוק:

(1) יצירה מקורית שהיא יצירה ספרותית, יצירה אמנותית, יצירה דרמטית או יצירה מוסיקלית, המקובעת בצורה כלשהי;
(2) תקליט;

החוק מפרט את מהותן של יצירות אלה:

• "יצירה אמנותית" – לרבות רישום, ציור, יצירת פיסול, תחריט, ליטוגרפיה, מפה, תרשים, יצירה אדריכלית, יצירת צילום ויצירת אמנות שימושית;
• "יצירה דרמטית" – לרבות מחזה, יצירה קולנועית, יצירה דרמטית- מוזיקלית, יצירת מחול ופנטומימה;
• "יצירה ספרותית" – לרבות יצירה המבוטאת בכתב, הרצאה, טבלה, לקט, וכן תוכנת מחשב;
• יצירה מוזיקלית איננה מוגדרת בחוק; הכוונה היא ללחן. מילות השיר מוגנות כיצירה ספרותית, וההקלטה מוגנת כ"תקליט".

בנוסף לארבעת הסוגים, החוק מגדיר חלק מהיצירות שנזכרות כדוגמאות בסוגים אלה. למשל:

• "יצירה אדריכלית" – "בניין או מבנה אחר, וכן מודל לבניין או למבנה";
• "יצירת פיסול" – לרבות תבנית או מודל של פסל;
• "יצירת צילום" – לרבות יצירה המופקת בתהליך הדומה לצילום, ולמעט צילום שהוא חלק מיצירה קולנועית;
• "יצירה קולנועית" – לרבות יצירה טלוויזיונית וכל יצירה שדומה במהותה ליצירה קולנועית או ליצירה טלוויזיונית;
• "יצירה משותפת" – יצירה שנוצרה בידי מספר יוצרים במשותף ולא ניתן להבחין בחלקו של כל אחד מהם ביצירה;
• "לקט" – לקט של יצירות לרבות אנציקלופדיה או אנתולוגיה, וכן לקט של נתונים לרבות מאגר מידע;

המונח "לרבות" משמעו שגם סוג יצירות חדש שאינו מופיע ברשימה זו אך דומה לו באופייה יוגן במסגרת הגדרה זו.

זכות היוצרים אינה מגינה על רעיונות, אלא רק על צורת הביטוי הספציפית לאותם רעיונות. בהתאם לכך, קבע המחוקק בסעיף 5 לחוק כי זכות יוצרים לא תחול על:

1. רעיון;
2. תהליך ושיטת ביצוע;
3. מושג מתמטי;
4. עובדה או נתון;
5. חדשות היום.

אולם, על דרך ביטויים של אלה חלה זכות היוצרים.

סעיף 6 לחוק מחריג מההגנה פרסומים רשמיים אחדים וקובע "לא תהא זכות יוצרים בחוקים, בתקנות, בדברי הכנסת ובהחלטות שיפוטיות של בית משפט או של כל רשות שלטונית המפעילה סמכות שפיטה על פי דין." בהתאם לסעיף 36 לחוק, יצירות שנוצרו עבור המדינה מוגנות בזכויות יוצרים, והבעלות בהן נתונה למדינה.

ההגנה ניתנת ליצירה שפורסמה לראשונה בישראל וליצירה שבעת יצירתה היה יוצרה אזרח ישראל או תושב ישראל. בנוסף ניתנת הגנה ליצירות שנוצרו מחוץ לישראל, בהתאם לאמנות בין-לאומיות בעניין הגנת זכות יוצרים ששר המשפטים קבע בצו את ההגנה שהן נותנות בישראל.

ההגנה הניתנת ליצירות מוגנות

סעיף 11 לחוק קובע שזכות יוצרים ביצירה היא הזכות הבלעדית לעשות ביצירה, או בחלק מהותי ממנה, פעולה, אחת או יותר, כמפורט להלן, בהתאם לסוג היצירה:

• העתקה - לגבי כל סוגי היצירות;

העתקה של יצירה היא עשיית עותק של היצירה בכל צורה מוחשית, לרבות –

(1) אחסון של היצירה באמצעי אלקטרוני או באמצעי טכנולוגי אחר;

(2) עשיית עותק תלת־ממדי של יצירה דו־ממדית;

(3) עשיית עותק דו־ממדי של יצירה תלת־ממדית;

(4) העתקה ארעית של היצירה.

• פרסום - לגבי יצירה שלא פורסמה;
• ביצוע פומבי, כלומר השמעתה או הצגתה בציבור, במישרין או באמצעות מכשיר - לגבי יצירה ספרותית, יצירה דרמטית, יצירה מוזיקלית ותקליט;
• שידור, שהוא העברה קווית או אלחוטית, של צלילים, מראות או שילוב של צלילים ומראות, הכלולים ביצירה, לציבור - לגבי כל סוגי היצירות;
• העמדת היצירה לרשות הציבור, כלומר עשיית פעולה ביצירה כך שלאנשים מקרב הציבור תהיה גישה אליה ממקום ובמועד לפי בחירתם - לגבי כל סוגי היצירות;
• עשיית יצירה נגזרת, שהיא עשיית יצירה מקורית המבוססת באופן מהותי על יצירה אחרת, כגון תרגום או עיבוד, ועשיית הפעולות המנויות לעיל בסעיף זה ביצירה הנגזרת כאמור - לגבי יצירה ספרותית, יצירה אמנותית, יצירה דרמטית ויצירה מוזיקלית;
• השכרה - לגבי תקליט, יצירה קולנועית ותוכנת מחשב.

השכרה של יצירה היא השכרת עותקים פיזיים של היצירה לציבור, לצורכי מסחר, למעט השכרה של תוכנת מחשב או של תקליט המהווים חלק בלתי נפרד מחפץ אחר שהוא המושכר העיקרי. לעניין זה, השכרה על ידי ספרייה ציבורית או ספרייה של מוסד חינוך, אינה בגדר השכרה לצורכי מסחר.

בעלות בזכות יוצרים

בעל זכות היוצרים ביצירה נקבע לפי העללים הבאים:

• היוצר של יצירה הוא הבעלים הראשון של זכות היוצרים ביצירה.
• המפיק של תקליט הוא הבעלים הראשון של זכות היוצרים בתקליט.
• מעסיק הוא הבעלים הראשון של זכות היוצרים ביצירה שנוצרה על ידי עובדו לצורך עבודתו ובמהלכה, אלא אם כן הוסכם אחרת.
• ביצירה שהיא דיוקן או צילום של אירוע משפחתי או של אירוע פרטי אחר, שנוצרה לפי הזמנה, הבעלים הראשון של זכות היוצרים בה הוא המזמין, אלא אם כן הוסכם אחרת. ביצירה אחרת שנוצרה לפי הזמנה, הבעלים הראשון של זכות היוצרים בה, כולה או חלקה, הוא היוצר, אלא אם כן הוסכם אחרת בין המזמין והיוצר, במפורש או במשתמע.
• המדינה היא הבעלים הראשון של זכות היוצרים ביצירה שנוצרה או שהוזמנה על ידה או על ידי עובד המדינה עקב עבודתו ובמהלכה, אלא אם כן הוסכם אחרת.

זכות יוצרים ניתנת להעברה בחוזה בכתב או על פי דין, ורשאי בעל הזכות לתת לגביה רישיון ייחודי (רישיון המעניק לבעליו זכות ייחודית לעשות פעולה מהפעולות המפורטות בסעיף 11 לחוק, כפי שנקבע בו, ומגביל את בעל זכות היוצרים מלעשות ומלהרשות לאחר לעשות פעולה כאמור) או רישיון שאינו ייחודי. העברת זכות היוצרים או מתן הרישיון יכול שיהיו לגבי זכות היוצרים, כולה או חלקה, וניתן להגבילם למקום מסוים, לתקופה מסוימת או לעשיית פעולה מסוימת ביצירה.

שימוש הוגן

ערך מורחב – שימוש הוגן

סעיף 19 לחוק מתיר שימוש הוגן ביצירה:

(א) שימוש הוגן ביצירה מותר למטרות כגון אלה: לימוד עצמי, מחקר, ביקורת, סקירה, דיווח עיתונאי, הבאת מובאות, או הוראה ובחינה על ידי מוסד חינוך.

(ב) לצורך בחינה של הוגנות השימוש ביצירה לעניין סעיף זה, יישקלו, בין השאר, כל אלה:

(1) מטרת השימוש ואופיו;

(2) אופי היצירה שבה נעשה השימוש;

(3) היקף השימוש, מבחינה איכותית וכמותית, ביחס ליצירה בשלמותה;

(4) השפעת השימוש על ערכה של היצירה ועל השוק הפוטנציאלי שלה.

שימושים מותרים נוספים

החוק מתיר שימושים נוספים ביצירה מוגנת:

• שימוש ביצירה בהליכים משפטיים או בהליכים מינהליים לפי דין, לרבות דיווח על הליכים אלה, מותר בהיקף המוצדק בשים לב למטרת השימוש.
• העתקה של יצירה המופקדת לעיון הציבור לפי חיקוק, מותרת למטרה שלשמה הועמדה לעיון הציבור, ובהיקף המוצדק בשים לב למטרה זו. הוראה זו אינה חלה לגבי יצירות שנמסרו לפי חוק הספרים (חובת מסירה וציון הפרטים), התשס״א–2000.
• שימוש אגבי ביצירה בדרך של הכללתה ביצירת צילום, ביצירה קולנועית או בתקליט, וכן שימוש ביצירה שבה הוכללה היצירה כאמור, מותר; לעניין זה, הכללה במתכוון של יצירה מוזיקלית, לרבות המילים הנלוות אליה, או של תקליט שבו היא טבועה, ביצירה אחרת, לא תיחשב לשימוש אגבי.
• שידור, או העתקה בדרך של צילום, ציור, שרטוט או תיאור חזותי דומה, של יצירה אדריכלית, יצירת פיסול או יצירת אמנות שימושית, מותרים אם היצירה ממוקמת בקביעות במקום ציבורי.
• העתקה של עותק מורשה של תוכנת מחשב, שהוא עותק שנעשה על ידי בעל זכות היוצרים בה או ברשותו, לשם המשכיות שימוש תקין בעותק זה, כגון העתקה לשם גיבוי, תחזוקה ובדיקה של אבטחת המידע בתוכנה.
• הקלטה של יצירה בידי מי שרשאי לשדרה, מותרת אם היא נעשית לצורך שימוש בשידוריו בלבד.
• העתקה זמנית, לרבות העתקה כאמור שנעשתה בדרך אגבית, של יצירה, מותרת אם היא מהווה חלק בלתי נפרד מהליך טכנולוגי שמטרתו היחידה היא לאפשר העברה של היצירה בין צדדים ברשת תקשורת, על ידי גורם ביניים, או לאפשר שימוש אחר כדין ביצירה, ובלבד שאין לעותק האמור ערך כלכלי משמעותי משל עצמו.
• עשיית יצירה אמנותית חדשה שיש בה העתקה חלקית של יצירה קודמת או שהיא יצירה נגזרת של יצירה אמנותית קודמת, וכן כל שימוש ביצירה החדשה כאמור, מותרים ליוצר של היצירה האמנותית הקודמת, גם אם אינו בעל זכות היוצרים בה, ובלבד שהיצירה החדשה אינה מהווה חזרה על עיקרה של היצירה הקודמת או חיקוי שלה.
• סעיף 27א לחוק עוסק ביצירות שבעל זכות היוצרים בהן אינו ידוע או לא אותר ("יצירות יתומות"), ומתיר שימוש בהן בתנאים הבאים:

(1) המשתמש פעל לפני השימוש בשקידה סבירה לגילוי או לאיתור בעל זכות היוצרים ביצירה;

(2) המשתמש ציין באופן ברור באותה דרך שבה הוא עושה שימוש ביצירה, כי השימוש נעשה על פי סעיף זה וכי בעל זכות יוצרים זכאי לבקש שהמשתמש יחדל מהשימוש וכן פרטים ליצירת קשר עמו;

(3) המשתמש הפסיק את השימוש או קיבל רישיון לשימוש עתידי לאחר שקיבל הודעה מבעל זכות היוצרים.

כאשר השימוש ביצירה הוא שימוש מסחרי, על המשתמש לפרסם הודעה באינטרנט או בעיתון יומי זמן סביר לפני השימוש, ולאחר שקיבל הודעה מבעל זכות היוצרים עליו לשלם לו תמלוג ראוי, בעד התקופה שתחילתה במועד תחילת השימוש ביצירה.

• לצורך שיקום או הקמה מחדש של בניין או של מבנה אחר מותר שימוש ביצירות הבאות:

(1) היצירה האדריכלית שהיא הבניין או המבנה האמורים, או המודל שלהם;

(2) השרטוטים והתוכניות ששימשו, ברשות בעל זכות היוצרים בהם, להקמת הבניין או המבנה האמורים, בעת שהוקמו.

• עשיית פעולה ביצירה שאינה נגישה באופן הולם לאדם עם מוגבלות מחמת מוגבלותו, או בעותק של יצירה כאמור, לשם הפיכתה ליצירה מותאמת, מותרת בתנאים המפורטים בסעיף 28א לחוק.
• שימוש בגופן בהקלדה, בעיבוד תמלילים, בסדר דפוס, בדפוס או בהדפסה, וכן החזקת מוצר לשם שימוש כאמור – מותרים, אף אם נעשו תוך שימוש בתוכנת מחשב או במוצר אחר שמפר את הזכות בגופן.
• ביצוע פומבי של יצירה מותר במהלך פעילותו החינוכית של מוסד חינוך, מסוג המפורט בתקנות על ידי העובדים במוסד החינוך או על ידי התלמידים הלומדים בו, ובלבד שהביצוע הפומבי הוא לפני ציבור הכולל את העובדים או את התלמידים כאמור, קרוביהם של התלמידים או אנשים אחרים הקשורים במישרין עם פעילותו של מוסד החינוך, והם בלבד; הצגת יצירה קולנועית מותרת לפי סעיף זה רק אם היא נעשית למטרות הוראה או בחינה על ידי מוסד החינוך.
• העתקה של יצירה, שעותק ממנה מצוי באוסף הקבוע של ספריה או של ארכיון מסוג המפורט בתקנות, מותרת למטרות הבאות, ובלבד שלא ניתן לרכוש עותק נוסף של היצירה בתוך פרק זמן סביר ובתנאים סבירים:

(1) שימור של יצירה שעותק ממנה מצוי בידי הספרייה או הארכיון, ובלבד שלא ייעשה בעותק לשימור שימוש כעותק נוסף על העותקים שבספריה;

(2) החלפת עותק של היצירה, שהיה בידי הספרייה או הארכיון ואבד, הושמד או נעשה בלתי ראוי לשימוש;

(3) החלפת עותק של היצירה, שהיה באוסף הקבוע של ספריה אחרת או של ארכיון אחר, ואבד, הושמד או נעשה בלתי ראוי לשימוש.

• העתקה של יצירה שעותק ממנה מצוי בספריה או בארכיון מסוג המפורט בתקנות, בעבור אדם המבקש זאת, מותרת, ובלבד שההעתקה המבוקשת, אילו נעשתה על ידי אותו אדם, הייתה מותרת לפי דין (למשל לשם שימוש הוגן בידי אותו אדם.
• העתקה של יצירה מוזיקלית, בתקליט, מותרת בהתקיים תנאים אלה, אף בלא רשותו של בעל זכות היוצרים:

(1) היצירה המוזיקלית נטבעה קודם לכן, ברשותו של בעל זכות היוצרים, בתקליט אחר שפורסם לצורכי מסחר;

(2) היצירה המוזיקלית הועתקה בתקליט בשלמותה למעט שינויים הנובעים מעיבוד היצירה, ולמעט שינויים הדרושים לצורך ההעתקה או שינויים שכבר נעשו בתקליט הקודם;

(3) עושה ההעתקה הודיע על כך מראש לבעל זכות היוצרים;

(4) עושה ההעתקה שילם תמלוגים ראויים כפי שהסכים עם בעל זכות היוצרים, ובהיעדר הסכמה – כפי שקבע בית המשפט;

(5) ההעתקה אינה משמשת ואינה מכוונת לשמש לפרסומת מסחרית.

גמר תוקפה של ההגנה

ההגנה על זכויות יוצרים ניתנת לזמן מוגבל, כדלקמן:

יצירות כתובות

ההגנה על יצירות כתובות היא לתקופה של 70 שנה משנת מות היוצר או המחבר (סעיף 38 לחוק). זכויות יוצרים ליצירה אנונימית או פסיבדונימית (תחת שם עט) מוקנות ל-70 שנה מיום פרסומה, אלא אם מתגלה זהות היוצר קודם לכן. במקרה שיש כמה מחברים ליצירה, זכויות היוצרים יחולו 70 שנה ממותו של האחרון שבהם (סעיף 39 לחוק). ביצירה מתורגמת, עצם התרגום מהווה יצירה חדשה ועל כן, שנות זכויות היוצרים נמנות ממותו של המתרגם ולא של היוצר המקורי.

יצירות רשמיות

סעיף 42 לחוק קובע שיצירות רשמיות שהוכנו על ידי המדינה מוגנות 50 שנה מיום יצירתן. לעניין סעיף זה של החוק, מוגנות גם יצירות שנוצרו על ידי קבלן עבור המדינה - לדוגמה פרסומים או מחקרים שהוזמנו על ידי המדינה (סעיף 36 לחוק.

תמונות

עד חקיקת החוק בשנת 2007, ההגנה על צילומים פקעה חמישים שנה אחרי יצירת הנגטיב (או במקרה של תמונה שהונפקה על ידי מוסד של המדינה, חמישים שנה לאחר פרסומה).

תזכיר חוק זכות יוצרים, התשס"ד-2003, הסביר תקופת הגנה מקוצרת זו:

יצירות צילום, על אף ערכן האמנותי, שונות מיצירות אחרות בכך שלעיתים קרובות הן מתעדות את המציאות, ולתיעוד זה חשיבות ציבורית מיוחדת בחלוף הזמן. האיזון המתחייב בין הרצון לתמרץ את היוצר לבין אינטרס הציבור הוא שונה, אפוא, מהאיזון הקיים ביצירות אחרות, ולכן גם מוצע להשאיר את התקופה הקבועה כיום, הקצרה יותר מתקופת ההגנה על יצירות אמנותיות אחרות.

אולם, בחוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007, כפי שאושר בכנסת, הוארכה תקופת ההגנה, וצילום מוגן כמו כל היצירות האחרות, ממועד היצירה, למשך חיי היוצר ועוד שבעים שנה לאחר מותו. דברי ההסבר להצעת החוק מנמקים שינוי זה:

נוכח התפתחות שחלה בעניין זה באמנת WCT מוצע להשוות את תקופת ההגנה על יצירות צילום לתקופה הקבועה לכל יצירה אמנותית אחרת, דהיינו חיי היוצר ועוד 70 שנים. הצורך הציבורי המתעורר לעתים להתיר שימוש ביצירות צילום בהיבט התיעודי שלהן, ימצא את ביטויו במסגרת סעיף 19 המוצע שענינו שימוש ההוגן.

לפי הוראות המעבר בחוק, סעיף 78(ט), סעיף זה של החוק אינו חל על תמונות שצולמו קודם ליום כניסת החוק לתוקף, ומשמעות הדבר שזכויות היוצרים על התמונות שצולמו עד 25 במאי 2008 יפוגו בחלוף 50 שנה ממועד הצילום, ואילו צילומים שצולמו לאחר מכן, יזכו להגנה למשך חיי היוצר ועוד 70 שנה לאחר מותו.

הקלטות קול

בהקלטת קול ("תקליט" כהגדרת החוק משנת 2007: "טביעה של צלילים, למעט טביעה של צלילים ביצירה קולנועית") תקופת זכויות היוצרים היא 70 שנה ממועד יצירתה (או ממועד פרסומה, אם פורסמה תוך שנתיים ממועד יצירתה) (סעיף 41 לחוק). אם לפני 28 במרץ 2017 חלפו 50 שנים ממועד יצירת ההקלטה, תקופת זכויות היוצרים היא 50 שנה ממועד יצירתה.

גופן

זכות יוצרים בגופן היא לתקופה של שבעים שנים ממועד פרסומו של הגופן.

סיום התקופה המוגנת

ספירת התקופה שבה היצירה מוגנת מסתיימת בסוף השנה שבה מת היוצר (סעיף 43 לחוק). לדוגמה, במקרה שבו כותב הספר נפטר ב-2 בינואר, תסתיים ההגנה ביום 31 בדצמבר בשנת ה-70 למותו, כך שהיצירה תהיה מוגנת למשך 71 שנים פחות יום מיום מותו.

עם פקיעת זכויות היוצרים, יצירות מועברות לרשות הציבור. לאזכור עובדה זו חוגגים ברחבי העולם ב-1 בינואר את יום נחלת הכלל.

זכות מוסרית

לצד הזכות החומרית של בעלי הזכויות ביצירה, קיימת להם זכות אישית הנקראת זכות מוסרית, הנובעת מהקשר המיוחד בין היוצר ליצירתו. בפרק ז' לחוק הוגדרה הזכות המוסרית של היוצר:

45. (א) ליוצר של יצירה אמנותית, יצירה דרמטית, יצירה מוזיקלית או יצירה ספרותית, למעט תוכנת מחשב, שיש בה זכות יוצרים, תהיה ביחס ליצירתו זכות מוסרית, למשך תקופת זכות היוצרים באותה יצירה.

(ב) הזכות המוסרית היא אישית ואינה ניתנת להעברה, והיא תעמוד ליוצר אף אם אין לו ביצירה זכות יוצרים או אם העביר את זכות היוצרים ביצירה, כולה או חלקה, לאחר.

46. זכות מוסרית ביחס ליצירה היא זכות היוצר –

(1) כי שמו ייקרא על יצירתו בהיקף ובמידה הראויים בנסיבות העניין;

(2) כי לא יוטל פגם ביצירתו ולא ייעשה בה סילוף או שינוי צורה אחר, וכן כי לא תיעשה פעולה פוגענית ביחס לאותה יצירה, והכל אם יש באילו מהם כדי לפגוע בכבודו או בשמו של היוצר.

הזכות המוסרית קיימת לגבי מרבית סוגי היצירות, אך קיימת קביעה מפורשת כי אין זכות מוסרית כלל ביצירות מסוג "תוכנת מחשב", ומההשמטה של "תקליט" עולה שגם אין זכות מוסרית בהקלטות (סעיף 45(א), יחד עם סעיף 4 שמפרט מהן היצירות המוגנות).

חידוש משמעותי של החוק משנת 2007 הוא הכפפת הזכות המוסרית לשלמות היצירה לסייג של סבירות. סעיף 50(ב) קובע כי "... עשיית פעולה ביצירה הפוגעת בזכות המוסרית האמורה בסעיף 46(2) אינה מהווה הפרה של הזכות האמורה, אם הפעולה הייתה סבירה בנסיבות העניין". סעיף 50(ג) מונה שיקולים שעל בית המשפט להתחשב בהם בעת קביעת הסבירות של הפעלת הזכות המוסרית. משמעות הסייג תיקבע בבתי המשפט. נראה כי הסעיף מכוון לבעיות אבסורדיות העלולות להתעורר במצבים של יצירות אדריכליות, שכן במקרים בהם צריך לערוך שיפוץ בבניין יכול האדריכל למנוע זאת בטענה של "פגיעה בשלמות היצירה".

הפרה ותרופות

החוק מונה פעולות אחדות המהוות הפרה של זכות יוצרים:

• העושה ביצירה פעולה מהפעולות המפורטות בסעיף 11, בלא רשותו של בעל זכות היוצרים, מפר את זכות היוצרים, אלא אם כן עשיית הפעולה היא אחד מהשימושים המותרים.
• העושה אחת מהפעולות הבאות בעותק מפר של יצירה, מפר את זכות היוצרים, אם בעת ביצוע הפעולה ידע או היה עליו לדעת כי העותק הוא עותק מפר:

(1) מכירה או השכרה, לרבות הצעה או העמדה למכירה או להשכרה;

(2) החזקה למטרה עסקית;

(3) הפצה בהיקף מסחרי;

(4) הצגה לציבור בדרך מסחרית;

(5) ייבוא לישראל שלא לשימוש עצמי.

• המרשה לאחר, למטרת רווח, שימוש במקום בידור ציבורי לשם ביצוע פומבי של יצירה, בלא רשותו של בעל זכות היוצרים, מפר את זכות היוצרים, אלא אם כן לא ידע ולא היה עליו לדעת שהביצוע מהווה הפרה כאמור.

עוד מונה החוק פעולות המהוות הפרה של הזכות המוסרית של היוצר:

• העושה ביצירה פעולה הפוגעת בזכות המוסרית של היוצר, מפר את הזכות האמורה.
• העושה אחת מהפעולות הבאות בעותק של יצירה (למעט בבניין או במבנה אחר), שיש בו משום הפרה של הזכות המוסרית שלא יוטל ביצירה פגם שיש בו כדי לפגוע בכבודו או בשמו של היוצר, מפר את הזכות המוסרית, אם בעת ביצוע הפעולה ידע או היה עליו לדעת כי יש בעותק משום הפרה כאמור:

(1) מכירה או השכרה, לרבות הצעה או העמדה למכירה או להשכרה;

(2) החזקה למטרה עסקית;

(3) הפצה בהיקף מסחרי;

(4) הצגה לציבור בדרך מסחרית.

הפרה של זכות יוצרים או זכות מוסרית היא עוולה אזרחית, וחלות עלעליה הוראות פקודת הנזיקין. בתביעה בשל הפרת זכות יוצרים זכאי התובע לסעד בדרך של צו מניעה, אלא אם כן מצא בית המשפט כי קיימים טעמים המצדיקים שלא להורות כן.

תובענה בשל הפרת זכות יוצרים רשאי להגיש בעל זכות היוצרים, ואם ניתן לגביה רישיון ייחודי – גם בעל הרישיון.

תובענה בשל הפרת זכות מוסרית רשאי להגיש היוצר, ואם נעשתה ההפרה לאחר מותו – קרובי משפחתו – בן זוג, צאצא, הורה או אח.

הופרה זכות יוצרים או זכות מוסרית, רשאי בית המשפט לפסוק לתובע, בשל כל הפרה, פיצויים בלא הוכחת נזק בסכום שלא יעלה על 100,000 ש"ח. בקביעת פיצויים אלה רשאי בית המשפט לשקול, בין השאר, שיקולים אלה:

(1) היקף ההפרה;

(2) משך הזמן שבו בוצעה ההפרה;

(3) חומרת ההפרה;

(4) הנזק הממשי שנגרם לתובע, להערכת בית המשפט;

(5) הרווח שצמח לנתבע בשל ההפרה, להערכת בית המשפט;

(6) מאפייני פעילותו של הנתבע;

(7) טיב היחסים שבין הנתבע לתובע;

(8) תום לבו של הנתבע.

לא יינתן פיצוי בלא הוכחת נזק כאשר יצירה שהועמדה לרשות הציבור הופצה תוך הפרת זכות יוצרים, אם המפר חדל מההפרה בתוך זמן סביר לאחר שקיבל הודעה מבעל הזכות בדבר ההפרה, והפרת הזכות לא הייתה למטרה מסחרית.

בסיום הדיון בתובענה בשל הפרת זכות יוצרים, רשאי בית המשפט להורות על עשיית פעולה לגבי עותקים מפרים שמטרתה למנוע נזק מבעל זכות היוצרים, ובכלל זה העברת הבעלות באותם עותקים לידי התובע אם ביקש זאת, או השמדתם.

חשיפת זהותו של עושה פעולה בתוכן ברשת תקשורת אלקטרונית

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

למי שזכות היוצרים שלו הופרה ברשת אלקטרונית בידי אלמוני ניתנו כלים לחשיפת זהותו של עושה פעולה מפרה זו.

תקנות

מכוח החוק הותקנו התקנות הבאות:

• תקנות זכות יוצרים (ספריות וארכיונים), התשס״ט–2008: קביעת ארכיונים וספריות שבהם מותרת העתקה של יצירות לפי סעיף 30(א) לחוק.
• תקנות זכות יוצרים (ביצוע פומבי במוסדות חינוך), התש״ע–2010: סוגי מוסדות חינוך שבמהלך פעילותם החינוכית מותר ביצוע פומבי של יצירה לפי סעיף 29 לחוק.
• תקנות זכות יוצרים (סדרי דין בבקשה לחשיפת זהותו של עושה פעולה בתוכן ברשת תקשורת אלקטרונית), התש״ף–2019

לקריאה נוספת

• טוני גרינמן, זכויות יוצרים, מהדורה שלישית, הוצאת איש ירוק, 2021
• מיכאל בירנהק וגיא פסח (עורכים), יוצרים זכויות: קריאות בחוק זכות יוצרים, הוצאת נבו, 2009
• תמיר אפורי, חוק זכות יוצרים, הוצאת נבו, 2012

קישורים חיצוניים

• חוק זכות יוצרים, התשס"ח–2007, ספר החוקים הפתוח, באתר ויקיטקסט
• היסטוריית החקיקה של חוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007, במאגר החקיקה הלאומי באתר הכנסת
• מיכאל בירנהק, קריאה תרבותית: החוק ושדה היצירה, בספר: מיכאל בירנהק וגיא פסח (עורכים), יוצרים זכויות: קריאות בחוק זכות יוצרים, 2009
• יהונתן קלינגר, שכתוב מאמרים: מתי אפשר להעתיק ומתי זו הפרת זכויות יוצרים? 29 באוגוסט 2012