מרקש

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ערך זה משתתף בתחרות הכתיבה "מקצרמר למובחר" של ויקיפדיה העברית. הערך הגיע לשלב הסופי של יצירת הערך וכותבו מעוניין כעת בהערותיכם ובהשגותיכם בדף השיחה. לרשימת הערכים המשתתפים בתחרות גשו לכאן. תודה על שיתוף הפעולה ובהצלחה!

המדינה במרקש
אתר מורשת עולמית
מסגד קוטוביה
מדינה	מרוקו
הוכרז על ידי ארגון אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1985, לפי קריטריונים 1, 2, 4, 5

שוק השטיחים

מראה בשוק

מרקש (ערבית مراكش; צרפתית Marrakech) היא עיר מדברית בדרום מערב מרוקו למרגלות הרי האטלס. העיר מונה כ-1,036,500 תושבים (2006) שרובם ממוצא ברברי. מקור אפשרי לשם העיר הוא מהשפה הברברית, שבה פירוש המילים mur akuch הוא "עיר האלוהים".

העיר הוקמה בשנת 1069 על ידי יוסוף אבן תשפין והתפתחה כעיר מסחר בין ערי החוף המרוקאיות שלחוף האוקיינוס האטלנטי לבין "אפריקה השחורה". העיר מָ‏ר‏אכֶ‏‏‏ש שמשה מאות בשנים בירת הממלכה המרוקנית על כן היא נחשבת למרוקו בזעיר אנפין.

תחילתה של העיר בכך שיוסוף אבן תשפין בנה מסגד גדול וכמה מבנים קבועים וחומה ובכך שינה את אופיו הנוודי של שבטו. בשנת 1072 מָ‏ר‏אכֶ‏‏‏ש הייתה כבר עיר בהתהוות ואבן תשפין שליטה הבלתי מעורער. במשך 37 שנות שלטונו הפך אבן תשפין את מָ‏ר‏אכֶ‏‏‏ש למרכז מסחרי חשוב עם עורף חקלאי איתן, הוא בנה מערכת השקיה מתוחכמת, שחלקה בשימוש עד היום, המפריחה את המישורים הפוריים.

העיר, המכונה גם "העיר האדומה" על שם צבעם האופייני של בנייניה, מוגדרת משנת 1985 על ידי אונסק"ו [1] כאתר מורשת עולמית. תיירים רבים פוקדים אותה מדי שנה והיא זכתה לכינוי "פריז של מרוקו" הודות לפנינות האדריכלות הרבות בה. העיר העתיקה ידועה בסמטאותיה ובשווקיה הצבעוניים.

בניגוד לרבאט, שהיא הבירה הפוליטית ולקזבלנקה, הבירה הכלכלית, מרקש היא הבירה ההיסטורית והתרבותית של מרוקו. בכל ערב, עם שקיעה, מתאספים כמה מאות רוכלים, מספרי סיפורים, מרפאים, מכשפים, להטטנים, רקדנים, מתופפים, מכשפי נחשים, שחקנים, מציגים ואחרים, אפופים עשן סמיך מעשרות דוכני המזון והגריל בכיכר המרכזית של העיר העתיקה. הכיכר, "ג'מע אל-פנה", מוארת במאות נורות קטנות והופכת למקור משיכה לתושבי העיר, לבני יישובים אחרים ולתיירים המרותקים למספרי הסיפורים.

[עריכה] שווקיה של מרקש

שווקיה של מרקש הם מהססגוניים במרוקו ובעולם. מאות ואלפי סמטאות, המחולקות לרבעים על פי עיסוק, הופכות את העיר העתיקה לשוק אחד, חי ותוסס. חלק גדול מהחנויות הם בתי המלאכה עצמם. השוק חב את ססגוניותו להיסטוריה של העיר ולהשפעות התרבותיות של המדינה. המיקום, בין אירופה לסהרה, על סף אחד ממעברי האטלס, הביא לעיר שיירות רבות, שגרמו להתפתחות תעשייה שלמה לסיפוק צרכי שיירות מחד, ולמסחר ער בסחורות מאידך.

מרקש העיר הדרומית ביותר באפריקה הצפונית, חולשת על צומת דרכים חשובות אשר קשרו אותה עם פריפריה שהשתרעה על שטח גדול שהוא מעל שליש משטחה של הממלכה כולה. היא נמצאת במרכז התחברותם של העמקים באטלס הגבוה שבהם עברו דרכים טבעיות שהובילו למאלי ומאוריטניה ומצד שני ערי החוף במרוקו סאפי מזאגן ומוגדור. המקום הגאוגרפי והדרכים הטבעיות הפכו את מרקש מאז יסודה לצומת דרכים ראשית לשיירות המסחר ולמרכז כלכלי חשוב לכל מחוז הדרום. בנוסף לחשיבותה הכלכלית הייתה לעיר גם חשיבות פוליטית.מרקש היא אחת מערי הבירה העתיקות של הממלכה . בזכות אקלימה המדברי נהגו השליטים העלווים לשהות בה בחודשי החורף וכך הפכו אותה לבירה החורפית של הממלכה. הסולטן מולאי חסן ישב בה דרך קבע .

האזורים בפריפריה כללו אזורים גאוגרפיים הנוגדים זה לזה, המישור, ההר, הערבה ומבואות הסהרה, מאחר וכל אחד מהאזורים הנ"ל מתאים לסוג מסוים של גידולים שמשה העיר מרכז גדול שבוא החליפו הכפריים את סחורותיהם אלה עם אלה. תושבי הפריפריה לא היו הומוגניים, הם כללו ערבים נוודים, שהתפרנסו מגידול צאן, ברברים תושבי האטלס שפרנסתם הייתה על החקלאות והמלאכה הזעירה ונוודים מהסהרה אליהם נוספו במשך השנים כושים מסודאן וממאוריטניה. מרקש העיר שרכזה עד המאה העשרים את מספר האוכלוסין הגדול ביותר במרוקו נעדר כל יסוד בורגני מוסלמי העוסק במסחר.הסוחרים היהודים היו האדונים הבלעדיים והיחידים המספקים את הסחורות החיוניות לקיומה של המדינה החלק הערבי של העיר אם כסוחרים סיטונאים ואם כסוחרים קמעוניים המלאח היהודי הוא המפרנס והמלביש את המדינה ושם גם נמצאים הקליינטים הטובים ביותר של הסוחרים היהודים. המסחר התפתח בזכות הקשרים המיוחדים בין יהודי המחוז הכפריים שמנו במאה ה-19 כ46 כפרים לבן הסוחרים היהודיים במרקש.

[עריכה] היהודים במרקש

בשנת, 1492 כשהציף זרם מגורשי ספרד את ארצות צפון אפריקה הגיעו גליו עד למרקש, שהתחילה להתפתח אז בתור בירת השושלת הסעדית. השולטאן קרא ליהודים לבוא ולהתיישב בה, ואז קם המלאח היהודי. רוב הבתים במלאח הם בתי חצרים. היהודים עסקו בעיקר במסחר .בעבר היו בתי המלאח מסויידים בכחול ולבן והיו בוהקים ונקיים. עד היום נותר במלאח שער בצבע ירוק על שם ר' חיים בן עטר. כיום רוב יהודי מרקש עזבו אלה שעדיים מתגוררים שם מבוגרים מאוד ואף נזקקים ומתקיימים מתרומות הקהילה הגדולה בקזבלנקה.

כאשר הגיעו מגורשי ספרד למרקש, וביקשו להתפלל בבית הכנסת של המקומיים, על שם ר' מרדכי בן עטר במלאח הקדום של מרקש , לא קיבלו אותם המקומיים בטענם שסגנון תפילתם שונה. לאחר חיכוכים רבים בין שני המחנות קמו המגורשים, שבראשם עמד ר' יצחק דלוויה, ובנו בית כנסת לעצמם, והם נקראו "המגורשים" או "המתבדלים". בית הכנסת "צלאת אל עזמה " נמצא בתוך בית חצרים גדול, שבקומתו השניה היו חדרי כתות ללימוד תורה לילדים. כיום מתגוררת בבית החצרים משפחה מוסלמית השומרת על המקום, החצר הגדולה ואגף אחד שלה הוא בית הכנסת, מפואר, מסודר ומרווח, מצויד בכל הציוד שדורש בית כנסת בסגנון המזרחי . צלאת אל עזמה שנבנה בשנת 1492, בעת גירוש ספרד.נחשב אצל יהודי מרקש בתור בית הכנסת הקדום ביותר, פירוש שמו הוא בית כנסת המתבדלים.

דר' אריק דלוייה צאצא של של ר' יצחק דלויה עושה מאמצים גדולים לשימור האתרים היהודיים שנשארו במרקש.