נגישות
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
נגישות (Accessibility) היא מידת התאמתה של מערכת לשימושם של אנשים רבים ככל האפשר, כולל אנשים עם לקויות, שצריכים להשתמש במערכת בעזרת ציוד טכנולוגיה מסייעת (כגון תוכנות להקראה קולית לפלט צג המחשב או כיסאות גלגלים). אין לבלבל בין מונח זה למונח שמישות (Usability), המתאר מידת התאמתה של מערכת לשימושם של אנשים רבים ככל האפשר, כולל אנשים עם לקויות, בלא שאֶלה יצטרכו להשתמש במערכת בעזרת טכנולוגיה מסייעת.
לדוגמה: כספומט עם יכולת חיבור לצג ברייל הוא כספומט נגיש יותר לעיוורים מאשר כספומט בלא חיבור כזה. כספומט עם שמצויד באוזניות שנותנות פלט קולי עבור עיוורים הוא כספומט שמיש יותר מכספומט בלא אוזניות. נימוק: לעיוור קשה להשתמש בכספומט בלא יכולת חיבור לצג ברייל ושאינו מצויד באוזניות. עיוור יכול להשתמש בכספומט המצויד באוזניות בלי להביא איתו כל ציוד שהוא או להשתמש בכספומט בעל יכולת חיבור לצג ברייל כאשר הוא מביא עימו פריט טכנולוגיה מסייעת זה.
תוכן עניינים |
[עריכה] חוקי נגישות
[עריכה] היסטורית חוקי הנגישות
חוקים לסיוע לאנשים עם לקויות חוקקו במקומות רבים ותקופות שונות. מהמשפט העברי, למשל, מוכר החוק הקובע כי אדון חייב לשחרר עבד שנפגע גופנית באופן בלתי הפיך (יצא בשן ועין) והכלל לפני עיוור לא תתן מכשול. אולם החקיקה המסורתית לא הייתה שיטתית עד שהתפתחות הרפואה המודרנית אפשרה לפצועי מלחמה רבים לשרוד כנכים.
נכי המלחמה התארגנו לקבוצות תמיכה ולחץ ובסוף המאה התשע עשרה הוקמו במדינות רבות בתי ספר לחינוך מיוחד ותוכניות שיקום תעסוקתי למבוגרים עם לקויות, תוכניות הכשרה במקצועות פרא רפואיים ומוסדות מחקר למניעת מחלות הגורמות לנכויות. מסגרות הסיוע השונות הוקמו הן על ידי חקיקה והן על ידי יוזמות של גופים ציבוריים. מסגרות אלה הוקמו בגישה שיקומית, דהיינו, במטרה להתאים את האדם בעל הלקות אל החברה. המסגרות אומנם יצרו קהילות של אנשים עם לקויות בעלות תת תרבות משלהן (ראה שפת הסימנים), אך הלך הרוח בהן לגבי הגישה אל האדם בעל הלקות לא היה שונה מזה של החברה הכללית. כאשר אנשים מתוך הקהילות האלה, כגון אלכסנדר גרהם בל ופרנקלין דלנו רוזוולט גייסו משאבים למענן, או לחצו לשנויי חקיקה, הם לא ניסו מעולם להתאים את החברה אל האדם בעל הלקויות, דהיינו, לא פעלו למען הנגשה.
הגישה ההנגשתית נולדה בהשראת מאבק שוויון זכויות השחורים הארצות הברית במהלך שנות השישים. בעקבות מאבק זה החלו גם אנשים עם לקויות לראות עצמם כשייכים לקבוצת מיעוט מקופחת ושאפו להתאמת החברה אליהם. ב1973 חוקק בארצות הברית חוק בשם[1] Rehabilitation Act שסעיף 504 שלו היה חוק שוויון הזכויות אנשים עם לקויות הראשון שחוקקה ארצות הברית. הוא דאג לשוויון בתעסוקה והשכלה לאנשים עם לקויות.
החוק ההנגשתי הבולט ביותר שחוקק בארצות הברית היה[2] Americans with Disabilities Act of 1990. ג'ורג' בוש האב שהיה נשיא ארצות הברית באותה תקופה, הודיע כי הוא עומד להטיל וטו על החוק וכתוצאה מכך מפגינים נכים צרו והשתלטו על בנייני ממשל רבים ברחבי ארצות הברית. תחנות הטלוויזיה בארצות הברית וברחבי העולם שידרו את תמונותיהם של מפגינים הנוטשים את כיסאות הגלגלים שלהם וזוחלים במעלה מדרגות הבית הלבן בניסיונות חוזרים ונשנים להשתלט גם עליו [3], [4].
השפעות החקיקה האמריקנית והפגנות הנכים בארצות הברית חצו גבולות. בשל היותה של ארצות הברית שוק גדול, הרבה יצרני טכנולוגיה החלו הסחורה את כל הציוד שלהם כך שיתאים לתקנים האמריקנים. המטוסים, האוטובוסים והמחשבים, לדוגמה, הפכו לנגישים יותר גם מחוץ לארצות הברית בשל חוקים אלה. הופעת ציוד נגיש במקומות בהם לא הייתה מודעות לנגישות, כמו גם תמונות מהפגנות הנכים, נתנו השראה למאבקי זכויות במקומות רבים.
בשנת 2007 פרסם ארגון האומות המאוחדות אמנה לזכויות האדם בעל הלקויות. אמנה זו קרויה Convention on the Rights of Persons with Disabilities או בראשי תיבות CRPD.
בישראל חוקקו מספר חוקים בגישה ההנגשתית. הבולט בהם הוא חוק שוויון אנשים עם מוגבלויות. בישראל היו גם הפגנות של אנשים עם לקויות. שלוש מהפגנות אלה היו הבולטות במיוחד. הראשונה הפגנת מטה מאבק הנכים, שדוברו הוא יואב קריים [5], בשנת 2000, בטענות שקצבת נכות לא אמורה להיות מתחת לשכר מינימום וששלילת הקצבה ממי שעובד מונעת מנכים לעבוד. השלישית היא הפגנות החירשים בשנת 2000 בטענות שהממשלה לא נותנת סיוע סביר לקניית ציוד טכנולוגיה מסייעת ושהתקנה לפיה נהג חירש חייב לשלם אגרת רדיו ברכב איננה סבירה. השלישית הייתה הפגנת החירשים בשנות השמונים בטענה שמשרד הרווחה לא מכיר בחירשות כנכות.
[עריכה] נגישות בחוקי מדינת ישראל
בתיקון לחוק התכנון והבנייה שתוקפו החל מ-1 באפריל 1972 נקבע כי כל מבנה ציבורי שנבנה בישראל חייב לכלול אמצעים שיאפשרו גישה לנכים. הרחבה ופירוט של עיקרון זה נעשו בחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ"ח-1998. כמו כן נקבע בחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות כי על מפעיל שירות תחבורה ציבורית ורשות מקומית להסדיר נגישות לאנשים עם מוגבלות לשירותי תחבורה ציבורית.
חוק נגישות נוסף הוא חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה.
[עריכה] עיצוב אוניברסלי
עיצוב אוניברסלי או תכנון אוניברסלי הוא תכנון הלוקח בחשבון את השמישות. שיטה מקובלת עיצוב אוניברסלי של מכשירים היא השיטה ההיוליסטית[1]. לשיטה זו יש עשרה כללים שיש לקחת בחשבון כשמעצבים אב טיפוס של מכשיר. אחרי העיצוב יש לתת את אב הטיפוס לביקורתם של מומחים אחדים לעיצוב אוניברסלי ולטכנולוגיה מסייעת אשר מוודים יישום טוב של אתם אותם עשרה כללים באב הטיפוס. בשלב הבא עובר אב הטיפוס שיפור עיצובי על פי הערות המומחים. נדיר למצוא בשוק הרחב מוצר בתכנון אוניברסלי שבו משתמשים בעיקר אנשים שאינם מוגבלים.
[עריכה] ענפי ההנגשה
ניתן לחלק את ענפי הנגישות באופן הבא: 1. נגישות בניה: נגישות מבנים ונגישות הסביבה הבנויה החיצונית. 2. נגישות תחבורה: נגישות נהיגה, נסיעה ברכב קרקעי פרטי, ברכב קרקעי ציבורי, בכלי טיס ובכלי שייט. 3. נגישות מידע וכלי תקשורת (מחשבים, ספרים, טלפונים, טלוויזיה). 4. נגישות מכשור שאינו תחבורתי ואינו תקשורתי.
[עריכה] נגישות בניה
מבחר דוגמאות:
[עריכה] נגישות שמע של חדרי כיתה
בכיתה בעלת אקוסטיקה מוצלחת, התלמידים שומעים בקלות את המורה בלא שהמורה יצטרך להרים את קולו ומתקשים לשמוע רעשים שמקורם מחוץ לכיתה או בתוכה (כגון פטפוט של תלמידים אחרים או רעש גרירת כיסאות). כמו כן, רעשים שמקורם מתוך הכיתה אינם מפריעים למי שנמצא מחוצה לה.
כיתה בעלת תנאי שמע טובים מועילה למורה שאינו צריך להרים את קולו ואינו מסכן את בריאותו בפציעה הקשורה לתנועות חוזרניות בשל אימוץ מערכת הפקת הקול שלו במשך שעות רבות בכל יום. כיתה כזו מועילה גם לתלמידים ובעיקר לתלמידים בעלי לקות שמיעה ולקות קשב וריכוז. התנאים השמיעתיים בכיתה אומנם חשובים יותר לתלמידים בעלי לקויות, אולם כאשר קל להקשיב למורה ולהתרכז בדבריו, הלימוד בכיתה נעים ויעיל יותר לכל התלמידים.
את איכות השמע בכיתה בודקים בעזרת קבוצת אנשים בעלי יכולת שמיעה מקובלת. מעמידים אחד האנשים בעמדת המורה ומושיבים את שאר האנשים במקומות שונים בכיתה. האדם שבעמדת המורה מקריא רשימה של מילים מקריות כאשר הוא מחזיק מכשיר למדידת עוצמת קול (מד דציבל) ומוודא שהוא אינו מרים את קולו. שאר האנשים כותבים את מה שאומר האדם שבעמדת המורה כפי שהם שומעים את הדברים. אם יש לשומעים מעט שגיאות שמיעה, משמע שקל לשמוע את האדם שבעמדת המורה. ניתן לחזור על מדידה זו כאשר רשימת מילים מקרית אחרת מוקראת במקום אחר בחדר כדי לוודא שקשה לשמוע תלמיד מרעיש.
ניתן להשיג שיפור בתנאי השמע של חדר כיתה תוך תשלום מחיר סביר בעזרת ניתוח השמע בכיתה בעזרת תורת הגלים והשוואת מחיר ותועלת של פתרונות אפשריים. בדרך כלל זול יותר לבנות חדר כיתה נגיש אקוסטית מאשר לבנות חדר כיתה בלא התחשבות בנגישות ולנסות לתקנו לאחר מכן. הגורמים המשפיעים על השמע בכיתה הם צורת הכיתה, גודלה, החומרים מהם בנויים קירותיה והדלת שלה, מציאותו של חלון כפול, מיקום החלונות והדלת ביחס לגורמים מייצרי רעש (כגון מנועי מזגנים, כבישים וחלונות ודלתות של כיתות אחרות), החומרים בהם מצופים חלקים שונים של הקירות, התיקרה והריצפה וכיוצא בזה.
פתרונות לשיפור האקוסטיקה לא חייבים להיות יקרים. הדבר נכון במיוחד אם מוותרים על האסטטיקה שלהם. לדוגמה, אפשר לשפר משמעותית ובזול את איכות השמע בחדר כיתה ארוך בו יושבי הספסלים האחוריים מתלוננים כי הם לא שומעים הייטב את המורה. שיפור זה ניתן להשגה על ידי הדבקת קרטוני בייצים על השליש הראשון ועל השליש השלישי של תיקרת הכיתה. הדבקת קרטוני ביצים על התיקרה מחלישה את החזרת גלי הקול על ידי משטח התיקרה. כאשר רק מרכז התיקרה נשאר חשוף, התיקרה מאפשרת החזרת קול בין קידמת החדר לבין חלקו האחורי אך מונעת משאר הקול מלהדהד (ראה חוק סנל). החיסרון של פתרון זה הוא שבגלל המראה החובבני שלו, הוא יפורק במוקדם או במאוחר על ידי בעל סמכות שלא יבין אתו.
שילוט המבקש לשמור מקום בשורת הספסלים הראשונה עבור תלמידים עם לקות שמיעה ו-לקות קשב וריכוז יסייע לתלמידים אלה לשבת במקום ממנו קל יותר לשמוע את המורה וקשה יותר לראות ולשמוע מראות ורעשי רקע. מקום בשורה הראשונה יקל גם על תלמיד לקויי שמיעה הנעזר בקריאת שפתיים. תלמיד עם לקות ראיה לא בהכרח יעדיף לשבת בשורה הראשונה משום שאם יש לו שדה ראיה מצומצם, הוא עשוי לראות ממנה רק חלק קטן משטח הלוח.
תלמידים לקויי שמיעה יכולים להיעזר גם במכשור הגברה, במתרגם סימולטני לשפת הסימנים (משרד הרווחה עשוי לממן זאת) או במקליד סיכומי שיעור סימולטני. מקליד סיכומי שיעור סימולטני יכול להיות אדם המגיע לכיתה במיוחד לצורך זה או אחד תלמידי הכיתה המקבל תשלום נוסף עבור חשיפת סיכומי השיעור שלו. בקשה מתלמידים שיתנדבו לעזור באופן קבוע ומסודר לחבריהם בעלי הלקויות שנויה במחלוקת מבחינה אתית.
מקליד סיכומי שיעור סימולטני נעזר במחשב נייד בעל שני צגים. אחד הצגים נמצא על שולחנו של התלמיד לקויי השמיעה שקורא בעזרתו את דברי המורה בזמן אמת. עותק סיכום השיעור של המקליד הסימולטני יכול להינתן אחרי השיעור גם לתלמידים בעלי לקויות שונות שמתקשים לסכם את השיעור בזמן אמת. תלמידים באלה עשויים להיות בעלי לקות בגפיים העליונות, בעלי דיסגרפיה או בעלי לקות קשב וריכוז. תלמידים בעלי לקות קשב וריכוז עשויים להתקשות בחלוקת קשב בין שתי משימות בו זמניות שונות כמו כתיבה והקשבה[6].
[עריכה] נגישות רשות הכלל לעיוורים
כשעיור נע ברשות הכלל הוא יכול להיות מונחה באמצעים שהוא מביא עמו או באמצעים המצויים בנתיב התנועה. העיוור יכול להביא עמו אדם המלווה אותו, כלב נחיה, מקל לחשת הקרקע, אמצעי התמצאות אלקטרוני (נדיר), מידע שיש לו מראש על נתיב התנועה או הכרות עם נתיב התנועה. ברשות הרבים ישנם אמצעים שמכוונים אותו – חלקם הושמו שם למטרה זו כגון כתובות ברייל, הודעות קוליות, צלילים וסימנים על הקרקע שעוצבו כדי לכוון עיוורים ומחסומים שמונעים מעיוורים להיתקל במכשולים שהם אינם רואים.
הנחיה על ידי מלווה אנושי היא ההנחיה הנוחה ביותר לתנועה ברשות הרבים אבל היא יקרה והיא מפרה את פרטיותו של העיוור ואת תחושת העצמאות שלו. כלב נחיה נותן יותר תחושת עצמאות ממלווה אנושי ומפריע פחות לפרטיות. הוא גם זול יותר משכיר אנושי או ליווי קבוע של בן משפחה, אולם הוא מבין פחות את צרכי הנגישות של העיוור ויש גם להשקיע בו זמן ולטפל בו. כלבים מוגבלים יותר ממלווה אנושי, למשל, בגילוי מכשולים בגובה ראש של אדם, כמו חלק עליון של גרם מדרגות הבולט אל שטח אולם בתוך בניין. כלבים גם אינם יודעים לקרוא שלטים ותמרורים.
מקל חשת קרקע מוגבל עוד יותר בגילוי מכשולים שונים והכרות עם נתיב התנועה מוגבלת לחלוטין בגילוי מכשולים חדשים. ההליכה בהנחיית מלווה אנושי, כלב או היכרות מוקדמת עם נתיב התנועה מהירה יותר משימוש במקל. הרבה עיוורים בוחרים במקל מתוך ברירת מחדל.
בסביבה בלתי נגישה לעיוורים העיוור להיעזר בהתמצאות בלא סיוע אנושי גם בסימנים שונים המצויים בסביבה. הוא יכול, למשל, לדעת שהגיע הזמן לרדת מהאוטובוס בעזרת ספירת הסיבובים שהאוטובוס עושה בין התחנה בה הוא עולה לבין זו שהוא צריך לרדת בה. הוא יכול לדעת שהגיע הזמן לחצות את הכביש כשהוא שומע שאנשים חוצים את הכביש. אולם סימנים כאלה לא תמיד מצויים בסביבה וכשהם מצויים, הם לא תמיד נוחים לשימוש והם מאלצים את העיוור לשמור על ריכוז גבוהה בזמן שהוא נע ממקום למקום.
הודעות בכתב ברייל יכולות לעזור בהנגשת הסביבה אולם יש להן מספר חסרונות. ראשית, לא כל העיוורים קוראים ברייל. שנית, הודעות ברייל חייבות להופיע במקומות צפויים. אפשר לסמן את כפתורי המעלית בברייל אבל אין טעם לצרף תרגום לברייל לשלט התלוי מעל ראשם של העוברים והשבים. אם חשוב שעיוור ידע מה כתוב בשלט התלוי מעל ראשו, אפשר לשקול הצבה של רמקול המשמיע שוב ושוב הקלטה של תוכן השלט. החיסרון של הודעות קוליות כאלה הוא מחירן והרעש שהן עושות. ישיבה במקום בו נשמעת הודעה קולית חוזרת עשויה להיות מאוד לא נעימה (גם עבור העיוור). אם השלט שיש להנגיש הוא שלט אזהרה, הדרך המיטבית להנגשתו עבור עיוור היא השמת מחסום. אם ההודעה שיש להנגיש היא הודעה צפויה מראש, כגון אור ירוק ברמזור להולכי רגל, עדיף שישמע תקתוק או זמזום מסוג שאינו מעיק על מי שנאלץ לשמוע אותו שוב ושוב, מאשר הודעה מוקלטת האומרת שוב ושוב "אור ירוק במעבר החצייה הצפוני". הודעות קוליות שמכריזות על התחנה הבאה בה האוטובוס עוצר או על הקומה הבאה בה המעלית עוצרת אינן חוזרות על עצמן ואינן מעיקות. הודעה קולית שמכריזה איזה אוטובוס מתקרב לתחנה ומושמעת על ידי הרמקול של האוטובוס עצמו, כן חוזרת על עצמה אך לא מיד. עבור מי שיושב באוטובוס, היא חוזרת על עצמה פעם אחת בכל תחנה וזה יחסית נסבל, במיוחד עם הרמקול המשמיע אותה נמצא בצדו החיצוני של האוטובוס.
סימנים על קרקע יכולים להואיל לעיוור במציאת דרכו ובהימנעות בהיתקלות במחסומים. מרצפת רחוב מחוספסת יכולה להעיד על הגעה אל קצה המדרכה ולהכין את העיוור לחציית כביש. פס בולט לאורך המדרכה יכול לאפשר לעיוור להצמיד אילו את מקל החשה וללכת מהר יותר. מרצפת מחוספסת במסדרון ארוך יכולה לסמן לעיוור את דלת משרדו ולחסוך ממנו קריאה של שלטי ברייל על מספר דלתות.
סביבה נגישה לעיוורים צריכה להכיל מחסומים לקראת מכשולים שקשה לעיוורים לגלות, לא צריכה להכיל עצמים חדשים בנתיב ההליכה שעיוור שמכיר את מסלול ההליכה ולא משתמש באמצעי הנחייה עשויי להיתקל בהם, צריכה לתת לעיוורים את המידע שהיא נותנת לאחרים בשילוט ואת המידע הדרוש להתמצאות שאחרים לא צריכים שילוט כדי לגלותו.
[עריכה] נגישות בניה למשתמשי כיסאות גלגלים
משתמשי כיסאות גלגלים נתקלים בבעיות נגישות בסביבות בניוית רבות ומגוונות וההנגשה עבורם היא מן היקרות הקיימות, בעוד עיצוב סביבה נגישה עבורם מלכתחילה אינה תמיד יקרה במיוחד.
משתמשי כיסאות גלגלים צריכים דירות פרטיות נגישות ובנייני ציבור נגישים. זה כולל קיום של מעליות ונגישות של מעליות, מסדרונות, דלתות, חדרי שירותים, מדרכות, אולמות הרצאה, תיאטרון וקולנוע, חדרי אוכל, שולחנות עבודה ועוד.
בבניינים ציבוריים שנבנו אחרי חקיקת חוקים בנושא, חייבים להיות נגישים למשתמשי כיסאות גלגלים. ברוב המדינות בהן חוקקו חוקים אלה אין חובה להפוך כל בניין ציבורי הישנים לנגישים לאלתר. יש חובה להפוך לנגישים את אגפי הבניינים העומדים לשיפוץ, כאשר הם עומדים לשיפוץ. יוצאים מן הכלל הם בניינים לשימור בעלי ערך היסטורי שיש להתפשר בין הנגשתם לבין שמירת ערכם המוזאולוגי.
[עריכה] נגישות חדרי שירותים
בכל בניין ציבור חדש חייב להיות לפחות תא שירותים נגיש אחד למשתמשי כיסאות גלגלים. ככל שבבניין יש תאי שירותים רבים יותר, כך צריכים להיות בו יותר תאים נגישים (התקנות קובעות מספרים קונקרטיים). בכל מקרה, רוב תאי השירותים בבניין אינם צריכים להיות נגישים כשם שרוב החניות במגרש החניה אינן צריכות להיות נגישות. עדיף להנגיש חדרי שירותים שמכילים תא שירותים אחד ואינם מוגדרים כשירותי נשים או כשירותי גברים. חדרי שירותים כאלה מאפשרים לנכה המקבל סיוע מאדם שאינו מהמגדר שלו לקבל סיוע זה גם בשירותים.
דלתות הכניסה לחדר השירותים ולתא השירותים צריכות לעמוד בתנאי הנגישות לדלתות. מעברי השירותים צריכים לעמוד בתנאי הנגישות למסדרונות. מלבד זאת יש להשאיר בתוך חדר השירותים מקום מספיק כדי להסתובב עם כיסא גלגלים ולא לאלץ את המשתמש בכיסא לצאת מהחדר בנסיעה לאחור ולאפשר למשתמש בכיסא לתמרן בתוך חדר השירותים.
בתוך חדר השירותים יש להנגיש את האסלה, הכיור, מתקן ייבוש הידיים, המראה, מתג האור (אם כל מבקר אמור להשתמש בו), השקע למכונת הגילוח החשמלית (אם יש כזה), ווי התליה למעילים, החלון (אם כל מבקר אמור לפתוח אותו) וכל התקן אחר שכל מבקר אמור להפעיל.
הנגשת האסלה דורשת את היותה בגובה מסיים (על פי רוב מעט גבוהה מהמקובל), התקנת ידית רכבה או ידיות רחבות על קירות תא השירותים שמאפשרות למשתמש כיסא הגלגלים לאחוז בהן כשהוא עובר לשבת על האסלה והנגשה של ידית הורדת המים וניר הטואלט.
הנגשת הכיור כוללת הגבהה שלו שמאפשרת לגשת אליו בכיסא גלגלים כך שלרגלי המשתמש בכיסא יהיה מקום תחת הכיור, ציפוי של הצינורות המובילים מים אל הברז ומהכיור אל הביוב כדי שרגלי משתמש כיסא הגלגלים לא לקבלו כוויות (מי שרגליו משותקות לא מתגונן היטב מכוויה ועלול להיפצע קשה), אפשרות גישה לברז המים ולסבון.
הנגשת המראה מחייבת הצטיידות במארה ארוכה ולא הנמכה או הטיה של המראה הקיימת. הנמכה או הטיה מקשות את השימוש במראה על אנשים שאינם משתמשים בכיסאות גלגלים.
[עריכה] משתמשי כיסאות גלגלים בבנינים בוערים
תכנון בניה צריך לקחת בחשבון גם נגישות בפינוי המבנה בשעת חירום. פינוי משתמשי כיסאות גלגלים מבניין בן קומות אחדות בזמן שריפה עשוי להיות בעייתי מאוד מכיוון שמומלץ שלא להשתמש במעליות בזמן שריפה (על פי רוב אסור להשתמש בהן בכלל בשריפה) ופינוי משתמש כיסא גלגלים במדרגות (עם או בלי הכיסא שלו) עשוי לחסום את דרכם של המפונים האחרים. הפתרון המקובל הוא דרישה ממשתמש כיסא הגלגלים שימתין לחילוץ של מכבי האש בפינה מוגנת מאש שהוגדרה לצורך זה בכל קומה. לקיחת אירועי חירום בחשבון בתכנון גורדי שחקים עשויה להיות מסובכת הרבה יותר משום שהם מכילים הרבה יותר אנשים בכלל והרבה יותר משתמשי כיסאות גלגלים ומשום שפינוי יעיל של אדם מגורד שחקים דורש כושר גופני גבוה. מעט מאוד אנשים יכולים לרדת בקלות עשרות קומות ברגל אפילו אם חדרי המדרגות אינם אפופי עשן. הפינות המוגנות אינן מוגנות לחלוטין מסכנות השריפה אלא רק מוגנות באופן יחסי. אם משתמש כיסא הגלגלים ימתין בפינה המוגנת עד שכל שאר האנשים יפונו מהבניין הוא עשוי להמתין שם שעות ארוכות.
[עריכה] נגישות מידע ותקשורת
-
ערך מורחב – נגישות מידע ותקשורת
אנשים עם לקויות שונות עשויים להיתקל במחסומי נגישות למידע ותקשורת. לקויי שמיעה יכולים להתקשות בשיחה עם הזולת, בהקשבה לרדיו, לטלוויזיה, לטלפון וכיוצא בזה. לקויי ראיה מתקשים בשימוש בספרים, מחשבים, בצפייה בסרטים ועוד. לקויי תנועה מתקשים לחייג בטלפון, לתפעל מחשב, להפוך דפים בספר וכו'. אנשים עם לקויות קוגניטיביות עשויים גם הם להיתקל במחסומי נגישות מגוונים בתחום זה.
התחום המפותח ביותר בענף נגישות זה הוא נגישות המחשבים; פתרונות נגישות למחשב עצמו, לרשת האינטרנט ושימוש במחשב להנגשת סביבות שאנשים חסרי לקויות מסתדרים בהן בלא מחשבים.
[עריכה] נגישות תחבורה
נגישות תחבורה: נגישות נהיגה, נסיעה ברכב קרקעי פרטי, ברכב קרקעי ציבורי, בכלי טיס ובכלי שייט.
תחבורה קרקעית מקשרת אותנו לפעילויות חיים חשובות בתחום הלימודים, העבודה, הטיפול העצמי (self-care) והפנאי. לאדם שבשל לקותו מתקשה להתרחק מביתו יש אפשריות תפקוד מוגבלות. גם לאדם שיכול להתרחק מביתו רק כאשר מישהו מבני משפחתו מסיע אותו, דווקא ברכב פרטי מסוים הנגיש לו, קשה לתפקד. יכולת לנהוג ולהשתמש בחבורה ציבורית משפרת את איכות חייו ויצרנותו של האדם. תחבורה ציבורית קרקעית מונגשת בעיקר עבור משתמשי כיסאות גלגלים ועיוורים, אולם אנשים עם לקויות מגוונות עשויים למצוא אותה לא נגישה כגון אנשים עם פוביות (פחדים קיצוניים).
-
ערך מורחב – נגישות תחבורה
[עריכה] הערות שוליים
- ^ Adams, R. & Langdon, P.: Principles and concepts for information and communication technology design. Journal of Visual Impairment and Blindness 97(10) 602-11, 2003
[עריכה] ראו גם
- הנדסת אנוש
- טכנולוגיה מסייעת
- ilities
- מאמר על נגישות מחשבים שנכתב עבור יועצים פסיכולוגיים לשיקום תעסוקתי בארצות הברית [7]
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: נגישות |
- הטקסט המלא של חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ"ח-1988
- תקן הבניה הנגישה בישראל
- בזכות: המרכז לזכויות אדם של אנשים עם מוגבלויות
- נגישות ישראל: עמותה הפועלת למען קידום הנגישות לבעלי מוגבלויות
- "המדריך לנוסעים עם מוגבלויות" מתוך "מדריך עולמי" באתר ynet
- ה NFB תובע את Target על אתר לא נגיש http://www.nfb.org/nfb/Target_Sept_Release.asp?SnID=1856320445
