תעלת השקיה – הבדלי גרסאות
| שורה 23: | שורה 23: | ||
<div class="mw-content-ltr"> |
<div class="mw-content-ltr"> |
||
* [http://www.wisegeek.com/what-is-an-irrigation-canal.htm What is an Irrigation Canal?], wiseGEEK |
* [http://www.wisegeek.com/what-is-an-irrigation-canal.htm What is an Irrigation Canal?], wiseGEEK |
||
* [http://www.waterencyclopedia.com/Hy-La/Irrigation-Systems-Ancient.html Irrigation Systems, Ancient], Water Encyclopedia |
|||
</div> |
</div> |
||
גרסה מ־06:26, 20 ביולי 2016
תעלת השקיה היא תעלת מים המיועדת להובלה של מים לשם השקיה של שדות בחקלאות שלחין.
תעלת השקיה יוצאת ממקור מים (אגם, מאגר מים, נהר וכדומה), ועושה דרכה אל השדות שאותם נועדה להשקות. לעתים התעלה נחפרת במיוחד, ולעתים היא מהווה הרחבה מלאכותית של ערוץ קיים. לעתים התעלה מדופנת בבטון, למניעת חלחול של מים. הובלת המים בתעלה נעשית בכוח המשיכה, ולעתים בסיוע מלאכותי, שנועד להתגבר על מכשולים. לעתים משולבים בתעלה מרכיבים הידרולוגיים נוספים, כגון בריכות אגירה.
תעלות השקיה נחפרו כבר בעת העתיקה, לאורך הנהרות הגדולים: פרת וחידקל במסופוטמיה, הנילוס במצרים העתיקה, האינדוס בתת-היבשת ההודית, עמק זניה (אנ') בפרו[1] ועוד. גם בימינו משמשות תעלות השקיה להובלת מים לשדות המרוחקים ממקור מים.
במוביל הארצי, המשמש להובלת מים מהכנרת לדרום, משולבות גם תעלות פתוחות (יחד עם צינורות, מנהרות ועוד).
דוגמה: תעלות ההשקיה בטרסות האורז בחונגחה האני
טרסות האורז בחונגחה האני נמצאות בנציבות האוטונומית חונְגְחֶה הָאנִי ויִי במחוז יונאן שברפובליקה העממית של סין. הטרסות הן הן אתר מורשת עולמית של אונסק"ו.
מערכת המים באתר המורשת היא שילוב בין מערכת מים טבעית ומערכת מעשה ידי אדם. בשל המבנה הגאולוגי המיוחד דולפים מים מהקרקע בפסגת ההרים, המים מתלכדים לפלגים הזורמים במורד ההר ונלכדים בתעלות ומשמשים לצורכי הכפרים ולהשקיית הטרסות. המים העודפים זורמים לנחלים דוגמת מָאלִיגָ'אי, דָאוָאגֶ'ה, אָאמֶנְגְקוֹנְג וגֶטָה וכל הנחלים זורמים בסופו של דבר לנהר האדום או לנהר טֶנְגְטְיָאו.
תושבי אתר המורשת חפרו רשת ענפה של תעלות ותעלות משנה על מנת לתעל את המים לכפרים ולטרסות. האורך הכללי של התעלות באתר המורשת הוא 445.83 קילומטרים. באתר יש ארבע תעלות מרכזיות ברוחב שבין 50 סנטימטר למטר ובאורך הכללי של 30 קילומטרים, ו-392 תעלות משנה שרוחבן פחות מ-30 סנטימטרים ואורכן הכללי 415 קילומטרים. תהליך בניית התעלות מתחיל בשימוש בערוצים טבעיים שאת מימיהם מסיטים לבריכות אגירה שנועדו להתמודד עם שיטפונות פתע בגלל סופות גשמים ולבריכות השקעה שבהן שוקעים הבוץ, הטיט והחצץ. מבריכות אלו זורמים המים לתעלות המרכזיות. אלו מזרימות את המים על פני הרכסים ומחלקות אותם לכפרים השונים ולשדות. חסכון בכוח אדם הושג בזמן חפירת התעלות באמצעות הזרמת מים ופינוי הקרקע והסלעים שעוצרים את זרימת המים. בזמן בניית התעלה המרכזית הושארו פתחים לתעלות המשנה שנועדו לחלק את המים לכפרים על פי גודל הכפר. המים זורמים לטרסות ויורדים בכוח הכבידה מטרסה לטרסה ובסופו של דבר זורמים דרך תעלות הניקוז לנחלים שבתחתית העמק. הסחף ששוקע בתעלות מתנקה באופן טבעי בתקופה שבה יש זרימה חזקה.
בניית ותחזוקת התעלות היא מלאכה אליה נרתמים כל בני ההאני בשל החשיבות הגדולה של תעלות ההשקיה לעצם קיומם. תעלה מרכזית נבנית במאמץ משותף של כמה כפרים. ההאני יתחזקו בהתנדבות תעלות, גם אם תעלות אלו לא שייכות להם. עקב כך, אף על פי שמערכת התעלות היא בת למעלה מאלף שנים היא מסוגלת להבטיח הספקה רצופה ואפקטיבית של מים גם בימינו.
קישורים חיצוניים
- What is an Irrigation Canal?, wiseGEEK
- Irrigation Systems, Ancient, Water Encyclopedia
הערות שוליים
- ^ Tom Dillehay, HH Eling Jr, J Rossen (2005). "Preceramic irrigation canals in the Peruvian Andes". Proceedings of the National Academy of Sciences. 102 (47): 17241–4. doi:10.1073/pnas.0508583102. PMC 1288011. PMID 16284247.
{{cite journal}}: תחזוקה - ציטוט: multiple names: authors list (link)