תעלת השקיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
תעלת השקיה בניו מקסיקו
תעלת השקיה באיטליה

תעלת השקיה היא תעלת מים המיועדת להובלה של מים לשם השקיה של שדות בחקלאות שלחין.

תעלת השקיה יוצאת ממקור מים (אגם, מאגר מים, נהר וכדומה), ועושה דרכה אל השדות שאותם נועדה להשקות. לעיתים התעלה נחפרת במיוחד, ולעיתים היא מהווה הרחבה מלאכותית של ערוץ קיים. לעיתים התעלה מדופנת בבטון, למניעת חלחול של מים. הובלת המים בתעלה נעשית בכוח המשיכה, ולעיתים בסיוע מלאכותי, שנועד להתגבר על מכשולים. לעיתים משולבים בתעלה מרכיבים הידרולוגיים נוספים, כגון בריכות אגירה.

תעלות השקיה נחפרו כבר בעת העתיקה, לאורך הנהרות הגדולים: פרת וחידקל במסופוטמיה, הנילוס במצרים העתיקה, האינדוס בתת-היבשת ההודית, עמק זניה (אנ') בפרו[1] ועוד. תרבות הוהוקם התקיימה בצפון אמריקה לאורך הקטע המרכזי של הנהר חילה החל מהמאה הראשונה לספירה, ובין 600 ל-700 לספירה החלו בני תרבות זו ליישם השקיה בקנה מידה גדול, ועשו זאת יותר מכל קבוצה ילידית אחרת באגן הנהר קולורדו.[2] מערכת רחבה של תעלות השקיה, שההערכות השונות על אורכן הכללי נעות מ-290 ל-480 קילומטרים, המסוגלות להשקות בין 100 ל-1,000 קמ"ר, נבנתה על הנהרות חילה וסולט. במאה העשרים נבנתה התעלה הכול-אמריקנית, הקרויה כך משום שהיא זורמת כולה בתחומי ארצות הברית (בניגוד לתעלת השקיה קודמת, שאותה החליפה, שעברה גם בתחום מקסיקו). עם כושר ספיקה של 740 מטרים מעוקבים בשנייה, זו תעלת ההשקיה הגדולה ביותר בעולם,[3] המספקת מים לשטח בן 2,000 קילומטרים רבועים בעמק אימפריאל שבקליפורניה.[4]

במוביל הארצי, המשמש להובלת מים מהכנרת לדרום, משולבות גם תעלות פתוחות (יחד עם צינורות, מנהרות ועוד).

דוגמה: תעלות ההשקיה בטרסות האורז בחונגחה האני[עריכת קוד מקור | עריכה]

טרסות האורז בחונגחה האני נמצאות בנציבות האוטונומית חונְגְחֶה הָאנִי ויִי במחוז יונאן שברפובליקה העממית של סין. הטרסות הן הן אתר מורשת עולמית של אונסק"ו.

מערכת המים באתר המורשת היא שילוב בין מערכת מים טבעית ומערכת מעשה ידי אדם. בשל המבנה הגאולוגי המיוחד דולפים מים מהקרקע בפסגת ההרים, המים מתלכדים לפלגים הזורמים במורד ההר ונלכדים בתעלות ומשמשים לצורכי הכפרים ולהשקיית הטרסות. המים העודפים זורמים לנחלים דוגמת מָאלִיגָ'אי, דָאוָאגֶ'ה, אָאמֶנְגְקוֹנְג וגֶטָה וכל הנחלים זורמים בסופו של דבר לנהר האדום או לנהר טֶנְגְטְיָאו.

תושבי אתר המורשת חפרו רשת ענפה של תעלות ותעלות משנה על מנת לתעל את המים לכפרים ולטרסות. האורך הכללי של התעלות באתר המורשת הוא 445.83 קילומטרים. באתר יש ארבע תעלות מרכזיות ברוחב שבין 50 סנטימטר למטר ובאורך הכללי של 30 קילומטרים, ו-392 תעלות משנה שרוחבן פחות מ-30 סנטימטרים ואורכן הכללי 415 קילומטרים. תהליך בניית התעלות מתחיל בשימוש בערוצים טבעיים שאת מימיהם מסיטים לבריכות אגירה שנועדו להתמודד עם שיטפונות פתע בגלל סופות גשמים ולבריכות השקעה שבהן שוקעים הבוץ, הטיט והחצץ. מבריכות אלו זורמים המים לתעלות המרכזיות. אלו מזרימות את המים על פני הרכסים ומחלקות אותם לכפרים השונים ולשדות. חיסכון בכוח אדם הושג בזמן חפירת התעלות באמצעות הזרמת מים ופינוי הקרקע והסלעים שעוצרים את זרימת המים. בזמן בניית התעלה המרכזית הושארו פתחים לתעלות המשנה שנועדו לחלק את המים לכפרים על פי גודל הכפר. המים זורמים לטרסות ויורדים בכוח הכבידה מטרסה לטרסה ובסופו של דבר זורמים דרך תעלות הניקוז לנחלים שבתחתית העמק. הסחף ששוקע בתעלות מתנקה באופן טבעי בתקופה שבה יש זרימה חזקה.

בניית ותחזוקת התעלות היא מלאכה אליה נרתמים כל בני ההאני בשל החשיבות הגדולה של תעלות ההשקיה לעצם קיומם. תעלה מרכזית נבנית במאמץ משותף של כמה כפרים. ההאני יתחזקו בהתנדבות תעלות, גם אם תעלות אלו לא שייכות להם. עקב כך, אף על פי שמערכת התעלות היא בת למעלה מאלף שנים היא מסוגלת להבטיח הספקה רצופה ואפקטיבית של מים גם בימינו.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא תעלת השקיה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Tom Dillehay, HH Eling Jr, J Rossen (2005). "Preceramic irrigation canals in the Peruvian Andes". Proceedings of the National Academy of Sciences 102 (47): 17241–4. PMC 1288011. PMID 16284247. doi:10.1073/pnas.0508583102. 
  2. ^ Howard, Jerry B. "Hohokam Legacy: Desert Canals". Pueblo Grande Museum Profiles No. 12. WaterHistory.org. 
  3. ^ "All-American Canal, California–Mexico border". Earth Observatory. National Aeronautics and Space Administration. 23 בפברואר 2009. 
  4. ^ "All-American Canal System". Boulder Canyon Project. U.S. Bureau of Reclamation. 1 בפברואר 2012.