אבוב (כלי לקלייה)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

אבוב (גם: אביב[1]) היה כלי ששימש לקלייה בעת העתיקה. אבוב עשוי נחושת שימש בבית המקדש לקליית גרגירי השעורה במנחת העומר.

מבנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אבובים היו עשויים מחומרים שונים כגון חרס או נחושת[2][1].

על פי המתואר במשנה האבוב "היה מנוקב כדי שיהא האור שולט בכולן"[3].

האבוב מתואר כמנוקב נקבים כמין נפה, או כמין כברה כדי לאפשר חריכת האש[1][4][5].

על פי המשנה לאבוב של קלאים לא היה בית קיבול[2].

לדעת הרמב"ם[6] האבוב היה מורכב משני משטחים, אחד על גבי השני, העליון מנוקב, ועליו היו ניתנים הגרגירים, ועל התחתון הייתה מודלקת האש.

לדעת רבי נתן מרומי[7], האבוב היה כעין צינור מחורר שאליו היו מכניסים את הגרגירים.

במכון המקדש ייצרו אבוב על פי שיטת הרמב"ם[8].

שימוש במנחת העומר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתורה נאמר:

וְאִם תַּקְרִיב מִנְחַת בִּכּוּרִים לַיהוה אָבִיב קָלוּי בָּאֵשׁ גֶּרֶשׂ כַּרְמֶל תַּקְרִיב אֵת מִנְחַת בִּכּוּרֶיךָ

חז"ל[9][3] הבינו שפרשה זו מתייחסת לקרבן מנחת העומר, שבאה מביכורי התבואה, ומכאן שמנחה זו היא היחידה מבין המנחות שדורשת קלייה. לכן, לאחר קצירת השעורה היו מביאים את השיבולים לעזרה, חובטים אותם בקנים כדי להוציא את הגרעינים, ולפני טחינתם היו קולים אותם באבוב עשוי נחושת.

שימושי חול[עריכת קוד מקור | עריכה]

חז"ל מזכירים את האבוב גם ככלי שהשתמשו בו לקלייה שלא בבית המקדש. במשנה[2] מוזכר "אבוב של קלאים" עשוי חרס, כאחד מכלי החרס שאינם מקבלים טומאה משום שאין לו בית קיבול. הרמב"ם פירש שכלי זה משמש לעשיית "קליות הפולים והאפונים וזולתן מן הגרעינים הגסים".

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 תוספתא, מנחות,י', כ"ד (כת"י וינה) ועוד
  2. ^ 1 2 3 משנה, מסכת כלים, פרק ב', משנה ג'
  3. ^ 1 2 משנה, מסכת מנחות, פרק י', משנה ד'
  4. ^ ספרא י"ד, א'
  5. ^ תלמוד בבלי, מסכת מנחות, דף ס"ו, עמוד א'
  6. ^ פירוש המשנה כלים, ב, ג
  7. ^ הערוך ערך 'אבוב'
  8. ^ ראו כאן (הקישור אינו פעיל, 7 באפריל 2020)
  9. ^ ספרא פרשה יג ד