אברהם יצחק ברומברג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אין תמונה חופשית

הרב אברהם יצחק ברומברג (כ"ב בניסן ה'תרנ"ח, 14 באפריל 1898[1] - כ"ב בשבט ה'תשל"ה, 13 בפברואר 1975) היה רב פולני, מהדיר ספרות הראשונים, פרשן התלמוד הירושלמי ומחבר פורה בתחום ההיסטוריה של תנועת החסידות. כיהן כרבה של גרודז'ונדז וכרב בצבא פולין החופשית בשנות מלחמת העולם השנייה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד באוסטרוב מזובייצקה לרב נתן ברומברג, מחסידי גור. למד בחדר ובהמשך נסע ללמוד בישיבה בוורשה אצל הרב רפאל זאב סוקולוב, חתנו של רבי יואב יהושע וינגרטן מקינצק. בעת לימודיו בישיבה החליף מכתבים עם הרב יוסף רוזין (הרוגוצ'ובר), תופעה מקובלת בקרב מצטייני ישיבות פולין, את התכתובת פרסם ב-1913 בירחון "שערי תורה". במקביל למד לימודים כלליים בסמינריון הממשלתי למורים בוורשה שבראשותו עמד אז שמואל אברהם פוזננסקי, ובמחלקה לפדגוגיה באוניברסיטת ורשה. בתקופה זו פרסם כמה מאמרים בשבועון של צעירי המזרחי בוורשה.

נסמך לרבנות בשנת ה'תרפ"ה, 1925, בידי הרב יחזקאל צבי מיכלזון והרב שלמה דוד כהנא. בשנת 1926 נישא לליבא מושא גורביץ', בת למשפחת חסידי חב"ד. ובשנת 1930 קיבל משרת רבנות בעיר גרודז'ונדז שבמערב פולין והצטרף כחבר באגודת הרבנים בפולין. לצד תפקידיו הרבניים היה הרב ברומברג עסקן בתנועת המזרחי בפולין ומחנך.

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה חזר לבית הוריו בוורשה. בשנת ה'תרצ"ט, זמן קצר לפני פרוץ המלחמה, הדפיס את ספרו (בפולנית) "המוסר היהודי" שכלל מבוא מאת פרופסור משה שור, אך כל עותקי הספר הושמדו בוורשה תחת הכיבוש הנאצי. עם ראשית הכיבוש הנאצי, סברו יהודים רבים כי הסכנה העיקרית נשקפת לגברים שרבים מהם נלקחו לעבודות כפייה, מתוך מחשבה זו השאיר הרב ברומברג את אשתו עם בנו בן ה-5 ובתו בת השנה, בבית הוריו, ונמלט מזרחה. הוא הגיע לביאליסטוק וממנה לווילנה ולקובנה. בקובנה פגש את ידידו זרח ורהפטיג אך דרכם נפרדה והם עלו לארץ ישראל בנפרד. ברומברג הגיע לארץ ישראל רק לאחר מסע נדודים מפרך שעבר דרך: ריגה, שטוקהולם, אמסטרדם, בריסל, אנטוורפן ופריז. רק מפריז הצליח להגיע לארץ ישראל ומיד עם הגיעו הצטרף לצוות מכון התלמוד הישראלי השלם ועסק בההדרת ספרי ראשונים ופרסם מאמרים בתחום זה. משהבין שאיבד את כל משפחתו בשואת יהודי פולין התנדב כרב בצבא פולין החופשית במזרח התיכון ונסע עם מחנות הצבא ברחבי האזור. במסגרת שירותו זה הגיע לאיראן, עיראק, סוריה ומצרים. הוא העביר שיעורים בקהילות היהודיות שאותן פגש במקומות אלו וזכה לכינוי "החכם אברהם מפולין".

לאחר שחרורו בתום המלחמה המשיך בעבודתו במכון התלמוד הישראלי. בתקופה זו קיבל ידיעות מבוססות יותר על גורל משפחתו, בעקבות זאת נישא בשנית לבתיה בת הרב ישראל דב הכהן שהיה רבו הראשון של הכרמל. השיא אותם הרב שלמה דוד כהנא מוורשה, בביתו בעיר העתיקה (ירושלים).

משנת ה'תש"ז החל לכתוב ביוגרפיות של אישים בולטים בעיקר מתנועת החסידות במסגרת מכון שהקים בעקבות השמדת יהדות אירופה בשואה, לשם תיעוד ההיסטוריה של יהדות זו. כן שימש במשך עשרים וחמש שנים כמפקח על הישיבות ובתי הספר של החינוך הממלכתי-דתי בישראל מטעם המחלקה לחינוך במרכז העולמי של "המזרחי".

הוא נפטר בכ"ב בשבט ה'תשל"ה, 13 בפברואר 1975. לאחר פטירתו הקימה אלמנתו בתיה בשיתוף עם כמה מחבריו ועדה לפרסום הכתבים הרבים שהשאיר אחריו ולא נדפסו.

מכתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • חומת ירושלים: פירושים, הערות ומראה מקומות לירושלמי, חלק א: מסכת סנהדרין ומכות, ירושלים תש"ג
  • רש"י וירושלמי: לחקר השפעת הירושלמי על פירוש רש"י לתלמוד בבלי, ירושלים תש"ה (מאמר)
  • סדרת מגדולי התורה והחסידות, 24 כרכים, ירושלים תש"ט-תשכ"ט
  • פירושי ראשונים לאגדות חז"ל, ירושלים תשמ"א

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ התאריך לפי מפעל הביבליוגרפיה העברית בערכו, נראה שתאריך זה אינו מדויק, ברשימה אוטוביוגרפית שכתב ב-1954 ופורסמה לאחר מותו בראש ספרו "פירושי ראשונים לאגדות חז"ל", הוא כותב "נולדתי בשנת תרנ"ט".