יוסף רוזין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הרב יוסף רוזין (הרוגוצ'ובר)
הרב יוסף רוזין 1.jpg
הרב יוסף רוזין
תאריך לידה תרי"ח
תאריך פטירה י"א באדר א' תרצ"ו
מקום פעילות דווינסק, סנקט פטרבורג
השתייכות רבני לטביה, חסידים, חסידות חב"ד, חסידות קאפוסט
נושאים שבהם עסק תנ"ך, ש"ס, הלכה, פסיקה, פילוסופיה יהודית
רבותיו הרב יוסף דוב סולובייצ'יק, הרב משה יהושע יהודה ליב דיסקין
תלמידיו חתנו, הרב ישראל אבא ציטרון, הרב ישראל אלטר ספרן-פוקס
חיבוריו "צפנת פענח" על התורה, "צפנת פענח" על משנה תורה, שו"ת "צפנת פענח", "צפנת פענח" על מסכתות שונות בש"ס בבלי וירושלמי, "צפנת פענח - כללי התורה והמצוות", חיבור על מורה נבוכים
הרב רוזין בצעירותו
הלוויתו

הרב יוסף רוזין (מפורסם בכינוי הרוגוצ'ובר או הגאון הרוגוצ'ובי על שם עיר הולדתו; תרי"ח, 1858 - י"א באדר א' תרצ"ו, 1936) היה תלמיד חכם חסיד חב"ד קאפוסט. שימש כרבה של העיר דווינסק (כיום דאוגבפילס בלטביה), מחבר סדרת ספרי השו"ת והפרשנות צפנת פענח. נחשב ללמדן בעל זיכרון פנומנלי, גאון גדול ביותר בדורו ובעל חשיבה ושיטת לימוד ייחודיות. גילה בקיאות בכל תחומי התורה והיה אחד מגדולי המשיבים בהלכה בכל הזמנים‏[1].

תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בעיר רוגאצ'וב (אנ') בבלארוס. אביו, רבי פישל רוזין, היה תלמיד חכם וחסיד חב"ד קאפוסט. בגיל בר מצווה הביאו אביו לרבי יוסף דב (יושע בער) סולובייצ'יק שהיה אז רבה של סלוצק, והרוגוצ'ובר נשאר שם ללמוד כשנה יחד עם בנו רבי חיים סולוביצ'יק אצל הרב מנדל ללונץ (סלוצקר) שנמנה עם בכירי הי"ד החזקה[2], בתקופה זו כונה על ידי רבים "העילוי החצוף"‏[3].

בגיל 18 נישא לבתו של הרב משה גארפינקל מוורשה, זמן קצר לאחר מכן נפטרה ועקב בקשת חמיו נישא לבתו השנייה. לאחר מכן עבר לשקלוב ולמד אצל המהרי"ל דיסקין, ובשנת ה'תרמ"ט (1889) מונה על ידי רבי שלמה זלמן שניאורסון, האדמו"ר מקאפוסט (נכדו של ה"צמח צדק") לרב עדת חסידי חב"ד-קאפוסט בדווינסק (רב הליטאים בעיירה היה רבי מאיר שמחה הכהן). במלחמת העולם הראשונה עבר לסנקט פטרבורג, ואחר כך שב לדווינסק.

נפטר בגיל 78 ונקבר בבית הקברות בדווינסק. כיום כונסו קברי הרבנים לקבר אחים בפאתי בית הקברות הנוצרי, הרב רוזין נקבר משמאל לעמיתו האור שמח, ולצדו ממש נקברו ספרי תורה וכתבי גניזה.

הותיר אחריו שתי בנות; האחת רחל, אשת הרב ישראל אבא ציטרון, רבה השני של פתח תקוה. הרב ציטרון עצמו נפטר בגיל צעיר, בשנת ה'תש"א נספתה בשואה עם יתר יהודי דווינסק. לזוג לא היו ילדים. בתו השנייה חנה, אשת הרב אבא דוד גולדפיין, רב במוסקבה, שנפטר בשנת ה'תרצ"ו. ככל הנראה נספתה גם היא וילדיה (ידוע על שני בנים) בשואה.

אישיותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרב שלמה יוסף זווין פותח את מאמרו אודותיו במילים הבאות:

Cquote2.svg

פרשה בפני עצמה שאינה נכללת בתוך המסגרת הקבועה של גדולים וגאונים, הייתה אישיותו התורנית של הגאון הרוגוצ'ובי. לא שאינה 'נכנסת' מפני רוב גדלה ועומקה ורחבה, אלא שאינה 'נכללת'... הורגלנו בתארים מוגזמים, ובפרט באלה הבאים בשעת אבל ובשעת יובל, עד שאפילו השם "חד בדרא" (אחד בדור) מצלצל באוזנינו כמליצה וכשגרה. אולם הגאון הרוגוצ'ובי היה חד בדרא לא במליצה ולא בשגרה. לא נמצא שני לו בדורנו, וגם בדורות הרבה לפניו ולאחריו, בבחינת ידיעה בקיאותית מופלאה של כל התורה כולה, לכלליה ולפרטיה ולפרטי-פרטיה, לחדרי חדריה ולעמקי סתריה.

Cquote3.svg
– הרב זווין, אישים ושיטות.

דבריו כונסו בכתב בספרי "צפנת פענח", ולשונו שם קצרה מאוד וקשה ביותר להבנה. הוא מפנה שוב ושוב אל מקורות מבלי לבאר פשר ההפניה. כיום קיימת מהדורה מבוארת לכתביו שיצאה על ידי מכון "צפנת פענח" שבישיבת רבי יצחק אלחנן בארצות הברית.

אגדות רבות שסופרו אודותיו נסובו על תשוקתו הלוהטת לעסוק בתורה. כך לדוגמה סופר כי כאשר למד עם אביו צעק עליו הרוגוצ'ובר כי הוא אינו מבין את הגמרא בכלל, ומיד אחר כך התנצל וביקש את סליחת אביו‏[4]. עוד סופר כי הוא עסק בתורה גם בזמנים בהם אסור על פי ההלכה ללמוד תורה - כשישב שבעה ובתשעה באב. משהעירו לו על כך, אמר שאין לו ספק שהוא עתיד להיענש על כך משמים, אבל הוא מוכן להיענש על שקידתו בתורה‏[5]. לפי גרסה אחרת הוא ענה על השאלה מראיה מהירושלמי במסכת מועד קטן פרק שלישי הלכה ה', ש"אם היה להוט (-שואף ומשתוקק מאד) אחר התורה, מותר", מאחר שלמי שקשה בלא תורה הרי זה נחשב כצורך קיומי ומותר אף באבל. גם כאשר נטה למות וסבל מכאבים עזים, סיפר לסובביו כי הוא מייחל שהכאבים ייפסקו לפחות ליום אחד בשבוע כדי שיוכל ללמוד בריכוז‏[4]. סיפרו שהאור שמח התבטא על שקידותו של עמיתו, שאין גדלותו בזיכרונו המופלא, כי אין זו גדולה לזכור דברים שנלמדו רק אתמול ושלשום‏[6].

ביטוי לייחודיותו של הגאון הרוגצ'ובי ולהערכה לה זכה מאת בני דורו אפשר למצוא בהתבטאותו המפורסמת של המשורר ביאליק עליו, "ממוחו אפשר היה לחצוב שני איינשטיינים"‏[7].

הרוגצ'ובר לא הסתפר, והיו ספקולציות שונות אודות מנהג משונה זה. שמועה אחת אומרת כי הוא ראה בתספורת בזבוז זמן - ביטול תורה, אחרים אמרו כי קיבל על עצמו נזירות מגיל צעיר. וסיבה אחרת, פרוזאית יותר, היא שבשל מחלת עור שהייתה בראשו הוא לא יכול היה להסתפר.

הרוגוצ'ובר התנגד לציונות, וכתב כי "אודות כת המעוקשה אשר מכנים עצמם בשם ציונים. לא לחנם רק משום דציון חוץ לירושלים, והוא שוק העליון וזה קצרן של גויים כי המינים הידועים היו בשוק העליון בכל מקום"‏[8]. אך בניגוד למה שפורסם ב"דובב שפתי ישנים" שהוציא לאור חיים בלוך, לא התבטא בשלילה לרב קוק, והמכתב בעניין זה המופיע בספר מזויף כמו מכתבים אחרים המיוחסים אליו המופיעים בספר זה, כפי שכתב לבלוך הרבי מלובביץ'[9]. כן ישנן ראיות לכך שלמרות התנגדותו לציונות לא פסל באופן אישי אישים ציוניים ואף חילוניים כביאליק שנפגש עימו והרוגצ'ובר העניק לו את ספרו "צפנת פענח"[10]. וכן התכתב בדברי תורה עם הרב הרצוג כמו עם גדולים אחרים, והמכתבים מופיעים בארכיונו של ר' יוסף רוזין, העילוי מרוגצ'וב, רבה של דווינסק[11].

פעם בהגיעו לווינה, היו שבירכו עליו בשם ומלכות ברכת "שחלק מחכמתו ליראיו"[12].

דרכו התורנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

דרכו ההלכתית מיוחדת במינה, ואין דומה לה. אחד ממאפייניה הוא שאת פלפוליו החריפים אין הוא נוטש גם כשהוא בא לדון הלכה למעשה, בשעה שאחרים היו מעזים להשתמש בדקויות מסוג זה רק למטרות היופי והברק ולא לפסיקה ממשית. בין השאר מבוססת דרכו על פירוק הדינים לפרטיהם בצורה דקה מן הדקה, ולעתים קרובות מרחיק הוא לכת בכך יותר מהאמן המפורסם של שיטה זו, רבי חיים מבריסק שאת דבריו לא כתב לפסיקת הלכה למעשה.

דוגמה לשיטתו בפירוש ההלכה אפשר למצוא בניתוח שלו למצוות ברית מילה. הוא הציג שלושה אופנים אפשריים להבנת המצווה: א) העדר העורלה. ב) היות האדם מהול. ג) מעשה המילה עצמו. בהמשך לכך, מצא מקרים אפשריים שונים בהם מתקיים רק אחד או שניים מן התנאים, והסביר כי המסקנה ההלכתית במקרים אלו תהיה תלויה באופן ההבנה של המצווה. מנקודת מבט כוללת יותר, טען הגאון הרוגצ'ובי כי בכל אחת מהמצוות יש להבדיל בין ה"פעולה" (מעשה המצווה עצמו) וה"נפעל" (תוצאת הפעולה). שיטתו הפילוסופית ינקה רבות מן הרמב"ם, בספריו משנה תורה ומורה נבוכים. יחסו אל הרמב"ם היה מיוחד, כיחס תלמיד אל רבו המובהק‏‏‏[13]. "רבינו" סתם אצלו הכוונה היא לרמב"ם. תשומת לב רבה הוא מקדיש לתוספתא ולתלמוד ירושלמי וכן עושה שימוש הלכתי באגדה.

כפוסק היה מחמיר למדי. מול חידושים באורתודוקוסיה כמו ניסיונות לפתור את בעיות העגונות בפטנטים הלכתיים היה סר וזועף. לרב ששלח לו רעיון בנושא, כתב שחיבורו "מלא שטותים והבלים, ורק רוצים להתיר אשת איש ולהרבות ממזרים בישראל", ורמז שאין בדעתו להרבות בדברים עם אפיקורס [דרוש מקור].

לאחת מחומרותיו יש השלכות אקטואליות קשות. לדבריו נישואים אזרחיים אינם יוצרים קידושין הלכתיים אך הם מחייבים גט. המשמעות היא שלאלו ההולכים בשיטתו, יש משמעות כלשהי לנישואין אזרחים בניגוד לשאר הפוסקים, ויש איסור לבוא על אישה שנישאה בנישואין כאלה, אך בניה אינם ממזרים.

מוסכמה שאין לערער עליה ביהדות היא התבטלותם של הפוסקים האחרונים לפני קודמיהם. דרכו של הרוגוצ'ובר הייתה אחרת, כפי שמציין הרב זווין: "יודע הגאון הרוגאצ'ובי את ערכו, לא נכחד עצמו ממנו. אין הוא מחשיב כלל... אפילו את ראשוני האחרונים. לא מזכירם ולא מביאם כלל. ואפילו את הראשונים (רש"י, תוספות, הרא"ש וכו') שהוא מצטט אותם לפי דרכו, ומראה לנו פנינים נפלאות בדבריהם, אפילו את הראשונים האלה אין הוא מקבל את מרותם באופן מוחלט". וכך כתב בתשובותיו "וידעתי שימצא כמה סתירות על זה מדברי הפוסקים נ"ע, אבל אין אני רק כמברר ומסיק לשיטה עפ"י ש"ס וירושלמי לפי דעתי"‏[14]; "וודאי הם דווקא והלכה למשה מסיני ואין לנו להוסיף על דברי רבותינו הגמרא והירושלמי ותוספתא, רק להבין דבריהם ולא נשא פנים לשום אדם בעולם"‏[14]; "ואף דרבותינו הראשונים ז"ל וגם רבינו הגדול הרמב"ם לא ס"ל כן, עפר אני תחת כפות רגליו, אך העיקר כמו שכתבתי לדינא‏[15]".

בעקבות כך היו פוסקי הלכה שתקפוהו בחריפות רבה על שאינו חושש כלל לפסקי הראשונים, כי אם בעיקר לדברי הרמב"ם שלא נימק מקורות וטעמים לפסקיו - וכך יכל להסיעו לצד חידושיו‏[16]. וכן על סגנונו המקוצר השונה מכל המחברים, עוד כינוהו בור - בהאשמת כח זיכרונו המופלא הנוגד את כח ההבנה הפשוטה והישרה[17].

נטייתו לרמב"ם[עריכת קוד מקור | עריכה]

ככלל, הרוגצ'ובר נטה לשיטתו של הרמב"ם. הוא אהב את ספרו משנה תורה, והשתמש אף בספרו הפילוסופי מורה נבוכים כדי לפסוק הלכה. הוא חש כלפי הרמב"ם קרבה אישית, ומסופר כי בכל בוקר ובכל ערב הוא אמר "בוקר טוב רבי" ו"ערב טוב רבי", כשכוונתו היא לרמב"ם‏[18]. כך גם פעם אחת כאשר מצא את אשר חיפש זמן רב בספרו של הרמב"ם, אמר בשמחה כלפי הרמב"ם "שתחיה עד מאה ועשרים שנה..."‏[19].

ש"י עגנון מספר על פגישתו עם הרוגצ'ובר:

Cquote2.svg

מיהרתי ונכנסתי אצלו ומצאתיו מתפתל בייסוריו. כשהרגיש בי התחיל לשפוך שיחו. חושש אני - אמר - שלא באו עלי יסורים אלא על ידי שלא נזהרתי כראוי בכבודם של רבותינו הראשונים, כל ימי נתתי את נפשי על הרמב"ם במשנה תורה שלו, השקעתי כל עמלי ואף כשעסקתי בדבריהם של ראשונים אחרים, דעתי על הרמב"ם, שמתוך דבריהם עמדתי על דעת הרמב"ם ולא נשאתי ונתתי בהם אלא עד כמה שיש בהם כדי לבאר ולברר את שיטת הרמב"ם. ופתאום פרץ בבכי ואמר, ואיה הם יתר רבותיו הראשונים, גדולי צרפת ואשכנז, איה רש"י, הראב"ן, הר"י ושאר בעלי התוספות שמימיהם שתיתי, ומפני שהייתי טרוד במשנה תורה על הרמב"ם לא מצאתי לי שעות פנויות לבאר את דבריהם, ועל שתיקתי מהם נידון אני לייסורים... כך הוסיף ודיבר כשדמעות ניגרות מעיניו. פתאום התאושש וחזר ואמר, נמצא שכל ייסוריי לא באו עלי אלא בשביל הרמב"ם, מקבל אני עלי את יסורי באהבה, כדאי הוא הרמב"ם לסבול עליו

Cquote3.svg
– יאיר בורוכוב, הרוגצ'ובי, עמ' 160.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעת חוליו האחרון של הרוגצ'ובר נסעה בתו רחל לדווינסק למצוא את כתבי אביה על מנת להוציאם לאור, על אף שברקע הייתה מתיחות לקראת מלחמת העולם השנייה היא חשה שיש עליה אחריות למצוא את כתבי אביה. עד פרוץ מלחמת העולם השנייה היא הספיקה להוציא שו"ת "צפנת פענח" (בשנת ה'ת"ש), וצילומים משאר הכתבים היא שלחה, יחד עם רבה של דווינסק באותה העת, הרב ישראל אלתר ספרן פוקס, לקרובו של הרב ספרן פוקס בניו יורק, צבי הירש ספרן. הם שלחו תצלומים זעירים (בגודל של כ-2 ס"מ) והצליחו לשלוח את רוב הכתבים עד סיוון ה'תש"א. בחודש זה כבשו הנאצים את דווינסק והוציאו להורג את יהודי העיר אשר שלא הצליחו לברוח. הרבנית רחל והרב פוקס ברחו ונרצחו מספר חדשים לאחר מכן. לאחר כיבוש העיר הושמדו כל הכתבים שנשארו, ואבדו גם כאלה שרחל לא הספיקה לשלוח לניו-יורק.

כ-20 שנה לאחר פטירתו של צבי הירש ספרן, נפגש בנו, זאב ספרן, עם הרב מנחם מנדל כשר, שלאחר מאמצים הצליח למצוא מכונה חדשה שבאפשרותה לפענח את הצילומים הזעירים שנשלחו מדווינסק. בעקבות כך הקים הרב כשר בישיבת רבינו יצחק אלחנן את "מכון צפנת פענח", בו ישבו צוות של עורכים שהוציאו לאור חלק מכתבי הרוגצ'ובר שהצליחה רחל לשלוח מדווינסק. בשנים האחרונות תשס"ח-תשע"ד הוחל בפרויקט סריקת כתבי הגאון במצלמות חדשות של הספרייה הלאומית ובאיכות משופרת, והוצאו לאור ספרים חדשים בירושלים (תשע"ד) ובמודיעין עילית.

  • צפנת פענח - שני כרכים פירוש על הרמב"ם
  • חיבור על מורה נבוכים - נדפס בסוף ספרו על התורה
  • צפנת פענח - פירוש על התורה (חמשה כרכים)
  • צפנת פענח - פירוש על מסכת בבא קמא (בתלמוד הבבלי והירושלמי ובתוספתא)
  • צפנת פענח - פירוש על מסכת בבא מציעא (בתלמוד הבבלי, עשרת הדפים הראשונים בלבד)
  • צפנת פענח - פירוש על מסכת מכות והוריות (בתלמוד הבבלי והירושלמי ובתוספתא), וכן עדויות והמסכתות הקטנות
  • צפנת פענח - פירוש על מסכת סנהדרין (בתלמוד הבבלי והירושלמי ובתוספתא)
  • צפנת פענח - פירוש על מסכת ברכות (בתלמוד הבבלי, ירושלים תשע"ד בדפוס המאור)
  • צפנת פענח - פירוש על מסכת קידושין (בתלמוד הבבלי, ירושלים תשע"ד בדפוס המאור)
  • שלמת יוסף (יצא לאור בשנת תשט"ז) - התכתבות של הרוגצ'ובי עם רבי שלמה סובול
  • צפנת פענח - שאלות ותשובות בנושאים שונים (הספר המפורסם ביותר שלו) נערך סמוך למלחמת העולם השנייה. השו"ת יצא בשתי מהדורות:
  • מהדורת דוינסק - יצא לאור על ידי בתו רחל. חלק ראשון יצא לאור בשנת ת"ש, וחלק שני - יצא לאור בשנת תש"א
  • מהדורת ורשה (שלשה חלקים) יצא לאור בשנת תרצ"ה
  • בתשנ"ט יצא לאור בספר אחד הנקרא ספרי שאלות ותשובות צפנת פענח כל חמשת החלקים (היינו מהדורת דוינסק ורשה) יחד עם שלמת יוסף ומכתבי תורה
  • שו"ת צפנת פענח החדשות א - שו"ת בענייני אורח חיים ויורה דעה. בנוסף, מצורפים הערות על הטור חלק אבן העזר, מכתבים וכן הערות על שירי ר' יהודה הלוי. יצא לאור בשנת התש"ע. נערך על ידי הרב אברהם ישעיהו בירנהק ממודיעין עילית.
  • שו"ת צפנת פענח החדשות ב - שו"ת בענייני אורח חיים, יורה דעה, אבן העזר, חושן משפט, קדשים וטהרות. בנוסף, מצורפים מכתבים וכן הערות על השאילתות ועל ביאור הגר"א לשולחן ערוך[20]. יצא לאור בשנת התשע"ב. נערך על ידי הרב אברהם ישעיהו בירנהק ממודיעין עילית.
  • חלופות מכתבים איתו ניתן למצוא בקובץ תלמידי ישיבת חכמי לובלין (כוכבי אור), בקובץ מאמרים לרב אלחנן וסרמן, בכתבי ר' יחיאל לרב יחיאל גוטווירטה[נערך על ידי הרב מנחם מנדל טננבוים מהר נוף], בתורת לוים לרב יוסף סג"ל, ובנר אברהם של תלמידו הרב מרדכי סאוויצקי.
  • מכתבי תורה (יצא לאור בשנת תרצ"ז) הוא ספר שמכיל תכתובת בין הרוגצ'ובר לרב אלמוני, רבי מרדכי קאלינא, שהתקיימה בין השנים ה'תרצ"ב - ה'תרצ"ו. הספר מכיל 290 מכתבים קשים להבנה, ובן זוגו של הרוגצ'ובר לתכתובת מתגלה כגאון חריג החושב ולומד בסגנון דומה לזה של הרוגצ'ובר‏[21]. תחילתה של ההתכתבות במכתב ששלח הרב קאלינא לרוגצ'ובר, ומשם והלאה ההתכתבות התגלגלה לעסוק במאות נושאים שונים והקיפה תחומים רבים. רובה של ההתכתבות נגע לעניינים תאורטיים ולא הלכה למעשה, ולרוב אין זה ויכוח הלכתי אלא מעין לימוד משותף של נושאים רבים‏[21].

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הרב שלמה יוסף זווין, אישים ושיטות : שורת מאמרים על אישי הלכה ושיטותיהם בתורה, הוצאת "קול מבשר", ירושלים תשס"ז (מהדורה רביעית עם עריכה וסידור מחדש והוספת כותרות בצדי דפים ומפתח)
  • יאיר בורוכוב, הרוגוצ’ובי : סיפור חייו של גאון הגאונים, שר התורה, רבי יוסף רוזין זצ"ל, כפר חב"ד תשס"ה (עם עריכה כללית של הרב טוביה בלוי, עריכה לשונית של הרב משה מרינובסקי וייעוץ וביקורת של הרב אברהם דוד מנדלבוים)
  • הרב מנחם מנדל כשר, מפענח צפונות - עיונים במשנתו התורנית של הרוגצ'ובי, "מכון צפנת פענח", ירושלים, תשל"ו
  • משה שלמה כשר, (בנו של הרב מנחם מנדל), ‫פרקי מבוא לתורת הרוגאצ’ובי : רבינו יוסף רוזין, "מכון צפנת פענח" (על-יד ישיבת רבינו יצחק אלחנן) ו"דפוס המערב", ניו יורק וירושלים תשכ"ו
  • משה שלמה כשר (עורך), הגאון הרוגאצ’ובי ותלמודו : הערכה ודוגמאות מתורתו, מכון תורה שלמה, ירושלים תשל"ד (תרגום מיידיש של חיים ספיר, דער לעבדיקער ש"ס, קאונס, תרצ"ו)
  • מנחם מנדל טננבוים, שיטת לימודו של הרוגוצ'ובי ז"ל, כפר חב"ד, תשמ"ז
  • הרב שלמה יוסף זווין, הגאון הרוגצ’ובי בתור פרשן : שלוש שנים לפטירתו, ירושלים תרצ"ט (הדפסה מיוחדת מהירחון "סיני", כרך ד')
  • פענח רזא - לדמותו החסידית של הרוגצ'ובי (בתוך: מגדל עז, כפר חב"ד תש"מ, בעריכת יהושע מונדשיין. עמ' פ"ח-צ"ט)
  • יוחנן לדרמן, מגילת רזין : ליובלו של... מרנא... יוסף רוזין... המפורסם בשם "הרוגצ’ובי", ירושלים תשמ"ו (לכבוד יובל החמישים לפטירתו של הרוגצ'ובר)
  • משה גרוסברג, צפונות הרוגאטשובי : בירורים במשנתו - הלכה ועיון, ירושלים תשל"ו (הוספות ומילואים לדפוס צילום של ירושלים תשי"ח כולל השער והמבוא באנגלית)
  • יצחק הרשקוביץ, הפוסק הלמדן: שני מודלים של הכנסת הלמדנות להיכל ההלכה, הכנס הבינלאומי על למדנות יהודית בזמננו, מכון ון ליר בירושלים, 28 בדצמבר 2011, הרצאה בוידאו החל מדקה 49

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספריו

מאמרים ודיונים

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ יש משערים שמספר התשובות שהשיב הגיע לעשרות אלפים ויותר; מנחם מנדל כשר, מפענח צפונות, "דמות דיוקנו הרוחנית" (עמ' 10).
  2. ^ הסכמת הרב אהרן יהודה לייב שטיינמן לשו"ת צפנת פענח החדשות 2009
  3. ^ הרב חיים קרלינסקי, הראשון לשושלת בריסק (עמ' 222).
  4. ^ 4.0 4.1 שלמה יוסף זווין, פתיחת הפרק אודותיו באישים ושיטות.
  5. ^ הרב רבינר, "ההד", אייר, תרצ"ו; מצוטט בפתיחת הפרק אודותיו ב"אישים ושיטות".
  6. ^ בספר רבינו מאיר שמחה הכהן באתר היברו בוקס, וכן הרב נתן גשטטנר בשיחות מלוה-מלכה (עמ' רכה)
  7. ^ ראה הקישור בהערה 10 במאמר המצוין שם.
  8. ^ מכתב של הרוגוצ'בר לירחון "הפלס" (עמ' 480), ברלין, תרס"א.
  9. ^ באגרות קודש, ‏חלק י"ט איגרת ז'קעא, באתר ספריית חב"ד.
  10. ^ נח זבולוני, "במחיצתו של הרוגצ'ובר", כתב העת "טורי ישורון", גיליון מ"ד, שבט-אדר תשל"ה, עמ' 12-10.
  11. ^ מצוי בספריית ישיבה-אוניברסיטה.
  12. ^ בקובץ "מבית לוי" מזכרונתיו של הרב שמואל וואזנר.
  13. ^ רבו המובהק הוא הרב שממנו למד את רוב חוכמתו.‏‏
  14. ^ 14.0 14.1 שו"ת צ"פ ווארשא-ניו יורק, סי' קד-קה.
  15. ^ שו"ת צ"פ דווינסק, ח"א, סי' לד.
  16. ^ הרב יחיאל יעקב ויינברג, הובא בהמעין כרך ד' גיליון א [1]
  17. ^ "כי הוא חושב כי עד שבא הוא לעולם לא הייתה לישראל תורה כלל, כי לא הבינו תורה מאומה - וממנו התחילה התורה ובו תסיים ... והוא יושב בעינים על הדרך כי תורתו מלאה עינים, עיין עיין, אבל אינה ברה מאירת עינים רק סמיות עינים" - ספר 'אב בחכמה' (עמ' מג) לר' אברהם אהרן יודלביץ. הדברים נכתבו בעקבות הפולמוס בעניין חליצה על ידי שליח - ערך מורחב.
  18. ^ יאיר בורוכוב, הרוגוצ'ובי, עמ' 155.
  19. ^ יאיר בורוכוב, הרוגוצ'ובי, עמ' 158.
  20. ^ כאמור לעיל, דבר חריג בכתביו, בהם בדרך כלל לא מוזכרים אחרונים.
  21. ^ 21.0 21.1 הרב זוין, אישים ושיטות, בפרק "הרוגאצ'ובי ובן לוייתו".