אגג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל--כַּאֲשֶׁר שִׁכְּלָה נָשִׁים חַרְבֶּךָ, כֵּן-תִּשְׁכַּל מִנָּשִׁים אִמֶּךָ; וַיְשַׁסֵּף שְׁמוּאֵל אֶת-אֲגָג לִפְנֵי ה', בַּגִּלְגָּל.
הריגתו של אגג בידי שמואל הנביא. תחריט מעשה ידי גוסטב דורה.

אֲגַג הוא דמות מקראית, אחרון מלכי העמלקים.

האיזכור הראשון בתנ"ך של אגג הוא בברכת בלעם, בה מברך בלעם את ישראל שממלכתם תינשא מעל זו של אגג

מַה-טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ, יַעֲקֹב; מִשְׁכְּנֹתֶיךָ, יִשְׂרָאֵל. כִּנְחָלִים נִטָּיוּ, כְּגַנֹּת עֲלֵי נָהָר; כַּאֲהָלִים נָטַע ה', כַּאֲרָזִים עֲלֵי-מָיִם. יִזַּל-מַיִם מִדָּלְיָו, וְזַרְעוֹ בְּמַיִם רַבִּים; וְיָרֹם מֵאֲגַג מַלְכּוֹ, וְתִנַּשֵּׂא מַלְכֻתוֹ.

אגג היה מלך עמלק בעת ששאול המלך יצא למלא את מצוות השמדת עמלק בהנחיית הנביא שמואל. שאול לא ביצע את המצווה עד סופה כיוון שלא השמיד את רכוש עמלק ולא הרג את אגג, ועל כך ניבא לו שמואל כי ישלם בכתרו.

אגג הוצא בסוף להורג על ידי שמואל, הדיאלוג בין שמואל הנביא לאגג מובלט בסיפור על רגעיו האחרונים של אגג:
אגג חותם את חייו במילים "אָכֵן סָר מַר-הַמָּוֶת" (אכן הגיע זמני למות), ושמואל הנביא עונה לו: "כַּאֲשֶׁר שִׁכְּלָה נָשִׁים חַרְבֶּךָ, כֵּן-תִּשְׁכַּל מִנָּשִׁים אִמֶּךָ" (כשם שחרבך הפכה נשים לשכולות, כך תהפוך כעת אימך לשכולה).

על אף הריגתו של אגג בידי שמואל, ממקומות נוספים בתנ"ך מוכח שהעם העמלקי לא הושמד באופן סופי. בהמשך ספר שמואל מתוארות מלחמותיו של דוד בתקופת ישיבתו בשדה פלשתים, שם מוזכרת בין השאר לחימתו בעמלקים. מספר פרקים לאחר מכן, בסוף ספר שמואל א'מתוארת פשיטה של עמלקים על העיר צקלג (עיר המזוהה על ידי מספר חוקרים כתל שרע) ורדיפה של דוד ואנשיו אחריהם, לאחר שלקחו בשבי את משפחותיהם. גם לאחר שדוד ואנשיו מכים בעמלקים במשך יממה שלמה, ארבע מאות מהם מצליחים לברוח. מקום נוסף בו אנו פוגשים בשארית עמלק הוא בפתיחת ספר שמואל ב', שם דוד שב "מהכות את העמלק" ואליו מגיע נער עמלקי המספר לו על הריגתו את שאול בעקבות בקשתו של שאול עצמו. דבר זה מציג אירוניה הטמונה בקשר שבין אי השמדת העמלקים בידי שאול לבין העובדה שאחד מהם הרג אותו:

וַיֹּאמֶר לִי, מִי-אָתָּה; ויאמר (וָאֹמַר) אֵלָיו, עֲמָלֵקִי אָנֹכִי [...] וַיֹּאמֶר אֵלַי, עֲמָד-נָא עָלַי וּמֹתְתֵנִי [...] וַאֲמֹתְתֵהוּ--כִּי יָדַעְתִּי, כִּי לֹא יִחְיֶה אַחֲרֵי נִפְלוֹ

מאחר שעמלק הוא סמל האויבים של ישראל, גם מלכו נחשב כגדול האויבים של ישראל. ברוח זו מיוחס מוצאו של המן הרשע לאגג : "הָמָן בֶּן-הַמְּדָתָא הָאֲגָגִי". והפרשנים נחלקו בשאלה האם מדובר בצאצא גנטי ממש, או בבן במובן של ממשיך דרכו הרעיונית של אגג. לאחר אירועים אלו אין מסופר עוד דבר על קיומו של עמלק או מלכם אגג. מספר פסוקים בספר דברי הימים[1] מספרים על קבוצת לוחמים מבני שמעון אשר הכו את "שארית הפליטה לעמלק", כלומר - השמידו את אחרון העמלקים, ובכך כנראה הושמד סופית עם זה.

המדרש מספר כי בין נפילתו של אגג בשבי ובין הוצאתו להורג הפריד יום, אשר במהלכו הספיק אגג לקיים יחסי מין עם אישה כלשהי. בין צאצאי אישה זו, אומר המדרש, היה המן. כך מפרש המדרש את הצירוף "המן האגגי".

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אגג בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]