עמלק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Incomplete-document-purple.svg
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. וכן מידע ארכאולוגי, סקירה היסטורית-מקראית מראשית ההתנחלות עד ל-?, חסר מידע על עמלק האישיות (כבנו של אליפז). ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.
הוצאתו להורג של אגג, מלך העמלקים, בידי שמואל הנביא. תחריט של גוסטב דורה

עמלק הוא עם או שבט הנזכר במקרא. אין ידיעות חיצוניות אודותיו. עמלק מתואר במקרא כעם אכזרי המתפרנס במידה ניכרת משוד וביזה[1]. במסגרת זו התקיף את בני ישראל לאחר שיצאו ממצרים, ואת ציקלג, עירו של דוד בעת שהותו בארץ הפלשתים. העם העמלקי התקיים כעם נווד לאורך המדבר שמדרום לים המלח ועד צפון חצי האי סיני במשך תקופת התנחלותם בארץ ישראל ועד לתקופת המלוכה.

על פי המסורת האפונימית המקראית, העם נקרא על שם אביו (עמלק), בנו של אליפז בן עשיו ופילגשו, תמנע.

במסורת היהודית נחשב העם העמלקי כסמל לרֶשע, ועל פי המסורת אף המן הרשע[2] היה מצאצאיו. העם העמלקי מוקע בתנ"ך, עד שבאופן חריג מופיעה בתורה מצווה על עם ישראל להרוג את כולו - כולל נשיו וטפו, ולהשמיד גם את רכושו. במסורת הפסיקה ההלכתית נקבעו סייגים רבים למצוות מחיית עמלק.

עמלק בהיסטוריוגרפיה המקראית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי המסופר בתורה, עמלק היה בנו של אליפז בנו של עשו וצאצאיו הם העמלקים, בתחילה היה העם העמלקי נחשב ל"אלוף" (ככל הנראה בית אב) בארץ אדום[3], בתקופת יציאת מצרים ישבו העמלקים במדבר סיני ובנגב[4]. העם העמלקי היה העם הראשון שנלחם עם ישראל בצאתם ממצריםרפידים), וזינב בנחשלים ובעייפים שהלכו בסוף המחנה. ישראל החזירו מלחמה שערה והכו את צבאו מכה שהצליחה להחלישו אך לא למגרו, תוך שהם נעזרים בסיוע אלוהי בעת שידיו של משה היו מונפות ובכך גרמו ללוחמים בעמלק להביט מעלה ולשים מבטחם בה'.

עמלק הצליח לפגוע בכח ההרתעה של ישראל פגיעה קשה[5]. תוקפנות זו על עם פליט שבורח מאימפריה (אף על פי שפרעה וחייליו שבאו להחזיר את בני ישראל כבר טבעו בים) ומשוטט לו במדבר חסר אונים, בידי עם הנחשב קרוב משפחה, נחשבה למעשה מתועב. גם אופי התקפתו, שכוונה אל הנחשלים מעם ישראל, תואר בתורה כמעשה לא מוסרי - "וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל-הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ, וְאַתָּה, עָיֵף וְיָגֵעַ, וְלֹא יָרֵא אֱלֹהִים". על פי פשוטו של מקרא, מתייחסת העדר היראה לעמלק, ומשמעותה המקראית של 'יראת אלוהים' הוא מוסר בסיסי וכלל אנושי. לדוגמה, אברהם חשש בירידתו לגרר ש"רק אין יראת אלהים במקום הזה - והרגוני על דבר אשתי"[6]. גם יוסף, קודם שחשף את זהותו העברית, היה מוכן לספק אוכל לאחיו ואמר "זאת עשו וחיו את האלהים אני ירא"[7].

המלחמה עם עמלק ברפידים. ציור מעשה ידי ויליאם הול

עם זה, שנקרא בנבואת בלעם "ראשית גויים", כלומר בעל עוצמה, הוכרז כאויבו הנצחי של עם ישראל מדור לדור, וישראל מצווים למחות אותו מתחת השמים "עדי אבד", עד העלמותו הסופית. "תִּמְחֶה אֶת־זֵכֶר עֲמָלֵק, מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם" (דברים כ"ה יז). ההתנגשות הבאה בין עם ישראל והעמלקים הייתה לאחר פרשת המרגלים כאשר בני ישראל ניסו לעלות בהר בניגוד לדברי משה, וספגו תבוסה קשה מידי הכנענים והעמלקים[8].

בתקופת השופטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך אותה תקופה המשיכו ההתנגשויות בין עם ישראל והעמלקים אשר יחד עם המואבים והעמונים הכו את בני ישראל וכבשו מהם את "עיר התמרים"[9], באותה תקופה הגיע גם תחום הנדודים של העמלקים לשיאו ופשיטותיהם הגיעו עד עמק יזרעאל[10].

בתקופת המלוכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספר שמואל[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלוהים (באמצעות שמואל) ציווה על שאול המלך לאחר כינון הממלכה הראשונה לצאת למלחמה ולהשמיד כל זכר לעמלק: "לֵךְ וְהִכִּיתָה אֶת עֲמָלֵק וְהַחֲרַמְתֶּם אֶת כָּל אֲשֶׁר לו וְלא תַחְמל עָלָיו, וְהֵמַתָּה מֵאִישׁ עַד אִשָּׁה מֵעלֵל וְעַד יונֵק מִשּׁור וְעַד שֶׂה מִגָּמָל וְעַד חֲמור", באותה תקופה עבר לפחות חלק מהעם העמלקי לישיבת קבע וייסד ממלכה משל עצמו ובספר שמואל מוזכרת "עיר העמלק" ו"מלך העמלק"[11]. שאול יצא לקרב בתמיכתו של שמואל, אך החליט לחמול על אגג מלך העמלקים ועל "מיטב" הבקר והצאן, דבר שעלה לו במלכותו משום שהיה מנוגד לצו האלהי. אגג, שהיה במאסר, הוצא להורג בסופו של דבר על ידי שמואל במטרה למלא את הצו.

מלחמה נוספת עם עמלק התרחשה על פי הכתוב מספר שנים מאוחר יותר, כאשר עמלקים פשטו על צקלג, העיר בה שהה דוד בארץ פלשתים, בעת שדוד וחייליו לא היו במקום, ושבו את הנשים והילדים. דוד יוצא למרדף ארוך "מהנשף ועד הערב למחרת", מכה את העמלקים מכה נצחת, מחזיר את הנשים והילדים ולוקח שלל רב אותו הוא מחלק בין חייליו וגם שולח ממנו לתושבי יהודה[12]. ייתכן שלעמלקים בתקיפת העיר היה סיוע מצרי שכן דוד מתוודע לאירוע התקיפה רק לאחר שנעריו מוצאים נער מצרי תשוש מעולף באחד משדות המרעה שלהם, הם מטפלים בנער שטוען כי ״לא אכל ולא שתה שלושה ימים״ לפני שהתמוטט ומספר על שהעמלקים תיכננו לבצע בתקיפת צקלג, ואדונו העמלקי נטש אותו לאחר שחלה[13].

הרב יואל בן נון מנגיד את המלחמה של שאול בעמלקי עם המלחמה של דוד וטוען שחטאו של שאול לא היה בלקיחת השלל, עובדה שדוד לקח משלל עמלק, אלא בכך ששאול לא ניהל מלחמת השמד טוטאלית כנגד העמלקי, אלא ניהל מלחמה מוגבלת כנגד "עיר עמלק" ולקח מהשלל[14]. כנגד דבריו יצא הרב ישראל רוזן שטען ששאול פעל ממניעים הומניסטיים וחטאו היה באי מילוי ציווי ה' ולא מעבר לכך[15]. שאול הון[16] טען גם הוא ששאול לא ניהל מלחמת השמד כנגד העמלקים, אלא ביקש לכרות ברית עם אגג מלך עמלק שיסייע לו להלחם כנגד שוסי המדבר ושמואל בקנאותו מנע זאת ממנו. לטענת הון, טוב עשה שאול המלך ברצותו לכרות ברית עם העמלקים במקום להשמידם, ורק מאחר שהתנ"ך נכתב על ידי אנשים המקורבים לדוד הוא מוצג על כך באור שלילי.

את הבשורה על מות שאול ויהונתן במלחמה בפלשתים בהר הגלבוע מקבל דוד מנער שמזדהה בפניו כעמלקי וטוען כי הזדמן למקום לאחר פציעתו של שאול וביצע בו המתת חסד כבקשתו. דוד בתגובה שואל אותו כיצד לא ירא לשלוח ידו ב"משיח ה'" (הכוונה לשאול שנמשח למלך בהוראת אלוהים) ומורה לנעריו להורגו.

ספר דברי הימים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ככול שהתחזקה הממלכה ירד כוחם של העמלקים והם נדחקו חזרה לאדום, האיזכור האחרון שלהם בתנ"ך כקבוצה הוא בתקופת המלך חזקיהו שאז "בני שמעון, אנשים חמש מאות, הלכו להר שעיר...ויכו את שארית הפליטה לעמלק[17]".

בתקופה הפרסית ולאחריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המן התייחס לאגג מלך העמלק - "הָמָן בֶּן הַמְּדָתָא הָאֲגָגִי צֹרֵר הַיְּהוּדִים"[18] ועל פי התלמוד הבבלי צאצאיו התגיירו והיו מלמדי תורה בבני ברק[19].

במניין המצוות[עריכת קוד מקור | עריכה]

זכירת מעשי עמלק[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מצוות זכירת מעשי עמלק

זכירת מעשי עמלק היא ציווי מקראי בספר דברים ומסווגת כמצוות עשה במניין תרי"ג המצוות, המצווה לזכור את התקפתם של העמלקים על עם ישראל בצאתו את מצריים. המצווה מתבססת על הפסוק "זָכוֹר, אֵת אֲשֶׁר-עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק, בַּדֶּרֶךְ, בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם. אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ, וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל-הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ, וְאַתָּה, עָיֵף וְיָגֵעַ וְלֹא יָרֵא אֱלֹהִים."[20]

על פי חז"ל, החובה היא גם להזכיר זאת בפה, ועל כן קוראים בכל שנה את "פרשת זכור" בשבת זכור - השבת שלפני פורים. הסמיכות לפורים נובעת מן הקישור בין עמלק לבין המן ה"אגגי", אותו זיהו חז"ל עם אגג מלך עמלק בזמן שמואל.

המצווה כוללת מצוות עשה, ומצוות לא תעשה, כפי שכותב הרמב"ם: "ומצות עשה לזכור תמיד מעשיו הרעים ואריבתו כדי לעורר איבתו, שנאמר "זכור את אשר עשה לך עמלק". מפי השמועה למדו, "זכור" בפה; "לא תשכח" בלב, שאסור לשכוח איבתו ושנאתו"[21].

מחיית זכר עמלק[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מחיית זכר עמלק

מחיית זכר עמלק היא ציווי מקראי בספר דברים, ומסווגת כמצוות עשה במניין תרי"ג המצוות, המצווה להכרית את זרעו של עמלק, העם שעל פי המקרא לחם עם בני ישראל עם צאתם ממצרים. המצווה מתבססת על הפסוק "וְהָיָה בְּהָנִיחַ ה' אֱלֹהֶיךָ לְךָ מִכָּל-אֹיְבֶיךָ מִסָּבִיב, בָּאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ – תִּמְחֶה אֶת-זֵכֶר עֲמָלֵק, מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם"[20]

נושא זה מצוי במחלוקת בין פוסקי ההלכה. לשיטת הרמב"ם חיוב מחיית עמלק שייך רק בעת מלחמה, ואילו לדעת ספר החינוך בכל זמן. כמו כן, הרמב"ם פסק שקודם היציאה למלחמה יש לקרוא לו לשלום ככל עם, ורק אם סירב לכך יש להשמידו[22]. לפי דעת החינוך המצווה חלה על כל יהודי בכל מקום ובכל זמן[23].

בימינו בטלה משמעותה העיקרית של המצווה, מכיוון שלא ניתן לזהות כיום עם המזוהה אתנית עם עמלק[24]; חז"ל קשרו זאת לסנחריב, אשר "בלבל את האומות" על ידי הגלייתן ממקום למקום. בנוסף, ספר דברי הימים כבר מתארך לימי המלך חזקיהו את השמדתו הסופית של עמלק כעם[25].

גיור עמלק[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנה מחלוקת האם בן לעם העמלקי יכול להתגייר. במכילתא[26], מובאת דעתו של רבי אליעזר ש:"נשבע המקום בכיסא הכבוד שלו, שאם יבוא עמלקי להתגייר, שלא יקבלו אותו". ואילו הרמב"ם פסק[27], שכל הגויים שיתגיירו ויקבלו עליהם את המצוות שבתורה הם כישראל לכל דבר, חוץ מארבעה עמים בלבד: עמון, מואב ומצרים ואדום" - מכאן שעמלקי יכול להתגייר. בנוסף על כך, נאמר במסכת גיטין[28], ש:"מבני בניו של המן הרשע לימדו תורה בבני ברק"; משמע שבני בניו של המן, שעל פי דברי חז"ל היה עמלקי, התגיירו ואף נעשו מרביצי תורה. בספר שמואל נכתב - "בן איש גר עמלקי אנכי"[29] על השליח שמגיע לבשר לדוד על מות שאול ובניו בקרב עם הפלשתים[30].

עמלק כסמל[עריכת קוד מקור | עריכה]

במשך הדורות, הפכה דמותו של העם העמלקי מאויב אתני של עם ישראל לסמל מופשט שכנגדו יש להילחם. היו שהגדירו אף אומות שלמות כ"זרע עמלק", בעיקר במובן המוסרי. על פי הגדרות אלו כתבו רבים כי גרמניה מסמלת את 'עמלק' המודרני, ורמזים אלו גברו בעיקר לאחר השואה[31], עד שמצויים דיונים בספרי שו"ת משנות ה-50[32] הדנים האם גרמני יכול להתגייר בימינו, מאחר שחלק מהמקורות אוסרים על גיור צאצאי עמלק. בסוף הדיון התירו כל הפוסקים גיור גרמני[33].

בנוסף ישנם סיפורים רבים על אומות, קבוצות או אנשים יחידים שהוכרו כ'זרע עמלק': לדוגמה, רבי אלחנן וסרמן[34] קובע בשם בעל החפץ חיים כי כל מנהיגי והוגי הקומוניסטים היהודיים מאנשי היבסקציה - מזרע עמלק הם, ו"על הללו והללו נשבע הקב"ה שאין שמו שלם ואין כסאו שלם עד שיימחו מן העולם". בדברים אלו אין כוונתו שאותם קומוניסטים הם צאצאי עמלק ההיסטורי, שהרי יהודים הם, אלא יורשיו הרוחניים, "העומדים בראש צבאותיהם להלחם נגד הקב"ה". ברוח זו מסופר כי רבי חיים מוולוז'ין כינה את הצאר ניקולאי הראשון, קיסר רוסיה (כשהיה ניקולאי נער צעיר) בשם 'זרע עמלק', כשהבחין בנפשו האכזרית והעריצה של הנער, שלימים אכן הפך לאחד מרודפי ישראל הגדולים ביותר[35].

כמו כן רבנים שונים כינו את מתנגדיהם "עמלק" ככינוי גנאי, הרב עובדיה יוסף כינה את יוסי שריד "שריד-עמלק" על רקע חילוקי דעות בהיותו שר החינוך[36]. הרב שלום כהן כינה חובשי כיפה סרוגה כ"עמלק" על רקע המאבקים בבחירות לרבנות[37], מאוחר יותר התנצל[38].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא עמלק בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אנציקלופדיה מקראית, בערך "עמלק".
  2. ^ בשל קשר זה נהוג לקרוא בשבת זכור - היא השבת שלפני פורים - את פרשת זכור (דברים פרק כ"ה י"ז-י"ט), המזכירה לישראל את חובת מחיית זכר עמלק.
  3. ^ בראשית לו ט"ז
  4. ^ שמות י"ז ח', במדבר י"ג, כ"ט
  5. ^ ספר שמות, פרק י"ז, ח'-ט"ז.
  6. ^ בראשית כ יא
  7. ^ בראשית מב יח
  8. ^ במדבר יד מה'
  9. ^ שופטים ג יג
  10. ^ שופטים פרקים ו-ז
  11. ^ שמואל א טו
  12. ^ שמואל א' פרק ל'
  13. ^ זוהי עדות נוספת ליחסם האכזר של העמלקים לחלשים ונחשלים, כפי שתקפו את ישראל ביציאתם ממצרים.
  14. ^ יואל בן נון, משא אגג - חטא שאול בעמלק, מגדים ז'(הקישור אינו פעיל, 12 ביולי 2017)
  15. ^ מגדים ט'
  16. ^ בספרו על מלכים וחרסים
  17. ^ דברי הימים א', פרק ד' פסוקים מב-מג
  18. ^ אסתר ג
  19. ^ תלמוד בבלי, סדר נשים, גיטין פרק ה דף נז' ב
  20. ^ 20.0 20.1 דברים כ"ה י"ז-י"ט
  21. ^ משנה תורה, הלכות מלכים ומלחמות ה, ה
  22. ^ "אין עושין מלחמה עם אדם בעולם עד שקוראין לו שלום - אחד מלחמת הרשות ואחד מלחמת מצווה, שנאמר "כי תקרב אל עיר להלחם עליה וקראת אליה לשלום". אם השלימו וקבלו שבע מצות שנצטוו בני נח עליהן, אין הורגין מהן נשמה והרי הן למס, שנאמר "יהיו לך למס ועבדוך". (רמב"ם, הלכות מלכים ומלחמות ו, א) "...שבעה עממין ועמלק שלא השלימו אין מניחין מהם נשמה, שנאמר "כן תעשה לכל וגו’ רק מערי העמים לא תחיה כל נשמה", וכן הוא אומר בעמלק "תמחה את זכר עמלק", ומנין שאינו מדבר אלא באלו שלא השלימו - שנאמר "לא הייתה עיר אשר השלימה אל בני ישראל בלתי החוי יושבי גבעון. את הכל לקחו במלחמה כי מאת ה’ הייתה לחזק את לבם לקראת המלחמה את ישראל למען החרימם". מכלל ששלחו להם לשלום ולא קבלו. (רמב"ם, הלכות מלכים ומלחמות ו, ד)
  23. ^ פרשת כי תצא מצווה תרד: "ובאמת כי גם על כל יחיד מישראל הזכרים מוטל החיוב להרגם ולאבדם מן העולם, אם יש כח בידם בכל מקום ובכל זמן, אם ימצא אחד מכל זדעם. והעובר על זה ובא לידו אחד מזרע עמלק ויש ספק בידו להורגו ולא הרגו בטל עשה זה. "
  24. ^ מנחת חינוך פרשת כי תצא מצווה תרד
  25. ^ "וַיַּכּוּ אֶת שְׁאֵרִית הַפְּלֵטָה לַעֲמָלֵק וַיֵּשְׁבוּ שָׁם עַד הַיּוֹם הַזֶּה" (דברי הימים א, ד מ"ג)
  26. ^ בסוף פרשת בשלח.
  27. ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות איסורי ביאה, פרק י"ב, הלכה י"ז.
  28. ^ דף נ"ז, ב'.
  29. ^ ב' פרק א' פסוק יג
  30. ^ דוד אמנם הרגו, אך לא בשל מוצאו אלא בשל טענתו שהרג את שאול המלך.
  31. ^ ראו: הרב יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק (בוסטון), פרקים במחשבת הרב, ירושלים תשמ"ד, עמ' 136.
  32. ^ כמו שו"ת שבט הלוי, חלק ה' סימן קמ"ט.
  33. ^ "אם כי לפי מעשיהם הרעים בוודאי הם קרוב להם, אבל לדון בזמן הזה כן קשה". שבט הלוי שם.
  34. ^ מאמר 'אומר אני מעשי למלך', קובץ מאמרים, ירושלים תשכ"ג, עמ' צ'.
  35. ^ ראו למשל בספר 'מורשה' כרך ב', הרב משה הכמן, עמ' ק"ג ורפ"ט.
  36. ^ שירות גלובס, ‏הערכות בפרקליטות: לא יהיה מנוס מפתיחת חקירה פלילית נגד הרב יוסף, באתר גלובס
  37. ^ ישי כהן, ‏הגאון רבי שלום כהן: חובשי הכיפות הסרוגות הם עמלק, באתר כיכר השבת, 14 ביולי 2013
  38. ^ יונתן אוריך, ‏הרב כהן מתנצל: לא התכוונתי שכל הציבור הדתי-לאומי הוא "עמלק", באתר כיפה, 12 באפריל, 2019