אדם סימונזון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אדם סימונזון, 1956

ד"ר אדם סימונזון (12 בנובמבר 190812 ביוני[1] 1983) היה מחנך, סופר ומחזאי ישראלי.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

סימונזון נולד בשנת 1908 בברלין בירת גרמניה, בנם של ד"ר אמיל סימונזון, הרופא המייעץ של הרצל, וואלי סימונזון לבית קספרי. למד באוניברסיטת ברלין וב-1933 הוענק לו תואר דוקטור. לאחר תום לימודיו עבד עם הצוות שהקים את מפעל "עליית הנוער" בראשות רחה פראייר.

בשנת 1934 עלה סימונזון לארץ ישראל עם קבוצת הנוער הראשונה ששלחה "עליית הנוער" לעין חרוד והצטרף להכשרת שער הנגב, ששכנה ליד המושבה גדרה. בשנים אלה החליט להפוך למורה לעברית על מנת לסייע לעולים החדשים, לשם כך עבר לירושלים ולמד בסמינר בית הכרם ע"ש דוד ילין. עם תום לימודיו נסע לאנגליה ללמוד אנגלית, ולאחר מכן שב להכשרת שער הנגב, אשר התיישבה בקיבוץ כפר סאלד שבגליל העליון. הוא שהה בה 1947. בשנת 1948 עבר להתגורר בתל אביב, והיה מפקח חינוכי במוסדות "עליית הנוער".

במהלך שנות עבודתו כתב ספרי לימוד להוראת השפה והתרבות העברית.

עם פרישתו לגמלאות החל בכתיבת מחזות, ובהם "השליח" (מחזה העוסק בפרשת קסטנר); "צער חינם" (מחזה העוסק בילדות תימניות שאולצו להינשא בגיל צעיר מאוד לגבר מבוגר); "המחזה"; ו"בעל המאה".

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אדם סימונזון היה נשוי עד מותו לשרה (1919–1993),[2] ואב לשתי בנות ובן: זיוית אברמסון, דניה אנזנברג ואיתמר סימונסון.[3]

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • עליַּת מר זיגפריד כהן: רומן (תל אביב: צ' ליינמן, תש"ג).
  • הרפובליקה הרומית: נושא לימודי (ירושלים, הוצאת הסוכנות היהודית לארץ ישראל - המחלקה לעלית ילדים ונוער - המדור להדרכה, 1957–1958).
  • הבה נלמד לשוננו: ספר למוד השפה העברית; הציורים: רן שחורי, 2 כרכים (תל אביב: יסוד, תשכ"ב 1961).
  • אדם סימונזון, אריה לוי, למרחבים: ספר קריאה ולמוד הלשון העברית; הציורים: משה מלמד, 3 כרכים (ירושלים: אחיאסף, תשכ"ה 1964–תשכ"ט). (כרך א: הספר האדֹם, תשכ"ה; כרך ב: הספר הכתֹם, תשכ"ו; כרך ג: הספר החום, תשכ"ט)

תרגום[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הלן ל' קאופמן, תולדות מאה גדולי הקומפוזיטורים; עברית: א' סימונזון (תל אביב: צ' ליינמן, תש"ה).
  • סולומון גולדמן, זרמים בביקורת המקרא; תרגם מאנגלית: א' סימונזון (ירושלים: המחלקה לעלית ילדים ונוער – מדור להדרכה – (הסוכנות היהודית) ('עיונים למדריך ולמורה'), תשי"א).

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אדם סימונזון באתר חברה קדישא ת"א–יפו.
  2. ^ שרה סימונזון באתר חברה קדישא ת"א–יפו.
  3. ^ אדם סימונזון, דבר, מודעת אבל, 13 ביוני 1983 (מודעה).