אה"מ ריפאלס (1892)
 | |
| אה"מ ריפאלס בלב ים | |
| תיאור כללי | |
|---|---|
| סוג אונייה | אוניית מערכה |
| צי |
 הצי המלכותי הבריטי |
| סדרה | אוניות המערכה מסדרת רויאל סובריין |
| ציוני דרך עיקריים | |
| מספנה |
Pembroke Dockyard  |
| תחילת הבנייה | 1 בינואר 1890 |
| הושקה | 27 בפברואר 1892 |
| תקופת הפעילות | 25 באפריל 1894 – פברואר 1911 (כ־16 שנים) |
| אחריתה | נמכרה לגריטה ב-11 ביולי 1911 |
| נתונים כלליים | |
| הֶדְחֶק | 14,380 טון |
| אורך | 115.8 מטר |
| רוחב | 22.9 מטר |
| שוקע | 8.4 מטר |
| מהירות | 17.5 קשרים |
| גודל הצוות | 670–692 איש |
| טווח שיוט | 8,740 ק"מ במהירות 10 קשר |
| הנעה | 8 דוודים המזינים 2 מנועי קיטור בהספק 11,000 כוחות סוס |
| צורת הנעה | 2 מדחפים |
| שריון | שריון עיקרי – 356–457 מ"מ, שריון סיפון – 64–76 מ"מ, מחיצות – 356–406 מ"מ, ברבטות – 279–432 מ"מ, צריחי תותחים – 279–432 מ"מ, קזמטים – 152 מ"מ, מגדל הניווט – 305–356 מ"מ |
| חימוש | 4 תותחים 13.5 אינץ' (343 מ"מ), 10 תותחים 6 אינץ' (152 מ"מ), 10 תותחים 6 ליטראות (2.2 אינץ', 57 מ"מ), 12 תותחים 3 פאונד (1.9 אינץ' (47 מ"מ)), 7 צינורות טורפדו 18 אינץ' (450 מ"מ) |
  | |
אה"מ ריפאלס הייתה אחת מבין שבע אוניות המערכה פרה-דרדנוט מסדרת רויאל סובריין שנבנו עבור הצי המלכותי במהלך שנות ה-90 של המאה ה-19. הוקצתה לצי התעלה, שם שימשה לעיתים קרובות כאוניית דגל, לאחר כניסתה לשירות ב-1894, האונייה השתתפה בסדרה של תמרונים שנתיים, ובסקירת צי יובל היהלום של המלכה ויקטוריה במהלך שאר העשור. ריפאלס הועברה לצי הים התיכון ב-1902 ונשארה שם עד דצמבר 1903, אז שבה הביתה לשיפוץ נרחב. לאחר השלמתו ב-1905, שובצה ריפאלס לצי המילואים עד שנמכרה לגרוטאות ב-1911.
תכנון ותיאור[עריכת קוד מקור | עריכה]
העיצוב של אוניות הסדרה נגזר מזה של האוניות מחופות שריון סדרת אדמירל, שהוגדלו מאוד כדי לשפר את שמירת הים וכדי לספק מקום לחימוש משני כמו באוניות המערכה הקודמות מסדרת טרפלגר. הדחק האוניות היה 14,150 טונות ארוכות (14,380 טונות) בתפוסה סטנדרטית ו-15,580 טונות ארוכות (15,830 טונות) במעמס מלא. לאוניות היה אורך בין הניצבים של 380 רגל (115.8 מטרים) ואורך כולל של 410 רגל 6 אינץ' (125.1 מטרים), רוחב של 75 רגל (22.9 מטרים), ושוקע של 27 רגל 6 אינץ' (8.4 מטרים). כאוניית דגל הצוות של ריפאלס כלל 670 קצינים ומלחים בשנת 1903.
אוניות הסדרה הונעו על ידי זוג מנועי קיטור תלת דרגתיים בעלי שלושה צילינדרים, שכל אחד מהם הניע מדחף אחד. מנועי האמפריס & טנאנט שלה תוכננו להפיק סך של 11,000 כוחות סוס (8,200 קילוואט) ומהירות מרבית של 17.5 קשרים (32.4 קמ"ש) באמצעות קיטור שסופק על ידי שמונה דוודים גליליים בעת הפלגה עם שוקע מאולץ. האונייה הגיעה למהירות של 17.8 קשרים (33 קמ"ש) במהלך ניסויי הים שלה. האוניות נשאו לכל היותר 1,420 טונות ארוכות (1,443 טונות) של פחם, שהעניק להם טווח של 4,720 מיילים ימיים (8,740 ק"מ) במהירות של 10 קשרים (19 קמ"ש).
_barbette_interior.jpg)
החימוש העיקרי שלהם כלל ארבעה תותחים נטעני מכנס (BL) 13.5 אינץ' (343 מ"מ) המורכבים בשתי ברבטות, אחד לפני ואחד מאחורי המבנה העילי. כל תותח סופק עם 80 פגזים. החימוש המשני שלהם כלל עשרה תותחי ירי מהיר (QF) 6 אינץ' (152 מ"מ). 200 פגזים לכל תותח נישאו על ידי האוניות. 16 תותחי QF 6 פאונד (57 מילימטרים (2.2 אינץ')) מסוג לא ידוע ותריסר תותחי הוצ'קיס QF 3 פאונד (1.9 אינץ' (47 מ"מ)) הותאמו להגנה מפני סירות טורפדו. שני תותחי ה-3 פאונד בצמרת הלחימה העליונה הוסרו בשנים 1903–1904 וכל התותחים הקלים שנותרו מצמרות הלחימה התחתונות והסיפון הראשי באו בעקבותיהם בשנים 1905–1909. אוניות הסדרה היו חמושות גם בשבעה צינורות טורפדו בקוטר 14 אינץ' (356 מ"מ), אם כי ריפאלס הסירה ארבעה מהם בשנת 1902.
תוכנית השריון של אוניות הסדרה הייתה דומה לזו של טרפלגר, שכן חגורת קו המים של שריון מורכב רק הגנה על האזור שבין הברבטות. חגורת שריון בעובי 14–18 אינץ' (356–457 מילימטרים) ומחיצות רוחביות בעובי 14–16 אינץ' (356–406 מילימטרים) סגרו את קצוות החגורה. מעל החגורה היה פס של שריון הארווי בעובי 4 אינץ' (102 מילימטרים) שהסתיים על ידי מחיצות אלכסוניות בעובי 3 אינץ' (76 מ"מ). הברבטות וצריחי התותחים היו מוגנים על ידי שריון מורכב, שעובי נע בין 16–17 אינץ' (406–432 מילימטרים) והקזמטים לתותחי הסיפון הראשי 6 אינץ' היו בעלי עובי שווה לקוטרם. עובי הסיפון המשוריין נע בין 2.5–3 אינץ' (64–76 מילימטרים). דפנות מגדל הניווט הקדמי היו בעובי 12–14 אינץ' (305–356 מילימטרים) ומגדל הניווט האחורי היה מוגן על ידי לוחות בעובי 3 אינץ'.
בנייה וקריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
.jpg)
ריפאלס הייתה הספינה העשירית בשם זה ששירתה בצי המלכותי. היא הוזמנה במסגרת תוכנית חוק ההגנה הימית של 1889 והונחה ב-1 בינואר 1890 במספנת פמברוק. האונייה הושקה ב-27 בפברואר 1892 על ידי ליידי פיליפס, אשתו של סר צ'ארלס פיליפס, לורד לוטננט מאוורפורד-ווסט. האונייה הועברה למספנת פורטסמות' ב-5 בדצמבר, שם הושלמה ב-21 באפריל 1894, בעלות של 915,302 ליש"ט. ריפאלס הוכנסה שם לשירות, בפיקודו של קפטן בורגס ווטסון, ארבעה ימים לאחר מכן כדי להחליף את אוניית המערכה רודני בצי התעלה. היא השתתפה בתמרונים שנתיים בים האירי ובאוקיינוס האטלנטי באוגוסט כיחידה של "הצי הכחול". בין 19 ל-24 ביוני 1895, האונייה הייתה חלק מהשייטת שביקרה בגרמניה לרגל פתיחת תעלת הקייזר וילהלם. ביולי-אוגוסט 1895, ריפאלס שוב השתתפה בתמרונים השנתיים ווטסון הוחלף על ידי קפטן ארנסט רולף ב-10 באוקטובר. האונייה השתתפה בתמרונים שוב ביולי 1896, כאשר הם הוחזקו בגישה הדרום-מערבית והאונייה הייתה יחידה של "צי A". ריפאלס התנגשה בטעות באוניית האחות שלה רזולושן ב-18 ביולי, אך לא ספגה נזק משמעותי. ב-23 בדצמבר אירע פיצוץ באחד ממחסני הפחם שלה שפצע תשעה אנשי צוות.
ב-26 ביוני 1897, האונייה נכחה בביקורת הצי בספיטהד לרגל יובל היהלום של המלכה ויקטוריה. בחודש שלאחר מכן, ריפאלס השתתפה בתמרונים השנתיים, הפעם מול חופי אירלנד. ב-21 בדצמבר קיבל קפטן רוברט גרום את הפיקוד על האונייה; הוא הוחלף על ידי קפטן רנדולף פוטה ב-28 ביוני 1899. ביולי ואוגוסט, כשהתמרונים השנתיים נערכו באוקיינוס האטלנטי, היא השתתפה כיחידה של "צי A". ריפאלס סבלה מתקלה ב-4 בפברואר 1900 כאשר גאות חזקה אילצה אותה להתנגש בדברה מעוגנת כשעזבה את שירנס. באוגוסט 1900, היא שוב הייתה מעורבת בתמרון שנתי באוקיינוס האטלנטי, הפעם כיחידה של "צי A1". בחודש שלאחר מכן, פוטה הוחלף בקפטן ספנסר לוגין ב-18 בספטמבר. ב-27 באוקטובר 1901, היא עלתה על שרטון בבוץ כשהיא תחת גרירה למעגנים שלה, אך הוצפה מחדש ללא פגיעה שעתיים לאחר מכן.
ריפאלס עזבה את אנגליה ב-5 באפריל 1902 לשירות בצי הים התיכון, והגיעה למלטה שבועיים לאחר מכן. בים התיכון היא השתתפה בתרגילים משולבים של צי הים התיכון, צי התעלה ושייטת הסיירות מול קפלוניה ומוראה בין 29 בספטמבר ל-6 באוקטובר 1902. לאחר שסיימה את שירותה בים התיכון, היא עזבה את מלטה ב-29 בנובמבר 1903, והגיעה לפלימות' ב-10 בדצמבר 1903. לאחר מכן היא הושבתה במספנת צ'טם ב-5 בפברואר 1904 עבור שיפוץ נרחב.
עם השלמת השיפוץ, ריפאלס הופעלה מחדש בצ'טם, בפיקודו של קפטן הנרי טוטהאם, ב-3 בינואר 1905 לשירות במילואים עם צוות שלדי. קפטן הרברט הית' החליף את טוטנהאם זמן קצר לאחר מכן ב-27 בפברואר והאונייה השתתפה בתמרוני צי המילואים ביולי. היא העבירה את הצוות הזה לאוניית המערכה אירזיסטיבל ב-27 בנובמבר 1906 וקיבלה צוות חדש. ב-25 בפברואר 1907, ריפאלס עזבה את צ'טם לדבונפורט, כדי לשרת שם כספינת שירות מיוחדת. אוניית המערכה פרה-דרדנוט מג'סטיק החליפה את האונייה מתפקיד זה ב-2 באוגוסט 1910. בדצמבר עברה ריפאלס לפורטסמות', שם הוצאה משירות בפברואר 1911. היא נמכרה לגרוטאות ב-11 ביולי 1911 ל-Thos. W. Ward תמורת 33,500 ליש"ט, והגיעה למורקמב לגריטה ב-27 ביולי.
