אולריך דה מזייר
 | |
| אולריך דה מזייר | |
| לידה |
24 בפברואר 1912 שטאדה, הקיסרות הגרמנית  |
|---|---|
| פטירה |
26 באוגוסט 2006 (בגיל 94) בון, גרמניה  |
| מדינה |
גרמניה  |
| בן או בת זוג |
Eva de Maizière |
| צאצאים |
תומאס דה מזייר, Andreas de Maizière |
| השתייכות |
.svg){kind=small} רייכסווהר ורמאכט בונדסוור |
| תקופת הפעילות |
1930 1945 – 1955 1972 (כ־25 שנים) |
| דרגה |
 גנרל (בונדסוור) |
| תפקידים בשירות | |
|
מפקד אקדמיית הבונדסוור מפקח הצבא המפקח הכללי של הבונדסוור | |
| פעולות ומבצעים | |
| מלחמת העולם השנייה | |
| עיטורים | |
| |
  | |
קרל ארנסט אולריך דה מזייר (בגרמנית: Karl Ernst Ulrich de Maizière; 24 בפברואר 1912 – 26 באוגוסט 2006) היה גנרל גרמני אשר שירת בוורמאכט במהלך מלחמת העולם השנייה, ולאחר המלחמה התגייס לבונדסוור ושימש כמפקח הכללי שלו (מקביל לרמטכ"ל) בין השנים 1966–1972.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מזייר נולד בשטאדה ב-24 בפברואר 1912. משפחת דה מזייר היא משפחה ותיקה ממוצא הוגנוטי שנמלטה מצרפת במאה ה-17. הוא למד בגימנסיה בהנובר וב-1930 התגייס לרייכסווהר. בין 1931–1933 הוא למד בבית הספר לחי"ר בדרזדן. הוא סיים את לימודיו בדרגת לויטננט ומונה למפקד מחלקה וקצין מודיעין ברגימנט הרגלים ה-5. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, הוא השתתף במערכה בפולין ועוטר בצלב הברזל מדרגה שנייה. ב-1940 הוא נשלח לאקדמיית המלחמה בדרזדן, וסיים קורס מטכ"ל מקוצר. לאחר מכן הוצב במטה קבוצת ארמיות C.
בינואר 1941 הוא מונה לממונה על האספקה בדיוויזיה ה-18, והשתתף עמה במצור על לנינגרד. בינואר 1942 הוא הוצא מהחזית המזרחית ונשלח למפקדה העליונה של הוורמאכט (OKH). בפברואר 1943 הוא הוחזר לחזית המזרחית ומונה לראש מטה דיוויזיית הפאנצרגרנדיר ה-10. הוא השתתף בקרב קורסק, ובעקבותיו הוענק לו צלב הברזל מדרגה ראשונה. בפברואר 1945 הוא חזר לברלין ומונה לראש מחלקת המבצעים של הוורמאכט. בעקבות כניעת גרמניה הנאצית, הוא הוטס לחצי האי קורלנד כדי למסור את פקודת הכניעה לקבוצת ארמיות קורלנד. לאחר מכן חזר לגרמניה ונותר נאמן לממשלת פלנסבורג. ב-23 במאי הוא נלקח בשבי הצבא הבריטי יחד עם שאר חברי הממשלה.
ב-1946 הוא שוחרר מהשבי, ועבד כמוכר בחנות ספרים. בסוף שנת 1950 הוא קיבל בקשה לעבוד במשרד בלנק (קודמו של משרד ההגנה הפדרלי). במסגרת תפקיד זה, הוא הצטרף למשלחת הגרמנית שיצאה לפריז במטרה לנסח את האמנה להקמת קהילת ההגנה האירופית. השיחות נועדו, בין היתר, להקים צבא אירופי משותף. עם זאת, חברי המשלחת הגרמנית, בעידודו של מזייר, התעקשו על כך שגרמניה תזכה לשוויון בתוך הצבא האירופי. בעקבות דרישה זו, הצרפתים פוצצו את השיחות, והיוזמה להקמת צבא אירופי מאוחד נגנזה.
במאי 1955 הוקם הבונדסוור - הצבא הגרמני החדש. מזייר היה בין 101 המתנדבים הראשונים שלו. הוא קיבל דרגת אוברסט, ועמל לסייע בהקמתו מחדש של הצבא הגרמני, ובטיפוח הקשרים שבין הצבא הגרמני לצבאות אירופה האחרים. ב-22 בדצמבר 1956 הוא הועלה לדרגת בריגדה-גנרל. ב-1 בינואר 1958 הוא מונה למפקד קבוצת הקרב A1 (לימים בריגדת הפאנצר ה-2) שהייתה חלק מדיוויזיית הגרנדירים ה-1. ב-1 באפריל 1959 הוא מונה לסגן מפקד הדיוויזיה.
ב-1960 הוא מונה למפקד בית הספר למנהיגות של הבונדסוור, וב-1 באפריל 1962 הועבר לפקד על אקדמיית הבונדסוור בהמבורג. ב-1 באוגוסט של אותה שנה הוא הועלה לדרגת גנרל-מיור. ב-1 באוקטובר 1964 הוא הועלה לדרגת גנרל-לויטננט ומונה למפקח הצבא - האחראי על זרוע היבשה של הבונדסוור. בתקופת כהונתו בתפקיד הוא האיץ את פיתוח הטנק לאופרד 1, והצליח לשכנע את ההנהגה הפוליטית לרכוש מסוקים עבור הצבא.
ב-25 באוגוסט 1966 מונה מזייר למפקח הכללי של הבונדסוור (מקביל לרמטכ"ל) לאחר שהיינריך טרטנר התפטר מהתפקיד. מזייר כיהן בתפקיד בתקופה קשה ומאתגרת במיוחד. מהומות הסטודנטים היו בשיאן, ובעקבות מלחמת וייטנאם הגיע מספר סרבני המצפון לשיא של כל הזמנים. בעקבות האביב של פראג, הועמד הבונדסוור בכוננות מלחמה. ב-1969, לאחר שהלמוט שמידט הפך לשר ההגנה, העביר מזייר סדרת רפורמות מקיפות במערך הקצונה של הבונדסוור, שנועדו למשוך יותר חיילים להירשם למסלולי קצונה. במקביל, משך שירות החובה בבונדסוור קוצר מ-18 חודשים ל-15.
ב-31 במרץ 1972 פרש מזייר מהצבא. לאחר פרישתו עמד בראש ועדת ההיסטוריה של הבונדסוור עד 1994. הוא נפטר בבון ב-26 באוגוסט 2006.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אולריך דה מזייר בספרייה הלאומית הגרמנית
- אולריך דה מזייר בארכיון הבונדסוור