אוסקר רומרו

אוסקר רומרו

לידה	15 באוגוסט 1918 Ciudad Barrios, אל סלוודור
נרצח	24 במרץ 1980 (בגיל 61) סן סלוודור, אל סלוודור
שם לידה	Óscar Arnulfo Romero y Galdámez Nuñez García Ruiz
מדינה	אל סלוודור
השכלה	האוניברסיטה האפיפיורית הגרגוריאנית
תפקיד	Roman Catholic Archbishop of San Salvador (3 בפברואר 1977–24 במרץ 1980) Roman Catholic Bishop of Santiago de María (15 באוקטובר 1974–3 בפברואר 1977) בישוף טיטולרי (5 באפריל 1970–15 באוקטובר 1974) auxiliary bishop (25 באפריל 1970–15 באוקטובר 1974)
השקפה דתית	נצרות קתולית
פרסים והוקרה	דוקטור לשם כבוד מהאוניברסיטה הקתולית של לוון
חתימה

איור של אוסקר רומרו, באוניברסיטת אל סלוודור

אוסקר ארנולפו רומרו (בספרדית: Óscar Romero‏, 15 באוגוסט 1917 - 24 במרץ 1980) היה כומר בכנסייה הקתולית. הוא שימש כארכיבישוף של מחוז סן סלוודור, בירת אל סלוודור, משנת 1977 ועד שנרצח ב-1980. נודע בהתנגדותו לשלטון החונטה הצבאית ובפעילותו למען עניי אל סלוודור.

ביוגרפיה

אוסקר רומרו נולד ב-15 באוגוסט 1917 בעיר Ciudad Barrios, במחוז סן מיגל (אל סלוודור), למשפחה ממעמד הביניים. היו לו שבעה אחים ואחיות, אחת מאחיותיו מתה זמן קצר לאחר לידתה. בנעוריו למד נגרות ומסחר במקביל ללימודיו בבית הספר.

בגיל 13, לאחר שגילה עניין רב בעולם הכמורה, החל ללמוד בפנימייה ללימודי נצרות בסן מיגל.

אוסקר רומרו בקריית הוותיקן, 1942

בשנת 1937 נסע ללמוד תאולוגיה ברומא, באוניברסיטה האפיפיורית הגרגוריאנית, שם זועזע למראה צמיחת הפשיזם האיטלקי ותחילתה של מלחמת העולם השנייה.

ב-4 באפריל 1942 הוסמך ככומר ולאחר שנה שב לאל סלוודור. בתחילה שימש ככומר בעיירה קטנה, אך לאחר מכן עבר לסן סלוודור, שם עסק רבות בענייני הקהילה. הוא ייסד קבוצה של אלכוהוליסטים אנונימיים, סייע בבניית הקתדרלה של סן מיגל, הקים קבוצות לימוד וערך את ביטאון הכנסייה. רומרו זיהה את כוחו של הרדיו ככלי תקשורת להמונים, והצליח לשכנע חמש תחנות רדיו לשדר את דרשותיו בימי ראשון. בדרך זו דבריו הגיעו לחקלאים ואיכרים רבים, שלא הורשו להיכנס לכנסיות.

בשנת 1966 נבחר להיות מזכיר ועידת הבישופים של אל סלוודור. ב-21 ביוני 1970 מונה לתפקיד המשנה לבישוף של סן סלוודור, וב-15 באוקטובר 1974 מונה לבישוף של סנטיאגו דה מריה, מחוז כפרי ועני.

בשנות כהונתו הראשונות ככומר נקט רומרו בקו דתי שמרני, שאינו חורג מהמסורת הנוצרית. הוא תמך בהיררכיה ובקונפורמיזם, והתנגד לפעילות חברתית המתעמתת עם ההנהגה הפוליטית. אולם לאחר מינויו לבישוף של סנטיאגו דה מריה, הוא נחרד לגלות כי ילדים מתו כי להוריהם לא היה כסף לתרופות פשוטות. הוא החל לתרום מכספו ולהשתמש במשאבי הכנסייה כדי לעזור לעניים, אבל הבין שצדקה פשוטה איננה מספיקה כדי לשנות את המצב. הוא כתב ביומנו: ”אנשים עניים לא צריכים להסתפק בנדבות מהכנסייה או מהממשלה, אלא להיות שותפים לשינוי חייהם בעתיד.”

ב-3 בפברואר 1977 מונה לארכיבישוף של סן סלוודור, עיר הבירה של אל סלוודור. המינוי התקבל בברכה על ידי הממשלה, אך כמרים רבים התאכזבו, במיוחד אלה שתמכו במרקסיזם, שחששו מסתירה בין המלחמה בעוני לבין גישתו התאולוגית השמרנית.

באותה תקופה החלה מלחמת האזרחים של אל סלוודור. אזרחים רבים נהרגו בידי כוחות הצבא, בהם מורים, נזירות וכמרים רבים, שפעלו למען העניים. אלפי בני אדם נעלמו. רומרו דרש מנשיא אל סלוודור לחקור את מקרי ההרג וההיעלמויות, אבל לא נענה. במרץ 1977 נרצח חברו הטוב של רומרו, Rutilio Grande, יחד עם שני איכרים. תקרית זו השפיעה עליו עמוקות, וגרמה לו להגביר את פעילותו למען העניים. הוא נודע בכינוי "קולו של חסרי הקול", וגינה את החונטה הצבאית במדינה, שתקפה פעילי זכויות אדם. כמו כן סירב להשתתף באירועים רשמיים של הממשל כל עוד הרצח לא מפוענח.

רומרו דבק באידאולוגיה של אי-אלימות, ולמד את כתביהם של מהטמה גנדי ומרטין לותר קינג. בדרשותיו בימי ראשון הוא נהג לגנות הפרות של זכויות אדם באל סלוודור ולהביע הזדהות עם קורבנות האלימות הפוליטית של מלחמת האזרחים . הוא מתח ביקורת על כך שארצות הברית סיפקה סיוע צבאי לממשלת אל סלוודור, ובפברואר 1980 שלח מכתב לנשיא ארצות הברית ג'ימי קרטר, בו הזהיר: ”הסיוע הצבאי האמריקאי יגביר ללא ספק את הדיכוי הפוליטי ויפגע בזכויות האדם הבסיסיות ביותר של אזרחי אל סלוובדור.” הממשל האמריקאי התעלם מהפנייה והסיוע הצבאי לממשלת אל סלוודור נמשך.

מאמציו ההומניטריים של רומרו העניקו לו תוארי כבוד בעולם. בשנת 1978 היה מועמד לפרס נובל לשלום. בפברואר 1980 הוענק לו תואר דוקטור לשם כבוד באוניברסיטה הקתולית של ולוניה. בביקורו באירופה לקבלת התואר, הוא נפגש עם האפיפיור יוחנן פאולוס השני, והביע דאגה מהמצב בארצו. הוא הציג בפני האפיפיור שבעה דוחות מפורטים על מעשי רצח, עינויים וחטיפות ברחבי המדינה, וטען כי ממשלת אל סלוודור מעניקה לגיטימציה לטרור ולחיסולים.

מבחינה דתית, רומרו הושפע מחברו יון סוברינו , אחד ההוגים של תאולוגיית השחרור, פרשנות של האמונה הנוצרית הנובעת מחיי עוני, וניסיון לקרוא את כתבי התאולוגיה הנוצרית דרך עיני העניים. גישה זו מנוגדת לגישה המרקסיסטית, בה נקטו כמרים רבים באל סלוודור באותה תקופה. אולם רומרו התנגד לתאולוגיית השחרור כפי שנוסחה על ידי סוברינו, והזדהה יותר עם דרכו של הארגון אופוס דאי.

ההתנקשות

יום לפני הירצחו נשא רומרו דרשה נרגשת, בה קרא לחיילי אל סלוודור, כנוצרים, לציית לפקודת האל ולהפסיק לבצע פקודות של דיכוי והפרת זכויות אדם: ”חייל נוצרי - בשם האל ובשם סבלם של העולים לגן העדן בכל יום, אני מתחנן בפניך, אני מבקש ממך, אני מצווה עליך: הפסק את הדיכוי.”

אוסקר רומרו נורה למוות בבגדי כהונתו ב-24 במרץ 1980, בזמן שנשא את המיסה בקפלה קטנה בבית חולים כפרי. היורה ברומרו היה רוצח שכיר, צלף של צבא אל סלוודור, שעבר אימונים בבית הספר של האמריקות.

בהלווייתו בקתדרלה של סן סלוודור השתתפו 250,000 בני אדם. נציג האפיפיור הספיד את רומרו: "איש שלום, נאהב על ידי אלוהים, דמו יצמיח אחווה, אהבה ושלום." בזמן הטקס התפוצצו פצצות עשן ברחובות הסמוכים לקתדרלה ולאחר מכן נורו יריות מהבניינים הסמוכים, בהם הארמון הלאומי. בין 30 ל-50 איש נהרגו מהירי ומהמהומות.

מותו של רומרו עורר גל של מחאות ברחבי העולם וגרר לחץ בינלאומי לרפורמה באל סלוודור.

חקירה של האו"ם בשנת 1992 הגיעה למסקנה כי ההוראה לרצח רומרו ניתנה על ידי קצין צבא בשם רוברטו ד'אוביסון, מנהיג פוליטי של מפלגות ימין קיצוני. המתנקש מעולם לא נחשף.

לאחר חקירת האו"ם הודתה ממשלת אל סלוודור בחלקה ברצח. ב-24 במרץ 2010, יום השנה השלושים למותו של רומרו, נשיא אל סלוודור מאוריסיו פונס הביע התנצלות רשמית בפני משפחתו של רומרו ונציגי הכנסייה הקתולית. פונס אמר: "לצערנו, המעורבים בהתנקשות פעלו בשיתוף פעולה של גופי הממשל."

הנצחתו

אוסקר רומרו היה לקדוש מעונה, סמל של תקווה לאזרחי אל סלוודור הסובלים מעוני, אי צדק ואלימות.

בשנת 1983 ביקר האפיפיור באל סלוודור והתפלל בקברו של רומרו. הוא ספד לו וכינה אותו "כומר מסור ונערץ שניסה להפסיק את האלימות", וקרא לממשלה ולאופוזיציה לשים קץ למלחמת האזרחים.

ב-15 במרץ 2009 נבחר מאוריסיו פונס לנשיא אל סלוודור, והכריז כי ממשלתו תכהן "בהשראתו של רומרו" ותדאג בראש ובראשונה לעניי המדינה.

בשנת 2010 הכריזה העצרת הכללית של האומות המאוחדות על ה-24 במרץ כיום מיוחד, "היום הבינלאומי למען הזכות לדעת את האמת על הפרות חמורות של זכויות האדם ולמען כבודם של הקורבנות", לזכרו של הארכיבישוף אוסקר ארנולפו רומרו.

במרץ 2011 ביקר נשיא ארצות הברית, ברק אובמה, בקברו של רומרו.

על שמו של רומרו קרויים מספר מכוני מחקר ובתי ספר בעולם. כמו כן מוענק מדי שנה "פרס אוסקר רומרו" לפעילי שלום וצדק ברחבי העולם. בשנת 2003 הוענק הפרס לישי מנוחין, ממקימי תנועת "יש גבול", ובשנת 2007 לד"ר ברנאר קושנר, ממקימי הארגון "רופאים ללא גבולות".

הפיכתו לקדוש

טקס הפיכתו של רומרו לקדוש ב-23 במאי 2015 בבירת אל סלוודור

בשנת 1997 רומרו הוכרז "משרתו של האל" על ידי האפיפיור יוחנן פאולוס השני. בפברואר 2015 אישר האפיפיור פרנציסקוס את צו ההקדשה של רומרו, והכיר בו כ"מבורך", השלב האחרון לפני ההכרזה על אדם כקדוש.

טקס הפיכתו של רומרו לקדוש התקיים ב-23 במאי 2015 בבירת אל סלוודור, בנוכחותם של כ-300 אלף איש.

כנסיות רבות באמריקה הלטינית מתייחסות לרומרו בשם "סן רומרו" ומכתירות אותו בתואר "קדוש מגן" של אמריקה הלטינית ואל סלוודור. פסלו של הארכיבישוף רומרו הוא אחד מעשרת פסלי המרטירים של המאה ה-20 במנזר וסטמינסטר בלונדון.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אוסקר רומרו בוויקישיתוף

• ד"ר ישי מנוחין‏, זה היום להיזכר בזכויות האדם, באתר וואלה!‏, 24 במרץ 2010.
• ידיעה על הפיכתו של אוסקר רומרו למבורך, באתר "נציגות יעקב הצדיק", 23 במאי 2015.
• אוסקר רומרו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• אוסקר רומרו, באתר "Find a Grave" (באנגלית)