אורי אלפרט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Gnome-edit-clear.svg
ערך זה זקוק לעריכה: ייתכן שהערך סובל מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
אורי אלפרט, 1986
אורי אלפרט ואשתו לעתיד מיקה גולדשמידט (במרכז התמונה). יפו, 1933
אורי (לייבל) אלפרט (מימין), בתנועת "החלוץ הצעיר". קובל, 1924.

אורי אלפרט (10 במאי 1909 - 23 באפריל 1990) היה מפקד פלוגה בארגון "ההגנה", חבר בהנהלת מפלגת מפא"י ההיסטורית, מילא תפקידי מפתח בהסתדרות ובאיגוד המקצועי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אורי (אוריה, לייבל מהבית) אלפרט נולד בעיר קובל שבחבל ווהלין בשנת 1909 להוריו מאיר, מצאצאי הרב מפרוז'נה, ולאמו ציפורה בת ירוחם כהן מבריסק. קיבל חינוך מסורתי ב"חדר", למד בישיבת הרב סולובייצ'יק בבריסק והמשיך לימודיו בגימנסיה העברית "תרבות" שבקובל.

את פעילותו הציונית החל כמזכיר "החלוץ הצעיר" וכראש מועדון הספורט העברי "קדימה" בקובל. עבר הכשרה חקלאית ועלה ארצה ב-10 בינואר 1925. תחילה שהה בהכשרת גבעת השלושה שבפתח תקווה ומשם הצטרף לקבוצה ביבניאל שם עבד בסלילת כבישים ובמחצבה ואחר כך בגדוד העבודה. לאחר כשנה

(1927), התחילה בגדוד העבודה ירידה מאורגנת לרוסיה של קבוצת אלקינד. אלפרט עם עוד חברים ממפלגת "אחדות העבודה" עברו לעבוד בתל אביב, שם חלה בקדחת. הרופאים יעצו לו לחזור לפולין, אך הוא עלה לירושלים והצטרף לקואופרטיב שרברבים. כחבר ב"הגנה" עבר קורס מפקדי פלוגות והוצב כמפקד בעיר העתיקה. במאורעות 1929 מונה על ידי רחל ינאית למפקד ה"הגנה" בסנהדריה.

בשנת 1933 נשא לאשה את מיקה (מרים) בת ליבוש גולדשמידט, בת עירו, חניכה בקן "השומר הצעיר" בקובל וחברה בגרעין עין-הקורא (לימים קיבוץ שער הגולן). לבני הזוג שהתיישבו בת"א לא נולדו ילדים. בת"א הקים קבוצה חדשה של שרברבים שהתמחו בהתקנת צנרת מודרנית בפרדסי הארץ. עם סיום העבודה ב-1936 הוא נקרא ל"בית ברנר" לשמש מזכיר אגודת עובדי המתכת.

אלפרט (שכונה "עמיקם" כמפקד ב"הגנה") שימש כמפקד שכונת ברנר ואחר כך מפקד "הנודדת" שפעלה בנוה שאנן, רח' המלך ג'ורג' ועוד. בעימות עם הערבים שהתקדמו בשוק הכרמל עד רחוב השומר הצליחה החוליה של אלפרט להודפם. ב-1942 התגייס לצבא הבריטי, שירת במצרים, בלוב ועד טוברוק. ממצרים נשלח לאיטליה עם "פלוגת סולל בונה" שהתקדמו עם הצבא עד מילאנו. עם סיום המלחמה עסק בהצלה, בהקמת הכשרות ובהעברת הניצולים לארץ במסגרת עליה ב'.

בשובו ארצה עסק בשיקום החולים, חזר למועצת פועלי תל אביב כחבר מפא"י במזכירות המועצה. כתב מאמרים מפעם לפעם בנושאים מקצועיים. השתתף בעריכת ספר ההתנדבות.

תפקידים שמילא אחרי קום המדינה:

חבר מועצת התעשייה של משרד המסחר והתעשייה ומועצת שירות התעסוקה של משרד העבודה.

חבר בוועד הפועל של הסתדרות העובדים הכללית, המחלקה לאיגוד מקצועי.

השתתף בוועדה הכלכלית של מפא"י.

הנהלת שיכון עובדים.

הנהלת התזמורת הפילהרמונית.

הנהלת האופרה הישראלית.

מרכז החיילים המשוחררים.

הנהלת בנק אוצר החייל.

בשנת 1960 נבחר כמזכיר מועצת מחוז תל אביב-יפו, בה כיהן עד לפרישתו לגמלאות בשנת 1976. המשיך בפעילות ענפה בהתנדבות בהנהלת הסתדרות הגמלאים.

זכה בתואר "יקיר העיר תל אביב" בשנת ה'תשל"ט- 1979.

אורי אלפרט נפטר בכ"ח בניסן ה'תש"ן. בני הזוג ציוו את רכושם להסתדרות. על שמו ושם אשתו הוקמה קרן מלגות לתלמידי רשת "עמל". מסמכים ומכתבים של בני הזוג מתועדים בארכיון מכון לבון - המכון לחקר תנועת העבודה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]