איוואן מיצ'ורין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
איוואן מיצ'ורין
Иван Владимирович Мичурин
1855 –‏ 1935
Michurin 1936.jpg
תרומות עיקריות
פיתוח זנים חדשים של צמחים ועצי פרי
נתונים נוספים
ענף מדעי בוטניקה
נולד 27 באוקטובר 1855
נפטר 7 ביוני 1935 (בגיל 79)
ארצות מגורים האימפריה הרוסית, ברית המועצות
פרסים והנצחה

עיטור לנין

איוואן ולדימירוביץ מיצ'ורין (רוסית: Иван Владимирович Мичурин; ‏15 באוקטובר 1855 - 7 ביוני 1935) היה בוטנאי רוסי וסובייטי שפיתח זנים רבים של עצי פרי וגידולים חקלאים אחרים. על פעילות זו הוענק לו עיטור אנה מדרגה ה-3 בתקופת האימפריה הרוסית ועיטור לנין ועיטור הדגל האדום של העמל בתקופת ברית המועצות.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

איוואן מיצ'ורין נולד באחוזה משפחתית במחוז טמבוב. אביו התעניין בבוטניקה והיה לו גן גדול. כבר בגיל 8 הוא ידע לטפל בעצים. בשנות העשרה הוא התייתם מאמו ואביו שהתאלמן ואיבד שישה מתוך שבעת ילדיו נשלח לאשפוז בבית חולים לחולי נפש. מיצ'ורין נשלח ללמוד בגימנסיה של ריאזן, אך לאחר פחות משנה הורחק מהלימודים והחל לעבוד כפקיד רכבת בעיירה במחוז טמבוב. לאחר שהראה חוש טכני קודם להיות טכנאי מערכות איתות[1]. לפרנסתו, עסק גם בתיקון שעונים בביתו.

ב-1875 שכר מיצ'ורין שטח אדמה בגודל כ-500 מטר רבוע, והחל לאסוף זנים של עצי פרי וגידולים חקלאיים שונים. תוך זמן קצר צבר אוסף של כ-600 זנים. ב-1879 שכר שטח נוסף ובו פיתח את הזנים החדשים הראשונים שלו. בשנת 1888 עזב את עבודתו ברכבת ובתיקון שעונים, ובכסף שלווה רכש שטח גדול במרחק כ-7 קילומטרים מהעיר והקים חממה לגידול זנים. לאחר מספר שנות נסיון שהסתיימו בכשלון, זנח את השיטה המקובלת של הרכבת זנים דרומיים על כנות מהאזורים הצפוניים הקרים ועבר לנסיונות בהכלאה[1]. בשנת 1914 הוא שיווק מאות זנים שהוא פיתח בשיטות ההכלאה שלו. בנובמבר 1905 החל מיצ'ורין לנסות להתקבל למשרת מנהל תחנת נסיונות ממשלתית, דבר שהביא אותו לעימות עם אנשי מדע הגנטיקה ששללו את שיטותיו. אנשי משרד החקלאות סירבו לבקשתו שהם יתמכו בחממה שלו כתחנת נסיונות ממשלתית, אך הסכימו לתת לו סובסידיה חד פעמית, לה סירב מיצ'ורין[2].

מיצ'ורין התגאה בעיטור אנה מדרגה השלישית שקיבל בשנת 1912, אולם זה היה לא יותר מפרס ניחומים. כן התגאה בהצעה שקיבל ב-1913 ממשרד החקלאות האמריקאי למכור צמחים לארצות הברית. הוא שקל את ההצעה, אך הנושא ירד מן הפרק עם תחילת מלחמת העולם הראשונה[2].

ב-1915 שרר באזור מזג אוויר קשה, והנהר הסמוך עלה על גדותיו. נזק רב נגרם לבית הגידול של מיצ'ורין, וגידולים רבים אבדו.

לאחר מהפכת אוקטובר התייצב מיצ'ורין במשרדי הממשל החדש, והודיע שהוא מעוניין לשתף פעולה עם השלטונות. ב-22 בנובמבר 1918 השטח והצמחים עברו לבעלות המדינה, ומיצ'ורין קיבל תמיכה קלה מהממשלה. בשנת 1923 הצליח מיצ'ורין להביא לפרסום כתבה אוהדת באיזבסטיה, תחת הכותרת: "קוזלוב או וושינגטון?", בו נשאל האם נעשה מספיק כדי למנוע את המעבר של מיצ'ורין עם כל הידע שלו לארצות הברית. חודש לאחר מכן הוגדל התקציב ושטח המוסד של מיצ'ורין באופן משמעותי[3]. גן הירק שלו השתרע על שטח של 8,000 הקטר[4]. הוא המשיך להכשיר חקלאים בפיתוח זנים חדשים ובטיפוח זנים קיימים.

עד 1920 היקף הפיתוח של מיצ'ורין הגיע ל-120 זנים, מהם 45 זני תפוחים, 20 זני אגסים, 13 זני דודבבנים, ו-15 זני שזיפים.

השלטון הסובייטי תמך במוסד של מיצ'ורין. ב-1923 ביקר במקום מיכאיל קלינין, ונתן הערכה חיובית מאוד למחקרים ולפיתוחים שנעשו בו. ב-1927 צולם סרט תיעודי על פעילותו של מיצ'ורין. הסרט הוקרן גם מחוץ לברית המועצות - בארצות הברית, גרמניה, איטליה ומדינות נוספות.

ב-1932, העיירה שבה התגורר מיצ'ורין נקראה על שמו - "מיצ'ורינסק" וביתו בעיירה היה למוזיאון[5]. החל משנת 1949 מחולקת מדליית זהב על שם מיצ'ורין עבוד פיתוח בתחום הביולוגיה של הצמחים.

באוגוסט 1948 הציג טרופים ליסנקו את תורתו האנטי מדעית, כנובעת מאסכולת מיצ'ורין[6], על סמך סיסמאות שיוחסו למיצ'ורין: "האדם יכול ומחובתו הוא ליצור צורות חדשות של צמחים, העולות על אלה של הטבע"[7] ו"אין אנו יכולים לחכות לחסדי הטבע; לקחתם ממנו - זה תפקידנו"[8]. בהתאם לכך, במשך מספר שנים, הוצג תורתו של ליסנקו, על האפשרות לשנות את התורשה בעזרת שינויים סביבתיים, כהמשך תורתו של מיצ'ורין[9][10][11][12]. גם בשנת 1956 עת ירדה קרנו של ליסנקו, עדיין יוחסה תורתו של ליסנקו למיצ'ורין[13].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]