אייל אנאמייט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
קריאת טבלת מיוןאייל אנאמייט
מצב שימור
מצב שימור: לא הוגדר
(בפועל, סכנת הכחדה חמורה[1])
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
על־מחלקה: בעלי ארבע רגליים
מחלקה: יונקים
סדרה: מכפילי פרסה
משפחה: אייליים
תת־משפחה: איילי העולם הישן
סוג: אייל זהוב
מין: אייל אנאמייט
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Hyelaphus annamiticus
תחום תפוצה
תפוצת אייל אנאמייט
  טווח היסטורי
  טווח נוכחי
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אייל אנאמייט (שם מדעי: Hyelaphus annamiticus; מכונה גם אייל תאילנדי או אייל הודו-סין), הוא מין חדש של אייל קטן ונדיר בסוג אייל זהוב, אשר תואר מדעית לראשונה בשנת 1888 על ידי הזואולוג הצרפתי פייר מרי הוד והוכר סופית כמין נפרד רק משנת 2011;[2] עד אז, היה נחשב כתת-מין של קרובו האייל החזירוני. הפירוש של שמו המדעי הוא "אייל דמוי חזיר החי באנאמייט" ומתייחס למבנה גופו ולמקום שבו תואר לראשונה - רכס אנאמייט בגבול וייטנאם-לאוס. אייל זה הוא בין האיילים הנדירים והמאוימים ביותר בהודו-סין, וחוקרי טבע מעריכים שהוא עשוי להיכחד מן העולם בעשורים הקרובים. הסיבה לכך היא ציד פרוע שהתרחש בלי הגבלות במשך עשרות שנים, בשילוב עם הסכסוכים הצבאיים ברחבי הודו סין שנמשכו עד שנת 1990.

תיאור[עריכת קוד מקור | עריכה]

אייל אנאמייט הוא אייל קטן קומה, איטי, כבד וחינני. גובהו בכתפיים 66–74 ס"מ, ואורך גופו בסביבות מטר וחצי. משקל העופר בעת הלידה כ-2 ק"ג, בגיל 3 חודשים כ-8 ק"ג, בגיל 6 חודשים כ-14 ק"ג, בגיל 9 חודשים כ-15 ק"ג ובגיל שנה כ-19 ק"ג. המשקל המרבי שלו 50–60 ק"ג. מבנה הגוף קומפקטי למדי, הראש סימטרי וקצר, העיניים גדולות ובולטות, והאוזניים עגלגלות. הצוואר באורך בינוני, והזנב קצר ומשתנה בין צבע ערמוני בצד העליון, לבין צבע לבן בצד התחתון. הרגליים קצרות ומוצקות. הגוף נוטה להיות שפוף. לזכר יש זוג קרניים בינוניות באורך 37–50 ס"מ עם 3 סיעופים בלבד. הקרניים קטנות יחסית לאיילים גדולים, אולם גדולות וכבדות יותר משל המינים בסוג וכן מקרני אייל הכרמל. בניגוד לאייל חזירוני שמתאפיין לעיתים קרובות בשורת נקודות סמוך לגב, לאייל אנאמייט אין נקודות אפילו לעופרים.

הצבע הכללי של פרוותו הוא חום קפה כהה או חום זהוב, והוא נוטה להיות כהה יותר מקרובו האייל החזירוני. החזה, הירכיים, והבטן בצבע לבן. המראה של הפרווה משתנה בין עונות השנה: מאגוז בהיר עד חום כהה מבריק בחורף, לגוון זהב-צהבהב בקיץ. האייל משיר את כסות החורף שלו מינואר עד יוני, כשבתחילה, נושר השיער בכתף, בירך, ובמותניים. הזכר בדרך כלל משיר מוקדם יותר מהנקבות. במהלך הייחום, לזכרים יש פרווה חומה מבריקה. הפנים בצבע בהיר יותר, וסביב העיניים יש משקפיים לבנים דהויים. הסנטר והשפתיים לבנים.

תפוצה וביולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

התפוצה ההיסטורית של אייל אנאמייט, כללה את מרבית האזור המזרחי והדרומי של הודו-סין: דרום סין העממית, לאוס, וייטנאם (במיוחד במחוזות דאק לאק, לאם דונג ודונג נאה), תאילנד וקמבודיה. כיום, מלבד עשרות איילים בודדים שנותרו ליד נהר המקונג במחוז קראטי ובמחוז קו קונג שבדרום מערב קמבודיה המין נעלם לחלוטין מהודו-סין. ייתכן שסיבת ההיעלמות של המין נעוצה בסוג בית הגידול שאיכלס: אייל אנאמייט בדומה לשאר המינים בסוגו, אוהד בעיקר קרחות יער, שטחי מרעה הסמוכים ליערות ואגני ניקוז חשופים של מקווי מים כנהרות, נחלים וביצות בגבהים של פחות מ-1,000 מטר מעל פני הים - מה שהפך אותו לפגיע ונגיש במיוחד עבור הציידים. בניגוד לקרוביו, הוא היה מצוי גם במידה מסוימת ביערות טרופיים. רישומים היסטוריים מראים שהאוכלוסייה הגדולה ביותר שחיה ליד נהרות, הייתה מצויה באגן נהר הדונג בוייטנאם. האקולוגיה שלו זהה לזו של האייל החזירוני.

התזונה של האיילים הללו מורכבת ברובה מעשב ירוק וטרי הגדל על שפת הביצות והנהרות, ובמידה פחותה גם עלים ומקורות צמחיים אחרים. אייל אנאמייט נוטה להיות פעיל לילה, ואת שעות היום יבלה במנוחה באזורים מוסתרים היטב בסבך. ככל הנראה, בעבר המין חי בעדרים בינוניים של 10–30 פרטים. הטורפים הפוטנציאליים של המין הם נמר הודו-סין, דהול וטיגריס הודו-סיני.

כאשר הנקבה מחפשת זכר לרבייה היא תקבע אם הוא ראוי לה על בסיס צבע, מבנה גוף, גודל, סימוני הפנים, צורת וגודל הקרניים, עובי ואורך הצוואר, וגודל הראש והאוזניים. אחד הגורמים החשובים הוא אורך הרגליים, כאשר זכרים בעלי רגליים ארוכות ודקות מועדפים בשל יתרון הריצה שהם יקנו לצאצאים אשר יסייע להם לשרוד. עונת הרבייה של אייל אנאמייט היא בספטמבר, ותקופת ההריון היא 8–10 חודשים. הנקבה ממליטה עופר אחד על פי רוב.

מצב[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכיוון שאייל אנאמייט מוכר בטקסונומיות רבות כתת-מין, הוא טרם קיבל מעמד נפרד ברשימה האדומה של IUCN, אם כי בעבר היה רשום בה בשנת 2000. הוא היה רשום גם בספר הנתונים האדום הוייטנאמי בשנת 1992 ובשנת ה-2000, ונחשב למין בסכנת הכחדה בספר הנתונים האדום הקמבודי; כן הוא רשום בנספח א' של אמנת CITES. בהתחשב בתפוצה המצומצמת שלו ועל בסיס הנתונים של IUCN, סביר להניח שמצבו הוא סכנת הכחדה (EN) או סכנת הכחדה חמורה (CR) שכן שיעור הירידה שלו מוערך בכ-25% בעשור האחרון, מספר הפרטים הבוגרים נמוך מ-250 והוא עשוי להיכחד מהעולם בתוך 40-14 שנים. ארגוני שימור מסוימים כבר ממליצים להתחיל ללכוד בחיים את האיילים הללו ולהקים אוכלוסייה שלהם בשבי כדי להציל את המין מכליה. האוכלוסייה העולמית שלו מוערכת בפחות מ-230 פרטים. הנתונים שלהלן, לקוחים מתוך הרשימה האדומה:

  • בקמבודיה, איילי אנאמייט היו בעבר נפוצים בשפע במישורים הביצתיים העצומים של קמבודיה, אולם הם הושמדו באלפים במהלך ממשל הקמר רוז'. סקרי טבע מקיפים משנת 1994 לא הצליחו למצוא אף אייל חזירוני בקמבודיה, עד שהלה נמצא מחדש על הגדה המערבית של נהר המקונג במחוז קראטי ב-2006 בסקר שהתקיים על ידי הקרן העולמית לשימור חיות הבר בעקבות החששות שאייל זה כבר נכחד. מספרי האיילים במחוז קראטי (ככל הנראה עשרות בודדות) יישארו מפוזרים בקבוצות קטנות בשרידים של אזורי מרעה מוצפים. בשנת 2013, תועדו סך הכול במדינה כ-5 אוכלוסיות קטנות. ייתכן שקיימות אוכלוסיות נוספות לא ידועות, אולם בשל הפיתוח המואץ שמתרחש ברחבי המדינה הסיכויים לכך נמוכים מאוד.
  • בתאילנד, המין היה מצוי בשפע בכל המדינה ובמיוחד באגן צ'או פראיה במהלך המאה ה-20, אך נכחד שם באמצע שנות ה-1960 עקב סחר עצום שנעשה במין לצורך פרוותו. תשומת הלב של רשויות השימור בתאילנד ב-1977 הגיעה מאוחר מדי לאחר שהאייל כבר נכחד לגמרי. עדרים של אייל חזירוני הוכנסו במקומו למספר שמורות.
  • בלאוס, הוא נכחד כנראה לגמרי, ומלבד פוחלצים ישנים לא היו רשומות של פרטים חיים במהלך סקרים נרחבים בכל רחבי המדינה בשנת 1990. כל בתי הגידול הפוטנציאלים המתאימים בלאוס הם קטנים למדי ונמצאים בשימוש כבד על ידי אנשים מקומיים, ומזה שלחץ הציד בלאוס גבוה בלאו הכי, אין זה סביר להניח שהוא שורד אפילו בבדידות או על ידי פעילות בשעות הלילה.
  • בוייטנאם, נראה שהאיילים החזירוניים נכחדו לגמרי, אף על פי שבעבר התרחשו בכמה אוכלוסיות גדולות בבית גידול מתאים בצפון, וכנראה גם בדרום על פי דיווחים מ-1991. הכחדה זאת משקפת את המהירות שבה בית הגידול המתאים נעלם, והלחץ הכבד של ציד על יונקים גדולים ברחבי ווייאטנם. אם המינים עדיין מצויים בוייטנאם, סביר להניח שזה יהיה לאורך נהר קון בקון, "שמורת הטבע צ'ה-ראנג'", שפלת הנהר המערבית של סרפוק במחוז דאק-לאק, אזור שא-טיי של מחוזות "גיאה לאי" ו"קון טום" או שפלת הנחלים של נאי-דונג. שיעורי הציד הגבוהים בווייטנאם גורמים לכך שאפילו מספרים קטנים מאוד במדינה אינם סבירים כיום.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]