לדלג לתוכן

אינדיגו (צבע)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אינדיגו
שלשת הקסא #4B0082
ייצוג RGB R=75, G=0, B=130
ייצוג HSV H=275, S=100, V=51
ייצוג CMYK C=42, M=100, Y=0, K=49
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
תמצית טבעית מצמח האינדיגו ספוגה בנייר
ניל, הצמח ממנו מופק צבע האינדיגו

אִינְדִּיגוֹ הוא צבע של אור בעל אורך גל בתחום שבין 420 ננומטר ל־440 ננומטר, גוון בין סגול לכחול. האינדיגו אינו צבע יסוד ואפילו אינו צבע יסוד הופכי. שמו ניתן על ידי אייזק ניוטון (על שם צמח האינדיגו) כאשר הוא חילק את הספקטרום האופטי לשמות. הוא בחר בשבעה צבעים כדי לקשר לשביעיות אחרות: כוכבי לכת (שהיו ידועים עד אז), שבעה ימים בשבוע ושבעה תווים במוזיקה.

באופן יחסי העין האנושית אינה רגישה לתדירות של האינדיגו, וישנם אנשים רבים בעלי ראייה חדה שאינם מבחינים בין האינדיגו לבין הכחול או הסגול. החוקרים סבורים שהצבע שאייזק ניוטון קרא לו אינדיגו הוא הצבע שהיום מקובל לקרוא לו כחול, והצבע שאייזק ניוטון קרא לו כחול הוא הצבע שהיום מקובל לקרוא לו ציאן.

הצובען אינדיגוטין (Indigotin) נמצא במספר סממני צביעה שמהם הפיקו צבע כחול בתקופה העתיקה: צמח האיסטיס (Isatis tinctoria), מיני ניל (Indigofera) ומיני חלזונות הארגמן (Murex). הפיגמנט הטבעי ניחן ביציבות רבה, אינו נשחק ואינו דוהה בקלות ונצמד היטב לסיבי טקסטיל, למעשה היה זה הפיגמנט היציב ביותר בעולם העתיק ובימי הביניים. לפי מסורת הזיהוי מתקופת הגאונים ולפי מספר חוקרים, ניתן לזהות את הצבען אינדיגו שהופק מהצבעים המכילים צבען זה, עם 'קלא אילן' הנזכר בספרות חז"ל[1]. התהליך המסורתי להפקת הצבע מן הצמח היה ארוך ומסורבל והתקיים הרחק מאירופה, בעיקר בהודו ובצפון אפריקה. לפיכך היה הצבע יקר המציאות לפני העת החדשה. נוסף על כך, הפקת הצבע הייתה תהליך מצחין, הן בשל ריחו של צמח הניל עצמו בעת מעיכתו והתססתו והן בשל שימוש בשתן על מנת להפוך את הפיגמנט ליציב. העבודה אף צבעה את חלקי גופם, שיערם וציפורניהם של העוסקים במלאה בכחול יציב, שלא נשטף בקלות. הדבר הפך את הפועלים שעסקו בהפקת הפיגמנט למנודים והעוסקים במלאכה נחשבו לקאסטה טמאה.

האינדיגו בתרבות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אינדיגו בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ להרחבה: דוד אילוז וזהר עמר, "מתקן התעשייה בעין בוקק: מפעל להפקת אינדיגו מהצמח ניל?", 'מחקרי יהודה ושומרון יח, אריאל, תשס"ט, עמ' 223-230