אינוקטיטוט
| מדינות |
קנדה  |
|---|---|
| אזורים |
נונאווט, נונאוויק |
| דוברים | 36,000 (יחד עם דוברי אינוביאלוכטון) |
| שפת אם | 14,000 |
| כתב | עיצורי אינוקטיטוט; לטינית |
| משפחה |
|
| לאום | נונאווט (המחוז הצפוני ביותר בקנדה), נונאוויק (אזור בצפון קוויבק), הטריטוריות הצפון-מערביות, ונונאטסיאווט (אזור במחוז לברדור) |
| מוסד |
אינואיט טאפיריאיט קאנאטאמי |
| קוד שפה |
iu |
| קוד ISO 639-1 |
iu |
| קוד ISO 639-2 |
iku |
| קוד ISO 639-3 |
iku |
| ראו גם | שפה • כתב • רשימת שפות |
  | |
אינוקטיטוט (ᐃᓄᒃᑎᑐᑦ) או בשמה המלא האינוקטיטוט של קנדה המזרחית, ושפת האינואיטים המזרח-קנדיים, הוא שמן של מספר שפות אינואיטיות המדוברות בקנדה.
השפה מדוברת בכל האזורים שמצפון לקו העצים, כולל חלקים של הפרובינציות של ניופאונדלנד ולברדור, נונאוויק בקוויבק, ובמידה מסוימת אף בצפון מזרח מניטובה, ובמקומות נוספים. כמו כן, בצפון-מערב גרינלנד מדובר דיאלקט נוסף של השפה בשם אינוכטון.
היא מוכרת כשפה רשמית בנונאווט ובטריטוריות הצפון-מערביות.
פונולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
| סדקי | ענבלי | וילוני | חכי | כפוף | מכתשי | שפתי (־שִנִּי) | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| אפי | ŋː | n | m | |||||||||||
| סותם | q | *ɡ | k | (ɟ) | t | p | ||||||||
| חוכך צדי |
(h) | *ʁ | (ʐ | ʂ) | s | v | ||||||||
| ɬ | ||||||||||||||
| מקורב (צדי) |
j | |||||||||||||
| l | ||||||||||||||
|
* תוספת פונמה בהתאמה | ||||||||||||||
| אחורית | קדמית | |||
|---|---|---|---|---|
| סגורה | uː | iː | ||
| פתוחה | aː | |||
* תוספת פונמה בהתאמה
| ||||
כתב שפת האינוקטיטוט[עריכת קוד מקור | עריכה]
האינוקטיטוט נכתבת במספר דרכים. ההבדלים נובעים בעיקרם מניב ואזור, אך לעיתים גם מסיבות פוליטיות והיסטוריות.
במהלך שנות השישים של המאה ה-18, מיסיונרים תרמו ליצירת אלפבית לשפת האינוקטיטוט בגרינלנד המבוסס על האלפבית הלטיני על מנת להפיץ את הדת הנוצרית, ובפרט את התנ"ך, בשפת המקום, כפי שהיה נהוג על ידי המסיונרים בכל העולם. למעשה, ההבדל היחיד בין כתב זה לכתב הלטיני הקלאסי הוא הוספת האות קרא המיוצגת על ידי הסימן ĸ שבהמשך הוחלפה באות Q.
הקַנִיאוּיָאקְפַּאיט (ᖃᓂᐅᔮᖅᐸᐃᑦ), הוא כתב אבוגידה המשמש את האינואיטים דוברי האינוקטיטוט בטריטוריית נונאווט ובחבל נונאוויק.
בשנת 1976 הפכה להיות הכתב הרשמי של השפות האינואיטיות, לצד האלפבית הלטיני. הוא מבוסס על כתב הילידים הקנדי. בכתב זה כל אות מיצגת עיצור, וכל תנועה מיוצגת על ידי הרוטציה של אותה האות.
