איש החול (סיפור קצר)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
Crystal Clear app help index.svg
ערך מחפש מקורות
רובו של ערך זה אינו כולל מקורות או הערות שוליים, וככל הנראה, הקיימים אינם מספקים.

אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים.
אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

אוסף הסיפורים Die Nachtstücke (יצירות הלילה), ברלין, 1817

"איש החול" (1816, בגרמנית: Der Sandmann) הוא סיפור קצר מסוגת ספרות האימה שכתב א.ת.א. הופמן. הוא התפרסם בשנת 1817 בספר הסיפורים "Die Nachtstücke" (גרמנית: יצירות הלילה).

הסיפור עוסק באיש צעיר בשם נתנאל, אשר משוכנע כי אחד מחבריו של אביו הוא למעשה איש החול, יצור מהאגדות אשר מבקש לגנוב את עיני הילדים ולתיתן למאכל לילדיו שעל הירח.

לאורך השנים עורר הסיפור עניין רב ונחשב כסיפור מופת וציון דרך תרבותי: זיגמונד פרויד כתב עליו מאמר בפסיכואנליזה, הוא עובד לכמה וכמה אופרות ומופעי מחול, וכן מוזכר ומצוטט במגוון יצירות.

תקציר העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נתנאל הוא סטודנט צעיר שרדוף מילדותו במחשבות ופחדים מאדם בשם קופליוס הקשור במות אביו. נתנאל זוכר שאביו היה נוהג לקבל בחדר עבודתו בלילות את קופליוס, אורח מסתורי ולא נעים, והשניים עסקו ככל הנראה בניסויים באלכימיה. עוד הוא זוכר שאימו כינתה את קופליוס "איש החול". נתנאל ניסה לשאול אותה על כך, אך היא פטרה את העניין בשוויון נפש ואמרה שזה מה שנהגה להגיד לילדים כשהגיע הזמן לישון. נתנאל לא ויתר ושאל את המטפלת של אחותו הקטנה, אשר הסבירה לו שאיש החול הנורא מגיע כשילדים לא הולכים לישון, זורה חול בעיניהם עד שהן יוצאות מחוריהן, ואז לוקח את העיניים בשק ומאכיל בהן את ילדיו.

נתנאל זוכר שלילה אחד הסתתר בחדר אביו על מנת לראות את מעשיו של איש החול. קופליוס עבד ליד האח והוציא "חומרים בוהקים" מתוך האש, ואז צר מהם בפטיש דמויות פנים ללא עיניים. למראה המעשים המבעיתים נתנאל צרח והתגלה, וקופליוס איים עליו שיזרוק גחלים לעיניו, אך אביו התחנן כי יורשה לו לשמור על עיניו, ונתנאל התעלף. שנה לאחר מכן, באחד מהביקורים הבאים של קופליוס נהרג אביו בפיצוץ מסתורי, אלא שהכוויות בפניו נעלמו לפני הקבורה. בעקבות התקרית קופליוס נעלם בלי להשאיר זכר.

כעת נתנאל מאמין שסוחר נודד בשם ג'וזפה קופולה שהגיע לעיר הוא לא אחר מאשר איש החול הנורא. טראומת ילדותו של נתנאל נוגעת לליבה של קלרה, אהובתו, אך היא משוכנעת שהאימה היא פרי דמיונו בלבד ודוחקת בו להפסיק לחשוב על קופליוס/קופולה. נתנאל משתכנע בצדקתה ומניח לפחדיו.

נתנאל חוזר ללימודים. ביתו נמצא מול ביתו של פרופסור בשם ספאלנזאני, אשר מיודד עם קופולה, הסוחר הנודד אשר קריאתו ברחובות שוב ושוב "עיניים יפות, עיניים יפות!" מחרידה את נתנאל עד שלבסוף הוא מבין שהכוונה היא למשקפיים ומשקפות. הוא קונה ממנו משקפת כדי שיצליח להציץ באולימפיה, ביתו של הפרופסור: מצד אחד הוא מתרשם ממנה עמוקות, ומצד שני מבטה הקבוע ועמידתה של אולימפיה ללא ניע מטרידים אותו.

נתנאל מחליט להציע נישואין לאולימפיה, אך כשהוא מגיע לביתה הוא מוצא עצמו בעיצומו של מאבק בין ספאלנזאני לקופולה, שנלחמים על אולימפיה ומתווכחים מי מהם ייקח את העיניים ומי את המנגנון המכני. מתברר שאולימפיה לא הייתה אלא אוטומטון, ולא נערה בשר ודם. קופולה, המתגלה כעת כקופליוס, מנצח במאבק, ונמלט עם הגוף חסר החיים וחסר העיניים. למראה עיניה של אולימפיה המוטלות על הרצפה, פונה נתנאל לחנוק את הפרופסור ובעקבות זאת מאושפז בבית חולים לחולי נפש. לסיפור האוטומט הייתה השפעה נרחבת על החברה, כאשר אוהבים רבים בדקו האם נשותיהם הן בובות או נשים בשר ודם.

נתנאל מתאושש מהטירוף שאחז בו ומחליט להתחתן עם קלרה. יום אחד הוא וקלרה מטפסים על צריח כנסייה כדי להשקיף על הנוף. בהביטו בנוף דרך המשקפת שקנה מקופולה, רואה נתנאל את קלרה מבעד לעדשה. הטירוף שוב מכה בו, והוא מנסה לדחוף את קלרה מהמגדל. לותאר מציל אותה ובקהל שנאסף מופיע גם קופליוס. נתנאל קורא לעומתו "עיניים יפות, עיניים יפות!" ומזנק מעל המעקה אל מותו. קופליוס נעלם בהמון.

דמויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • נתנאל (שפירושו "מתת האל"): גיבור נרקיסיסטי בעל תחושת שליחות מאנית.
  • קלרה (שפירושה "המוארת"): ארוסתו הנבונה של נתנאל, בעלת מזג שליו אך נחוש.
  • לותאר: אחיה של קלרה וחברו של נתנאל.
  • קופליוס: איש מעורר פחד, אשר ייתכן והיה מעורב במות אביו של נתנאל.
  • קופולה: סוחר איטלקי בברומטרים ועדשות, נתנאל מזהה אותו כקופליוס.
  • אביו של נתנאל: אלכימאי שמתרועע עם קופליוס ומוצא את מותו בילדותו של נתנאל.
  • ספלנזאני: פרופסור שמשתף פעולה עם קופולה בבניית האוטומטון שנראה כאולימפיה.
  • אולימפיה (שפירושו "היא שמגיעה מאולימפוס" בהקשר הקלאסי): "בתו" של הפרופסור ספאלנזאני, שמתגלה מאוחר יותר כאוטומטון, או בובה מכנית.

הפניות לפולקלור[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסיפור מבוסס על איש החול, דמות מהאגדות, שתפקידו להביא חלומות לילדים (ולבני אדם באופן כללי) בשנתם, בכך שהוא מפזר חול קסום על עיניהם. בעוד שבאגדות הוא מתואר כדמות חיובית או לכל היותר נייטרלית, בסיפור זה הפך הופמן את דמותו למחרידה, כך שמדובר במעין גרסה אפלה לדמות המוכרת מהאגדות.

פרשנויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

גיבור הסיפור, נתנאל, מצוי בקונפליקט פסיכולוגי כשהוא מתלבט בין הזיה למציאות. נתנאל נאבק כל חייו בטראומה שחווה בילדותו במפגש עם איש החול. עד סוף הסיפור לא מובהר האם החוויה הייתה אמיתית או רק חלום או הזיה של נתנאל הצעיר. הטקסט מייצר אצל קוראים שתי הבנות סותרות: אמונתו של נתנאל כי יש כוח אפל השולט בו, מול ההנחה של קלרה כי פחדיו מקורם ביסוד פסיכולוגי בלבד.

הופמן מקפיד כל העת שלא להכריע בין אותן תפיסות מנוגדות: מצד אחד נמצאת קלרה, ששמה (מוארת") רומז לעידן האורות. על פי תפיסה זו, איש החול אינו אלא מעשיית ילדים וכל האירועים שנתנאל זוכר לא התרחשו במציאות, אלא רק בדמיונו. מול תפיסה זו עומדת פרשנותו של נתנאל עצמו, שמייצגת את העמדה הרומנטית, בייחוד הרומנטיקה הגרמנית האפלה, שעל פיה ישנם דברים שאינם נתפסים בשכל ושאותם אין המדע יכול להסביר, ואף על פי כן הם קיימים.

זיגמונד פרויד הקדיש מאמר לדיון בסיפור בו הוא דן במושג בשם "האל-ביתי" - תחושה בלתי נוחה המתעוררת למראה משהו מוכר אך בו זמנית זר.

הדמות של קופליוס/קופולה יכולה להיחשב כדמות אמיתית, אך גם כמטאפורה, המייצגת את הצד האפל בתוך נתנאל.

ביקורת על התפקיד הפאסיבי של נשים בחברה: הציווי החברתי דורש מהן לעסוק בריקוד ובנגינה אך להמעיט בדיבור ולא להביע את דעתן. כך, אולימפיה כמעט שאינה אומרת דבר אך נתנאל משוכנע שהיא נענית לחיזוריו. כשמתגלה כי היא בובה מכנית, ממהרים גברים רבים לבחון האם נשותיהם מסוגלות לדבר ולזוז באופן ספונטני על מנת לוודא שהן אינן אוטומטונים כאולימפיה[1].

עיבודים לאופרה ובלט[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאורך השנים משך הסיפור תשומת לב ונעשו מספר עיבודים שלו לאופרה ולבלט:

  • 1852: הבובה מנירנברג (צרפתית: La poupée de Nuremberg), אופרה קומית מאת אדולף אדם
  • 1870: אלמנטים של הסיפור הותאמו מאוחר יותר (באופן רופף) לבלט קופליה.
  • 1881: הסיפור מופיע במערכה הראשונה באופרה סיפורי הופמן מאת אופנבאך.
  • 1896: הבובה - אופרה, מאת אדמון אודראן
  • 2002: הסיפור משמש בסיס לאופרה "איש החול"בהפקת תיאטרון Target Margin בניו יורק; ליברית מאת דייוויד הרסקוביץ ודאגלס לנגוורת'י; מוזיקה מאת תומאס קבאניס.
  • 2006: דר סנדמן, בלט שנכתב עבור בלט שטוטגרט, כוריאוגרפיה: כריסטיאן שפאק.

בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסיפור נחשב לסיפור מופת אשר נלמד תכופות (למשל כאן, וכאן(הקישור אינו פעיל)), וכן מוזכר ומצוטט במגוון יצירות ומשמש השראה לרבות אחרות. בין האזכורים הרבים שלו ניתן למנות את:

  • 1991: הסיפור הוא הבסיס לסרט האנימציה סטופ-מושן , איש החול, שיצר פול ברי, שהיה מועמד לאוסקר.
  • 1991: השיר Enter Sandman של להקת מטאליקה מבוסס על "איש החול" בגרסתו האפלה של הופמן.
  • 2000: איש החול, סרט של האחים טאקט המבוסס באופן רופף על סיפורו של הופמן.
  • 2007: להקת The Residents הוציאה את האלבום. The Voice of Midnight כחידוש עדכני לסיפור.
  • 2018: איש החול היה אחד משלושת סיפורי הופמן שהופיעו בהצגת האנימציה הרוסית הופמניאדה באוקטובר 2018.

תרגום לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסיפור תורגם לעברית בפעם הראשונה בשנת 1986 בתרגומה של נילי מירסקי, בספר "קדירת הזהב וסיפורים אחרים" (ספרי סימן קריאה, הוצאת הקיבוץ המאוחד).

בשנת 1983 נכלל בספר "סיפורי הופמן" הכולל חמישה סיפורים מאת המחבר, אף הוא בתרגום נילי מירסקי ובהוצאת הקיבוץ המאוחד. מהדורה מתוקנת של הספר יצאה בשנת 1990, ושוב ב-2018, בצירוף אחרית דבר מאת נילי מירסקי.

בשנת 2006 הופיע באנתולוגיה מחווה לשישה סופרים של המאה התשע-עשרה בהוצאת עם עובד.

בשנת 2012 יצא לאור כתוספת לתרגום מחודש למאמרו של פרויד האלביתי, בתרגום רות גינזבורג בהוצאת רסלינג.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ עלית קרפ, אהבה שאין לה כתובת, עיתון הארץ, ‏4/4/2007