א.ת.א. הופמן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
א.ת.א הופמן

א.ת.א הוֹפְמָןגרמנית: E. T. A. Hoffmann;‏ 24 בינואר 1776, קניגסברג - 25 ביוני 1822, ברלין) הוא שם העט של אֵרְנְסְט תֵאוֹדוֹר וִילְהֵלְם הוֹפְמָן (Ernst Theodor Wilhelm Hoffmann), סופר גרמני מן הבולטים בזרם הרומנטי, משפטן, מלחין, מבקר מוזיקה, צייר וקריקטוריסט. הופמן הוא גם נושא אופרה מפורסמת של ז'ק אופנבך, "סיפורי הופמן".

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הופמן נולד בעיר קניגסברג שבפרוסיה המזרחית למשפחת משפטנים. כשהיה בן שנתיים נפרדו הוריו. אביו עבר לאיסטרבורג עם אחיו הגדול, והוא נשאר עם אמו והתחנך על ידיה ועל ידי דודיו, שהיו כולם לא נשואים. הופמן הביע מאוחר יותר צער על הניתוק מאביו. הופמן תיאר את דודו כאדוק ועצור ברגשותיו, ואף כינה אותו, בהתאם לראשי התיבות של שמו של הדוד, אוטו וילהלם, כ"אוֹ‏י וֵי" – O Weh. לעומת זאת, הופמן חיבב מאוד את שתי דודותיו הרווקות, ובמיוחד את הדודה שרלוטה, שאותה כינה "דודה רגליים קטנטנות" (Tante Füßchen). בשל התיאורים, היו שסברו שמדובר באדם דמיוני, עד שהתגלתה עדות לקיומה לאחר מלחמת העולם השנייה.

חבר לחיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הופמן למד בבית הספר שבמבצר בקניגסברג. שם נקשר בקשרי חברות אמיצה עם חברו לכיתה, תאודור גוטליב פון היפל (1843-1775), אותו הכיר בשנת 1786. פון היפל תמך בו, עודד את רוחו והיה לו כאח בוגר. החברות נשמרה גם בשנים מאוחרות יותר בדרך של חליפת מכתבים, על אף התמרמרותו של הופמן על מה שתפס כהתרחקות מצדו של היפל. למרות שהיו בערך בני אותו הגיל, התקדם פון היפל בקריירה המשפטית שלו מהר יותר, לא מעט בזכות מעמד משפחתו. כן זכה לרשת הון ונכסים רבים. בשנים 1809–1813 נותק הקשר. עם זאת, בכל עת שהופמן נזקק לעזרתו, תמך בו חברו מילדות במשלוח כסף ובהשטת עזרה, והוא גם שסעד אותו עד למותו.

ב-1812 שינה הופמן את שמו האמצעי (השלישי) מ"וילהלם" ל"אמדאוס" (Amadeus), כאות כבוד למלחין האהוב עליו, וולפגנג אמדאוס מוצארט. השם וילהלם, עם זאת, נשמר במסמכים רשמיים ואף על מצבתו של הופמן.

הדי "הסער והפרץ"[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוחה של "תקופת הסער והפרץ" הגוועת הותירה על הופמן הצעיר רשמים ברורים. בין השפעות התקופה ניתן למנות את היווצרותה של חיבה מוחשית לספרות בגרמניה. יצירות רבות של המאה ה-18, כמו למשל "ייסורי ורתר הצעיר" של יוהאן וולפגנג פון גתה ו"הוידויים" של ז'אן-ז'אק רוסו התוו את הדרך: מעתה זכו להערכה גם ספרים שלא היה בהם מסר חינוכי בלבד. הרומן הבידורי זכה להכשר חברתי. ה"חוויה" באמצעות הספרות קידמה את הדמיון: לחובבי הקריאה הצטרפו חובבי הכתיבה. כל מי שקסמה לו הכתיבה ומצא מוציא לאור, פרסם את יצירתו.

הופמן נפטר בשנת 1822 ממחלת העגבת בה נדבק מוקדם יותר בחייו‏[1].

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • האביר גלוק (1809)
  • קדרת הזהב (1814. תר' נילי מירסקי, 1983) — ביעותי ילד וסיפורים אחרים.
  • הרפתקאות ליל סילבסטר (1814)
  • הנסיכה בראמבילה (1815)
  • איש החול (1816)
  • מפצח-האגוזים ומלך-העכברים (1816. תר' בצלאל וכסלר, 1977) — ילדה קטנה וידידה מפצח-האגוזים ה"אנושי" עוברים יחד הרפתקה חלומית, בה ניטש קרב לילי עם מלך-העכברים הרשע ובסיומה נערך מסע לילי אל ממלכת האגדות.
  • אגדות לילדים (1816)
  • חבר-המועצה קרספל (1818)
  • האלוף פרעוש (1822)

עיבודים לכתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפצח האגוזים ומלך העכברים[עריכת קוד מקור | עריכה]

את סיפורו הידוע ביותר, מפצח האגוזים ומלך העכברים (Nußknacker und Mausekönig), כתב ב-1816, ועליו ביסס צ'ייקובסקי את הסוויטה לבלט "מפצח האגוזים".

"סיפורי הופמן"[עריכת קוד מקור | עריכה]

הופמן הוא גיבורה של האופרה סיפורי הופמן שחיבר והלחין ז'ק אופנבך ב-1881. עלילת האופרה מתבססת על ספריו:

קופליה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסיפור על איש החול עובד גם לבלט, "קופליה", שעלה לראשונה בשנת 1870 והוא אחד מהבלטים הפופולריים ביותר.

הנצחת מורשתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלבד האופרה של אופנבך, הונצחה מורשתו של הופמן במספר דרכים. בעיר במברג בגרמניה מוענק מאז 1989 פרס ספרותי, פרס א.ת.א הופמן.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "א.ת.א. הופמן" - מתוך: "חייו והשקפותיו של החתול מוּרְרְ לצד קטעי ביוגרפיה של המנצח יוהנס קרייזלר על דפים אקראיים של פסולת דפוס ערוכים בידי א.ת.א. הופמן" (תרגמה מגרמנית והוסיפה סוף-דבר: ליאורה בינג היידקר), מתוך: "דחק" - כתב עת לספרות טובה, כרך ד'

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא א.ת.א. הופמן בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Joseph W. Lewis. (2010). What Killed the Great and Not So Great Composers?. AuthorHouse. p.328. ISBN 978-1449075842