אלגירדאס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ערך ללא מקורות
בערך זה אין מקורות ביבליוגרפיים כלל, לא ברור על מה מסתמך הכתוב וייתכן שמדובר במחקר מקורי.
אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים.
אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
ערך ללא מקורות
בערך זה אין מקורות ביבליוגרפיים כלל, לא ברור על מה מסתמך הכתוב וייתכן שמדובר במחקר מקורי.
אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים.
אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
יש לשכתב ערך זה. ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
יש לשכתב ערך זה. ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
אלגירדאס
Algirdas
ציור מאת אלסנדרו גואניני, 1578
ציור מאת אלסנדרו גואניני, 1578
לידה 1296 עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 24 במאי 1377 (בגיל 81 בערך) עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה הדוכסות הגדולה של ליטא עריכת הנתון בוויקינתונים
תפקיד הדוכסים הגדולים של ליטא (13451377) עריכת הנתון בוויקינתונים
השקפה דתית פגניות, נצרות אורתודוקסית עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג
  • אוליאנה אלכסנדרובנה מטבר (1349, 13461377)
  • Maria of Vitebsk (1318, 13181346) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אלגירדאסליטאית: Algirdas, בפולנית אולגיירד: Olgierd, בבלארוסית: Альгерд, Alherd,‏ בערך 1296 - מאי 1377) היה שליט של הדוכסות הגדולה של ליטא בין השנים 13451377, כשתוארו הרשמי היה של שליט הליטאים וה"רוטנים". בין השנים 1345-1341 היה נסיך של קרבו ושל ויטבסק. בעזרת אחיו קסטוטיס, שהגן על הגבול המערבי של הדוכסות, שלט על אימפריה רחבה שהשתרעה בין הים הבלטי ובין הים השחור ועד 50 מיל מרחק ממוסקבה.

רקע משפחתי ועלייתו לשלטון[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלגירדאס היה אחד משבעת בניו של הדוכס הגדול גדימינאס. לפני מותו בשנת 1341 חילק גדימינאס את ממלכתו, תוך השארת עיר הבירה וילניוס בידי בנו הקטן יאונוטיס. בעזרת אחיו קסטוטיס, הדיח אלגירדאס, בשנת 1345, את יאונוטיס הבלתי כשיר, מכס המלכות, ושלט תחתיו. בשנות מלכותו במשך 32 שנה (1345–1377) ידעה הדוכסות התפתחות והתפשטות מתמדת. בזמנו הייתה ליטא לאחת המדינות החזקות באירופה והגדולה מבחינת השטח. למצב זה תרמו כמה גורמים: ביניהם - חכמתו הפוליטית של אלגירדאס ושיתוף הפעולה ארוך השנים עם אחיו הנאמן, קסטוטיס. חלוקת התפקידים בין השניים משתקפת בעובדה שהמקורות הסלביים המזרחיים מציינים בעיקר את שמו של אלגירדאס, בעוד הכרוניקות המערביות מודעות במיוחד למעשיו של קסטוטיס. בתקופתו האבירים הטבטונים מצפון ואורדת הזהב מדרום היו כפופים במידה שווה לליטא, בזמן שרוסיה המוסקבאית ופולין היו בדרך כלל במצב יריבות ביניהן.

התפשטות האימפריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בימי אלגירדאס, הצליחה ליטא לא רק להגן על שטחה, אלה להרחיב את השפעתה למרחקים על חשבון רוסיה המוסקבאית ואורדת הזהב. גבולות ממלכתו הגיעו עד לחוף הצפוני של הים השחור. עיקר מאמציו הדיפלומטיים והמלחמתיים של אלגירדאס התרכזו בהבטחת השליטה על האוכלוסייה הסלבית שחיה בשטחי רוס של קייב לשעבר. הוא השיג את בחירת בנו אנדריאס כשליט של פסקוב וכן זכה בתמיכה בקרב מיעוט בעל השפעה מקרב תושבי הרפובליקה של נובגורוד הגדולה, מה שחיזק במידה מסוימת את מעמדו במרכזים המסחריים האלה מול השפעתה של מוסקבה.

אלגירדאס כבש את הנסיכויות החשובות של סמולנסק ובריאנסק במערב רוסיה. למרות שיחסיו עם הדוכסים הגדולים של מוסקבה היו תכופות ידידותיים, והוא עצמו נשא שתי נסיכות רוסיות נוצריות פרבוסלביות, לא נרתע להילחם במוסקבאים (1368,1370,1372) ומלהטיל פעמיים מצור על מוסקבה בשנים 1368 ו-1372, אמנם ללא הצלחה.

בשנת 1355 כבש מידי אורדת הזהב את הנסיכויות צ'רניהיב ונובגורוד סיברסקי אחד מהישגיו היה ניצחונו את הטטרים בקרב המים הכחולים על הבוג הדרומי בשנת 1363. ניצחון זה גרם להתמוטטות אורדת הקיפצ'אק רבת העוצמה ובריחת החאן שלה דרומה אל מטה חדש בחצי האי קרים. בעקבות הקרב כבש אלגירדאס את ארץ קייב, את פודוליה ואת פרייסלב.

מצד שני את עול המאבק המקביל בחזית האבירים הטבטונים ניהל אחיו קסטוטיס, נסיך של סמוגיטיה.

אלגירדאס ניהל גם מלחמה מוצלחת נגד קז'ימייז' השלישי, מלך פולין על השליטה בווליניה.

הוא סייע גם כן לאחיו קסטוטיס במלחמתו באבירים הטבטונים.

מעמד ה"רוטנים" בממלכתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלגירדס איחד את כל האדמות הבלארוסיות ואת רוב חלקי אוקראינה תחת שרביטו בדוכסות הגדולה של ליטא. [1]

השתייכותו הדתית ומותו - מיתוסים ומסורות סותרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

היסטוריונים מודרניים מעריכים כי גדימינאס ואלגירדאס השתמשו בזהותם הדתית הפגאנית ככלי דיפלומטי ונשק. היא איפשרה להם להשתמש בהבטחות להתנצרותה של ליטא כאמצעי לשמור על עוצמתם ועל עצמאותם. לפי הרמן פון טארטברגה ויאן דלוגוש, נשאר אלגירדאס פגאני עד יום מותו בקיץ 1377. גם דיווחים ביזנטיים תומכים במקורות המערביים: הפטריארך נילוס תיאר את אלגירדאס כשליט העובד את פולחן האש. פטריארך אחר, פילותאוס, הטיל חרם על כל האצילים ה"רוטנים" שסייעו בידי אלגירדאס הכופר.

אחרי מותו, נשרפה גופתו של אלגירדאס בטקס מיוחד, יחד עם 18 סוסים ורבים מחפציו האישיים ביער על יד מאישיאגאלה. האתר מהווה יעד לחפירות ארכאולוגיות החל משנת 2009. כדברי מריה גימבוטאס, "נשרף עם מיטב סוסיו, בבגדיו מכוסי הזהב, וחגור בחגורת כסף, ועם גלימה רקומת חרוזים ואבנים טובות".

עם צאצאיו נמנים האצילים הרוסים ממשפחת טרובצקוי והמשפחות האצילות הפולניות-ליטאיות צ'רטוריסקי וסנגושקו.

במבט לאחור, חסידי הנצרות האורתודוקסית באוקראינה ובבלארוס רואים באלגירדאס חלוץ של האורתודוקסיה הנוצרית. "כרוניקת בוכובייץ" מן המאה ה-16 ו"כרוניקה הוסטינסקה" מן המאה ה-17 טענו כי אלגירדאס התנצר לפי הפולחן האורתודוקסי, בערך לפני נישואיו למריה מוויטבסק בשנת 1318. למרות שאכן נבנו בווילנה בימי מלוכתו מספר כנסיות אורתודוקסיות, הטענות המאוחרות בנוגע לטבילתו לנצרות לא מוצאות סימוכין במקורות בני זמנו ורוב החוקרים דוחים אותן כחסרות בסיס. עם זאת, כמה היסטוריונים רוסים, כמו בטיושקוב, עומדים על כך כי אלגירדאס היה שליט פרבוסלבי. יתר מזו, המסורת המיתית סביב התנצרותו של אלגירדאס שרדה גם בזיכרון הרשמי של הכנסייה האורתודוקסית ברוסיה, אוקראינה ובליטא. בספר יזכור של מנזר המערות בקייב, החתום על ידי צאצאים של אלגירדאס, מוזכרת עוד בשנות ה-1460 טבילתו של השליט הליטאי תחת השם הנוצרי "דמטריוס". בעקבות וויצייך ויוק קויאלוביץ' ומקאריוס הראשון, כותב וולודימיר אנטונוביץ' כי ימים אחדים לפני מותו, התנצר אלגירדאס והתקבל למנזר של קתדרלת תאוטוקוס בווילנה, תחת השם "אלכסיוס".

אלגירדאס ידוע גם כרודף של הנצרות וכנותן הפקודה להוצאתם להורג של אנטוני, יואן ואוסטאתיוס (אבסטאפי) מווילנה, שהפכו מאוחר יותר לקדושים מעונים של הכנסייה האורתודוקסית הרוסית.

מורשתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מטבע זיכרון ליטאי עם דמותו של אלגירדאס

אלגירדאס השכיל לתמרן בין רוסיה המוסקבאית ובין פולין, דיבר בשפה הליטאית ובין השאר גם בשפה הרוטנית, ונטה לשמור על הצביון הפגאני והנוצרי אורתודוקסי של נתיניו מאשר להתנכר להם ולאמץ את הנצרות הרומית-קתולית. לעומת זאת, בנו, יוגאילה, עלה על כס מלכי פולין, עבר לדת הנוצרית הרומית-קתולית והקים את שושלת היגיילונים שמשלה בפולין וליטא למשך כמאתיים שנה.

נשים וצאצאים[עריכת קוד מקור | עריכה]

וקניאז פסקוב (1387-1342)

לפי י. טנגובסקי יתכן כי היה בנו של קוריאט [2]

    • ולדימיר אולגרדוביץ' (מת אחרי אוקטובר 1398) , נסיך קייב (1394-1362), שליט קופיל וסלוצק, אב קדמון למשפחות גדימיניות אוללקוביץ' ןבלסקי
    • תאודור או פיודור (מת ב-1399), פיודור , נסיך רילסק (1399-1370), קניאז ראטניה (1394-1370), קניאז ראטניה (1394-1387) , קניאז בריאנסק (1393)
  • פיידורה, אשתו של סביאטוסלב מקאראצ'ב
  • אגריפינה , אשתו שלבוריס מסוזדאל (הוטבלה כ"מרי", מתה ב-1393)
  • מאשתו השנייה - אוליאנה מטבר:
    • יוגאילה, אחר כך = ולדיסלב יגיילו, (1434-1351)- דוכס גדול של ליטא (1382-1377) 1392-1382), מלך פולין (1434-1386)
    • סקירגיילה, הוטבל בשם איוואן (1354- 11בינואר 1397 בקייב ) דוכס עוצר של ליטא (1397-1395), קניאז קייב (1397-1395), קניאז טראקאי (1395-1382)
    • קריבוטס , הוטבל כ"דמיטרי" (אחרי 1350- אחרי 1404), נסיך נובגורוד-סיוורסקי (1392.93- 1386)
    • לנגווניס , הוטבל כסימאון, מת אחרי 19 ביוני 1431) נסיך מסטיסלבל, נסיך עוצר של מדינת נובגורוד
    • קרייגיילה , הוטבל כקזימיר , אחרי 1390-1350), נסיך מסטיסלבל
    • ויגאנטס, הוטבל כ"אלכסנדר" (אחרי 1350 - 28 ביוני 1392), נסיך קרנאווה
    • שוויטריגאילה, הוטלב בולסלב, , 1370- 10 בפברואר 1452 בלוצק ), דוכס גדול של ליטא (1432-1430), שליט וליניה (1452-1437)
    • קנה , הוטבלה כיואנה , ( כ-1350 - 27 באפריל 1368) , אשתו של קזימיר הרביעי, דוכס פומרניה
    • הלנה (אחרי 1350 - 15 בספטמבר 1438), אשתו של ולדימיר האמיץ
    • מריה (נולדה אחרי 1350), אשתו של ויידילה ושל דוד מגורודץ
    • וילהיידה, הוטבלה כקתרינה, אחרי 1350- אחרי 4 באפריל 1422), אשתו של יוהאן השני, דוכס מקלנבורג-שטרגארד
    • אלכסנדרה ממזוביה (אחרי 1350- 19 ביוני 1434), אשתו של שמוביט הרביעי, דוכס מזוביה
    • ידוויגה מאושווייצים (אחרי 1350 - אחרי 1407) אשתו של יאן השלישי מאושווייצים

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אלגירדאס בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ וילאן- אנציקלופדיה של אוקראינה
  2. ^ Tęgowski J. Który Konstanty — Olgierdowic czy Koriatowic — byłprzodkiem kniaziów Czartoryskich? // Europa Orientalis. — Toruń, 1996. עמ' 53-59