אליהו עצור
 | |
| לידה |
1936 ה'תרצ"ו תאשמשית |
|---|---|
| פטירה |
23 במרץ 2016 (בגיל 80 בערך) י"ב באדר ב' ה'תשע"ו ירושלים |
| מקום קבורה | הר המנוחות |
| מדינה |
ישראל  |
| מקום פעילות | ישיבת פורת יוסף, ישיבת אוהל מועד, רב שכונת קטמון |
| תקופת הפעילות |
? – 23 במרץ 2016 |
| תפקידים נוספים | ראש ישיבת אוהל מועד, ר"מ בישיבת פורת יוסף ורב שכונת קטמון |
| רבותיו |
ר' מסעוד נחמייאש (דמנאת) ור' מסעוד דהאן (דמנאת). ר' משה בוזגלו (דרע). ר' יצחק חזן, ר' יעקב חזוט (קזבלנקה). ר' לוי נחמני, ר' שלמה אדהאן. הרב משה עדס, הרב יהודה צדקה, הרב בן-ציון אבא שאול (ישיבת פורת יוסף). |
  | |
הרב אליהו עצור (ה'תרצ"ו, 1936 - י"ב באדר ב' ה'תשע"ו, 23 במרץ 2016) היה דיין ורב ישראלי. במהלך השנים שימש כר"מ בישיבת פורת יוסף, רב שכונת קטמונים, ראש ישיבת "אהל מועד" וראש אבות בתי הדין בירושלים.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
נולד בשנת ה'תרצ"ו (1936) לאביו ניסים ולאימו מרת סעדה לבית אלמליח בכפר תאשמשית[1] שבהרי האטלס שבמרוקו. בקטנותו נספתה אמו במגפה שהתחוללה בכפר והמשפחה עברה לעיר דמנאת שם נשא אביו אישה שנייה. בילדותו למד בתלמוד תורה של אוצר התורה בעיר דמנאת, ולאחר מספר שנים עבר ללמוד בישיבת אוצר התורה בעיר קזבלנקה בה התבלט כעילוי בלימודו.
בשנת ה'תשט"ו (1955) עלה לארץ ישראל עם משפחתו. בשל פרסומו כעילוי תורני, עם הגעתו לארץ ישראל נשלח הרב נסים טולדנו לנמל חיפה לקחתו ולדאוג ללימודיו התורניים.[2] בישראל למד הרב בישיבת פורת יוסף, במשכנה הזמני בשכונת קטמון, ומונה בתוך זמן קצר לשמש ר"מ בישיבה למרות גילו הצעיר.
לאחר נשואיו למד בכולל שלמה מוסיוף בצוותא עם ראש הכולל דאז הרב שמואל אוירבך, ונסמך על ידו לרבנות ודיינות בשנת ה'תשל"ג. לאחר מכן התמנה לרב שכונת קטמונים בירושלים, ובמקביל כיהן במשך כשנה כראש ישיבת אוהל מועד. בשנת ה'תשמ"ג התמנה לדיין בירושלים ושנים ספורות לאחר מכן הועלה למשרת אב בית דין.[3] בשנת תשס"ה מונה לשמש בתפקיד ראש אבות בתי הדין בירושלים.
לצד עבודתו השיפוטית, עסק הרב עצור במהלך חייו בפעילות ענפה של ההדרת כתבים ומחקר תורני. בשנת ה'תשמ"ו הוציא לאור מחדש את ספר שער כבוד ה' לרבי אפרים אנקווה[4] והקדים לו מבוא לתולדותיהם של מחבר הספר והמוציא לאור (הרב חיים בלייח). כמו כן, היה חבר מערכת במכון 'תולדות' במסגרתו יצאו לאור: ספר המשפט העברי בקהילות מרוקו (ה'תשמ"ד);[5] שו"ת משפט וצדקה ביעקב ב' חלקים לרבי יעקב אבן צור (ה'תשנ"ד); ספרי הרב מכלוף אלעסרי - ליקוטי תורה וטעמי השחיטה.[6] חלק מפסקי הדין שכתב במהלך תקופת כהונתו כדיין פורסם במסגרת 'פסקי דין רבניים' (פד"רים).
שימש במקביל לתפקידו בעולם הדיינות כנשיא מוסדות תורה רבים, ובין השאר היה חבר מערכת שמות הגיטין ומעורכי הפד"רים, כאשר בתפקידו זה ערך מאות פסקי דין חשובים, ובשנותיו האחרונות שימש כרב ארגון הצלה אלו"ן. לצד כל זאת כתב מאות תשובות מעמיקות בהלכה כשחלקם הוא תכתובת בינו לבין גדולי הפוסקים בעשרות השנים האחרונות. רובם המוחלט של כתביו נותרו בכתב יד.
נפטר ביום שלישי י"ב אדר ב' תשע"ו ונקבר בהר המנוחות.[7]
היה נשוי לאביבה (ויויאן) לבית בן סימון, ואב לשמונה ילדים.
רבותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]
בדמנאת למד אצל רבי מסעוד נחמייאש ורבי מסעוד דהאן. בכפר דרע למד אצל רבי משה בוזגלו. בקזבלנקה למד אצל רבי יצחק חזן, וכשחלה מילא את מקומו רבי יעקב חזוט. אחר כך למד אצל רבי לוי נחמני וכן אצל רבי שלמה אדהאן.[8] בישיבת פורת יוסף למד אצל הרב משה יוסף עדס, הרב יהודה צדקה והרב בן ציון אבא שאול.[9]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- שלמה מייארא שער כבוד ה', קונטרס זיכרון אליהו, ניסן ה'תשע"ו, עמודים תקלט-תקנז.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- נסים בן חיים, ראב"ד ירושלים הגאון רבי אליהו עצור הלך לעולמו באתר כיכר השבת י"ב אדר ב' תשע"ו
- מתוך אזכרת 12 חודש לרה"ג מרדכי אליהו זצ"ל באתר ישיבה כ"ה אייר תשע"א
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ ait flalad
- ^ שלמה מייארא שער כבוד ה', קונטרס זיכרון אליהו, ניסן ה'תשע"ו, עמ' תקל"ט-תקמ"ב
- ^ מייארא, תקמ"ב-תקנ"ג
- ^ HebrewBooks.org Sefer Detail: שער כבוד ה' -- נקאוה, אפרים בן ישראל, באתר היברובוקס
- ^ המשפט העברי בקהילות מרוקו - התקנות / מכון תולדות / חש"ד, באתר אוצר החכמה
- ^ טעמי השחיטה / אלעסרי, מכלוף / תשנ"ד, באתר אוצר החכמה
- ^ מייארא, עמ' כ"א, תקנ"ו
- ^ רבי שלמה אדהאן
- ^ מייארא, עמ' תק"מ, תקמ"ב