אליה סולימאן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אליה סולימאן
إيليا سليمان
אין תמונה חופשית
לידה 28 ביולי 1960 (בן 59)
נצרת, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה מדינה פלסטינית עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק שחקן, במאי קולנוע, תסריטאי, שחקן קולנוע, מפיק קולנוע עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אוניברסיטת ביר זית עריכת הנתון בוויקינתונים
בן/בת זוג Yasmine Hamdan עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה פרס הנסיך קלאוס עריכת הנתון בוויקינתונים
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

אליה סולימאןערבית: إيليا سليمان; נולד ב-28 ביולי 1960 בנצרת) הוא במאי קולנוע פלסטיני. מלמד קולנוע ב-European Graduate School בשווייץ.

אודות[עריכת קוד מקור | עריכה]

סולימאן נולד בנצרת ב-1960 לאב חרט ואם מורה. בסוף שנות העשרה שלו עזב ללונדון וצרפת ולאחר מכן חזר לנצרת. עם שובו התחיל להתעניין בקולנוע, לקרוא ספרים ולצלם במצלמה ביתית. בין השנים 1982 ל-1993 התגורר סולימאן בניו יורק בה פיתח התעניינות באופן בו מוצגים הערבים בתקשורת המערבית והישראלית. בניו יורק ביים שני סרטים קצרים "הקדמה לסוף הוויכוח", שזכה בפרס הסרט הניסיוני הטוב ביותר בפסטיבל הקולנוע של אטלנטה באותה שנה, ו"מחווה על ידי התנקשות" בו מופיע גיבור בשם "E.S" (ראשי התיבות של שם הבמאי) והוא מתבונן בשקט בהתרחשות. דמות זו חוזרת גם בסרטיו הבאים "כרוניקה של העלמות" (1996) ו"התערבות שמיימית" (2002).

בשנת 1994 עבר להתגורר בירושלים על מנת ללמד קולנוע ותקשורת באוניברסיטת ביר זית. בשנת 1996 ביים את סרטו הארוך הראשון, "כרוניקה של העלמות", שזכה בפרס סרט הביכורים בפסטיבל הסרטים של ונציה אך התקבל בתגובות נסערות והוחרם בעולם הערבי כולו. הביקורת האשימה את הבמאי בבגידה, בעמדה ציונית ובשיתוף פעולה עם האויב.

בשנת 2002 ביים את הסרט "התערבות אלוהית", אשר זכה בפרס חבר השופטים ופרס פיפרסקי בפסטיבל הקולנוע בקאן ובפרס הסרט הזר בטקס פרסי הקולנוע האירופאי.

בשנת 2008 ביים את הסרט "הזמן שנותר". זהו סרט אוטוביוגרפי למחצה, בהשראת יומני אביו ואימו, אשר פרוסים על פני ארבע תקופות משנת 1948 ועד לימינו. הסרט השתתף בתחרות הרשמית על פרס דקל הזהב.

ב-2019 זכה סרטו "It Must Be Heaven" התחרה על פרס דקל הזהב וזכה בציון לשבח מיוחד[1].


כיום

מסרטיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • כרוניקה של היעלמות (1996)
  • מלחמה ושלום בווזול (תיעודי, במשותף עם עמוס גיתאי, 1997)
  • התערבות אלוהית (2002)
  • הזמן שנותר (2008)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Peter Debruge, Peter Debruge, Bong Joon-ho’s ‘Parasite’ Wins the Palme d’Or at Cannes, Variety, ‏2019-05-25 (באנגלית)