אלכסנדרו פלכטנמאכר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אלכסנדרו פלכטנמאכר
Timbru A.Flechtenmacher.jpg
לידה 23 בדצמבר 1823
יאשי, נסיכות מולדובה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 28 בינואר 1898 (בגיל 74)
בוקרשט, רומניה עריכת הנתון בוויקינתונים
בן/בת זוג Maria Flechtenmacher עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק מלחין, כנר, מנצח, מורה עריכת הנתון בוויקינתונים
כלי נגינה כינור עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

אלכסנדרו אדולף פלכטנמאכררומנית, שם המשפחה בכתיב גרמני: Alexandru Adolf Flechtenmacher,[1]23 בדצמבר 1823 יאשי - 28 בינואר 1898) היה מלחין, כנר, מנצח ומורה רומני, גרמני יליד חבל מולדובה. היה המלחין של השיר הלאומי הרומני "הורת האחדות" על מלותיו של וסילה אלכסנדרי (1855) שהפך להמנון לא רשמי של האיחוד בין הנסיכויות מולדובה וולאכיה שהתקיים ב-24 בינואר 1859. פלכטנמאכר הלחין גם את האופרטה הרומנית הראשונה, "באבא חרקה". בין 1 בנובמבר 18641869 היה מנהל "הקונסרבטוריון למוזיקה ודקלום" בבוקרשט, כיום האוניברסיטה הלאומית למוזיקה. נודע גם בזכות המוזיקה שכתב לוודווילים הראשונים והפזמונים שבמחזותיו של אלכסנדרי, ובזכות שירים פטריוטיים נוספים.

רקע משפחתי, ילדותו ולימודיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלכסנדרו פלכטנמאכר נולד ביאשי כבנו של המלומד והמשפטן ממוצא גרמני כריסטיאן פלכטנמאכרׁ (1785-1843). כריסטיאן פלכטנמאכר היה סקסוני טרנסילבני יליד בראשוב שהתיישב בשנת 1813 במולדובה להזמנת השליט סקרלט קאלימאכי כדי לשמש לו ליועץ משפטי וללמד למשפטים. פלכטנמאכר הבן גדל בבית מוזיקלי כשאמו ידעה לנגן היטב בפסנתר ואביו היה בעצמו חובב תיאטרון ומוזיקה. ביאשי אלכסנדר למד פסנתר אצל אמו,[2] אחר כך אצל פאול הטה. כינור למד אצל וי. לייטנר. עוד בגיל 11 התחיל לנגן ככנר בלהקה הלירית הצרפתית מיאשי עד שנשלח ללימודים בווינה עם מלגה שקיבל מהבויאר המלומד והסופר קוסטאקה קונאקי.[3] למד בין השנים 1837-1840 בקונסרבטוריון של וינה כתלמידם של יוזף בֶהם ויוזף מאיזדר (כינור) וניגן לאחר מכן לפרק זמן בתזמורת התיאטרון "קרנטרטור" (Kärntherthortheater).[4]

פעילותו ככנר, מנצח ומורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עשה בהמשך סיורים באירופה ובמולדתו ככנר ובשנים 1843-1842 היה לכנר ראשי של להקה "מריה תרזה פריש" ביאשי. ניגן בסלונים של משפחות האצולה ביאשי, בבתים של הלוגופט באלש, של הנסיכה דידיצה מברוקרדט ושל גאורגה אסאקי, שבהם התנהלה רוב הפעילות המוזיקלית בעיר.[5]

ב-1844-1847, עדיין בבירת מולדובה, עבד כמנצח התזמורת של התיאטרון הלאומי שבניהולו של מאטיי מילו. ב-1847 ערך סיור קונצרטים מוצלח ברוסיה. אחרי שהשתלם בפריז בשנים 1847-1848 והצטרף לפעילות המהפכנית שפרצה ב"אביב העמים" במולדובה. בשנת 1852, ממורמר בגלל הקשיים שהעלו לפניו שלטונות בנסיכות, עבר פלכטנמאכר לוולאכיה השכנה וכיהן כמנצח בתיאטרון של בוקרשט בין השנים 1852-1853. ב-1853 נשא לאשה את מריה, בת לבית מברודין, אשה משכילה ומיוחדת, שחקנית בקראיובה בצעירותה, שעמדה לצידו למשך 30 שנה. במשך חמש שנים (1853-1858) ניצח פלכטנמאכר על תזמורת התיאטרון בקראיובה והיה למייסד החינוך המוזיקלי בבירת אולטניה. בין השנים 18581879 חזר לנצח על תזמורת התיאטרון הלאומי של בוקרשט. את פעילותו בתחום ההוראה התחיל בבית הספר הקרוי "המוסד המקהלתי" Aşezământul choral (1860-1863 בבוקרשט כמורה לכינור, צ'לו ופסנתר. בשנים 1863-1864 לימד הרמוניה וכינור ב"בית הספר למוזיקה קולית וכלית" (Şcoala vocală şi instrumentală).

פסגת הקריירה שלו הייתה יסוד הקונסרבטוריון למוזיקה בבוקרשט בשנת 1864 (לפי החלטת השליט אלכסנדרו יואן קוזה) וניהולו כמנהל ראשון בין השנים 1864-1869. פלכטנמאכר לימד שם כפרופסור לכינור (והרמוניה) במשך 31 שנה (1864-1895.

בשנת 1866 ניצח על קונצרט סימפוני ראשון בבוקרשט שכלל יצירות של היידן,מוצרט ובטהובן שהביא אחריו את הקמתה מחדש של החברה הפילהרמונית הרומנית בשנת 1868. בשנת חנוכת ה"אתנאום הרומני" &Ateneul Român), מושב התזמורת הפילהרמונית בבוקרשט, בשנת 1888 בוצעה יצירותו המוקדשת לאירוע, "הימנון האתנאום" (Imnul Ateneului) למקהלה.[6]

המחצית השנייה של חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדחתו מתפקיד מנהל הקונסרבטוריון בשנת 1869 גרמה לו לעוגמת נפש. פקד בו בהמשך אסון של מות בנו היחיד. לתקופות ארוכות העדיף לשהות, בחברת אשתו, בבית בכפר מצאו (Măţău) על יד קמפולונג מוסצ'ל. שם התחיל לכתוב את האופרה ההיסטורית שלו, "הנערה מקוזיה" אך לא הצליח לסיימה. אחרי שהתאלמן, ביתו בער בדליקה יחד עם רבות מעבודותיו. בנימוק שפעם קיבל פרס לאומי בשווי 300 ליי, השלטונות סירבו להעניק לו מאוחר יותר קצבת זקנה כלשהי. בגיל 75 הפסיק לנגן בכינור בגלל מחלה. עמיתים כמו המלחין אדאורד קאודלה ושחקנים של התיאטרון הלאומי בבוקרשט נתנו הצגה שהכנסותיה הוענקו לו כעזרה למחייתו.[7] פלכטנמאכר נפטר בבוקרשט בינואר 1898 והובא לקבורה בבית הקברות "בלו". אשתו, מריה (1838-1888), הייתה שחקנית תיאטרון בצעירותה, ובבגרותה מורה, עיתונאית וסופרת, פעילה למען זכויות הנשים.בשנים 1879-1884 היא הוציאה כתב עת בשם "פֶמֶיָה רומֶנֶה" (Femeea română, "האישה הרומנית") שהמוטו שלה היה "חירות באמצעות האור" (Libertate prin lumină). מריה פלכטנמאכר הייתה ידועה גם כמארגנת מופעי צדקה שהכנסתם הייתה מוקדשת לעזרה לאמנים ולמוזיקאים נזקקים.

תרומתו כמלחין[עריכת קוד מקור | עריכה]

פלכטנמאכר הלחין את האופרטה הרומנית הראשונה - באבה חרקה (הבכורה ב-26 בדצמבר 1848 בתיאטרון הלאומי ביאשי) - על מילים של השחקן והבמאי מאתיי מילו. כמו כן הצטיין כמלחין למוזיקת במה - בעיקר ל"קופלטים" ול"ודבילים" פרי עיטם של סופרים כמו וסילה אלכסנדרי, קונסטנטין נגרוצי ואחרים. אבל שיתוף הפעולה הכי פורה היה לו עם אלכסנדרי. על מילות משורר זה הלחין גם שירים פטריוטיים שנשארו פופולריים עד היום ובראשם "הורת האחדות". פלכטנמאכר הלחין גם ריקודים בסגנון עממי רומני - בעיקר מסוג "הורה" ו"סרבה". הקטעים שכתב פלכטנמאכר לוודבילים היו מגוונים - פזמונים, שירי לכת, ואלסים, סרנדות, שירים קומיים וליריים, אותות כֵּליות או קוליות וכו'. מנגינותיו הושפעו על ידי הפולקלור הרומני ומוזיקת הלאוטארים הצוענים וגם על ידי ז'אנרים אופנתיים כמו הרומנסות העירוניות, הריקודים הסלוניים וכדומה.

יצירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

פלכטנמאכר השאיר כ-600 יצירות מוזיקליות.

מוזיקה למחזות
  • Tuzul calicul
  • Nunta ţărănească (חתונה כפרית) לפי וסילה אלכסנדרי
  • Herşcu Boccegiul (הרשקו הרוכל) לפי וסילה אלכסנדרי
  • Baba Hârca (באבה חֶרקה), אופרטה-וודביל בשתי המערכות, 1848, יאשי, למילים של מאטיי מילו
  • Doi țărani și cinci cârlani, (שני איכרים וחמשה גדאים) וודביל לפי קונסטנטין נגרוצי (1848, יאשי)
  • בארבו לאוטרול, שיר במה לפי וסילה אלכסנדרי (1850; 1854 יאשי)
  • סולם החתולה, Scara mâţei וודביל מאת אלכסנדרי, (1850 יאשי)
  • Urâta satului (המכוערת של הכפר) למילים של וסילה אלכסנדרי
  • גברת קיריצה (או שתי בנות ודודה אחת) Coana Chirița sau două fete și-o neneacă

וודביל מאת וסילה אלכסנדרי

  • שובה של גברת קיריצה או גברת קיריצה בפרובינציה, וודביל לפי וסילה אלכסנדרי (1850 יאשי)
  • Întoarcerea Coanei Chirița sau Coana Chirița în provincie (יאשי 1850)
  • Banii, Gloria și Amorul (הכסף, התהילה והאהבה) וודביל מאת אֶוּג'ניו קראדה (1861, בוקרשט)
  • מוזיקה לדרמה ההיסטורית Răzvan și Vidra (רזבאן ווידרה), מאת בדוגדאן פטריצ'ייקו השדאו, (1867 בוקרשט)
  • Cinel-Cinel (צ'ינל-צ'ינל) לפי וסילה אלכסנדרי
  • Iaşii-n carnaval (יאשי בקרנבל) לפי אלכסנדרי
  • Florin şi Florica (פלורין ופלוריקה)
  • Arvinte şi Pepelea (ארבינְטֶה ופֶּפֶּלְיָה)
  • Cetatea Neamţului (מצודת ניאמץ) לפי אלכסנדרי
  • Piatra din casă (האבן שאין לה הופכין) לפי אלכסנדרי
  • Vivandiera (ויוואנדיירה) לפי אלכסנדרי
  • המחזה ההיסטורי Zavera lui Tudor לפי אלכסנדרי
אופרות:
  • Fata de la Cozia (הנערה מקוזיה) אופרה בלתי גמורה, בשלוש מערכות, לברית מאת אוג'ניו קראדה לפי דימיטריה בולנטיניאנו (1870)
שירים פטריוטיים:
  • Hora ostaşilor români (ההורה של החיילים הרומנים)
  • Hora muncitorilor (ההורה של הפועלים)
  • Sfânta zi de libertate (היום הקדוש של החרות)
  • Hora Unirii ההורה "אחדות" (1857)
  • ויוואט, ויוואט, ויוואט רומניה! !Vivat, vivat, vivat Romania על מילים של י.ק. פונדסקו

Adio patriei (שלום לך מולדת) למילים של אלכסנדרי

שירי אהבה - "רומנצות"
  • Florile הפרחים - מילים:י.פטריני
  • Înger dulce (מלאך מתוק) מילים: דימיטריה בולינטיניאנו
  • Adio la Braşov (אדיו בבראשוב)
שירה כנסייתית:
עבודות לתזמורת:
  • פתיחה לאומית מולדבית Uvertură naţională Moldova (פורסמה בווינה, הוצאת וגרלין, 1856)

בוצעה בפסנתר על ידי פרנץ ליסט ברסיטל שנתן ביאשי ב-11 בינואר 1847.

מוזיקה קאמרית:

קובצי שירי עם[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • פרסם "קובץ שירים מולדביים" Culegere de cântece moldave

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Rodica Oană-Pop Alexandru Flechtenmacher, Viaţa în imagini, Editura Muzicală, Bucureşti, 1964 (רודיקה אונה-פופ אלכסנדרו פלכטנמאכר - סדרת "החיים בתמונות", ההוצאה המוזיקלית, בוקרשט 1964 ברומנית)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ לפי גרסאות אחרות שמו המלא היה אדולף קארל פלכטנמאכר. Ozana Alexandrescu "Musikzeitung" 2008
  2. ^ Z.Vancea עמ' 55
  3. ^ Dr.Weinberg (1967) p.163
  4. ^ שם Ozana Alexandrescu
  5. ^ Dr.Weinberg 1967 p.163
  6. ^ Ozana Alexandrescu שם
  7. ^ Dr.Weinberg 1967 p.169