אלקואין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אלקואין
Charlemagne and Alcuin scriptor.jpg
אלקואין (מימין) פוגש בקרל הגדול, ציור מ-1830
תאריך לידה 735 בקירוב ביורק, ממלכת נורת'מבריהממלכת נורת'מבריה  נורת'מבריה
תאריך פטירה 19 במאי 804
קדוש עבור הכנסייה הקתולית, הכנסייה האורתודוקסית, השיתוף האנגליקני
חג 20 במאי

אלקואין (Alcuin‏; 735 בקירוב - 19 במאי 804) היה מלומד, נזיר, מחנך ותאולוג אנגלי.

אלקואין נולד בממלכת נורתמבריה ליד העיר יורק שבצפון אנגליה. למד בבית הספר של מנזר קתדרלת יורק, שנוסד בידי הארכיבישוף מיורק אתלברט. בית ספר זה נודע כמרכז ללימוד התאולוגיה, הספרות והמדע. תוכנית הלימודים כללה את שבע האמנויות החופשיות: דקדוק, לוגיקה, רטוריקה, גאומטריה, אריתמטיקה, אסטרונומיה ומוזיקה. לאחר שסיים את חוק לימודיו הפך אלקואין למורה באותו בית ספר.

ב-781 נשלח על ידי מלך נורתמבריה לרומא כדי לקבל את אישורו של האפיפיור אדריאנוס הראשון להסמכתו של אינבאלד הראשון כארכיבישוף של יורק. בדרכו בחזרה פגש בקרל הגדול מלך הפרנקים ששכנע אותו להצטרף לחצרו בעיר אאכן (כיום בגרמניה), שאליה הוזמנו גם מלומדים אחרים, כדי ללמד בבית הספר של ארמון המלך. בית ספר זה, שנוסד על ידי אבותיו של קרל הגדול, נועד בעיקר ללמד את ילדי חצר המלכות גינוני טקס. אך המלך שאף לכלול בתוכנית הלימודים גם את שבע האמנויות החופשיות, ובעיקר את לימוד התאולוגיה הנוצרית.

אלקואין הביא מאנגליה ספרים ומורים, ובהם עוזריו מן העיר יורק. עד מהרה הפך בית הספר של הארמון למרכז פעיל של לימודים ושל העתקת כתבי יד רומיים עתיקים. נערכה רפורמה חינוכית שהתפשטה בכל רחבי הממלכה. נוסדו בתי ספר במנזרים שמהם התפתחו אחר כך האוניברסיטאות הראשונות של אירופה. התלמידים היו: קרל הגדול עצמו, אשתו, אחותו גיזלה, בניו פפין ולואי החסיד (לימים לואי החסיד מלך הפרנקים), מזכירו איינהרד ורבים אחרים. אלקואין הפך לידידם של המלך, של אנשי חצרו ושל גבירות החצר שכולם היו תלמידיו. נוטקר המגמגם (Notker Balbulus) מספר שלא נמצא באימפריה הפרנקית מלומד שלא היה תלמידו או תלמיד של תלמידו של אלקואין.[1] לפי איינהרד, הביוגרף של קרל הגדול, מונה אלקואין ליצור תקן לכתיבה מסוגננת אחידה לשפה הלטינית. בין 782 ל-796, פיתח יד (hand - ביטוי שמשמעותו סגנון קליגרפי) חדשה וקרא לה על שם פטרונו, הכתב הקרולינגי.

ב-790 שב אלקואין לאנגליה, אך משלא עלה בידו להשפיע על מלך נורתמבריה בענייני ניהול הממלכה, חזר לחצרו של קרל הגדול ב-792. משם כתב סדרת מכתבים למלך נורתמבריה ולבישופים אנגליים. מכתבים אלה מהווים מקור חשוב להכרת החברה הקרולינגית.

ב-796 נתמנה אלקואין לאב מנזר מרטין מטור (בעיר טור כיום בצרפת). שם פיקח על עבודתם של נזירים שהעתיקו כתבי יד נוצריים עתיקים ושירה וספרות רומית. כמעט כל השירה והספרות הלטינית שיש בידינו כיום נשתמרו בזכות עבודה זו שנעשתה על ידי נזירים בתקופה הקרולינגית.

אלקואין נפטר במנזר מרטין מטור ב-804.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]