אמנת האו"ם בדבר מניעת רצח עם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-colors-edit-find-replace.svg יש לשכתב ערך זה. הסיבה לכך היא: כולל היגדים הכוללים הטיה וביקורת ללא סימוכין.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

אמנת האו"ם בדבר מניעתו וענישתו של הפשע השמדת-עםאנגלית: The Convention on the Prevention and Punishment of the Crime of Genocide) אומצה על ידי העצרת הכללית של האומות המאוחדות בהחלטת האו"ם 260 ב-8 בדצמבר 1948 ונכנסה לתוקף ב-12 בינואר 1951.

האמנה היא פרי עבודתו של רפאל למקין, עורך דין יהודי ואזרח בלארוסי, שהיגר לארצות הברית וחקר את נושא רצח העם. למקין שטבע את המושג "ג'נוסייד", היה נחוש בדעתו לגבש מסמך רשמי שיעזור במניעת מקרי הג'נוסייד ואף יעניש את מבצעיו, ולכן הגיש לעצרת האו"ם את מסקנותיו, שנבעו בעיקר מרצח העם הארמני, השואה והשמדת הצוענים במלחמת העולם השנייה.

האמנה קובעת כי "רצח עם" הוא שלילה פיזית של הזכות לחיים של בני אדם, בגלל השתייכותם לקבוצה לאומית, אתנית, דתית וגזעית, ומתוך כוונה להשמיד השמדה גמורה או חלקית את חברי הקבוצה, ללא קשר לאשמה אישית. שלילת הזכות לחיים מקבוצות שלמות מזעזעת את מצפונו של המין האנושי וגורמת לאובדן לאנושות כולה, מבחינת התרומה התרבוית או כל תרומה שתרמו קבוצות אלו, והיא נוגדת את החוק המוסרי ואת רוחו ומטרותיו של האו"ם. מקרים רבים של פשעים מסוג רצח עם התרחשו כאשר קבוצות גזעיות, דתיות ואחרות הושמדו, במלואן או בחלקן. העונש על פשעים אלו הוא עניין בינלאומי.

ישראל הצטרפה לאמנה ב-17 באוגוסט 1949 ואישררה אותה ב-9 במרץ 1950‏[1]. חוק בדבר מניעתו וענישתו של הפשע השמדת עם, תש"י-1950 התקבל פה אחד בכנסת ב-29 במרץ 1950‏[2][3].

אמנה בדבר מניעתו וענישתו של הפשע השמדת-עם. האומות המאוחדות, 1948[עריכת קוד מקור | עריכה]

"בעלי האמנה הזאת, לאחר שעיינו בהצהרה שניתנה מאת עצרת האומות המאוחדות בהחלטה מס' 96 מיום 11 בדצמבר 1946, האומרת שהשדמת-עם הוא פשע על פי החוק הבינלאומי, והוא בניגוד לרוחן ולמטרתם של האומות המאוחדות ולשמצה בעיני העולם התרבותי, ומתוך הכרה בכל הדורות הייתה השמדת-עם גורמת אבידות גדולות לאנושות ובהיותם משוכנעים שכדאי להסיר מעל המין האנושי את השוט הנתעב הזה דרוש שיתוף פעולה בינלאומי, באו לכלל הסכם, לאמור:

סעיף 1
בעלי האמנה מאשרים שהשמדת-עם, בין בימי שלום ובין בימי מלחמה, הוא פשע על פי החוק הבינלאומי, ובעלי האמנה מקבלים עליהם למנוע אותו ולהעניש עליו.
סעיף 2
באמנה זו השמדת-עם פירושה - אחד המעשים המפורשים להלן שנעשה בכוונה להשמיד, השמדה גמורה או חלקית, קבוצה לאומית, אתנית, גזעית, או דתית, באשר היא לקבוצה כזו. אלה המעשים:
  1. הריגת אנשים הנמנים עם הקבוצה,
  2. גרימת נזק חמור, בגוף או בנפש, לאנשים הנמנים עם הקבוצה,
  3. העמדת הקבוצה בכוונה תחילה בתנאי-חיים שיש בהם כדי להביא לידי השמדתה הגופנית, כולה או מקצתה,
  4. קביעת אמצעים שכוונתם למנוע את הילודה בקבוצה,
  5. העברת ילדי הקבוצה לקבוצה אחרת בדרך כפייה.
סעיף 3
אלה המעשים שיהיו נענשים עליהם:
  1. השמדת-עם
  2. קשר לבצע השמדת-עם
  3. הסתה ישירה ופומבית לבצע השמדת-עם
  4. ניסיון לבצע השמדת-עם
  5. השתתפות בהשמדת עם
סעיף 4
בני אדם המבצעים השמדת-עם או אחד המעשים המנויים בסעיף 3, יבואו על ענשם, בין שהם מושלים הנושאים באחריות מכוח חוקה, בין שהם פקידי ציבור ובין שהם אישים פרטיים.
סעיף 5
בעלי האמנה מקבלים על עצמם לחוקק, בסמגרת חוקותיהם הם, את החוקים הדרושים כדי להפעיל את הוראות האמנה הזאת, ובמיוחד כדי לקבוע ענשים יעילים לאנשים האשמים בהשמדת-עם או במעשה מן המעשים המנויים בסעיף 3
סעיף 6
בני אדם שנאשמו בהשמדת-עם במעשה מן המעשים המנויים בסעיף 3, יישפטו על ידי בית משפט מוסמך של המדינה שבארצה נעשה המעשה, או על ידי בית משפט פלילי בינלאומי שיהיה לו כוח שיפוט על אותם בעלי האמנה שקיבלו עליהם את שיפוטו
סעיף 7
השמדת-עם ושאר המעשים, המנוים בסעיף 3, לא יראו אותם כפשעים פוליטיים לצוך הסגרה. בעלי האמנה מתחיבים במקרים כאלה להתיר הסגרה על פי החוקיהם ועל פי חוזיהם שהם בני תוקף אותה שעה.
סעיף 8
כל אחד מבעלי האמנה ראשי לדרוש מאת המוסדות המוסמכים של האמומות המאוחדות שיפעלו, לפי מגילת האומות המאוחדות, כל פעולה שיראו אותה כעשויה למנוע או להשבית השמדת-עם או כל מעשה אחר מן המעשים המנויים בסעיף 3.
סעיף 9
מחלוקת בין בעלי האמנה לגבי פירושה, קיומה והשימוש בה לרבות מחלוקות בעניין אחריותה של מדינה להשמדת- עם או למעשה אחר מן המעשים המנויים בסעיף 3, תובא לפני בית הדין הבינלאומי לצדק על פי בקשתו של אחד החולקים.

סעיפים 10,11,12: בעלי אופי מינהלי.

בדרך לגירוש. שואת הארמנים

ביקורת על האמנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אין מחלוקת על כך שהאמנה הנוכחית הינה מסמך סמלי ותו לא. מדינות ריבוניות רבות מתייחסות לאמנה בחוסר רצינות ורבים מזלזלים בכוחה (בעיקר בגלל אוזלת היד שנקטו במקרה רואנדה ויוגוסלביה). בנוסף לכך, ארצות הברית סרבה לחתום על האמנה המתוקנת וערכה אותה עקב אינטרסים. יש האומרים כי אי חתימת ארצות הברית על האמנה בנוסח המקורי, פגעה אנושות באמנה ורוקנה אותה מתוכן. כמו כן, יש הרואים באמנה מסמך הרווי באינטרסים הפוליטיים של מעצמות העולם, ולכן אין לה כוח אפקטיבי במניעת מקרי ג'נוסייד אלא רק בהגברת המודעות בלבד.

נקודות ביקורת עיקריות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • באמנה לא מוגדר מיהו הכח עליו מוטלת המחויבות לפעול ולהתערב במקרה בו מתבצע רצח עם ואופן אכיפת מניעת רצח העם. ומאחר ולא ניתן להתערב בעניינים הפנימים של המדינות ולבצע חקיקה מחייבת לגיוס בנושא, לא ניתן להחיל אותו בצורה מוחלטת והאחריות על כך מוטלת על המדינה הריבונית ותו לא (סעיף 5 של האמנה).
  • האמנה מתייחסת רק למדינות בהן הוגדרה המטרה לבצע רצח עם כחלק ממדיניות הממשלה. רצח של אוכלוסיה מסוימת המתבצע על יד אינדיבידואלים או כחלק שלא ממדיניותה הרשמית של המדינה, אינו נמנה בהגדרת רצח העם. קיים קושי להוכיח את המושג "כוונה". "כוונה" יכולה להתבטא כתחושה ולאו דווקא כמסמך קונקרטי או הודעה כתובה. וכיוון שיש קושי להוכיח כוונה, קשה למנוע ג'נוסייד. יש לציין כי שואת היהודים, הג'נוסייד האולטימטיבי והגדול ביותר במאה ה-20, הוא ללא ספק אירוע מכוון ומתוכנן להפליא, אך לא נמצאו מסמכים שמעידים שאכן הייתה הוראה שעודדה חיסול תעשייתי בסדר גודל של שואת היהודים. ייתכן כי מסמכים וראיות רבות חוסלו. ובמקרים שכאלה ההוכחות מתבססות על המבצעים שנתפסו, הקורבנות והצד השלישי - עדי הראייה (סעיף 2 של האמנה).
  • בנוסף המושג "השמדה גמורה או חלקית" אינו ברור. אין התייחסות לקורבנות שנרצחו בגין רדיפות פוליטיות ואתניות. קבוצות פוליטיות לא הוכללו באמנה עקב התנגדות הגוש הסובייטי. רצח של קבוצות פוליטיות - "פוליטיסייד" (סעיף 2 של האמנה).
  • לא ניתן לפקח ולאכוף את דיני הענישה והשפיטה במקרה בו הנאשם, בעניין רצח העם, נפשט בפני בבית משפט לאומי. בתי המשפט הלאומיים עלולים להיות מושחתים או נאמנים לשלטון הישן, וכתוצאה מכך הדיינים עלולים להקל בגזר דינם של מבצעי הרצח. תרחיש שכזה מתקיים בעיקר כאשר השלטון החדש, שקם לאחר שלטון הג'נוסייד, דוגל באותה אג'נדה אכזרית ונשאר נאמן לעקרונות השלטון הקודם. בנוסף לכך, טענות רבות על "פגיעה בריבונות" הגיעו מכיוון ארצות הברית, שטענה שסעיף זה פוגע בדמוקרטיות ובחופש הריבון של המדינות ואין לחייב על משפט בינלאומי (סעיף 6 של האמנה).

מסקנות על תופעת הג'נוסייד ומניעתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנו למדים כי המאה ה-20 הייתה המאה עם אירועי הג'נוסייד האכזריים והקשיים ביותר בתולדות החברה המודרנית. על כל בני האדם מוטלת חובה מוסרית לגלות סולידריות, אמפתיה ולנסות לחתור אל האמת והאותנטיות, למען אותם הקורבנות החפים מפשע שנטבחו, ולמענם של כל הניצולים שנרדפו, גורשו, עונו ואיבדו את אמונם בבני האדם רק בגלל השתייכותם לקבוצה מסוימת.

יש לגלות ערנות מרבית כאשר מתרחשת פגיעה בזכויות האדם ובמקרים של שחיקת הדמוקרטיה. כמו כן, ניתן להקיש מן ההיסטוריה וממקרי הג'נוסייד השונים, כי רצח עם ותופעת רדיפת קבוצות, מתקיימות בעיקר במדינות שדוגלות בשלטון דיקטטורי, מלוכני, פשיסטי, נאצי, לאומני, גזעני, ולכן עלינו לתמוך בשלטון דמוקרטי ואורח חיים פלורליסטי, המפחית את ההסתברות להתרחשות ג'נוסייד ולרדיפת קבוצות באשר הן.

חוק בדבר מניעתו וענישתו של הפשע השמדת-עם, תש"י-1950[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • נתקבל בכנסת ביום י"א בניסן תש"י (20 במרץ 1950).
  • הצעת החוק ודברי הסבר נתפרסמו בהצעות חוק 27 מיום כ"ג בכסלו תש"י (14 בדצמבר 1949), עמי 37-38
  • פורסם בספר החוקים תש"י, עמוד 137
  • לפי סעיף 9 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב-1982, אין התיישנות בעבירות לפי חוק זה.

חוק זה בא להפעיל את הוראות האמנה בדבר מניעתו וענישתו של הפשע השמדת עם‏[4], שנתקבלה על ידי עצרת האומות המאוחדות ביום ז' בכסלו תש"ט (9 בדצמבר 1948), ונחתמה מטעם ישראל ביום ד' באלול תש"ט (17 באוגוסט 1949)

  1. "השמדת עם" - פירוש
    1. בחוק זה "השמדת-עם" פירושה - אחד המעשים המפורטים להלן שנעשה בכוונה להשמיד, השמדה גמורה או חלקית, קיבוץ לאומי, אתני, גזעי או דתי (להלן - "קיבוץ"), באשר הוא קיבוץ כזה.
      ואלה המעשים:
      1. הריגת אנשים הנמנים עם הקיבוץ
      2. גרימת נזק חמור, בגוף או בנפש, לאנשים הנמנים עם הקיבוץ
      3. העמדת הקיבוץ בתנאי-חיים שיש בהם כדי להביא להשמדתו הגופנית, כולו או מקצתו
      4. קביעת אמצעים שכוונתם למנוע את הילודה בקיבוץ
      5. העברת ילדי הקיבוץ לקיבוץ אחר בדרך כפייה
    2. בסעיף-קטן (1), "ילד" פירושו - אדם שלא מלאו לו שמונה-עשרה שנה.
  2. עונש על השמדת עם
    האשם בהשמדת-עם, דינו - מיתה; אך אם עשה את המעשה, המהווה את העבירה, בנסיבות אשר, אלמלא סעיף 6, היו פוטרות אותו מאחריות פלילית או היו משמשות עילה למחילת העבירה, והוא עשה כמיטב יכולתו כדי להקל את חומרת התוצאות שנגרמו על ידי המעשה, יהיה דינו - מאסר לתקופה של לא פחות מעשר שנים.
  3. קשר, הסתה וניסיון להשמדת עם, והשתתפות בה
    1. האשם באחד המעשים המפורטים להלן, דינו כדין האשם בהשמדת-עם. ואלה המעשים:
      1. קשר לבצע השמדת-עם
      2. הסתה לבצע השמדת-עם
      3. ניסיון לבצע השמדת-עם
      4. השתתפות בהשמדת-עם
    2. המונחים "קשר", "הסתה" ו"ניסיון" שבסעיף-קטן (1), יש לפרשם מתוך סימוכין להוראות פקודת החוק הפלילי, 1936‏[5].
    3. לצורך סעיף-קטן (1)(4), רואים אדם כמשתתף בהשמדת-עם, אם רואים אותו כך על פי סעיף 23(1) (ב), (ג) או (ד) לפקודת החוק הפלילי, 1936.
  4. אחריות על השמדת עם
    האשם בעבירה לפי חוק זה יבוא על עונשו, בין שהוא מושל הנושא באחריות מכוח החוק, בין שהוא חבר של מוסד מחוקק, בין שהוא פקיד-ציבור ובין שהוא אדם פרטי.
  5. מקום הפשע
    מי שעשה מחוץ לישראל מעשה שהוא עבירה לפי חוק זה, אפשר להביאו לדין ולהענישו בישראל, כאילו עשה את המעשה בישראל.
  6. תפקיד משפטי, הכרח, צורך וצידוק אינם הגנה
    הוראות הסעיפים 16, 17, 18 ו-19 לפקודת החוק הפלילי, 1936, לא יחולו לגבי עבירות לפי חוק זה.
  7. תחולת החוק הפלילי הכללי
    הוראות החלק הראשון של פקודת החוק הפלילי, 1936, יחולו לגבי עבירות לפי חוק זה, במידה שאין בחוק זה הוראה אחרת.
  8. הסגרה
    על אף האמור בכל חוק אחר, בדיון בדבר הסגרתו של אדם שנאשם, או שנתחייב בדין, על השמדת-עם או על אחד המעשים המפורטים בסעיף 3(1), אין נזקקים לטענה שהעבירה שעליה הוא נאשם או נתחייב בדין היא עבירה בעלת אופי פוליטי.
  9. ביצוע
    שר המשפטים ממונה על ביצוע חוק זה.
  10. תוקף החוק
    חוק זה - הבא בעקבות האמנה בדבר מניעתו וענישתו של הפשע השמדת-עם, שנתקבלה על ידי עצרת האומות המאוחדות ביום ז' בכסלו תש"ט (9 בדצמבר 1948), נחתמה מטעם מדינת ישראל, ובהתאם להחלטת הכנסת נתאשרה על ידי מדינת ישראל, - ייכנס לתקפו ביום פרסומו ברשומות, ויעמוד בתקפו, בין שהאמנה תיכנס לתקפה או תעמוד בתקפה ובין אם לאו.

חתומים:

  • דוד בן-גוריון-ראש הממשלה
  • פנחס רוזן-שר המשפטים
  • חיים ווייצמן-נשיא המדינה

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Convention on the Prevention and Punishment of the Crime of Genocide
  2. ^ חוק בדבר מניעתו וענישתו של הפשע השמדת עם, תש"י-1950 (קריאה שלישית). דברי הכנסת, חוברת י"ט, עמ' 1230.
  3. ^ ספר החוקים, תש"י, 137
  4. ^ כתבי אמנה 5, עמוד 6
  5. ^ ע"ר מס' 652 מיום 14 בדצמבר 1936, תוספת 1, עמוד 263


רצח עם

רצח העם הטסמני (1828-1830)רצח העם הצ'רקסי (1864)רצח העם של ההררו והנאמה (1904-1907)רצח העם הארמני (1915-1918)שואת היהודים (1939-1945)השמדת הצוענים (1939-1945)רצח העם הבנגלי (1971)רצח העם בבורונדי (1972)רצח העם בקמבודיה (1975-1979)רצח העם במזרח טימור (1975)רצח העם בגואטמלה (1981-1983)רצח העם ברואנדה (1994)רצח העם בדארפור (2003-2015)

אמנת האו"ם בדבר מניעת רצח עם