אנה גונזגה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אנה גונזגה
Anne Marie de Gonzague de Clèves-Nevers
Anne gonzague.jpg
לידה 1616
פריז, ממלכת צרפת ממלכת צרפתממלכת צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 6 ביולי 1684 (בגיל 68 בערך)
פריז, ממלכת צרפת ממלכת צרפתממלכת צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
שם מלא אן מארי דה גונזאג דה קלווה-נוור
מדינה צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה פריז עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק בעלת סלון ספרותי עריכת הנתון בוויקינתונים
בן זוג אדוארד, רוזן פפאלץ-זימרן
שושלת בית גונזגה
אב קרלו הראשון גונזגה, דוכס מנטובה ומונטפראט
אם קתרין דה מיין
צאצאים ראו בהמשך
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

אנה גונזגהצרפתית: Anne de Gonzague;‏ 1616 - 6 ביולי 1684) הייתה אצילה צרפתית וסלוניסטית צרפתית, אשר הייתה אשתו של אדוארד, רוזן פפאלץ-זימרן, נכדו של ג'יימס הראשון, מלך אנגליה ודוד של ג'ורג' הראשון, מלך בריטניה. אם אנה לא הייתה ממירה את אדוארד לקתוליות, אולי היה כס המלוכה האנגלי עובר לצאצאיו.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנה מארי דה גונזגה נולדה בפריז בשנת 1616, לקרלו הראשון גונזגה, דוכס מנטובה ומונטפראט וקתרין דה מיין, בתם של שארל מלורן, דוכס מיין והנרייטה די סבויה, המרקיזה דה וילאר. אביה השתייך לענף הזוטר הצרפתי של דוכסי בית גונזגה, אשר שלט במנטובה בצפון איטליה. ענף נוור הגיע מאוחר יותר למנטובה שוב לאחר מלחמת הירושה של מנטובה, שהחלה בין היתר בעקבות תביעת אביה הפריסאי לדוכסות מנטובה ומונטפראט. בתמיכתו המובטחת של הכתר הצרפתי, שהעדיף מטבע הדברים עמית צרפתי שישלוט במנטובה, הגיע קרלו לשם בינואר 1628 והכריז על עצמו כעל שליט הדוכסות.

למרות שמה האיטלקי, אנה נולדה וחיה בעיקר בצרפת. היא כנראה נשארה בצרפת גם לאחר שאביה החל לשלוט במנטובה, בהתחשב בכך שהעיירה נהרסה ב-1630 (פגועה במלחמה, במגפה ובפינוי אכזרי של צבא האימפריה הרומית הקדושה).

אנה הייתה הצעירה מבין ששת ילדיהם של דוכס ודוכסית מנטובה. היו לה שלושה אחים, ביניהם קרלו השני גונזגה, ושתי אחיות, שהבכירה הייתה מריה לואיזה גונזגה מפולין. אמה הצרפתייה, קתרין דה מיין (שהייתה שייכת לבית גיז, שהיה ענף זוטר של בית לורן), מתה ב-1618, כשאנה הייתה רק בת שנתיים בערך. במקור תכננה משפחתה להפוך אותה לנזירה, אבל מות אביה ב-1637 שיחרר אותה מחובה זו, ומאז יצאה אנה לחיים הרפתקנים.

אנה התאהבה בלהט בבן דודה אנרי השני, דוכס גיז, ומאוחר יותר, היא טענה כי חתמה איתו על נישואים מורגנטיים בשנת 1639, אשר אותם הוא הכחיש. בשנת 1640, היא התחפשה לגבר כדי להצטרף אליו בסדאן, אבל הוא דחה אותה, ובשנת 1641 היא הגישה תביעה נגדו ודרשה הכרה כאשתו.

ב-24 באפריל 1645 התחתנה אנה בפריז, ללא התלהבות רבה, עם אדוארד, רוזן פפאלץ-זימרן, אציל גרמני בן תשע-עשרה, חסר ארץ וחסר כל, שהיה צעיר ממנה בתשע שנים, ונולדו להם שלושה ילדים.

על פי ההיסטוריון האיטלקי סינור ג'. ב. אינטרה, אנה "החזיקה באחד הסלונים המבריקים ביותר בשנים הראשונות של שלטונו של לואי הארבעה עשר".[1]

נישואיה של בתה השנייה לאנרי ז'ול דה בורבון, דוכס ד'אניין, באו להחזרתה. אנרי ז'ול, בנו של לה גראנד קונדה, היה בן דודו של לואי הארבעה עשר, מלך צרפת ואחד הגברים הבכירים ביותר בחצר המלוכה. אחותה, המלכה הפולניה מארי לואיז גונזגה, ייעדה את אן הנרייט כיורשתה והתחייבה לתמוך במועמדותו של הדוכס ד'אניין לכס הפולני.

הנסיכה אנה הצליחה לחתן את בתה הצעירה, בנדיקטה הנרייטה מפפאלץ-זימרן עם יוהאן פרידריך, דוכס בראונשווייג-לינבורג. בנוסף היא הייתה אשת סודו של פיליפ הראשון, דוכס אורליאן, ואף עזרה לארגן את נישואיו השניים לאחיינית בעלה בת התשע-עשרה, ליזלוטה, נסיכת הפפאלץ.

אמה של אנה הייתה חברה ממשפחת בית גיז ה"אולטרה קתולית", ואנה נראה שהייתה מאוד מסורה לדת, במיוחד בשנים המאוחרות יותר שלה. מלבד היותה צאצא בלתי חוקי של אפיפיור,[2] היא הייתה נכדתו של שארל מלורן, דוכס מיין, ראש הליגה הקתולית, שאחיו נרצחו בעת מלחמות הדת בצרפת. אנה הצליחה להמיר את בעלה הקלוויניסטי לקתוליות, למרות איומיה של אליזבת סטיוארט להתנער מכל ילדיה שהפכו לקתולים. (אליזבת סלחה לבנה במהירות מפתיעה.)

בשנת 1663, מת אדוארד בפריז בגיל 37. 40 שנה לאחר מותו, אחותו הצעירה של אדוארד, סופיה מפפאלץ, המכונה בדרך כלל סופיה מהנובר לאחר נישואיה לארנסט אוגוסט, דוכס בראונשווייג-לינבורג הפרוטסטנטי, הוכרזה כיורשת העצר לדודנית שלהם, אן, מלכת בריטניה. סופיה מעולם לא הוכרזה כיורשת לסקוטלנד. היא הייתה יורשת את הכתר, אילולא מתה שבועות אחדים לפני שמתה המלכה אן. עם מותה של סופיה, בנה גאורג לודוויג, הנסיך בוחר של הנובר ודוכס בראונשווייג-לינבורג, הפך למלך בריטניה, כמלך הראשון מבית הנובר. "אם אחיו הבכור של סופיה, אדוארד, לא היה ממיר את דתו לקתוליות", כותב ג'ורג' ל' ויליאמס, "ייתכן כי כס המלכות האנגלי היה מוחזק על ידי צאצאיו".[3]

בשנת 1671, אנה גונזגה שינתה לחלוטין את אורח החיים שלה, בשל התקרבותה לדת, וב-6 ביולי 1684 היא מתה בפריז.

משפחתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-24 באפריל 1645 התחתנה אנה עם אדוארד, רוזן פפאלץ-זימרן, ממנו נולדו לה 3 בנות:

אילן יוחסין[עריכת קוד מקור | עריכה]

פדריקו השני גונזגה, דוכס מנטובה
 
מרגריטה פאלאולוגה
 
פרנסואה מקלווה, דוכס נוור
 
מרגריט דה בורבון
 
פרנסואה, דוכס גיז
 
אנה ד'אסטה
 
אונורא דה סבויה
 
ז'אן פרנסואז דה פואה
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
לודוביקו גונזגה, דוכס נוור
 
 
 
 
 
הנרייטה מקלווה
 
 
 
 
 
שארל מלורן, דוכס מיין
 
 
 
 
 
הנרייטה די סבויה, המרקיזה דה וילאר
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
קרלו הראשון גונזגה, דוכס מנטובה ומונטפראט
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
קתרין דה מיין
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
אנה גונזגה


קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אנה גונזגה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Review of reviews and world's work: An international magazine, volume 1, William Thomas Stead, 1890, page 431
  2. ^ אנה הייתה צאצאית של האפיפיור אלכסנדר השישי דרך אמה, קתרין דה מיין, נכדתה של אנה ד'אסטה, שהייתה נכדתה של לוקרציה בורג'ה.
  3. ^ Williams, p. 66