אנה האוורד שו
 | |
| לידה |
14 בפברואר 1847 ניוקאסל אפון-טיין, אנגליה |
|---|---|
| פטירה |
2 ביולי 1919 (בגיל 72) מחוז נת'ר טאון-שיפ, פנסילבניה| מוילאן, פנסילבניה, ארצות הברית |
| מדינה |
ארצות הברית  |
| השכלה | מכללת אלבוין, בית הספר לתאולוגיה באוניברסיטת בוסטון, בית הספר לרפואה אוניברסיטת בוסטון |
| עיסוק | רופאה, אקטיביסטית ופעילה חברתית זכות הצבעה לנשים והתנועה כנגד צריכת אלכוהול |
| בן או בת זוג |
לוסי אלמינה אנתוני |
| פרסים והוקרה | |
| |
  | |
אנה הווארד שו (באנגלית: Anna Howard Shaw; 14 בפברואר 1847 - 2 ביולי 1919) הייתה מנהיגת התנועה לזכויות הצבעה לנשים בארצות הברית. הייתה גם רופאה והאישה הראשונה שתפקדה ככומר בתנועה המתודיסטית.
ראשית חייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
שו נולדה בניוקאסל אפון טיין, אנגליה בשנת 1847. כשהייתה בת ארבע, היא ומשפחתה היגרו לארצות הברית והתיישבו בלורנס שבמסצ'וסטס. בהיותו בן שתים עשרה, לקח אביה "תביעת בעלות של שלוש מאות שישים דונמים של אדמה במדבר" של צפון מישיגן "ושלח את אמה וחמשת ילדיה לחיות שם לבדם". "[1]
אמה ראתה את ביתם במישיגן כ"חווה אנגלית עם כרי דשא עמוקים, שמים שטופי שמש וחרציות ", אך גילתה עם בואם לגלות שזו בעצם "בקתת עץ נואשת ושוממה" במה שהיה אז במדבר, במרחק 40 ק"מ ממשרד דואר ו -100 ק"מ ממסילת הרכבת ".[2][1] כאן התמודדה המשפחה עם סכנות החיים על הגבול. שו נעשתה פעילה מאוד בתקופה זו, ועזרה לאחיה לשפץ את ביתם ולתמוך באמה בזמן הזעזוע והייאוש. שו לקחה על עצמה משימות פיזיות כמו "חפירה של באר וחטיבת העצים למדורה.[1]
כשראתה את הסבל הרגשי של אמה, שו האשימה את אביה חסר האחריות על כך ש"הוא לא חשב על האופן שבו בני המשפחה יחיו וישרדו בתנאים הקשים." בזמן שאמה הנכה הייתה עמוסה בעבודות הבית", אביה שהיה בלורנס היה יכול להקדיש באופן חופשי זמן ל תנועה לביטול העבדות ולתנועות הציבוריות הגדולות של ימיו.[1]
צרותיה של המשפחה החמירו עם השנים. במהלך מלחמת האזרחים בארצות הברית מתה אחותה אלינור בלידה, ואחיה טום נפצע. כשהייתה בת חמש-עשרה, נעשתה מורה בבית הספר, ולאחר שאחיה ואביה המבוגרים יותר הצטרפו למאמץ המלחמתי, היא השתמשה ברווחיה כדי לעזור לפרנס את משפחתה. עם זאת, "בכל חודש של המאמץ של המשפחה, הפער בין ההכנסות שלהם לבין ההוצאות שלהם הלך וגדל."[1]
קריירה כמטיפה[עריכת קוד מקור | עריכה]
כשהתבגרה שו, דרכה ללמוד בקולג' נעשתה מוצקה יותר. אחרי מלחמת האזרחים, היא נטשה את עבודת ההוראה שלה ועברה לגור עם אחותה הנשואה מרי בביג רפידס, מישיגן. היא הייתה מעדיפה את העבודה הרווחית יותר של חפירת תעלות אך נאלצה לאסוף את "המחט המפחידה" ולהיות תופרת.[1]
קריירת ההטפה שלה החלה בהשראת הכומר מריאנה תומפסון שהיה האדם הראשון שתמך ברדיפתה להשכלה. הודות לעזרתו של תומפסון, נכנסה שו לתיכון ביג ראפידס שבו זיהו את כשרונותיה ואת דרכה. בגיל עשרים וארבע הוזמנה שו על ידי ד"ר פק, אדם המבקש לצוות אשה לתנועה המתודיסטית, כדי לשאת את דרשתה הראשונה. שו היססה בתחילה משום שהניסיון הקודם היחיד שלה היה "כילדה קטנה המטיפה לבדה ביער ... לקהילת עצי האזנה".[1] בעידודה של ד"ר פק וידידתה הקרובה, קלרה אוסבורן, שו הסכימה ונתנה את דרשתה הראשונה במישיגן, מישיגן.
למרות ההצלחה של הדרשה הראשונה שלה, התשוקה החדשה שלה להטיף קיבלה התנגדות מחבריה לכיתה, וממשפחתה שהסכימה לשלם עבור ההשכלה שלה רק אם היא תחדל מעיסוק בהטפה. חרף ההתנגדות המתמדת ובידודה מסביבתה, בחרה אנה להמשיך בדרכה ולהטיף מוסר. היא הייתה נרגשת מאוד מביקורו של מרי ליברמור, מרצה בכיר שהגיע לביג רפידס. ליברמור נתן לה את העצה הבאה: "אם את רוצה להטיף, המשיכי והטיפי.. לא משנה מה אנשים אומרים, אל תתני להם לעצור אותך!"
הקשיים בזמן הלימודים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1873, התקבלה שו למכללת אלביון, בית ספר מתודיסטי באלביון, מישיגן. מאחר שמשפחתה התנגדה למסלול הקריירה שלה, הם סירבו לספק כל תמיכה כספית. בשלב זה, שו הייתה מטיפה בעלת רישיון וניסיון של שלוש שנים. שו הצליחה לכלכל את עצמה על ידי מתן הרצאות על התנגדויות לשתיית אלכוהול כחלק מהתנועה המתחזקת בארצות הברית.
אחרי אלביון קולג, שו למדה בבית הספר לתאולוגיה באוניברסיטת בוסטון בשנת 1876. היא הייתה האישה היחידה בכיתה שלה מתוך ארבעים ושניים גברים, והיא תמיד הרגישה "הרשעה תהומית כי היא לא הייתה באמת רצוה שם." הרגשה זו גם נבעה מהקושי שלה לתמוך כלכלית בלימודה. בהסתמך על הכנסה צנועה, שו לא מצאה את זה הוגן כי "המטיפים קיבלו לינה חינם במעונות לצד עלות מועצה של 1.25 $ בעוד עבורה העלות הייתה 2 $." אבל לא כמו באלבון, שם היא הייתה "המטיפה היחידה הזמינה היחידה", באוניברסיטת בוסטון היו מטיפים רבים מולם התחרתה על אפשרויות עבודה.[1] כשהתקשתה בהגשת כסף כדי לשלם שכר הדירה, היא נאבקה להאכיל את עצמה והרגישה "קור, רעב, בדידות."[1] עכשיו שו התחילה לשול אם מקצוע ההטפה נועד לה. למרות הקשיים האלה, המשיכה שו ב-1880, אחרי שהכנסייה המתודיסטית האפיסקופלית סרבה להסמיך אותה, היא השיגה הסמכה הכנסייה המתודיסטית הפרוטסטנטית.
בעקבות הסמכתה קיבלה שו תואר דוקטור מאוניברסיטת בוסטון בשנת 1886. בתקופת הלימודים בבית הספר לרפואה היא הפכה לאחת מהדוברת הבולטות למען זכויות פוליטיות לנשים.[3]
תפקידה בתנועה לזכויות הצבעה לנשים[עריכת קוד מקור | עריכה]
המאמץ המשותף עם סוזן ב. אנתוני[עריכת קוד מקור | עריכה]
החל משנת 1886 שימשה שו כיו"ר ארגון ההתנגדות (לצריכת אלכוהול) הנוצרית לנשים (WCTU). תפקידה היה "לעבוד למען זכות הבחירה של האישה ולאחר מכן להשתמש בהצבעה כדי לזכות ב"הגנה על הבית" ובחקיקה כנגד צריכת אלכוהול. [4] עם זאת, ההתמקדות שלה בנושא האלכוהול התמתנה ככל שכוחה גבר בתנועת למען זכויות נשים להצביע.
שו פגשה לראשונה בסוזן ב. אנתוני בשנת 1887. בשנת 1888, השתיים השתתפו בפגישה הראשונה של המועצה הבינלאומית של נשים. סוזן ב' אנתוני עודדה אותה להצטרף לאגודת הנשים הלאומית (NWSA). לאחר שהסכימה, שו מילאה תפקיד מפתח כאשר שתי ההתאגדויות התמזגו בהצבעה כאשר היא "סייעה לשכנע את ה- AWSA (התנועה האמריקנית למען זכויות נשים להצביע) להתמזג עם NWSA של אנתוני ואליזבת קיידי סטנטון, ויצרה לראשונה מזה שני עשורים מראית עין של אחדות ארגונית בתוך התנועה למען זכויות נשים להצבעה.[4] החל בשנת 1904 ובמשך 11 השנים הבאות, שו הייתה נשיאת NAWSA. תחת הנהגתה, המשיכה NAWSA לפעול כלובי לטובת תיקון חוקתי לאומי המעניק לנשים את הזכות להצביע.
ההתפטרות NAWSA[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתחילת המאה ה -20, אליס פול ולוסי ברנס, חברי ה- NAWSA, החלו להשתמש בטכניקות מיליטנטיות (למשל, חסימת הכניסה לבית הלבן במהלך מלחמת העולם הראשונה) כדי להילחם על זכות הבחירה של נשים. הם, כמו חברים אחרים, קיבלו השראה מהצלחתן של הסופרז'יסטיות המיליטנטיות באנגליה. כנשיאה של NAWSA, הופעלו על שו לחצים לתמיכה בטקטיקות אלה. אף-על-פי-כן היא טענה כי היא "מתנגדת באופן בלתי-נמנע למיליטנטיות, ומאמינה כי שום דבר בעל ערך קבוע לא היה מושג כך, שלא ניתן היה להשיגו בקלות רבה יותר בשיטות של שלום."[4] היא נשארה מתואמת עם הפילוסופיה של אנתוני, טקטיקות מיליטנטיות. בשנת 1915, היא התפטרה מתפקידה כנשיאת NAWSA והוחלפה על ידי בת בריתה קארי צ'פמן קאט
שנים מאוחרות בחייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
במלחמת העולם הראשונה, הייתה ראש ועדת הנשים של מועצת ההגנה הלאומית של ארצות הברית, שהפכה לאשה הראשונה שזכתה במדליית השירות המיוחדת. היא המשיכה להרצות על זכות ההצבעה לשאר שנות חייה.
בהרצאה שהעבירה שו, חודשים ספורים בלבד לפני מותה באוניברסיטת ביילור בוואקו שבטקסס, אמרה: "הדרך היחידה להפריך את הטענה שאמריקה היא דמוקרטיה ולכן נשים זכאיות להצביע היא להוכיח כי נשים אינן אנשים". היא סיימה את הנאום על ידי קריאה לנשים להשתתף בתנועת הנשים למען זכות הצבעה.[5]
היא הייתה נואמת בכנס הלאומי האמריקאי בנוגע לתופעת הלינץ' ב־1919, והציגה את זכות הבחירה של הנשים כצעד נגד התופעה.
שו מתה מדלקת ריאות בביתה במוילאן, נת'ר טאון-שיפ, פנסילבניה, בגיל שבעים ושתיים, כמה חודשים לפני שהקונגרס אישר את התיקון ה-19 לחוקת ארצות הברית.
חיים פרטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
שו חיה עם לוסי אלמינה אנתוני (1859–1944), אחייניתה של סוזן ב. אנתוני, עד מותה.[6] אנתוני ושו היו יחד שלושים שנה, והיא הייתה ליד מיטתה במותה.[2]
מורשת[עריכת קוד מקור | עריכה]
נאום 1915 שלה, "העיקרון הבסיסי של הרפובליקה" דורג במקום ה-27 בין הרטוריקות האמריקניות של למעלה מ-100 נאומים של המאה ה -20 (המפורטים לפי דרגה).[7][8]
בשנת 2000 היא הוכנסה לאולם התהילה הלאומי לנשים.[2]
מרכז הנשים של אנה הווארד שו במכללת אלביון מרכז את התוכניות החינוכיות המקדמות את ההכלה והפלורליזם ומגביר את המודעות לנושאים הקשורים לנשים ולגדר: דוגמאות לתכונות על הטרדה מינית ותקיפה מינית. האירוע הבולט ביותר בחסות המרכז הוא תוכנית החודש לנשים של הווארד שו, המיועדת מדי שנה לכבוד זכרה של ד"ר שו ולהדגשת היבטים חשובים בחיי הנשים, ותוכניות חינוכיות אחרות הנתמכות בחסות ארגוני סטודנטים בעלי אינטרסים משותפים.[9]
"המרכז לאנה הווארד שו בבית הספר לתאולוגיה של אוניברסיטת בוסטון מקדם מבנים ושיטות המעצימות נשים ומכבד את הגיוון. המרכז נקרא על שם הכומר דוקטור אנה הווארד שו, כומר מתודיסטית, רופאה וסופרג'יסטית. עשר שנים לאחר הקמתו ב -1978 הוקם מרכז שו כמרכז הנשים של הכנסייה הצפונית-מזרחית של הכנסייה המתודיסטית המאוחדת ".[10]
בית הספר התיכון אנה הווארד שו שנבנה בשנת 1922–1924 בדרום מערב מחוז שווילקוויל, פילדלפיה נקרא בשמה.
פסל של אנה הווארד שו הוקם ליד ספריית הקהילה ביג רפידס, מישיגן, בשנת 1988.[11]
בתרבות הפופולרית[עריכת קוד מקור | עריכה]
הפרק השלוש עשרה של העונה הרביעית של סדרת הטלוויזיה האמריקאית רוק 30, והפרק ה -17 של הסדרה הכוללת, נקרא "אנה הווארד שו דיי". השם מבוסס על השנאה העיקרית של ליז לימון ליום האהבה, מה שמביא להחלפה ליום הולדתו של מנהיג בתנועת הבחירות לנשים.
אנה הווארד שו הוצגה בשנת 2004 סרט טלוויזיה מלאכיות מברזל על ידי לויס סמית'.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Shaw, Anna Howard; Elizabeth Jordan (1915). The story of a pioneer. Harper & Brothers. p. 337. (autobiography)
- Pellauer, Mary D. Toward a Tradition of Feminist Theology: the religious social thought of Elizabeth Cady Stanton, Susan B. Anthony, and Anna Howard Shaw. Brooklyn, NY: Carlson, 1991.
- Franzen, Trisha. Anna Howard Shaw: The Work of Woman Suffrage. University of Illinois, 2014.
- Linkugel, Wil A.; Solomon, Martha (1991). Anna Howard Shaw, Suffrage Orator and Social Reformer. New York: Greenwood Press. ISBN 0-313-26345-0.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Anna Howard Shaw at Flickr
- Finding Aid for the Anna Howard Shaw Papers
- Anna Howard Shaw letter from the Anna Howard Shaw Papers, 1917–1919 at The University of North Carolina at Greensboro
- Anna Howard Shaw quotation from the Anna Howard Shaw Papers, 1917–1919 at The University of North Carolina at Greensboro
- The Anna Howard Shaw Center at Boston University School of Theology
- Papers in the Woman's Rights Collection, 1908–1943. Schlesinger Library, Radcliffe Institute, Harvard University.
- The Story of a Pioneer From the Library of Congress
- American National Biography Online, Ann D. Gordon. "Shaw, Anna Howard", February 2000. Access Date: March 8, 2016
- אנה האוורד שו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- כתבי אנה האוורד שו בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
- אנה האוורד שו, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 Shaw, Anna Howard; Jordan, Elizabeth Garver and Catt, Carrie Chapman (1915) The Story of a Pioneer, New York and London: Harper & Brothers.
- ^ 1 2 3 "Dr. Anna H. Shaw, Suffragist, Dies". New York Times. 3 ביולי 1919. נבדק ב-8 במרץ 2016.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Whitman, Alden, ed. (1985). American Reformers. New York: The H. W. Wilson Company. pp. 734–735. ISBN 0-8242-0705-X.
- ^ 1 2 Bilhartz, Terry D. "Anna Howard Shaw." Great Lives from History: The Nineteenth Century. Ed. John Powell. 4 vols. Salem Press, 2007. Salem History Web. 26 September 2011.
- ^ The Lariat (Waco, Texas), Vol. 20, No. 27, Thursday, April 17, 1919 http://digitalcollections.baylor.edu/cdm/ref/collection/lariat/id/5214
- ^ Pennsylvania Commission for Women, Legendary Ladies, A Guide to Where Women Made History in Pennsylvania
- ^ Michael E. Eidenmuller (2009-02-13). "Top 100 Speeches of the 20th Century by Rank". American Rhetoric. נבדק ב-2015-10-27.
- ^ Michael E. Eidenmuller. "Anna Howard Shaw - The Fundamental Principle of a Republic". American Rhetoric. נבדק ב-2015-10-27.
- ^ Anna Howard Shaw Women's Center.
- ^ Howard Shaw Center
- ^ The Rev. Dr. Anna Howard Shaw 1847-1919, retrieved February 5, 2016