אליס פול

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-colors-emblem-development.svg ערך זה נמצא בתהליך עבודה מתמשך. הערך פתוח לעריכה.
אתם מוזמנים לבצע עריכה לשונית, ויקיזציה וסגנון לפסקאות שנכתבו, וכמו כן לעזור להרחיב ולהשלים את הערך.
אליס פול, 1915

אליס פול (אנגלית: Alice Paul; ‏11 בינואר 1885 - 9 ביולי 1977) הייתה פעילה חברתית אמריקאית לזכויות האישה, פמיניסטית וסופרג'יסטית. פול הייתה ממנהיגות הקמפיין בתחילת המאה ה-20 למען התיקון ה-19 לחוקת ארצות הברית, תיקון שאושר לבסוף ב-1919 והעניק זכות בחירה לנשים. פול, לצד לוסי ברנס ואחרות, ארגנה אירועים והמשמר הדומם "Silent Sentinels" - הפגנת נשים קבועה מחוץ לבית הלבן שהתקיימה מ-1917 למשך כשנתיים, עד אישור התיקון לחוקה.[1]

לאחר אישור התיקון לחוקה, כיהנה פול במשך עשרות שנים כמנהיגת מפלגת הנשים הלאומית (אותה יסדה עם ברנס ב-1913), שניסחה את התיקון לשוויון זכויות לחוקת ארצות הברית. מאבקה זכה להצלחה כאשר נשים הוכללו כקבוצה המוגנת מאפליה במסגרת חוק זכויות האזרח (1964). בפעילותה לאורך השנים התעקשה פול להתמקד בזכויות כלל הנשים, ולא נענתה לקריאות לעסוק גם בנושאים כגון תכנון ילודה, זכויות נשים אפרו-אמריקניות וכדומה.

לאחר מותה זכתה להוקרה כאשר שמה צויין בהיכל התהילה הלאומי לנשים (1979).[2] הוצאו בולים לכבודה בארצות הברית ובבריטניה, וב-2012 יצאה סדרה של מטבעות זהב של 10 דולר בהם הוטבעה תמונתה.

חיים מוקדמים והשכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אליס פול נולדה ב-11 בינואר 1885, ב-Moorestown בניו ג'רזי, ארצות הברית.[3] היא הייתה הבכורה מארבעת ילדיהם של ויליאם מיקל פול הראשון ו-Tacie פול (לבית פארי). ויליאם פול היה איש עסקים מצליח והמשפחה חייה ברווחה יחסית. משפחת פול הייתה קווייקרית ואליס פול גדלה בסביבה שהאמינה שנשים וגברים שווים לפני האלוהים. פול למדה על המאבק למען זכות הבחירה לנשים מאמה ואף הצטרפה אליה לעתים למפגשים של האגודה האמריקנית לזכות הבחירה לנשים.[4]

פול למדה בבית ספר של הקהילה הקווייקרית וב-1901 החלה ללמוד ביולוגיה במכללת סווארת'מור. במהלך הלימודים היא הייתה פעילה במועצת המנהלים של ארגוני הסטודנטים. פעילות זו הייתה אחת מההתנסויות הפוליטיות הראשונות שלה.[4] לאחר הלימודים, על מנת להימנע מהוראה, פול התמודדה וזכתה במלגת לימודים ושהייה בבית הספר לפילנתרופיה בניו יורק, שלימים היה בית הספר הראשון שהכשיר עובדים סוציאליים. במהלך לימודיה היא נחשפה לשתי דרכים לסיוע לעניים עירוניים: ארגוני צדקה ופעילות ב-settlement movement שפעלה לקרב בין עניים לעשירים באמצעות קהילות עצמאיות. ההתנסות שלה כסטודנטית לעבודה סוציאלית חשפה אותה לקהילות שבאו מרקעים שונים מאוד משלה והחלה להתגבש אצלה עמדה לגבי המגבלות של טיפול פרטני (פעילות ארגוני הצדקה), החשיבות לפעילות ברמה קהילתית (settlement movement)[5] ובהמשך אף מעבר לכך. ב-1907 היא קיבלה תואר שני בסוציולוגיה מאוניברסיטת פנסילבניה וכתבה את התזה שלה על שוויון נשים בפנסילבניה[6]. לאחר שסיימה את לימודיה באוניברסיטת פנסילבניה, יצאה פול לאנגליה. היא המשיכה בלימודים ליד ברמינגהאם, בקולג' קוויקרי שנתן הכשרה דומה לזו שקבלה בניו יורק ובנוסף גם לקחה קורסים נוספים באוניברסיטה של ברמינגהאם. באנגליה היא המשיכה לעבוד כעובדת סוציאלית במהלך הלימודים. ב-1908 היא עבדה במשך שבוע כפועלת במפעל צמיגים והרוויחה 5$ לשבוע. ההתנסות הזו העמיקה את הבנתה בחייהם של האנשים בהם טיפלה כעובדת סוציאלית[5].

הצטרפות לתנועה הסופרג'יסטית בבריטניה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כינוס של איגוד הנשים החברתי-פוליטי ב- 1908 באנגליה. הכיתוב בשלט מעל הבמה: מעשים לא דיבורים

פול שמעה לראשונה על סופרג'יזם בברמינגהאם, בשעה שהמון לעג לכריסטבל פנקהרסט, סופרג'יסטית בריטית, בעת שדיברה בעד זכות הצבעה לנשים. פאנקהרסט הייתה פעילה רדיקלית בתנועה הסופרג'יסטית ויחד עם אמה, פעלו לפי מוטו "מעשים לא מילים". הדבר בא לידי ביטוי ביידוי אבנים, ניפוץ חלונות של מבני ציבור, הפרעה לאסיפות ציבוריות והשתלטות על מבני ציבור[4]. פול הצטרפה לאיגוד הנשים החברתי-פוליטי שכריסטבל ואמלין פנקהרסט הקימו והייתה לפעילה משמעותית בו. פעילות שתיארה, מאוחר יותר, כמעין המרת דת[7]. המפגש עם הסופרג'יזם הרדיקלי בשילוב עם המפגש עם פרופסור ביאטריס וב, שכנעו את פול כי עבודה סוציאלית וארגוני צדקה אינם יכולים להביא לשינויים חברתיים נחוצים בחברה. השינוי יגיע רק באמצעות מעמד משפטי שווה לנשים[8].

פעילותה באיגוד העניק לפול הזדמנות להיות מעורבת בפעילות חברתית. ב-1908 היא נעשתה עוזרת של אמלין פאנקהרסט ולקחה חלק בצעדות מחאה, עצרות והפגנות, אשר הובילו למעצרן החוזר ונשנה של פול ואחרות. בבית המעצר הן התנגדו בצורה לא אלימה למעצר באמצעות שביתות רעב. בתגובה, ומתוך חשש שהנשים ימתו בבית המעצר, מזכיר המדינה, וינסטון צ'רצ'יל, הורה להאכיל בכפייה את הנשים שסירבו לאכול והן, כמובן, הקיאו את המזון[9].

פול הפכה להיות פעילה מרכזית באיגוד הנשים החברתי-פוליטי, ובעת ביקור של חבר הקבינט ושר החוץ בריטי אדוארד גריי בעיר ברוויק אפון טוויד, (Berwick-upon-Tweed) ארגנה פול יחד עם לוסי ברנס אירוע מחאה. ימים לפני ביקור השר, היא ופעילות נוספות הסתובבו ברחובות העיר והסבירו לעוברים ושבים על המאבק הסופרג'יסטי. בזמן הרצאתו של השר, פול התפרצה לדבריו ותבעה את זכויותיהן של נשים. היא נעצרה על ידי המשטרה והובלה למעצר, כשברחוב בדרך לתחנת המשטרה עמד קהל שצפה בהתרחשות. המעצר והעניין הציבורי הובילו לסיקור תקשורתי משמעותי של האירוע והמאבק, כפי שפול תכננה[8]. באוגוסט 1909, לפני נאום של חבר בית הנבחרים, הלורד קרו (Lord Crewe) בגלאזגו, עלתה פול על גג הבניין בכוונה לדבר בפני האנשים שהגיעו לשמוע את הלורד ועוברי אורח. המשטרה הורידה אותה מהגג. מאוחר יותר פול וחברותייה ניסו לפרוץ לבניין בסיוע תומכים, אולם המשטרה עצרה אותן. מפגינים מחוץ לתחנת המשטרה קראו לשיחרורן. פול, פאנקהרסט ואחרות המשיכו בפעילות מחאה שהפריעו לסדר הציבורי ויצרו תהודה תקשורתית. באחד המעצרים פול דרשה שיכירו בה כאסירה פוליטית, אולם הדבר לא קרה. היא נדרשה ללבוש את מדי האסירים ומשסרבה והסוהרות לא הצליחו להפשיט אותה, סוהרים גברים הפשיטו אותה. לאחר מספר שביתות רעב, פול נחלשה, חלתה ושוחררה. בינואר 1910 היא חזרה לארצות הברית[8].

חזרה לארצות הברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

פול חזרה לארצות הברית על מנת להחלים, בעקבות המעצרים בבית הכלא וההפגנות אשר פגעו בבריאותה. פול החלה ללמוד באוניברסיטת פילדלפיה לקראת דוקטורט. היא כתבה את הדיסרטציה שלה על הזכויות החוקיות של נשים בארצות הברית[10]. ברנס נשארה באנגליה והמשיכה להיות פעילה באיגוד הנשים החברתי-פוליטי. ב-1910 בכנס של האגודה הלאומית לזכות הבחירה לנשים (NAWSA) פול דיברה על המאבק הסופרג'יסטי באנגליה. היא חיכתה לברנס, שחזרה ב-1912, על מנת לתכנן הוספת תיקון לחוקת ארצות הברית שלתפיסתן יוביל לכך שנשים יקבלו זכות הצבעה במהירות הרבה ביותר[11]. הרעיון לפעול ברמה הפדרלית ולא ברמה המדינתית היה מנוגד לתפיסת הפעילות של NAWSA. כאשר ברנס ופול הציגו את הרעיון בפני מנהיגות האגודה, הן ביטלו אותו על הסף, מלבד ג'יין אדמס שעודדה אותן להתחיל לפעול[11][12]. בזכות ההתערבות של אדמס, פול העלתה את ההצעה לפעילות ברמה הלאומית בכנס של NAWSA ב-1912. למרות ההתנגדות של חלק מהפעילות באגודה, אושר לפול וברנס להוביל מצעד מחאה יום לפני השבעתו של הנשיא וודרו וילסון לתפקיד. עם זאת, הובהר להן שיצטרכו לגייס את המשאבים לאירוע בעצמן ולא יוכלו להסתמך על משאבי ה-NAWSA[11].

המצעד למען זכות הבחירה לנשים ב-1913[עריכת קוד מקור | עריכה]

פול וברנס קבעו את התאריך למצעד למען זכות הבחירה לנשים ל-3 במרץ 1913 כדי להעלות את הנושא לתודעה הציבורית וכן לגרום לפוליטיקאים בוושינגטון, ובייחוד לווילסון, לא להתעלם מהנושא ובעתיד אף להשפיע על הקונגרס לקדם את התיקון לחוקה[11]. פול הפעילה צוות מתנדבות שיצר קשר עם קבוצות סופרג'סטיות ברחבי ארצות הברית על מנת לגייס תמיכה במצעד. בתוך מספר שבועות הן הצליחו לגייס כ-8,000 צועדות מכל רחבי המדינה. האתגר הגדול יותר איתו התמודדה פול היה סיוע ממסדי למצעד המחאה. פול תכננה שהמצעד יתקיים בשדרת פנסילבניה, השדרה המרכזית בוושינגטון הבירה. בתחילה הרשויות לא אישרו את מסלול הצעדה ולאחר האישור, דחקו בפול לשנות את תאריך המצעד או את המסלול. פול חששה מאוד לביטחון הצועדות ושהמשטרה לא תגן עליהן מפני ההמון שהגיע להשבעה[13]. יום לפני המצעד היא פנתה לאליזבת סלדן רוג'רס, פעילת חינוך וסופרג'יסטית שהייתה גיסתו של ויליאם הווארד טאפט בבקשה שתשוחח איתו על חששותייה לביטחון הצועדות. טאפט, שהיה אז מזכיר המלחמה, הסביר שלא יוכל להתערב בהחלטת המשטרה המקומית, אולם הוא הורה לגדוד הפרשים ה-15 של מרלינד להיות בכוננות מחוץ לבירה[11]. ביום הצעדה הקונגרס העביר החלטה מיוחדת והורה למפקד משטרת הבירה, למנוע כל תנועה יומיומית לאורך מסלול המצעד ולמנוע כל הפרעה לצועדות. אולם, הוא סירב לקחת אחריות על הצועדות. פול עשתה כל שביכולתה לדאוג לאבטחת האירוע[14].

המצעד יצא לדרכו באיחור קל כאשר עורכת הדין אינז מילולהנד (Inez Milholland), לבושה בלבן ורכובה על סוס לבן הובילה את המצעד. כ-5,000 נשים צעדו במצעד, מחולקות לקבוצות לפי מקצועות, מדינות בארצות הברית, נציגות ממדינות אחרות ועוד. למעלה מחצי מיליון בני-אדם, בעיקר גברים, שהגיעו להשבעה של וילסון הגיעו לצפות במצעד, ובהיעדר הגנה משטרתית מספקת, נוצרה מוהמה כשצופים החלו להיכנס למסלול הצעידה ולא איפשרו לנשים להתקדם. המשטרה לא עשתה דבר כדי להגן על הנשים מפני פורעים[14] והפרשים נכנסו לבירה לחצוץ בין הצועדות להמון ולהשכין סדר[11].

המצעד והפרעות הסדר שליוו אותו זכו לכיסוי תקשורתי נרחב וכן הוקמה ועדת חקירה של האירועים על ידי הסנט. פול קיוותה למנף את נושא זכות הבחירה לנשים באמצעות השתתפות בדיוני הוועדה, אך הוועדה התמקדה בהתנהלות המשטרה באירוע. כך או כך, האירוע זכה לחשיפה ציבורית גדולה[11]. עוד באותו החודש נפגשה פול עם הנהגת NAWSA על מנת לקדם ארגון שיעסוק בשתדלנות ברמה הפדרלית למען זכות הצבעה לנשים[15].

מפלגת הנשים הלאומית[עריכת קוד מקור | עריכה]

פגישה של פעילות מפלגת הנשים הלאומית לתכנון החגיגות קראת ההכרזה על התיקון ה- 19 לחוקה

בעקבות המצעד הקימו פול וברנס את הקונגרס האמריקאי למען זכות ההצבעה לנשים (Congressional Union for Woman Suffrage). הקמת הקונגרס הייתה בשיתוף ובתיאום עם NAWSA. פול וברנס תכננו להשתמש בדרכי פעולה רדיקליות שהכירו מאיגוד הנשים החברתי-פוליטי באנגליה על מנת להעלות לתודעת מקבלי ההחלטות את הדרישה לזכות הבחירה לנשים. הנהגת האגודה הלאומית לזכות הבחירה לנשים החלה להרגיש מאויימת מדרכי הפעולה המילטנטיות שהקונגרס החל להוביל. לאחר שורה של וויכוחים, האשמות הדדיות ודיונים שהובילו למבוי סתום, פול עזבה את ה-NAWSA והאחרון הפסיק לתמוך בקונגרס[16]. ב-1915 הקונגרס גייס מעל 50,000$, פתח סניפים במדינות שונות וכ-4,500 חברות היו רשומות בארגון. באפריל 2016, בעת כינוס של המועצה המייעצת הציעה פול להקים מפלגת נשים אשר תשנה את יחסי הכוחות בבחירות לנשיאות הברית באותה השנה. ביוני 1916 בשיקגו נערך כנס גדול של הקונגרס בו הצביעו בעד הקמת מפלגת הנשים הלאומית. אחרי הכינוס, המפלגה החלה לשדל את המועמד הרפוביקלני לנשיאות, צ'ארלס אוונס יוז, לתמוך בזכות ההצבעה לנשים בבחירות הפדרליות. מכתבים, מברקים ופניות אישיות הועברו ליוז בנושא ובאחד באוגוסט, הוא הודיע כי יתמוך בהצעה. בפגישה בין האריוט סטנטון בלאץ' והנשיא וילסון, הסביר האחרון שאינו תומך בזכות הבחירה לנשים משום שכך מספר השחורים בעלי זכות ההצבעה יוכפל.[17] וילסון ניצח בבחירות באותה השנה.

המשמר הדומם[עריכת קוד מקור | עריכה]

פעילות מפלגת הנשים הלאומית עומדות מול הבית הלבן עם שלטים: "אדוני הנשיא, כמה זמן נשים צריכות לחכות לחירותן?" ו-"אדוני הנשיא מה תעשה למען זכות הבחירה לנשים?

המשמר הדומם (Silent Sentinels) הייתה פעילות המחאה הראשונה של מפלגת הנשים הלאומית. קבוצות נשים עמדו מינואר 1917 ועד יוני 1919 מול הבית הלבן בדרישה לזכות בחירה לנשים. משמרות המחאה הסתיימו כאשר התיקון ה-19 לחוקת ארצות הברית התקבל על ידי הקונגרס ובית הנבחרים. במשך שנתיים וחצי כאלף נשים שונות שבתו ביום ובלילה (למעט ימי שבת) מול בית הנשיא. על השלטים שהחזיקו היו ססמאות שכוונו לנשיא וילנסון: "אדוני הנשיא, מה אתה עושה לקידום זכות הצבעה לנשים?" ו"דמוקרטיה צריכה להתחיל בבית". אחרי שארצות הברית נכנסה למלחמת העולם הראשונה, באפריל 1917, האקלים הפוליטי השתנה וביקורת על הממשל נעשתה פחות קבילה[18]. שלא כמו סופרג'יסטיות אחרות שהפסיקו את פעילותן למען זכות הבחירה לנשים והפנו את מאמציהן לפעילות לטובת המלחמה, מפלגת הנשים לא תמכה בצורה פומבית במלחמה ולא הפסיקה את פעילותה למען זכות ההצבעה לנשים[19]. פול השתמשה ברטוריקה של וילסון על המלחמה להאיר את הצביעות של ההנהגה האמריקאית שטענו שהם נלחמים להגן על הדמוקרטיה באירופה אך לא נותנים זכות הצבעה לנשים בארצות הברית[11]. בסוף יוני 1917, לאחר שמשמרת המחאה החזיקה שלטים שביקרו את התנהלות ארצות הברית במלחמה, החלו הנשים להעצר מסיבות מנהליות כמו הפרעה לתנועה. מפלגת הנשים הלאומית טענה כי לחברות המשמר הדומם יש את הזכות להפגין, חופש הביטוי והמחאה[19].

בתחילה המפגינות נעצרו בגין הפרעה לתנועה ושחררו מיד. אולם לאחר שהמחאה המשיכה, ב- 26 ליוני 1917, הן נעצרו והוחזקו במעצר עד להבאתן, ביום למחרת, לפני שופט שקנס כל אחת מהן 25 דולר. שסרבו לשלם נכלאו שלושה ימים. התנהלות זו חזרה על עצמה במשך כמה שבועות[11]. מאסרן של שתי פעילות במפלגת הנשים הלאומית לחודשיים עובר הדים ציבורים ולחץ הופעל על וילסון לסייע בהעברת התיקון ה- 19 בשני הבתים. ב- 20 לאוקטובר 1917, פול נעצרה ונשפטה לשבעה חודשים. עשרה ימים לאחר מכן, היא פתחה בשביתת רעב במטרה לקבל לעצמה ולפעילות האחרות מעמד של אסירות פוליטיות. לאחר שבוע של שביתת רעב החלו להאכיל את פול בכפייה. המידע על ההתנהלות בבית הסוהר, יצירה מחאה גדולה ווילסון הודיע על פתיחת חקירה[11].

התיקון ה- 19 לחוקת ארצות הברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחירים בממשל התקשו יותר ויותר להתנגד לתיקון ה- 19 לחוקה שיעניק זכות בחירה לנשים. נשים תרמו למאמץ המלחמתי והחליפו גברים בתפקידים רבים בעורף. טיעונים לנחיתות נשית גופנית ופיזית לא היו יכולים להשתמע בתקופת המלחמה. בנוסף לכך, הטקטיקות המיליטנטיות של מפלגת הנשים הלאומית שתומכיה התרבו עם פרסום מאסרן של פול ואחרות והתמיכה הנמוכה שהייתה לווילסון הובילו לכך שב- 8 בינואר 1918 הנשיא אישר את נוסח תיקון והעביר אותו, ביום למחקרת לבית הנבחרים[19]. רק ביוני 1919 אושר התיקון בבית הנבחרים. עד לאישור התיקון המשיכו פעילות מטעם מפלגת הנשים הלאומית לאייש את המשמר הדומם ופול ואחרות ארגנו פעולות מחאה נוספות כגון שרשרת אנושית בין הבית הלבן לסנאט. הן הפעילו לחץ על וילסון לשכנע את חברי בית הנבחרים המתנדנדים[20]. באוגוסט 1920 התיקון אושר על ידי כל המדינות שאחרונה שבהם הייתה טנסי.

התיקון לשיוויון זכויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – התיקון לשוויון זכויות

ב- 1923, ביום השנה השבעים וחמישה לוועידת סנקה פולס, הודיע פול כי היא תפעל להוביל תיקון נוסף לחוקה שאותו נסחה יחד עם קריסטל יסטמן ושתי נשים נוספות[21]. היא קראה להצעתה ל"תיקון לוקרשיה מוט". תיקון המוצע קרא לשוויון מוחלט בין גברים לנשים. פול המשיכה בפעילות מואצת לקידום התיקון לשיוויון זכויות[4]. ב- 1943, 20 שנה לאחר הנוסח הראשוני, פול ניסחה מחדש את התיקון. הנוסח החדש אושר בקונגרס ב- 1972[22].

במקביל לנסיון להעביר את התיקון לשוויון זכויות, פול השלימה שלושה תארים במשפטים. תואר ראשון בוושינגטון קולג' (1922) ותואר שני ודוקטורט באוניברסיטה האמריקאית (1927 ו 1928)[23].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אליס פול בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Placards At The White House | AMERICAN HERITAGE, www.americanheritage.com (בen)
  2. ^ אליס פול, באתר היכל התהילה הלאומי לנשים
  3. ^ "Alice Paul | Biography & Facts". Encyclopedia Britannica (באנגלית). בדיקה אחרונה ב-6 ביולי 2017. 
  4. ^ 4.0 4.1 4.2 4.3 http://www.alicepaul.org/who-was-alice-paul/, www.alicepaul.org
  5. ^ 5.0 5.1 Amy E. Butler, Two Paths to Equality: Alice Paul and Ethel M. Smith in the Era Debate, 1921-1929, State University of New York Press, 2002, עמ' 34-36
  6. ^ Sylvia Hawranick, Joan M. Doris, Robert Daugherty, Alice Paul - Activist, Advocate, and One of Ours, Affilia: Journal of Women and Social Work, Vol 23, Issue 2, 2008
  7. ^ Sylvia Hawranick, Joan M. Doris, Robert Daugherty, Alice Paul - Activist, Advocate, and One of Ours, Affilia: Journal of Women and Social Work, Vol 23, Issue 2, 2008
  8. ^ 8.0 8.1 8.2 Katherine H Adams‏,Michael L Keene‏, Alice Paul and the American Suffrage Campaign, University of Illinois Press, 2007
  9. ^ Sylvia Hawranick, Joan M. Doris, Robert Daugherty, Alice Paul - Activist, Advocate, and One of Ours, Affilia: Journal of Women and Social Work, Vol 23, Issue 2, 2008
  10. ^ Sylvia Hawranick, Joan M. Doris, Robert Daugherty, Alice Paul - Activist, Advocate, and One of Ours, Affilia: Journal of Women and Social Work, Vol 23, Issue 2, 2008
  11. ^ 11.0 11.1 11.2 11.3 11.4 11.5 11.6 11.7 11.8 11.9 Dodd, Lynda G, Parades, pickets, and prison: Alice Paul and the virtues of unruly constitutional citizenship, Journal of Law & Politics, 24 (4), עמ' 339–443
  12. ^ Sylvia Hawranick, Joan M. Doris, Robert Daugherty, Alice Paul - Activist, Advocate, and One of Ours, Affilia: Journal of Women and Social Work, Vol 23, Issue 2, 2008
  13. ^ Sheridan Harvey, MARCHING FOR THE VOTE: REMEMBERING THE WOMAN SUFFRAGE PARADE OF 1913
  14. ^ 14.0 14.1 Christine Lunardini‏, Alice Paul: Equality for Women, Westview Press, 2012
  15. ^ "Congressional Union for Women Suffrage". Spartacus Educational. בדיקה אחרונה ב-28 ביולי 2017. 
  16. ^ Rebecca Mead, How the Vote was Won: Woman Suffrage in the Western United States, 1868-1914, New York University Press, 2004, עמ' 164-165
  17. ^ Sylvia Hawranick, Joan M. Doris, Robert Daugherty, Alice Paul - Activist, Advocate, and One of Ours, Affilia: Journal of Women and Social Work, Vol 23, Issue 2, 2008
  18. ^ Alice Paul biography, ‏2006-06-19
  19. ^ 19.0 19.1 19.2 The Library of Congress | American Memory: Historical Overview of the National Woman’s Party
  20. ^ Sandra Adickes, Sisters, not demons: the influence of british suffragists on the American suffrage movement, Women's History Review, 11 (4), 2002
  21. ^ Crystal Eastman - New World Encyclopedia, www.newworldencyclopedia.org (בen)
  22. ^ Equal Rights Amendments, 1923-1972, history.hanover.edu
  23. ^ "Alice Paul | Biography & Facts". Encyclopedia Britannica (באנגלית). בדיקה אחרונה ב-6 ביולי 2017.