לדלג לתוכן

אליס פול

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אליס פול
Alice Paul
אליס פול, 1915
אליס פול, 1915
לידה 11 בינואר 1885
מאונט לורל, ניו ג'רזי, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 9 ביולי 1977 (בגיל 92)
מורסטאון, ניו ג'רזי, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה
פרסים והוקרה
  • היכל התהילה הלאומי לנשים (1979)
  • היכל התהילה של נשות קונטיקט (1994)
  • היכל התהילה של ניו ג'רזי
  • היכל התהילה של נשות ניו ג'רזי
  • Hunger Strike Medal עריכת הנתון בוויקינתונים
www.alicepaul.org
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אליס פול (באנגלית: Alice Paul; ‏11 בינואר 1885 – 9 ביולי 1977) הייתה פעילה חברתית אמריקאית לזכויות האישה, פמיניסטית וסופרג'יסטית. פול הייתה ממנהיגות הקמפיין בתחילת המאה ה-20 למען התיקון ה-19 לחוקת ארצות הברית, תיקון שאושר לבסוף ב-1919 והעניק זכות בחירה לנשים. פול, לצד לוסי ברנס ואחרות, ארגנה אירועים ואת "המשמר הדומם" – הפגנת נשים קבועה מחוץ לבית הלבן שהתקיימה מ-1917 למשך כשנתיים, עד אישור התיקון לחוקה[1].

לאחר אישור התיקון לחוקה, כיהנה פול במשך עשרות שנים כמנהיגת מפלגת הנשים הלאומית (אותה יסדה עם ברנס ב-1913), שניסחה את התיקון לשוויון זכויות לחוקת ארצות הברית. מאבקה זכה להצלחה כאשר נשים הוכללו כקבוצה המוגנת מאפליה במסגרת חוק זכויות האזרח (1964). בפעילותה לאורך השנים, התעקשה פול שהמפלגה שלה תתמקד אך ורק במעמד החוקי של נשים כקבוצה, ולא הסכימה לקריאות לעסוק בנושאים המשפיעים באופן מוגבר על קבוצות מסוימות, כגון הנגשת אמצעי מניעה או זכויות נשים אפרו-אמריקניות וכדומה.

לאחר מותה זכתה להוקרה כאשר שמה צוין בהיכל התהילה הלאומי לנשים (1979)[2]. הוצאו בולים לכבודה בארצות הברית ובבריטניה, וב-2012 יצאה סדרה של מטבעות זהב של 10 דולר בהם הוטבעה תמונתה.

קורות חייה והשכלתה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אליס פול נולדה ב-11 בינואר 1885, במאונט לורל (Mount Laurel) שבניו ג'רזי, ארצות הברית[3]. היא הייתה הבכורה מבין ארבעת ילדיהם של ויליאם מיקל פול הראשון וטייסי פול (לבית פארי). ויליאם פול היה איש עסקים מצליח והמשפחה חייתה ברווחה יחסית. משפחת פול הייתה קווייקרית ואליס פול גדלה בסביבה שהאמינה שנשים וגברים שווים בפני האלוהים. פול למדה על המאבק למען זכות הבחירה לנשים מאמה ואף הצטרפה אליה לעיתים למפגשים של האגודה האמריקנית לזכות הבחירה לנשים[4].

פול למדה בבית ספר של הקהילה הקווייקרית וב-1901 החלה ללמוד ביולוגיה במכללת סווארת'מור. במהלך הלימודים היא הייתה פעילה במועצת המנהלים של ארגוני הסטודנטים. פעילות זו הייתה אחת מההתנסויות הפוליטיות הראשונות שלה[4]. לאחר הלימודים, על מנת להימנע מהצורך לעסוק בהוראה, פול התמודדה וזכתה במלגת לימודים ושהייה בבית הספר לפילנתרופיה בניו יורק, שלימים היה לבית הספר הראשון שהכשיר עובדים סוציאליים. במהלך לימודיה היא נחשפה לשתי דרכים לסייע לעניים עירוניים: ארגוני צדקה ופעילות ב-settlement movement, שפעלה לקרב בין עניים לעשירים באמצעות קהילות עצמאיות. ההתנסות שלה כסטודנטית לעבודה סוציאלית חשפה אותה לקהילות שבאו מרקעים שונים מאוד משלה והחלה להתגבש אצלה עמדה לגבי המגבלות של טיפול פרטני (פעילות ארגוני הצדקה), לחשיבות הפעילות ברמה קהילתית (settlement movement)[5], ובהמשך אף מעבר לכך. ב-1907 היא סיימה תואר שני בסוציולוגיה באוניברסיטת פנסילבניה וכתבה את התזה שלה על שוויון נשים בפנסילבניה[6]. לאחר שסיימה את לימודיה באוניברסיטת פנסילבניה, יצאה פול לאנגליה. היא המשיכה בלימודים בקולג' קווייקרי ליד ברמינגהאם, שנתן הכשרה דומה לזו שקבלה בניו יורק ובנוסף גם השתתפה בקורסים נוספים באוניברסיטה של ברמינגהאם. באנגליה היא המשיכה לעבוד כעובדת סוציאלית במהלך הלימודים. ב-1908 היא עבדה במשך שבוע כפועלת במפעל צמיגים והרוויחה 5$ לשבוע. ההתנסות הזו העמיקה את הבנתה לגבי חייהם של האנשים בהם טיפלה כעובדת סוציאלית[5].

הצטרפות לתנועה הסופרג'יסטית בבריטניה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
כינוס של איגוד הנשים החברתי-פוליטי ב-1908 באנגליה. הכיתוב בשלט מעל הבמה: מעשים לא דיבורים

מעורבותה של פול בתנועה הסופרג'יסטית החלה כשנכחה בהרצאה של כריסטבל פנקהרסט, סופרג'יסטית בריטית, באוניברסיטת ברמינגהאם, שבמהלכו לעג לה הקהל בעת שדיברה בעד זכות הצבעה לנשים. פנקהרסט הייתה פעילה רדיקלית בתנועה הסופרג'יסטית ויחד עם אמה, אמלין פנקהרסט, פעלה על פי המוטו "מעשים לא מילים". הדבר בא לידי ביטוי ביידוי אבנים, ניפוץ חלונות של מבני ציבור, הפרעה לאסיפות ציבוריות והשתלטות על מבני ציבור[4]. פול הצטרפה לאיגוד הנשים החברתי-פוליטי שכריסטבל ואמלין פנקהרסט הקימו והייתה לפעילה משמעותית בו – פעילות שתיארה, מאוחר יותר, כמעין המרת דת[6]. המפגש עם הסופרג'יזם הרדיקלי בשילוב עם המפגש עם פרופסור ביאטריס וב, שכנעו את פול כי עבודה סוציאלית וארגוני צדקה אינם יכולים להביא לשינויים חברתיים נחוצים בחברה. השינוי יגיע רק באמצעות מעמד משפטי שווה לנשים[7].

פעילותה של פול באיגוד העניק לה הזדמנות להיות מעורבת במגוון פעילויות חברתיות. ב-1908 היא נעשתה עוזרת של אמלין פנקהרסט ולקחה חלק בצעדות מחאה, עצרות והפגנות, אשר הובילו למעצרן החוזר ונשנה של פול ואחרות. בבית המעצר הן התנגדו בצורה לא אלימה למעצר באמצעות שביתות רעב. בתגובה, ומתוך חשש שהנשים ימותו בבית המעצר, מזכיר המדינה, וינסטון צ'רצ'יל, הורה להאכיל בכפייה את הנשים שסירבו לאכול והן הקיאו את המזון[6].

פול הפכה לפעילה מרכזית באיגוד הנשים החברתי-פוליטי, ובעת ביקור של חבר הקבינט ושר החוץ בריטי אדוארד גריי בעיר בריק על הטוויד (Berwick-upon-Tweed), ארגנה פול יחד עם לוסי ברנס אירוע מחאה. ימים לפני ביקור השר, היא ופעילות נוספות הסתובבו ברחובות העיר והסבירו לעוברים ושבים על המאבק הסופרג'יסטי. בזמן הרצאתו של השר, התפרצה פול לדבריו ותבעה את זכויותיהן של נשים. היא נעצרה על ידי המשטרה והובלה למעצר, כשברחוב בדרך לתחנת המשטרה עמד קהל שצפה בהתרחשות. המעצר והעניין הציבורי הובילו לסיקור תקשורתי משמעותי של האירוע והמאבק, כפי שפול תכננה[7]. באוגוסט 1909, לפני נאום של חבר בית הנבחרים, הלורד קרו (Lord Crewe) בגלאזגו, עלתה פול על גג הבניין בכוונה לדבר בפני האנשים שהגיעו לשמוע את הלורד ועוברי אורח. המשטרה הורידה אותה מהגג. מאוחר יותר פול וחברותיה ניסו לפרוץ לבניין בסיוע תומכים, אולם המשטרה עצרה אותן. מפגינים מחוץ לתחנת המשטרה קראו לשחרורן. פול, פאנקהרסט ואחרות המשיכו בפעילות מחאה שהפריעו לסדר הציבורי ויצרו תהודה תקשורתית. באחד המעצרים, דרשה פול שיכירו בה כאסירה פוליטית, אולם הדבר לא קרה. היא נדרשה ללבוש את מדי האסירים ומשסרבה והסוהרות לא הצליחו להפשיט אותה, הפשיטו אותה סוהרים גברים. לאחר מספר שביתות רעב, פול נחלשה, חלתה ושוחררה. בינואר 1910 היא חזרה לארצות הברית[7].

חזרה לארצות הברית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

פול חזרה לארצות הברית על מנת להחלים, בעקבות המעצרים, השהות בבית הכלא וההפגנות אשר פגעו בבריאותה. היא החלה ללמוד באוניברסיטת פילדלפיה לקראת דוקטורט וכתבה את הדיסרטציה שלה על הזכויות החוקיות של נשים בארצות הברית[6]. ברנס נשארה באנגליה והמשיכה להיות פעילה באיגוד הנשים החברתי-פוליטי. ב-1910, בכנס של האגודה הלאומית לזכות הבחירה לנשים (NAWSA), פול דיברה על המאבק הסופרג'יסטי באנגליה. היא חיכתה לברנס, שחזרה ב-1912, על מנת לתכנן הוספת תיקון לחוקת ארצות הברית, שלתפיסתן יוביל לכך שנשים יקבלו זכות הצבעה במהירות הרבה ביותר[8]. הרעיון לפעול ברמה הפדרלית ולא ברמה המדינתית היה מנוגד לתפיסת הפעילות של NAWSA. כאשר ברנס ופול הציגו את הרעיון בפני מנהיגות האגודה, הן ביטלו אותו על הסף, מלבד ג'יין אדמס שעודדה אותן להתחיל לפעול[8][6]. בזכות ההתערבות של אדמס, העלתה פול את ההצעה לפעילות ברמה הלאומית בכנס של NAWSA ב-1912. למרות התנגדותן של חלק מהפעילות באגודה, אושר לפול וברנס להוביל מצעד מחאה יום לפני השבעתו של הנשיא וודרו וילסון לתפקיד. עם זאת, הובהר להן שיצטרכו לגייס את המשאבים לאירוע בעצמן ולא יוכלו להסתמך על משאבי NAWSA[8].

המצעד למען זכות הבחירה לנשים ב-1913

[עריכת קוד מקור | עריכה]

פול וברנס קבעו את התאריך למצעד למען זכות הבחירה לנשים ל-3 במרץ 1913, כדי להעלות את הנושא לתודעה הציבורית וכן לגרום לפוליטיקאים בוושינגטון, ובייחוד לווילסון, לא להתעלם מהנושא ובעתיד אף להשפיע על הקונגרס לקדם את התיקון לחוקה[8]. פול הפעילה צוות מתנדבות שיצר קשר עם קבוצות סופרג'סטיות ברחבי ארצות הברית על מנת לגייס תמיכה במצעד. בתוך מספר שבועות הן הצליחו לגייס כ-8,000 צועדות מכל רחבי המדינה. האתגר הגדול יותר איתו התמודדה פול, היה סיוע ממסדי למצעד המחאה. פול תכננה שהמצעד יתקיים בשדרת פנסילבניה, השדרה המרכזית בוושינגטון הבירה. בתחילה הרשויות לא אישרו את מסלול הצעדה ולאחר האישור, דחקו בפול לשנות את תאריך המצעד או את המסלול. פול חששה מאוד לביטחון הצועדות ושהמשטרה לא תגן עליהן מפני ההמון שיגיע להשבעה[9]. יום לפני המצעד היא פנתה לאליזבת סלדן רוג'רס, פעילת חינוך וסופרג'יסטית שהייתה גיסתו של הנשיא הקודם, ויליאם הווארד טאפט, בבקשה שתשוחח איתו על חששותיה לביטחון הצועדות. טאפט, שהיה אז מזכיר המלחמה, הסביר שלא יוכל להתערב בהחלטת המשטרה המקומית, אולם הוא הורה לגדוד הפרשים ה-15 של מרילנד להיות בכוננות מחוץ לבירה[8]. ביום הצעדה הקונגרס העביר החלטה מיוחדת והורה למפקד משטרת הבירה, למנוע כל תנועה יומיומית לאורך מסלול המצעד ולמנוע כל הפרעה לצועדות. אולם, הוא סירב לקחת אחריות על הצועדות ופול עשתה כל שביכולתה לדאוג לאבטחת האירוע[10].

המצעד יצא לדרכו באיחור קל, כאשר עורכת הדין אינז מילהולנד (Inez Milholland), לבושה בלבן ורכובה על סוס לבן, הובילה את המצעד. כ-5,000 נשים צעדו במצעד, מחולקות לקבוצות לפי מקצועות, מדינות בארצות הברית, נציגות ממדינות אחרות ועוד. למעלה מחצי מיליון בני-אדם, בעיקר גברים, שהגיעו להשבעה של וילסון, הגיעו לצפות במצעד, ובהיעדר הגנה משטרתית מספקת, נוצרה מוהמה כשצופים החלו להיכנס למסלול הצעידה ולא איפשרו לנשים להתקדם. המשטרה לא עשתה דבר כדי להגן על הנשים מפני פורעים[10] והפרשים נכנסו לבירה לחצוץ בין הצועדות להמון ולהשכין סדר[8].

המצעד והפרעות הסדר שליוו אותו זכו לכיסוי תקשורתי נרחב וכן הוקמה ועדת חקירה של האירועים על ידי הסנאט. פול קיוותה למנף את נושא זכות הבחירה לנשים באמצעות השתתפות בדיוני הוועדה, אך הוועדה התמקדה בהתנהלות המשטרה באירוע. כך או כך, האירוע זכה לחשיפה ציבורית גדולה[8]. עוד באותו החודש נפגשה פול עם הנהגת NAWSA על מנת לקדם ארגון שיעסוק בשתדלנות ברמה הפדרלית למען זכות הצבעה לנשים[11].

מפלגת הנשים הלאומית

[עריכת קוד מקור | עריכה]
פגישה של פעילות מפלגת הנשים הלאומית לתכנון החגיגות קראת ההכרזה על התיקון ה-19 לחוקה

בעקבות המצעד הקימו פול וברנס את הקונגרס האמריקאי למען זכות ההצבעה לנשים (Congressional Union for Woman Suffrage). הקמת הקונגרס הייתה בשיתוף ובתיאום עם NAWSA. פול וברנס תכננו להשתמש בדרכי פעולה רדיקליות שהכירו מאיגוד הנשים החברתי-פוליטי באנגליה על מנת להעלות לתודעת מקבלי ההחלטות את הדרישה לזכות הבחירה לנשים. הנהגת האגודה הלאומית לזכות הבחירה לנשים החלה להרגיש מאוימת מדרכי הפעולה המילטנטיות שהקונגרס הוביל. לאחר שורה של ויכוחים, האשמות הדדיות ודיונים שהובילו למבוי סתום, פול עזבה את NAWSA וזה הפסיק לתמוך בקונגרס[12]. ב-1915 גייס הקונגרס מעל 50,000$, פתח סניפים במדינות שונות וכ-4,500 חברות היו רשומות בארגון. באפריל 1916, בעת כינוס של המועצה המייעצת, הציעה פול להקים מפלגת נשים אשר תשנה את יחסי הכוחות בבחירות לנשיאות הברית באותה השנה. ביוני 1916 בשיקגו נערך כנס גדול של הקונגרס בו הצביעו בעד הקמת מפלגת הנשים הלאומית. אחרי הכינוס, החלה המפלגה לשדל את המועמד הרפובליקני לנשיאות, צ'ארלס אוונס יוז, לתמוך בזכות ההצבעה לנשים בבחירות הפדרליות. מכתבים, מברקים ופניות אישיות הועברו ליוז בנושא ובאחד באוגוסט, הוא הודיע כי יתמוך בהצעה. בפגישה בין האריוט סטנטון בלאץ' והנשיא וילסון, הסביר וילסון שאינו תומך בזכות הבחירה לנשים משום שכך מספר השחורים בעלי זכות ההצבעה יוכפל[6]. וילסון ניצח בבחירות באותה השנה.

המשמר הדומם

[עריכת קוד מקור | עריכה]
פעילות מפלגת הנשים הלאומית עומדות מול הבית הלבן עם שלטים: "אדוני הנשיא, כמה זמן נשים צריכות לחכות לחירותן?" ו-"אדוני הנשיא מה תעשה למען זכות הבחירה לנשים?

המשמר הדומם (Silent Sentinels) הייתה פעילות המחאה הראשונה של מפלגת הנשים הלאומית. קבוצות נשים עמדו מינואר 1917 ועד יוני 1919 מול הבית הלבן בדרישה לזכות בחירה לנשים. משמרות המחאה הסתיימו כאשר התיקון ה-19 לחוקת ארצות הברית התקבל על ידי הקונגרס האמריקאי. במשך שנתיים וחצי, כאלף נשים שונות שבתו ביום ובלילה (למעט ימי ראשון) מול בית הנשיא. על השלטים שהחזיקו היו ססמאות שכוונו לנשיא וילסון: "אדוני הנשיא, מה אתה עושה לקידום זכות הצבעה לנשים?" ו"דמוקרטיה צריכה להתחיל בבית". אחרי שארצות הברית נכנסה למלחמת העולם הראשונה, באפריל 1917, האקלים הפוליטי השתנה וביקורת על הממשל נעשתה פחות קבילה[13]. שלא כמו סופרג'יסטיות אחרות שהפסיקו את פעילותן למען זכות הבחירה לנשים והפנו את מאמציהן לפעילות לטובת המלחמה, מפלגת הנשים לא תמכה בצורה פומבית במלחמה ולא הפסיקה את פעילותה למען זכות ההצבעה לנשים[14]. פול השתמשה ברטוריקה של וילסון על המלחמה להאיר את הצביעות של ההנהגה האמריקאית שטענה שהיא נלחמת להגן על הדמוקרטיה באירופה אך לא מעניקה זכות הצבעה לנשים בארצות הברית[8]. בסוף יוני 1917, לאחר שמשמרת המחאה החזיקה שלטים שביקרו את התנהלות ארצות הברית במלחמה, החלו הנשים להיעצר מסיבות מנהליות כמו הפרעה לתנועה. מפלגת הנשים הלאומית טענה כי לחברות המשמר הדומם יש את החופש להפגין, וחופש הביטוי והמחאה[14].

בתחילה, נעצרו המפגינות בגין הפרעה לתנועה ושוחררו מיד. אולם לאחר שהמחאה המשיכה, ב-26 ביוני 1917 הן נעצרו והוחזקו במעצר עד להבאתן ביום למחרת לפני שופט, שקנס כל אחת מהן 25 דולר. כשסירבו לשלם, נכלאו למשך שלושה ימים. התנהלות זו חזרה על עצמה במשך מספר שבועות[8]. מאסרן של שתי פעילות במפלגת הנשים הלאומית לחודשיים עורר הדים ציבוריים ולחץ הופעל על וילסון לסייע בהעברת התיקון ה-19 בשני הבתים של הקונגרס. ב-20 באוקטובר 1917, פול נעצרה ונשפטה למאסר בן שבעה חודשים. עשרה ימים לאחר מכן, היא פתחה בשביתת רעב במטרה לקבל לעצמה ולפעילות האחרות מעמד של אסירות פוליטיות. לאחר שבוע של שביתת רעב, החלו להאכיל את פול בכפייה. המידע על ההתנהלות בבית הסוהר יצרה מחאה גדולה, והנשיא וילסון הודיע על פתיחת חקירה[8].

התיקון ה-19 לחוקת ארצות הברית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בכירים בממשל התקשו יותר ויותר להתנגד לתיקון ה-19 לחוקה שיעניק זכות בחירה לנשים. נשים תרמו למאמץ המלחמתי והחליפו גברים בתפקידים רבים בעורף. טיעונים לנחיתות נשית גופנית ופיזית לא היו יכולים להשתמע בתקופת המלחמה. בנוסף לכך, הטקטיקות המיליטנטיות של מפלגת הנשים הלאומית שתומכיה התרבו עם פרסום מאסרן של פול ואחרות והתמיכה הנמוכה שהייתה לווילסון, הובילו לכך שב-8 בינואר 1918 הנשיא אישר את נוסח התיקון והעביר אותו לבית הנבחרים[14]. רק ביוני 1919 אושר התיקון בבית הנבחרים. עד לאישור התיקון, המשיכו פעילות מטעם מפלגת הנשים הלאומית לאייש את המשמר הדומם ופול ואחרות ארגנו פעולות מחאה נוספות, כגון שרשרת אנושית בין הבית הלבן לסנאט. הן הפעילו לחץ על וילסון לשכנע את חברי בית הנבחרים המתנדנדים[15]. באוגוסט 1920 אושר התיקון על ידי כל המדינות, שאחרונה שבהם הייתה טנסי.

התיקון לשוויון זכויות

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – התיקון לשוויון זכויות

ב-1923, ביום השנה השבעים וחמישה לוועידת סנקה פולס, הודיעה פול כי היא תפעל להוביל תיקון נוסף לחוקה שאותו ניסחה יחד עם קריסטל איסטמן ושתי נשים נוספות[16]. היא קראה להצעתה "תיקון לוקרשיה מוט". התיקון המוצע קרא לשוויון מוחלט בין גברים לנשים. פול המשיכה בפעילות מואצת לקידום התיקון לשוויון זכויות[4]. ב-1943, 20 שנה לאחר הנוסח הראשוני, ניסחה פול מחדש את התיקון. הנוסח החדש אושר בקונגרס ב-1972[17], אך התיקון לא אושר על ידי המדינות.

במקביל לניסיון להעביר את התיקון לשוויון זכויות, השלימה פול שלושה תארים במשפטים. תואר ראשון בוושינגטון קולג' (1922) ותואר שני ודוקטורט באוניברסיטה האמריקאית (1927 ו-1928)[3].

כשההצעה לתיקון לא התקדמה, פול הפנתה את מרצה לפעילות בינלאומית ופנתה אל חבר הלאומים על מנת לקדם את זכות ההצבעה לנשים וזכתה שם לתמיכה מסוימת. היא שימשה יועצת לוועדה שחקרה את צורכי הנשים[18]. בין השנים 1927–1937 עמדה בראש הקרן למחקר נשים[3]. פול טענה בתוקף שרבות מצרות העולם נובעות מחוסר הכוח הפוליטי של הנשים, והיא חזרה על השקפה זו כשפרצה מלחמת העולם השנייה: "זה לא היה צריך לקרות, וכנראה לא היה קורה אילו ניתנה לנשים זכות דיבור בכנס השלום בפריז, בסוף מלחמת העולם הראשונה"[1]. ב-1938 היא הקימה את מפלגת הנשים העולמית והסבירה ש"כל הסכם בינלאומי צריך להתייחס גם לנשים". מאמצי המפלגה הובילו לכך שעקרון שוויון זכויות לנשים נכלל בהקדמה לאמנת האו"ם[18]. מעבר לפעילות הפוליטית בז'נבה, המפלגה ופול בעצמה סיעו לפמיניסטיות אירופאיות ולפליטים עד סיום המלחמה[19].

ב-1941 פול חזרה לארצות הברית וחזרה להיות יושבת ראש מפלגת הנשים הלאומית. אולם, כוחה במפלגה קטן ויריבויות פנימיות החלישו את מעמדה[18].

חוק זכויות האזרח (1964)

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – חוק זכויות האזרח (1964)

הדיון שנערך בקונגרס בנושא חוק זכויות האזרח היה עוד הזדמנות לפול ולמפלגת הנשים הלאומית לקדם שוויון זכויות לנשים. הווארד ו. סמית', חבר הקונגרס מווירג'יניה, פעל בבית הנבחרים להוסיף התייחסות מגדרית לסעיף השביעי בחוק שאסר על אפליה בעבודה. מבקריו של סמית' טענו שהוא סייע לפול על מנת להפיל את החוק כולו, שהוא התנגד אליו[20][18]. מנהיגי התנועה לזכויות האזרח חששו שהניסיון להוסיף את הנושא המגדרי לחוק יטה את הכף לדיון בזכויות נשים על חשבון זכויות שחורים בארצות הברית. חשש שזה התבסס על ההתנגדות של חלק מתנועת הנשים לתיקון לחוקה ה-15 שמונים שנה קודם לכן והעובדה שהפעילות במפלגת הנשים היו נשים לבנות אמידות ומבוגרות (פול הייתה אז בשנות השבעים לחייה)[21].

פול והתנועה הפמיניסטית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנתיים לאחר שנחקק חוק זכויות האזרח, לא חל שינוי במצבן של נשים בשוק התעסוקה בארצות הברית והנציבות לשוויון זכויות בתעסוקה לא הצליחה לאכוף את החוק. בעקבות זאת הוקם ארגון נשים לאומי (NOW). מייסדות NOW הזמינו את אליס פול להצטרף אליהן. אולם אף על פי ש-NOW הצליח להעביר בקונגרס את התיקון לשוויון זכויות, לתפיסתה של פול הבחירה של מנהיגות הארגון לעסוק בנושאים נוספים מעבר למאבק על זכות ההצבעה, כגון הזכות להפלות, הייתה טעות. בנוסף לכך, לתחושתה, "פמיניסטיות צעירות" לא הכירו את ההיסטוריה של התנועה ואת חלקה של פול עצמה בהיסטוריה[18].

אליס פול הייתה מוערכת מאוד בתנועה הפמיניסטית, אך היא עוררה גם חוסר נוחות וביקורת. היא הייתה אליטיסטית, אוטוקרטית ומתבודדת. היא פעלה לעיתים באימפולסיביות שנתפסה כחוסר רגישות ולעיתים רחוקות הביעה הערכה לעבודתן של קולגות. אף על פי שפול הייתה ביחסי ידידות עם מרי צ'רץ' טרל ועם נשים אפרו-אמריקניות אחרות והעריכה את תמיכתן בתיקון לשוויון זכויות, היא לא היססה להדיר אותן מאירועים פוליטיים בהם חשבה שנוכחותן תפריע לקדם את מה שהיא ראתה כאינטרסים הכללים של נשים. לתפיסתה, התנגדות להצבעה של נשים שחורות היא סוגיה גזעית ולא פמיניסטית ולכן לא נגעה לפעילות של מפלגת הנשים הלאומית. היו לה גם התבטאויות אנטישמיות, אף שהייתה בקשרי ידידות ועבודה עם מספר נשים יהודיות. פול האמינה כי מיקוד במטרה אחת, שוויון משפטי, יכול לאחד את כל הנשים ולא הצליחה לראות את המורכבויות הנוגעות לחיי נשים הקשורות לגזע, מעמד או זהויות אחרות[18].

אליס פול המשיכה בפעילות עד שלקתה בשבץ ב-1974. היא נפטרה בגיל 92 ב-7 ביולי 1977 במוסד סיעודי קווייקרי בניו ג'רזי[22] ונקברה בקינמינסון טאונשיפ, ניו ג'רזי.

מורשת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1979 נכנסה פול להיכל התהילה הלאומי לנשים[23]. ב-1987 קבוצת נשים מניו ג'רזי גייסה כסף על מנת לקנות את עזבונה של פול במכירה פומבית. כיום כתביה נמצאים בספריית שלזינגר בבוסטון ובסמית'סוניאן בוושינגטון. אותה קבוצה, שהתאגדה כמכון אליס פול, רכשה גם את הבית בו נולדה פול בפולסדייל, במאונט לורל שבניו ג'רזי, שהוכרז בינתיים כאתר מורשת[24].

בשנת 2018 עסק פרק מהסדרה טיימלס בפועלה של אליס פול ובהשפעתה על מהפך במעמד הנשים בהמשך ההיסטוריה.

המחזמר SUFF העוסק בתנועה סופרג'יסטית בארצות הברית ובפול.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אליס פול בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ 1 2 Placards At The White House | AMERICAN HERITAGE, www.americanheritage.com (באנגלית)
  2. ^ אליס פול, באתר היכל התהילה הלאומי לנשים
  3. ^ 1 2 3 "Alice Paul | Biography & Facts". Encyclopedia Britannica (באנגלית). נבדק ב-2017-07-06.
  4. ^ 1 2 3 4 http://www.alicepaul.org/who-was-alice-paul/, www.alicepaul.org (ארכיון)
  5. ^ 1 2 Amy E. Butler, Two Paths to Equality: Alice Paul and Ethel M. Smith in the Era Debate, 1921-1929, State University of New York Press, 2002, עמ' 34-36
  6. ^ 1 2 3 4 5 6 Sylvia Hawranick, Joan M. Doris, Robert Daugherty, Alice Paul - Activist, Advocate, and One of Ours, Affilia: Journal of Women and Social Work Vol 23, Issue 2, 2008
  7. ^ 1 2 3 Katherine H Adams,Michael L Keene, Alice Paul and the American Suffrage Campaign, University of Illinois Press, 2007
  8. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 Dodd, Lynda G, Parades, pickets, and prison: Alice Paul and the virtues of unruly constitutional citizenship, Journal of Law & Politics 24 (4), עמ' 339–443
  9. ^ Sheridan Harvey, MARCHING FOR THE VOTE: REMEMBERING THE WOMAN SUFFRAGE PARADE OF 1913
  10. ^ 1 2 Christine Lunardini, Alice Paul: Equality for Women, Westview Press, 2012
  11. ^ "Congressional Union for Women Suffrage". Spartacus Educational. נבדק ב-2017-07-28.
  12. ^ Rebecca Mead, How the Vote was Won: Woman Suffrage in the Western United States, 1868-1914, New York University Press, 2004, עמ' 164-165
  13. ^ Alice Paul biography, ‏2006-06-19
  14. ^ 1 2 3 The Library of Congress | American Memory: Historical Overview of the National Woman’s Party
  15. ^ Sandra Adickes, Sisters, not demons: the influence of british suffragists on the American suffrage movement, Women's History Review 11 (4), 2002
  16. ^ Crystal Eastman - New World Encyclopedia, www.newworldencyclopedia.org (באנגלית)
  17. ^ Equal Rights Amendments, 1923-1972, history.hanover.edu
  18. ^ 1 2 3 4 5 6 American National Biography Online: Paul, Alice, www.anb.org
  19. ^ Deborah Stienstra, Women’s Movements and International Organizations, Palgrave Macmillan, 1994, עמ' 76
  20. ^ "The Civil Rights Act of 1964 and the Equal Employment Opportunity Commission". National Archives (באנגלית). 2016-08-15. נבדק ב-2017-08-31.
  21. ^ The Sex Amendment, The New Yorker
  22. ^ "Paul, Alice Stokes - Social Welfare History Project". Social Welfare History Project (באנגלית אמריקאית). 2011-01-21. נבדק ב-2017-09-02.
  23. ^ "Paul, Alice - National Women's Hall of Fame". National Women’s Hall of Fame (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2017-09-02.
  24. ^ http://www.alicepaul.org/about-us/, www.alicepaul.org (ארכיון)
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=אליס_פול&oldid=39189629"