אליזבת קיידי סטנטון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אליזבת סטנטון

אליזבת קיידי סטנטון (אנגלית: Elizabeth Cady Stanton; ‏12 בנובמבר 1815 - 26 באוקטובר 1902) הייתה פעילה חברתית אקטיביסטית, סופרג'יסטית ודמות מובילה בתנועת זכויות האישה. הצהרת הרגשות שפירסמה בוועידה הראשונה לזכויות האישה שהתקיימה ביולי 1848 בסנקה פולס, ניו יורק, זוכה לעתים תכופות לקרדיט כ"כנס הפמיניסטי הראשון", היוזמה המאורגנת הראשונה לתנועה לזכויות האישה ולזכות הבחירה לנשים בארצות הברית.

פעילותה של סטנטון התפרשה על מגוון תחומים. הגם שסטנטון צמצמה את פעילותה להתמקדות בזכות הבחירה לנשים, קודם לכן הייתה פעילה בתנועה לביטול העבדות לצד בעלה, הנרי ברוסטר סטנטון. שלא כפעילים רבים בתנועה לזכויות האישה, סטנטון התייחסה לנושאים רבים הנוגעים לאפליית נשים, מעבר לזכות הבחירה. דאגותיה נגעו גם לזכויות ההורה ולמשמורת על ילדים, זכויות רכוש, זכויות הכנסה ותעסוקה, זכויות גירושים, הבריאות הכלכלית של המשפחה ופיקוח ילודה.

לאחר מלחמת האזרחים האמריקנית מחויבותה של סטנטון לזכויות האישה גרמה לקרע בתנועת זכויות האישה, כאשר היא, יחד עם סוזן ב. אנתוני סירבה לתמוך בתיקונים ה-14 וה-15 לחוקת ארצות הברית, משום שהתנגדה למתן זכות הצבעה והגנה משפטית לגברים אפרו-אמריקאים כאשר נשים, שחורות ולבנות, אינן נהנות מזכויות דומות. עמדתה בסוגיה זאת, לצד מחשבותיה על הנצרות המאורגנת ותמיכתה בנושאים נשיים אחרים מלבד זכות הבחירה, הביאו בסופו של דבר לפיצול התנועה לזכויות האישה לשני ארגונים נפרדים, אשר בסופו של דבר שבו והתאחדו, עם סטנטון כנשיאה של הארגון המאוחד, כ-20 שנים לאחר מכן.

בגיל 24 נישאה, לפי בחירתה, להנרי סטנטון, ואיתו הביאה לעולם שבעה ילדים.

ילדות ורקע משפחתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

סטנטון נולדה וגדלה בניו יורק כאליזבת קיידי, ילדתם השמינית מתוך אחד עשר של דניאל קיידי ומרגרט ליווינגסטון קיידי. חמישה מאחיה ואחיותיה של סטנטון מתו בילדותם ואח שישי, אליעזר, מת בהיותו כבן 20. מאורעות אלו תרמו תרומה מכרעת לשקיעתה של אמהּ בדיכאון. סטנטון קראה לשתי בנותיה על שמן של שתיים מאחיותיה שנפטרו, מרגרט והריוט.

כילדה וכנערה למדה סטנטון יוונית, פילוסופיה, מתמטיקה ושחמט, אולם כשניסתה להרחיב את השכלתה הפורמלית על ידי לימודים בקולג', גילתה כי דרכה לשם חסומה משום שהמוסד לא קיבל נשים לשורותיו.

אביה של סטנטון, דניאל, היה עורך דין בולט במפלגה הפדרליסטית ושירת כהונה אחת בקונגרס של ארצות הברית, בין 1814 ל-1817. ב-1847 הפך לשופט בבית המשפט העליון של ניו יורק (הערכאה הנמוכה בין שתי ערכאות). השופט קיידי הפגיש את בתו עם החוק וטמן את הזרעים למה שיהפוך ברבות הימים למעורבות חברתית ומשפטית מעמיקה.

אפילו כילדה צעירה ומרדנית, נהנתה סטנטון מעיון בספרי החוק שבספרייתו של אביה, ומהתדיינות משפטית עם פקידיו ועוזריו המשפטיים. הייתה זו החשיפה לספרי החוק אשר הביאה את סטנטון להכרה בכך שמצבן של הנשים בארצות הברית בכי רע וכי החוק מפלה אותן לרעה בכל תחום חשוב וכי הסובלות במיוחד מאפליה זו היו נשים נשואות. את הסיבה לאפלייתן של נשים נשואות, ראתה כנובעת מהיותן נעדרות זכויות בסיס בתחומי העבודה, ההכנסה, הרכוש והמשמורת על ילדיהן שלהן. משכך, סטנטון הייתה נחושה לשנות עוולות אלו.

לימודים והתפתחות אינטלקטואלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בניגוד לנשים רבות בתקופתה, סטנטון הייתה בעלת השכלה פורמלית רחבה. היא חונכה באקדמיית ג'ונסטאון, שם למדה לטינית, יוונית, מתמטיקה, דת, פילוסופיה, מדעים, צרפתית וכתיבה. היא התחרתה שם בתלמידים בני שני המינים, בגילה ומבוגרים יותר, וזכתה בפרסים ביניהם באות הצטיינות בלימודי יוונית. בעת לימודיה בקולג' יצרה סטנטון קשר קרוב עם שכנהּ, הכומר סיימון הוסק, אשר תמך בה לאורך כל הדרך ואף לימד אותה יוונית והוריש לה ספרים רבים. אמונתו של הוסק ביכולותיה הלימודיות ובכלל, תרמה רבות להערכתה העצמית ולביטחונה העצמי.

כשסיימה את לימודיה בקולג' נרשמה סטנטון לסמינר טרוי לנשים.

נישואים ומשפחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאישה צעירה אליזבת קיידי הכירה את הנרי ברוסטר סטנטון דרך מעורבותה המוקדמת בתנועה להימנעות מצריכת אלכוהול ופעילותה בתנועה לביטול העבדות. סטנטון היה עיתונאי, נואם כנגד העבדות ולאחר נישואיו היה לעורך דין. על אף הסתייגותו של דניאל קיידי, אביה של אליזבת, הזוג בא בברית הנישואים ב-1840, כשאליזבת מבקשת מהכומר שהפסוק "מתחייבת לציית" יוסר מנדרי הנישואים. מאוחר יותר כתבה: "סירבתי בעיקשות לציית לאדם שאיתו אני אמורה להיכנס למערכת יחסים שוויונית". הזוג הביא לעולם שישה ילדים בין השנים 1842 ל-1856. ילדם השביעי, רוברט, נולד כתוצאה של היריון לא מתוכנן ב-1859, כשאליזבת הייתה בת 44.

זמן קצר לאחר שובם של בני הזוג לארצות הברית מירח הדבש שלהם באירופה, עברו בני הזוג לבית משפחת קיידי בג'ונסטאון. הנרי סטנטון למד משפטים לפי הדרכת חמו עד 1843, אז עברו בני הזוג לבוסטון, מסצ'וסטס, שם הצטרף הנרי לפירמת עורכי דין. בעת שחיו בבוסטון, אליזבת שאבה הנאה עמוקה מהגירוי החברתי, הפוליטי והאינטלקטואלי מהנוכחות התמידית שבהשתתפות בפגישות ובהתכנסויות של התנועה לביטול העבדות. כאן נהנתה מחברתם של פרדריק דאגלס, ראלף וולדו אמרסון ואחרים, שהשפיעו עליה רבות. במהלך נישואיה, כמו גם בתקופה בה חיה כאלמנה, סטנטון ראתה את שם משפחתו של בעלה כשמה, כשהיא חותמת אליזבת קיידי סטנטון, אך סירבה שייפנו אליה כ"מרת הנרי ב. סטנטון".

נישואי הזוג לא היו נטולים מתיחויות ומחלוקות. הנרי סטנטון, כמו דניאל קיידי, לא הסכים עם הרעיון של הענקת זכות בחירה לנשים. בשל עבודה, נסיעות ושיקולים כספיים שונים, בני זוג חיו לעתים קרובות יותר בנפרד מאשר יחד. חברים של בני הזוג מצאו שהם בעלי שאפתנות ומזג דומים, אך אינם חולקים עמדות משותפות באשר לבעיות מסוימות, בהן זכות האישה להצביע. עם זאת, שני בני הזוג העריכו את נישואיהם כמוצלחים, והנישואים נמשכו כ-47 שנים והסתיימו עם מותו של הנרי ב-1887.

פעילות מוקדמת בתנועה לזכויות האישה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קודם למגוריה בסנקה פולס, סטנטון הפכה למעריצה ולחברתה של לוקרישיה מוט, פמיניסטית ולוחמת לביטול העבדות, אותה פגשה בכנס הבינלאומי נגד העבדות בלונדון באביב 1840, בעודה בירח הדבש שלה. השתיים כוננו ביניהן ברית כאשר הצירים הגברים שהשתתפו בכנס הצביעו שיש למנוע מנשים להשתתף בהליכים, אפילו אם הן, כמו מוט, היו מועמדות לשרת כנציגות רשמיות באגודות הפועלות לביטול העבדות. לאחר דיון ממושך שהוכרע על חודו של קול, הנשים הורשו לשבת מאחורי וילון, כשהן מוסתרות מעיניהם של הגברים. במהרה הצטרף אליהן הפעיל הבולט לביטול העבדות, ויליאם לויד גאריסון.

האיסור על נשים להשתתף בוועידה חיזק אצל סטנטון את המחויבות לזכויות הנשים. ב-1848 הצטרפה סטנטון ללוקרישיה מוט, לאחותה של מוט, מרתה קופין רייט ולקומץ נשים אחרות; יחד הן הוציאו לפועל את הכנס הראשון לזכויות האישה שנערך בסנקה פולס ב-19 וב-20 ביולי. מעל ל-300 בני אדם השתתפו. סטנטון ניסחה הצהרת רגשות אותה הקריאה בכנס.

במתכונת הכרזת העצמאות של ארצות הברית הכריזה סטנטון שגברים ונשים נבראו שווים. היא הציעה, בין היתר, החלטה הדורשת זכות בחירה לנשים, הצהרה שהייתה באותה התקופה שנויה במחלוקת. ההחלטות הסופיות, כולל תביעה להענקת זכות בחירה לנשים, התקבלו, במידה לא מועטה, בזכות התמיכה של פרדריק דאגלס שנכח בכנס ונשא בו דברים. זמן קצר לאחר הכנס הוזמנה סטנטון לדבר בכנס נוסף לזכויות האישה, כנס אשר נערך ברוצ'סטר שבמדינת ניו יורק. הדבר ביסס את תפקידה כאקטיביסטית ורפורמטורית. ב-1851 הפגישה אמיליה בלומר בין סטנטון לסוזן ב. אנתוני.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אילנה פרדס, הבריאה לפי חוה. ישראל: הקיבוץ המאוחד, 2006. עמ' 20-17.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]